קוסו אלול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קוסו אלול
Kosso Eloul
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 22 בינואר 1920
מורום, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בנובמבר 1995 (בגיל 75)
טורונטו, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הגימנסיה העברית "הרצליה" עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Canada Council Senior Arts Fellowship (1976)
פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"אש התמיד" של אלול באוהל יזכור ביד ושם

קוֹסוֹ אלולאנגלית: Kosso Eloul;‏ 22 בינואר 19208 בנובמבר 1995) היה פסל ישראלי-קנדי יליד רוסיה. יצירותיו מציגות שילוב בין השפעת האמנות "הכנענית" להפשטה של קבוצת "אופקים חדשים". חתן פרס דיזנגוף לפיסול לשנת תשי"א (1951).

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלול נולד בשנת 1920 בעיר מוּרוֹם (אנ') שבאימפריה הרוסית, ובשנת 1924 עלתה משפחתו לארץ ישראל. את חינוכו האמנותי החל בגימנסיה הרצליה בתל אביב, והמשיך בבית הספר הריאלי בחיפה אצל יצחק סירקין. בשנת 1938 למד פיסול בסטודיו של יצחק דנציגר בתל אביב. בשנת 1939, כשהיה בן 19, נסע ללמוד בארצות הברית במכון האמנות של שיקגו, שם למד עד שנת 1943. אחר-כך למד בניו יורק ובפילדלפיה. במלחמת העולם השנייה התנדב לשירות בצי האמריקני, ושירת בו שנתיים. בפברואר 1946 שב לארץ והשתקע בשפיה. במלחמת העצמאות ישב בקיבוץ עין חרוד והשתתף כחובש בקרבות על הגלבוע. במשך שנים שימש כמורה לאמנות בעין חרוד. אחר-כך עבר לרמת גן, והוסיף ללמד שם, עד 1955. בין תלמידיו: פנחס עשת,[1] מתניה אברמסון[2] ורפי לביא.

בשנת 1948 הצטרף אלול לקבוצת "אופקים חדשים" והציג בתערוכותיה. בשנת תשי"א (1951) זכה בפרס דיזנגוף לפיסול, על פסלו "עציר".[3]

משנות ה-50 לקח חלק פעיל בסימפוזיונים בארץ, ומשנת 1960 בסימפוזיונים בינלאומיים של פסלים, מהם ברלין (1963)[4] ומונטריאול (1964),[5] וכן הציג מיצירותיו בערי אירופה, בהן רומא וברלין. בסוף שנת 1962 יזם סימפוזיון בינלאומי לפיסול שהתקיים במצפה רמון.[6] אירוע זה היה דוגמה להתעניינות הגוברת של הפסלים בנוף הארץ, בייחוד הנוף השומם והמדברי.

בשנת 1964 (לפי מקור אחר - ב-1969[7]) היגר אלול לטורונטו, קנדה שם גר עד מותו בשנת 1995. בתקופת מגוריו שם הציב מעל 40 פסלים ברחבי העיר. קוסו אלול נפטר מהתקף לב בטורונטו בנובמבר 1995, בגיל 75.

היה נשוי ליהודית (יוצי), ביתו של ד"ר אברהם אפרת (פירסט), אשר הייתה מראשי מכון אדלר בארץ, והיה אב לבנים אורן ורון, ובת, שפי-יה.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלים במרחב הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריה לרנר, הפסל פנחס עשת, דבר, טור 1, 5 ביוני 1959.
  2. ^ אפרים מודזלביץ, תערוכות: מתניה אברמסון, דבר, 6 בספטמבר 1968.
  3. ^ 12 פסלים וציירים זכו בפרס דיזנגוף, דבר, 25 במרץ 1951; 12 אמנים זכו בפרס דיזנגוף, הצופה, 25 במרץ 1951; חולקו פרסים לציור ולפיסול ע"ש מ. דיזנגוף ז"ל, חרות, 25 במרץ 1951.
  4. ^ חגי אשד, 'זעקה' בברלין – תסיסה בלונדון, דבר, 8 בנובמבר 1963.
  5. ^ יחיד וציבור, חרות, 12 במאי 1964.
  6. ^ גושי-אבן יהפכו ליצירות-אמן בדרך מצפה-רמון, חרות, 19 באוקטובר 1962; בוריס כרמי, פסלים על המצפה, דבר, 23 בנובמבר 1962.
  7. ^ קוסו אלול, האנציקלופדיה הקנדית
  8. ^ ת"א-יפו: במוזיאון, על המשמר, 16 בינואר 1952. ביקורת: ד"ר ליזטה לוי, הפסל קוסו (במוזיאון תל-אביב), דבר, 18 בינואר 1952.
  9. ^ ביקורות: אריה לרנר, תערוכות: אלול קוסו ב"מקרא סטודיו", דבר, 8 בינואר 1954; א. מ., קוסו אלול, מעריב, 15 בינואר 1954; ד"ר ליזטה לוי, "לדה והברבור": תערוכת קוסו אלול בסטודיה "מקרא", דבר, 15 בינואר 1954.
  10. ^ נפתחו שתי תערוכות במוזיאון ת"א, דבר, 3 במאי 1957. ביקורות: נ. אשר, שתי תערוכות, חרות, 10 במאי 1957; אריה לרנר, תערוכות: פסלי קוסו אלול במוזיאון, דבר, 17 במאי 1957.
  11. ^ נחנך בית תרבות של ההסתדרות בר"ג, דבר, 15 בדצמבר 1957.
  12. ^ תערוכת קוסו אלול – בניו-יורק, מעריב, 21 באוקטובר 1966.