נברלק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןנברלק
איור של זוג נברלקים
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: בסכנת הכחדה
סכנת הכחדה (EN)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: קנגוראים
תת־סדרה: דמויי-קנגורו
משפחה: קנגוריים
סוג: וולבי סלעים
מין: נברלק
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Petrogale concinna
גולד, 1842
תחום תפוצה
Nabarlek area.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נברלק (שם מדעי: Petrogale concinna; מכונה גם וולבי סלע ננסי) הוא מין של וולבי קטן ונדיר בסוג וולבי הסלע שאנדמי לצפון יבשת אוסטרליה. מין זה חי בקבוצות קטנות על גבעות וצוקים ביערות הטרופיים בארץ ארנהם וביערות האקליפטוס של קימברלי, והוא פעיל בשעות הלילה. הנברלק ניזון מעשבים ושרכים והוא ידוע בשיניים הטוחנות הייחודיות שלו. בשל אופיו הזהיר של המין, מעט מאוד ידוע על הביולוגיה שלו. הנברלק נתון בסכנת הכחדה כנראה משילוב של מספר גורמים, ואוכלוסייתו נמצאת במגמת ירידה.

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנברלק תואר מדעית לראשונה בשנת 1842 על ידי ג'ון גולד, מדגימה שנאספה בווינדהאם באוסטרליה המערבית ונשלחה לאנגליה באה"מ ביגל. שמו הרשמי נברלק הושאל משפת הילידים האבוריג'ינים בצפון היבשת, והוא ידוע גם בשמות וולבי סלע ננסי או וולבי סלע קטן, אף שאינו המין הקטן ביותר בסוג. הנברלק שייך לקבוצת המינים brachyotis בסוג וולבי סלעים, ובעל קשר הדוק למונג'ון, וולבי סלע קצר-אוזן ווולבי סלע וילקינס הדומים לו מבחינה חיצונית. הנברלק קטן מן השניים האחרונים ובעל חוטם מחודד יותר, אך זהה פחות או יותר למונג'ון וההבחנה ביניהם לא תמיד קלה; הנברלק גדול במקצת ומתאפיין בפרווה אפרפרה עם סימונים בולטים יותר, לעומת המונג'ון בעל הפרווה הצהבהבה וחסרת הסימונים. הנברלק נחשב בעבר לטקסון מונוטיפי בשם המדעי Peradorcas concinna על בסיס הטוחנות הייחודיות שלו, אולם בהמשך נמצא שאין הצדקה למעמד זה.

לנברלק 3 תת-מינים:

  • P.c. concinna - הראשון שתואר; היה מצוי באזור החוף ונכחד כנראה.
  • P.c. canescens - תואר בשנת 1909 ומצוי בארץ ארנהם.
  • P.c. monastria - תואר ב-1926 ומצוי באזור קימברלי.

אנטומיה ומראה חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנברלק הוא המין הקטן ביותר בסוג וולבי סלע לאחר המונג'ון, ובין הכיסאים הקטנים במשפחת הקנגוריים. מבנה גופו גוצי ועגלגל, צווארו קצר, וראשו המחודד דומה לראש הצבי. עיניו גדולות ואפו קטן וחלק. האוזניים שלו צרות ומשולשות וקטנות משאר המינים בסוג (להוציא את המונג'ון). הגפיים האחוריות ארוכות וחזקות בניגוד לגפיים הקדמיות. הסוליות בכפות הרגליים עבות ומחוספסות, ומותאמות במיוחד לטיפוס באמצעות חיכוך הסוליה עם הסלע. זנבו של הנברלק ארוך ועבה, ומסתיים בקצהו בציצת שיער סבוכה, עגולה ודמוית מברשת. מידות גופו של הנבלרק הן כדלהלן: אורך הראש והגוף 29–36 סנטימטרים; אורך הזנב 22–33 סנטימטרים; אורך האוזן 4 סנטימטרים; אורך הרגל האחורית: 10-9 סנטימטרים; משקל 1.7-1.1 קילוגרם.

לנברלק מאפיין ייחודי מעורר השתאות שאינו מצוי אצל אף כיסאי אחר מלבדו: השיניים הטוחנות שלו מתחלפות ללא הפסקה במהלך חייו. הטוחנות הישנות נדחקות בהדרגה החוצה על ידי הטוחנות החדשות שצומחות תחתיהן, עד שבסופו של דבר נושרות מהפה. בהתאם לכך, המספר הקבוע של הטוחנות בכל רגע נתון אצל הנברלק דינמי ואינו קבוע; בדרך כלל יש 5 טוחנות, אולם לעיתים באמצע תהליך הדחיקה עשויות להיות בלסת לא פחות מ-9 טוחנות במקביל. חוקרי הטבע סבורים שתופעה זאת נועדה להקל על הנברלק בלעיסת השרכים; מאחר שהשרכים גורמים לשחיקה משמעותית של השיניים, החלפת הטוחנות מאפשרת לנברלק לאכול אותם בבטחה מבלי להסתכן באובדן נצחי של השיניים.

הפרווה של הנברלק קצרה וצפופה ובעלת מרקם משי רך. צבעה הכללי נע בין אפור-כסוף לבז' או חאקי והיא שזורה בשערות בגוונים שונים. הגב נוטה לאפור כהה עד שחרחר, לעומת המותניים החיוורות. החזה, הבטן, המפשעה והגרון בצבע לבן בוהק, שמנת, שנהב או אפרפר דהוי. הסימון השחור-לבן בשכמות והסימון הלבן בירכיים שאופייני לוולביי הסלע, דהויים יחסית אצל הנברלק. הזרועות והרגליים של הנברלק עשויים להיות צבועים לעיתים בכתמתם חיוור, ולהקשות על ההבחנה בינו לבין וולבי סלע קצר-אוזן. ראשו של הנברלק בצבע אפרפר בהיר או בז', עם פס שחור צר ודהוי לאורך המצח וטבעות בהירות סביב העיניים. הסנטר, השפתיים והלחיים לבנים, ובין העיניים לאף יש פס שחור דהוי שנעדר לעיתים קרובות. כפות הידיים והרגליים בצבע חום כהה או שחור, והאוזניים שחורות-אפורות בצידן החיצוני וורודות בצידן הפנימי. הזנב בצבע אפור-כסוף או בז'-צהבהב, והוא מתכהה בהדרגה עד שהופך לשחור מבריק בקצהו.

תפוצה ואקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנברלק אנדמי לצפון אוסטרליה, שם הוא מצוי באוסטרליה המערבית ובטריטוריה הצפונית. הטווח שלו נחלק לשני אזורים עיקריים המרוחקים זה מזה: הראשון בארץ ארנהם והשני בקימברלי. הנברלק מצוי בארבעה איים: בורדה (איי אסבורן שבמפרץ האדמירליות), אוגסטוס (ארכיפלג בונפרטה), לונג והידן (ארכיפלג בוקאנייר), ואולי גם באי גרוטה במפרץ קרפנטאריה.

בית הגידול של הנברלק מורכב מגבעות, ערוצים וצוקים סלעיים שעשויים מאבן חול או גרניט ושוכנים בתוך יערות גשם טרופיים ויערות אקליפטוס. הנברלק תועד במאות אזורים סלעיים מבודדים מנהר דאלי במערב עד מורוואנגי במזרח - כולל ברוק קריק, נלי קריק, נהר מרי, הייז קריק, ליצ'פילד, מפלי רובין, סלע נורלנגי, גבעות ענברין, מפלי ג'ים ג'ים, נהר קינג, הר בורראדיילה, גבעת נימבבייר והחלק הדרומי של נהר האליגטור.

נוף אופייני לבית גידולו של הנברלק.

הנברלק הוא יונק פעיל לילה שמבלה את שעות היום כשהוא ספון במערות ונקיקים, ומדי פעם, עשוי להשתזף להנאתו בשעות הבוקר. בתקופות קרירות, הוא עשוי להיות פעיל לסירוגין גם בשעות היום. הנברלק משתדל להישאר בקרבת המקלט הסלעי שלו, אך במהלך הלילה, מתרחק לפרקים מאות מטרים בתורו אחר מזון. התזונה של הנברלק מורכבת בעיקר מעשבים, צמחים בעלי פרחים ושרכים. בעונה היבשה, הוא ניזון בעיקר מהשרך Marsilea crenata שאותו הוא מוצא בקרבת בילבונגים, ובעונה הגשומה מדשא טרי וממיני גומא.

הנברלק חי בקבוצות קטנות שלהן מדרג חברתי המבוסס על גיל וכוח, והוא זהיר וחששן במיוחד; כל תנועה לא מזוהה בסביבה שלו, מובילה אותו לפתוח בריצה קופצנית מהירה לאזור מוגן במרומי הסלעים. הריצה של הנברלק אופקית, ובמהלכה הזנב מתכרבל עד לאמצע הגב. טורפיו העיקריים הם הדינגו ודורסי לילה גדולים. לנברלק רפרטואר קולות מגוון הכולל עיטוש, נביחה, שיעול ושריקה, והם מושמעים על ידו בתדירות גבוהה בתגובה לאיום חיצוני, בהפגנת דומיננטיות או בסמוך לרבייה.

הרבייה מתרחשת כל השנה ללא עונה קבועה. הנקבות תוקפניות יחסית, ולאחר הרבייה הן מרחיקות מהן את הזכר באמצעות בעיטות ונשיכות חזקות בעורף ובראש; זכר שלא יתרחק מהאזור עשוי להסתכן במוות. הנברלקית ממליטה צאצא אחד לאחר היריון של 30 יום. הגור שוהה בכיס חודשים ספורים, והוא נגמל תוך 160 יום - קצר בהרבה מוולביי סלע אחרים. בגיל 175 יום הוא הופך לעצמאי, והאם מסלקת אותו משטחה באגרסיביות באמצעות נגיסות בזנב. שני הזוויגים מגיעים לבגרות בגיל שנתיים לכל היותר.

תוחלת החיים של הנברלק 11–17 שנים בשבי.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני ההתיישבות האירופאית באוסטרליה הנברלק היה יונק שכיח למדי, ועד המאה ה-19 נצפה במספרים עצומים. האוכלוסייה שלו הצטמצמה בהדרגה לאורך השנים. אף על פי שהמידע הכללי על הנברלק מוגבל, הרשימה האדומה של IUCN הצליחה בכל זאת להגיע למסקנה שהמין נמצא בסכנת הכחדה (EN), בשל סקרים בצפון היבשת שמצביעים באופן עקבי על ירידה ניכרת במספרי הנברלק שעשויה להגיע לכדי מחצית מהאוכלוסייה.

האיומים על הנברלק אינם ברורים דיים; טריפה על ידי חתולים עשויה להיות הגורם העיקרי לירידה, אך מאחר שקרובו המונג'ון לא הושפע מהם לא בטוח האם הם אחראים לכך. גורם אפשרי אחר הוא שינוי במשטרי האש (הפסקת השריפות הקטנות) בבית הגידול של הנברלק שמוביל לפריצת שריפות בר גדולות הפוגעות בבית הגידול, אך גם איום זה לא וודאי מאחר שבית הגידול הסלעי מונע את התפשטות השריפות. ייתכן שהירידה נובעת משילוב שני הגורמים הנזכרים לצד הכנסת עשבים פולשים שמפחיתים את המזון הזמין של המין, והפרעה אנושית. הנברלקים שחיים על האיים מוגנים כרגע, אולם קיים חשש תמידי מפני הכנסה לא חוקית של טורפים פולשים לאדמת האיים.

נכון לשנת 2019, אין תוכניות שימור ספציפיות עבור הנברלק. הוא מצוי במספר פארקים לאומיים ושמורות טבע, ביניהם הפארק הלאומי קקדו והפארק הלאומי ליצ'פילד. ארגון השימור IUCN, ממליץ לרשויות השימור האוסטרליות להקים גרעין רבייה של הנברלק בשבי לצורך השבה לטבע בעתיד, ולפקח באופן הדוק על הכניסה לאיים שבהם המין נמצא.

האוכלוסייה העולמית של הנברלק נאמדת בסביבות 10,000-5,000 פרטים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נברלק באתר הרשימה האדומה של IUCN