קנגורו אילני בנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןקנגורו אילני בנט
קנגורו אילני בנט
קנגורו אילני בנט
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: קרוב לסיכון
קרוב לסיכון (NT)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: קנגוראים
תת־סדרה: דמויי-קנגורו
משפחה: קנגוריים
סוג: קנגורו אילני
מין: קנגורו אילני בנט
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Dendrolagus bennettianus
ויס, 1887
תחום תפוצה
תפוצה של קנגורו אילני בנט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קנגורו אילני בנט (שם מדעי: Dendrolagus bennettianus; מכונה גם צ'ריבינה), הוא מין כיסאי אוסטרלי גדול בסוג קנגורו אילני שאנדמי ליערות הטרופיים בצפון יבשת אוסטרליה, ואחד משני המינים היחידים בסוג שחיים ביבשת זו ולא בגינאה החדשה. קנגורו בנט תואר מדעית בשנת 1887 על ידי צ'ארלס וולטר דה ויס (אנ'), וקרוי על שמו של חוקר הטבע האוסטרלי ג'ורג' בנט. זהו אחד המינים הגדולים בסוגו, ופרטים רבים אודותיו לוטים בערפל.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטומיה ומאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנגורו אילני בנט הוא אחד המינים הגדולים בסוגו, ונחשב ליונק שוכן העצים הגדול ביותר ביבשת אוסטרליה: משקל הזכר 13.7-11.5 קילוגרם, ומשקל הנקבה 10.6-8 קילוגרם. אורך ראשו וגופו של הזכר עד 75 סנטימטרים, לעומת 69 סנטימטרים אצל נקבה ממוצעת. הזנב של הקנגורו ארוך אף יותר מאורך הגוף (84-82 סנטימטרים לזכר, 80 סנטימטרים לנקבה), והוא גלילי ואחיד בעוביו ומשמש כגורם מאזן בעת הטיפוס.

לצד קרובו הקטן יותר - קנגורו אילני לומהולץ, קנגורו אילני בנט מתאפיין בתנועה ובצורת גוף פרימיטיבית יחסית למינים הניו-גינאים, המצביעים על קרבה פילוגנטית רבה למיני הקנגורו והוולבי; בנוסף, הוא המין היחיד בסוגו אשר בעל דפוס צבע מנוגד בכתף ובגב, אשר מאפיין בעיקר את הקנגורים הקרקעיים.

איור של קנגורו אילני בנט.

מבנה הגוף של קנגורו בנט כבד ומסיבי, עם גב מעוגל ועצמות מסיביות וחזקות. ראשו וצווארו קצרים, אוזניו קטנות ומעוגלות וחרטומו משולש ורחב. אף על פי שהוא דומה בצורתו הכללית לקנגורו או לוולבי, בהשוואה אליהם, גפיו ארוכות ועבות, ואילו רגליו קצרות בהרבה - כך שהן בעלות פרופורציה דומה. לקנגורו בנט טפרים גדולים ומעוקלים, וכריות בשרניות בכפות הידיים והרגליים המשמשים יחדיו לאחיזה טובה בגזעים ולטיפוס.

כסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרווה של קנגורו בנט גסה, עבה וצפופה. צבע הפרווה הכללי מתחלק בין חום אפרורי דהוי עם גוון כסוף בפלג הגוף האחורי, לחום זהוב או חלודה בפלג הגוף הקדמי; במרכז הגב יש בדרך כלל כתם שחרחר דהוי לא מוגדר. הגרון צהבהב או כתמתם, ואילו החזה והבטן מתכהים עם הגיל לחום קפה כהה. הצבע הכהה של חזהו ובטנו של קנגורו בנט, עומד בניגוד מוחלט לתבנית הצבע הבהירה באזורים אלה אצל מרבית היונקים; היפוך הצבעים נועד כנראה לתפקד כהסוואה, כך שכאשר מתבוננים מקרקעית היער למעלה לעבר חופת היער, הצבע התחתון הכהה של הקנגורו מתמזג עם החופה הכהה. עובדה זאת מסבירה גם מדוע קשה לאתר את מין זה במרומי העצים בשעות היום.

פתח הביב ובסיס הזנב בצבע צהבהב בהיר, ועל בסיס הזנב מתפתח לרוב כתם שחור קטן. כפות הידיים והרגליים בצבע שחור בולט. הזנב בצבע אפרורי-צהבהב בצידו העליון, ושחור בצידו התחתון; הוא מסתיים בקצהו בציצת שיער שעירה ושחורה. ראשו של קנגורו בנט בצבע חלודה בעורף ובמצח, בעוד שהפנים אפרוריות והלחיים והסנטר מפוחמים. האוזניים בצבע אפרפר או חום כהה, ומעל העיניים יש לעיתים גבות לבנות דהויות. ישנן מספר וריאציות בצבעי הפנים והגוף המשתנים מפרט לפרט ומצעירים לבוגרים.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנגורו בנט אנדמי לפארקים הטרופיים הגשומים של קווינסלנד בצפון-מזרח אוסטרליה. הטווח שלו מצומצם במיוחד ומשתרע מנהר דיינטרי בדרום עד להר עמוס באזור העיר קוקטאון בצפון, ומהאוקיינוס השקט במזרח עד להר קרבין טייבלנד במערב. גודל הטווח הכולל מוערך בכ-5,000 קילומטרים רבועים או אף פחות מכך, וקיימות ככל הנראה 10 אוכלוסיות סך הכול.

בית הגידול של קנגורו בנט הוא ביערות גשם טרופיים בקצה הצפוני של הרי החיץ הגדול. הם נמצאים הן ביערות הרריים והן ביערות שפלתיים על גדות נחלים, כאשר הגובה המקסימלי המאוכלס על ידם הוא 1,400 מטר מעל פני הים. פרטים שנראים ביערות מקוטעים או ביערות-בתה, מייצגים בדרך כלל מבוגרים שאיבדו את השטח שלהם לטובת יריב חזק, או צעירים התרים אחר שטח מתאים עבורם. לקנגורו בנט יש העדפה ליערות עם פסיפס של גפניים, עצי תמנון (Schefflera actinophylla) שרכים וצמחייה סובטרופית. כמות המשקעים בבית גידולו גבוהה בהרבה מהממוצע ביבשת האוסטרלית.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות ותנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקבת קנגורו בנט וגורה על אילן בקווינסלנד.

קנגורו בנט הוא יונק פעיל לילה שמבלה את שעות היום בנמנום בראש צמרות העצים; במהלך השינה הוא מוסתר לרוב בתוך עלי גפנים, והם מגינים עליו מפני קרני השמש ומפני תשומת לב לא רצויה מלמטה (בני אדם למשל). עם רדת החשיכה, הוא יוצא לתור אחר מזון בזהירות בין ענפי העצים, ומרשה לעצמו לנוע עד לעצים בקצה היער העשירים יותר במזון בזכות החשיפה לקרני השמש במהלך היום.

חרף מראהו המגושם והכבד, קנגורו זה זריז למדי ונע במהירות בין עצים וענפים באמצעות קפיצות קטנות ואחיזה בגזעים, ומסוגל לקפוץ 9 מטרים כלפי מטה לעבר ענף של עץ סמוך. לזנבו הארוך והעבה אין את יכולת האחיזה כשל זנב הקופים, ובמקום זאת הוא משמש לייצוב משקלו של הקנגורו בעת המעבר בין ענפים. בנוסף, הוא מסוגל לקפוץ מגובה של 18 מטר במרומי העצים הישר אל קרקעית היער מבלי להינזק, עקב עצמותיו המסיביות והחזקות. הבדל נוסף בינו לבין הקוף, הוא שבעת ירידה רגילה מהעץ לאדמה, הקנגורו מחליק באמצעות ידיו כשראשו כלפי מעלה.

קנגורו בנט הוא שוכן עצים מובהק שיורד לקרקע לעיתים רחוקות, בעיקר בשביל ללקט פירות שנפלו לאדמה או ללחך עשבים טריים. בדומה לקרובו קנגורו לומהולץ, על הקרקע, מין זה נע אך ורק באמצעות קפיצות קטנות, כשהגוף רכון קדימה והזנב מקושת כלפי מעלה; התנהגות זאת נבדלת משאר קנגוריי העצים הנעים על האדמה באמצעות ריצה-קופצנית מגושמת, ומצביעה על קירבה פילוגנטית של שני המינים הללו לקנגורים הקרקעיים.

התנהגות, תזונה וארגון חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנגורו בנט הוא בין המינים הטריטוריאליים הבודדים במשפחת הקנגורים. הזכרים הבוגרים חולשים על טריטוריה של כ-25 דונם, אשר כוללת בתוכה מספר שטחים של נקבות, אשר אף הן טריטוריאליות כלפי נקבות אחרות. הקרבות בין הזכרים סביב הטריטוריות מתרחשים בתדירות גבוהה, והם עשויים להיות פראיים במיוחד ולהסתיים אף במוות של אחד הצדדים; כמעט כל הזכרים הבוגרים נושאים על גופם צלקות ממספר רב של קרבות ועימותים נגד פולשים, וחלקם עשויים אפילו להיות קטועי אוזן כתוצאה מכך.

קנגורו בנט הוא יונק יחידאי הפעיל רוב הזמן בגפו; עם זאת, לעיתים קרובות במהלך הניווט של הזכר בטריטוריה הגדולה שלו הוא יחלוף ליד נקבה ואז עשוי לשהות לצידה זמן קצר (במיוחד עם מדובר בעצים המשמשים כמזון). להוציא כאשר היא מלווה בגור או באינטראקציה עם זכר, הנקבה מבלה אף היא את חייה בבדידות.

קנגורו בנט הוא אוכל עלים בעיקרו; יש לו העדפה לעלי עצים מסוימים כדוגמת: Ganophyllum מהסבוננאים, Aidia מהפואתיים, Schefflera מהקיסוסיים, Pisonia מהלילניים ו-Platycerium מהשרכיים. הוא גם לא יהסס לאכול פירות כאשר יהיו בהישג ידו. בעת האכילה, הוא נוהג לאחוז את מזונו עם שתי ידיו בו זמנית, בדומה לקנגורו הקרקעי והוולבי.

טורפים והסוואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנגוריי בנט מתבוננים על חקלאי אוסטרלי.
פיתון השיחים - הטורף העיקרי של קנגורו בנט.

בהתחשב בגודלו של קנגורו בנט ובכך שהוא שוכן על צמרות העצים, האויבים הטבעיים שלו מועטים; פיתון שיחים בוגר הוא כנראה הטורף היחיד אשר מסוגל לטרוף אותו במרומי העצים, ועל הקרקע, הקנגורו עשוי להיטרף על ידי הדינגו. קנגורו בנט הוא יונק חמקמק וזהיר, ויחד עם סביבת המחיה הגבוהה והסבוכה שלו, הוא במגע עם האדם לעיתים רחוקות.

חוקר טבע שעקב אחרי שני פרטים עם משדר רדיו עד לעץ עליו שהו, ציין שלקח לו לפחות כ-20 דקות על מנת לאתר את הזנבות שלהם בתוך חופה, וגם אז רק בעקבות תזוזה קלה שלהם. בהתאם לכך, גם במקום שהמין נפוץ למדי הוא עשוי להיראות על ידי האדם לעיתים נדירות. ההתנהגות הזהירה של קנגורו זה, היא הגורם העיקרי המקשה על ביצוע מחקר אודות הביולוגיה שלו.

רבייה ומחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שקנגורו בנט חי ביערות גשם טרופיים שבהם יש הבדל קטן בין העונות, אין לו עונת רבייה קבועה. מערכת הרבייה היא פוליגמית. נקבת הקנגורו מתרבה אחת לשנה, וממליטה גור אחד בכל פעם. הנקבה מסוגלת לעכב את התפתחות העובר בהתאם לתנאים הסביבתיים, בתהליך הידוע כדיאפאוזה. סמוך ללידה, הנקבה יושבת על זנבה, וממתינה שהוולד הזעיר יזחל מהרחם לתוך הכיס. הגור נשאר עם אימו במשך כשנתיים, מתוכם כ-9 חודשים ראשונים בתוך הכיס.

למרות שהזכרים טריטוריאליים, הם מתעלמים מנוכחות הגור טרם יצא לעצמאות; יתרה מזאת: במקרה של מות האם, הגור הצעיר עשוי להתלוות לזכר בוגר עד הגיעו לבגרות. תוחלת החיים של מין זה אינה ידועה, אך סביר להניח שהיא מגיעה עד לכ-20 שנה בשבי בדומה למינים אחרים.

מצב שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגימה מפוחלצת של קנגורו בנט במוזאון אוקלנד.

אף על פי שמגמת האוכלוסייה של קנגורו בנט איננה בירידה ותפוצתו איננה מקוטעת, הוא מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור קרוב לסיכון (NT), בשל טווח תפוצה מצומצם יחסית שגודלו אינו עולה על 5,000 קילומטרים רבועים, וירידה באיכות ובהיקף בית הגידול שעשויה לגרום לו בעתיד להעפיל לקטגוריה מאוימת יותר. בעבר, הוא היה מאוים במיוחד מצד ציד על ידי השבטים האבוריג'ינים למטרות מזון, שגרמו לאוכלוסייה לנדוד לאזורים הרריים מבודדים. כיום, עם הפיכתו לחיה מוגנת בחוק האוסטרלי, הציד אינו מהווה יותר איום עבורו, וטווח התפוצה של קנגוריי בנט החל להתרחב בהדרגה ליערות באזורים נמוכים.

בעוד שביערות ההרריים הוא מוגן כמעט לחלוטין, האיום המרכזי עליו בשלהי המאה ה-21, היה חדירה לבתי גידול ביערות השפלה וצמצומם או קיטועם באמצעות פיתוח כבישים. קיטוע היערות מאלץ את הקנגורו לרדת מהעצים לקרקע בתדירות גבוהה יותר, ומגביר את סיכוני הטריפה מצד הדינגו. גשרים אקולוגיים שהוקמו מעל כבישים במטרה לפתור את הבעיה, נמצאו כלא יעילים עבור קנגורו בנט הכבד, שמעדיף לנוע על עצים גבוהים ועבים בהם הוא חש מוגן יותר. האיום מצד קיטוע בית הגידול מצומצם בהדרגה על ידי רשויות השימור האוסטרליות, הפועלות לשחזר יערות שבוראו באזורים קריטיים עבור הקנגורו ולאכוף בצורה אדוקה יותר את חוקי הסביבה.

כיום, כמעט על טווח התפוצה של קנגורו בנט נמצא בתוך הפארקים הטרופיים הגשומים של קווינסלנד שמוגנים מפני פגיעה בסביבה. נדרשים מחקרים אודות האקולוגיה והביולוגיה של המין, בעיקר על מנת לפתח אסטרטגיית שימור עבור אוכלוסיות הנמצאות ביערות השפלה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קנגורו אילני בנט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קנגורו אילני בנט באתר הרשימה האדומה של IUCN