קיפוד מצוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןקיפוד מצוי
Jež Hedgehog.jpeg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: אוכלי חרקים
משפחה: קיפודיים
סוג: קיפוד
מין: קיפוד מצוי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Erinaceus concolor
תחום תפוצה
Range Erinaceus concolor and Erinaceus roumanicus.png

תפוצת הקיפוד המצוי בכתום

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קיפוד מצוי (שם מדעי: Erinaceus concolor) הוא מין של קיפוד.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצתו העולמית של המין רחבה, מאסיה הקטנה לישראל, סוריה, לבנון, צפון עיראק, צפון-מערב איראן, האי רודוס, אוקראינה, בלרוס ודרום קווקז: ארמניה, אזרבייג'ן, גאורגיה ורוסיה.

הקיפוד המצוי יעדיף בתי גידול עירוניים, כפריים או חקלאיים על פני בתי גידול טבעיים. המין שכיח ונפוץ במרבית אזורי מחייתו. לא ידוע על איומים המשפיעים על תפוצתו בהווה. על כן מצב השימור שלו הוא ללא חשש. אמנם גדרות בין חצרות מהוות גורם מבודד בין פרטים, מה שיכול להפריע למציאת זיווג. כן קיימת סכנת דריסה באזורים המועדים.

הקיפוד פעיל בעיקר בלילה, ובלילה אחד הוא הולך בממוצע כ-300 מטר במהירות של עד 1 קמ"ש.

קיפודים נכנסים לשנת חורף כאשר טמפרטורת הסביבה החיצונית יורדת. אז הם מורידים את טמפרטורת גופם, את קצב הלב ואת קצב הנשימה.

כאשר הקיפודים נולדים הם מכוסים בקוצים לבנים ורכים, ועיניהם סגורות, ובגיל 6 שבועות הם כבר עצמאים לחלוטין.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיפוד מסווג כ"אוכל כל" וכ"אוכל חרקים", ומזונותיו העיקריים כוללים חרקים, חיפושיות ושאר פרוקי רגלים; חלזונות, תולעי אדמה ושורשי צמחים. בנוסף הוא יכול לאכול פירות וירקות.

אם קיפוד ייתקל בקערת מזון לכלבים או חתולים, הוא יעדיף (משיקולי אנרגיה) לאכול מזון זה, ואף יזכור להגיע לשם במועד מאוחר יותר. תופעה זו גורמת להשמנה אצל הקיפוד המצוי[2], ואף מסכנת בהידבקות בגרדת את הפרטים המתקבצים סביב לכלי המזון .

מחלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוצים של הקיפודים מונעים מהם אפשרות יעילה של סירוק השער ולכן יש עליהם שלל טפילים חיצוניים.

לעיתים מוצאים קיפוד חסר קוצים או קירח בחלקו. קיפוד כזה חולה במחלת הגָּרָב (סקביאס) שהיא מעין אקנה הנגרמת על ידי נקבת טפיל פרוק-רגליים, אך יכולה להיות מדבקת אף לאדם. המחלה גורמת לעור של הקיפוד להיות יבש, לחולשה, לקושי בתנועה וציד, אך גרוע מזה, הקיפוד מאבד את יכולת ההגנה הטבעית שלו - הקוצים, ולכן נתון בסיכון גבוה יותר לטריפה. בהימצא קיפוד שכזה, כדאי לפנותו לבית חולים לחיות בר או לוטרינר, אך בטיפול ללא מגע ישיר[3].

המין בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הקיפוד המצוי מגיע בישראל לקצה גבול התפוצה הדרומי שלו.
  • בישראל הוא נפוץ בגליל העליון, במרכז הארץ וביישובים בתחום המדבר. בני מין זה הם הגדולים בקיפודי הארץ אך הפרטים באוכלוסייה של ארץ ישראל קטנים מאלה של תת-המינים החיים בארצות צפוניות יותר.
  • הקיפוד המצוי הוא חיה מוגנת במדינת ישראל ואין לגדלו כחיית מחמד.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קיפוד מצוי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קיפוד מצוי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ https://www.mako.co.il/hix-nature/Article-8e04e96ace1b061006.htm מטריד: נרשמה מגמת השמנה רצינית בקרב קיפודי הארץ
  3. ^ https://lbscience.org/2017/08/08/על-קיפודים-וחתולים/ על-קיפודים-וחתולים
P cat.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא יונקים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.