קיפודיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קיפוד)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "קיפוד" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קיפוד (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןקיפודיים
קיפוד אירופי
קיפוד אירופי
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
אינפרא־מחלקה: שיליניים
על־סדרה: לאורסיאתריה
סדרה: אוכלי חרקים
משפחה: קיפודיים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Erinaceidae
ולדהיים, 1814
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קיפודיים (שם מדעי: Erinaceidae) היא משפחה מסדרת אוכלי החרקים במחלקת היונקים, ובעבר נחשבה לסדרה עצמאית.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודלם של הקיפודיים נע בין גדלו של עכבר לגודלה של ארנבת קטנה. לבני המשפחה עיניים ואוזניים בינוניות בגודלן. השיניים הקדמיות גדולות במספר מינים, אך לא בדומה לחדפיים. למיני הקיפודיים האמיתיים קוצים חדים, ולחלקם יכולת "התכדררות" בשעת סכנה, המגנה על החלקים הפגיעים בגופם. קיפודיים אלו יכולים "להתכדר" הודות לשריר טבעתי שעוטף את גופם ומגמיש אותו. הוולדות נולדים עם קוצים רכים בצבע לבן וללא יכולת ראייה. בגיל שבועיים הקיפוד הצעיר מתחיל לראות, ובגיל חודש וחצי מפתח קוצים קשיחים. הקיפודים השעירים הם חסרי קוצים, אך בשעת סכנה מדיפים ריח חזק ומרתיע.

הקיפודיים חיים תחת בולי עץ או במאורות שהם חופרים בעצמם. הם ניזונים ממגוון רחב של מזונות, הכולל חסרי חוליות, זוחלים, פגרים, שורשים ופירות. הקיפודיים חסינים לרעלנים שונים הקיימים בטבע, ביניהם ארס נחשים.

הקיפודיים האמיתיים פעילים רק בשעות הלילה, מספר מינים מקיימים תרדמת חורף. הם הטרותרמיים, כלומר מורידים את טמפרטורת גופם בשעת מנוחה, אך בעיקרון הם בעלי דם חם. הקיפודיים השעירים פעילים אף בשעות היום. הקיפודיים מנהלים את חייהם על פני האדמה, אך ניתן לראותם מטפסים ושוחים בהצלחה יתרה.

הקיפודיים מסוגלים להתרבות פעמיים בשנה (שתי עונות רבייה). במרבית המינים, זהו הזמן היחיד בו הפריטים המבוגרים מנהלים התנהגות חברותית, כאשר ביתר הזמן הם יצורים סוליטריים. תוחלת חייו של קיפוד בטבע היא כשנתיים ובשבי כשש שנים בממוצע (שכן אז הוא מוגן מפני סכנות שונות).

מבין היונקים החיים בימינו, בני משפחה זו הם הדומים ביותר ליונקים הקדומים. מאובנים של משפחה זו מוכרים רק החל מתקופת האאוקן, בעוד שאבותיהם הקדמונים אוכלי החרקים "Adapisoricidae" ידועים מתקופת הקרטיקון.

בישראל נפוצים המינים: קיפוד חולות מצוי, קיפוד מדבר וקיפוד מצוי.

הגדול בקיפודיים הוא המונרט (Echinosorex gymnura) שמשקלו עד 1.4 ק"ג. הקטן ביותר הוא גימר קצר זנב (Hylomys suillus) ששוקל עד 60 גרם.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשפחה 21 מינים הנמצאים בשבעה סוגים. הם נפוצים באפריקה, באירופה, באסיה, בדרום-מזרח אסיה ובבורנאו. במשפחה שתי תת-משפחות: קיפודיים אמיתיים וקיפודיים שעירים.

הקיפוד במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם של הקיפוד מוזכר שלושה פעמים בתנ"ך, פעמיים בישעיהו ופעם במיכה. בכל הפעמים שבהם הוא מוזכר הוא מתואר כחיה שחיה באזורי חורבן או אגמי מים. היות שזה לא מתאים לקיפוד, הרבה חוקרים משארים שהקיפוד המוזכר בתנ"ך הוא הקטופה. בספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ל' מוזכר שרץ שנקרא "אנקה", רש"י מפרש שזה שם לקיפוד, אם כי הרבה פרשנים חולקים עליו.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]