וולבי סלע רוטשילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןוולבי סלע רוטשילד
וולבי סלע רוטשילד
וולבי סלע רוטשילד
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: קנגוראים
תת־סדרה: דמויי-קנגורו
משפחה: קנגוריים
סוג: וולבי סלעים
מין: וולבי סלע רוטשילד
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Petrogale rothschildi
‏1904
תחום תפוצה
תפוצת וולבי סלע רוטשילד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

וולבי סלע רוטשילד (שם מדעי: Petrogale rothschildi; קרוי גם וולבי סלע רובורן) הוא מין של וולבי גדול בסוג וולבי הסלע שמצוי במערב יבשת אוסטרליה. וולבי רוטשילד חי בעיקר באזור פילבארה ובאיים הסמוכים לחוף, והוא אחד המינים הגדולים בסוגו. מצב שימורו נחשב ליציב, אך הוא מאוים מטריפה על ידי השועל האדום שהובא ליבשת על ידי האדם, וכן מכריית מינרלים בסביבת המחיה שלו.

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולבי רוטשילד תואר מדעית לראשונה בשנת 1904 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס, על בסיס דגימה שנאספה על ידי חוקר הטבע ג'ון תומאס טוני בשנת 1901 בנחל קוזאק בצפון-מערב אוסטרליה. אולדפילד תומאס קרא למין החדש על שם הבנקאי הבריטי-יהודי וולטר רוטשילד שהתעניין רבות ביונקי הכיס ומימן את המשלחת של ג'ון טוני לאוסטרליה. וולבי סלע רוטשילד הוא אחד מתוך 17 מינים בסוג וולבי הסלע שבמשפחת הקנגוריים, ובתוך הסוג הוא שייך לקבוצת המינים קסנטופוס (xanthopus), שכוללת מלבדו גם את שני המינים הגדולים ביותר בסוג: וולבי סלע צהוב-רגל ווולבי סלע פרוסרפיני.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולבי רוטשילד מתואר כאחד המינים החינניים והגדולים בסוג וולבי הסלע. מבנה גופו כבד ומוצק, צווארו קצר וראשו רחב וחרוטי. האוזניים גדולות ורחבות, והעיניים והאף בגודל בינוני. הגפיים האחוריות של הוולבי גדולות ושריריות, והגפיים הקדמיות קצרות יותר. בכפות הרגליים יש לו סוליות מחוספסות המטיבות את אחיזתו בסלעים. הזנב ארוך מאוד, עבה וגמיש עם מברשת שעירה בקצהו, והוולבי משתמש בו לאיזון במהלך הקפיצות. מבחינת מידות גוף, וולבי רוטשילד הוא המין השביעי בגודלו בסוג; אורך ראשו וגופו: 60-47 סנטימטרים, אורך זנבו: 70-54 סנטימטרים ומשקלו: 6.6-3.7 קילוגרם. הזכרים גדולים וכבדים מן הנקבות. אוכלוסיית וולביי רוטשילד שבארכיפלג דמפיר מפגינה גמדות איים, וטווח המשקל שלהם 3.5-2.6 קילוגרם בלבד.

דגימה של וולבי סלע רוטשילד.

הפרווה של וולבי רוטשילד גסה וצפופה, וצבעה הכללי זהוב, אוכרה או חום-קפה הנוטה להתכהות בגב ובפלג הגוף האחורי. הצבע הזהוב משתנה לאפור-סגלגל או כחלחל סביב הכתפיים והצוואר ואילו הראש בצבע ערמוני, אדמדם או חום-כהה. זרועותיו של הוולבי והצד התחתון של גופו (הבטן, החזה ופנים הרגליים) בצבע צהבהב או זהוב בהיר, כפות ידיו ורגליו כהות בקצוות, ועל השכמות יש לו כתם שחור מפוחם שנעדר לפרקים. סימוני הפנים של וולבי רוטשילד כוללים עיגולים שחורים סביב העיניים, כתם שחור לאורך החרטום וסנטר ולוע לבנבנים. לוולבי עשוי להיות פס כהה דהוי בין העין לאף ופס צהבהב בין הלוע לאוזן, אך שניהם עלולים להיעדר לעיתים קרובות. האוזניים חומות משני הצדדים. הזנב בצבע חום-זהוב או קפה והוא הופך לשחרחר בשליש האחרון.

תפוצה ואקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולבי רוטשילד אנדמי למערב אוסטרליה. הוא מצוי בעיקר באזור פילבארה באוסטרליה המערבית ובארכיפלג דמפיר לחופי היבשת. בפילברה, טווח התפוצה שלו גובל ברכס צ'יצ'סטר ורכס המרסלי במערב, ברכס ברלי ליד העיירה ניומן בדרום, ובתחנת וודסטוק והעיירה מרבל בר במזרח. בארכפילג דמפיר הוא מצוי באיים הבאים: האי דולפין, האי רוזמרי, האי אנדרבי והאי בורופ שהפך כיום לחצי אי מלאכותי לאחר שחובר ליבשת על ידי האדם; בשנות ה-60 של המאה ה-20, הוולבי נכחד באי המערבי ובאי המזרחי בארכיפלג כתוצאה מטריפה על ידי שועלים, ועמד בפני הכחדה מהאי דולפין מאותה סיבה עד שניצל ברגע האחרון לאחר שרשויות השימור האוסטרליות החלו לדלל את אוכלוסיית השועלים שבתוכו. הוולבי הובא בהמשך על ידי רשויות השימור לאי לואיס המזרחי ולאי לואיס המערבי בארכיפלג והוא משגשג בתוכם. לא ידוע אם קיימת חפיפה בין וולבי רוטשילד לוולבי סלע שחור-צד בטווח המזרחי.

נוף אופייני לבית גידולו של וולבי רוטשילד בפילברה.

בית הגידול של וולבי רוטשילד כולל מצוקים, גבעות ורכסים סלעיים, בתוך סוואנות, חורש ים-תיכוני, יערות אקליפטוס דלילים ואזורים מדבריים למחצה המתאפיינים בכדורי ספיניפיקס. הוא עשוי גם לחיות על סוללות עפר וסלע גבוהות שנוצרות על ידי האדם סמוך למכרות ומחצבות. הטמפרטורות בתחומי המחייה שלו גבוהות מן הרגיל (45-32 מעלות), והוא מוצא מפלט מהחום העז במהלך היום בתוך מערות ונקיקים בין הסלעים והצוקים שבהם הטמפרטורה קרירה יותר.

הוולבי הוא יונק זהיר וחששן, ונמצא תמיד בשטח הסלעי כדי להיות מוסתר ובלתי נגיש לטורפים קרקעיים. עם דמדומי ערב הוולבי יורד לאזורים הנמוכים ומתחיל לתור אחר עשבים ועשבי תיבול בינות לסלעים, והוא עשוי לצאת בחסות החשיכה מהשטח הסלעי לערבות העשב שמסביב שבהם המזון נגיש יותר. בשטח הפתוח, הוולבי זהיר אף יותר, והסימן הקלוש ביותר לסכנה מוביל אותו לפתוח בריצה קופצנית מהירה לשטח הסלעי והתלול. התזונה של הוולבי כוללת בין השאר עשב בופלו, עלים ופירות של פיקוס וקקטוס, והוא שותה מים באופן קבוע מבילבונגים הפזורים ליד הסלעים.

וולבי רוטשילד חי בקבוצות גדולות ורופפות שכוללות עשרות פרטים, ובתוכם יש מדרג חברתי המבוסס על גודל וכוח. הזכרים נאבקים זה בזה כדי לקבוע את הדומיננטיות שלהם בקבוצה ואת זכות הגישה לנקבות. הרבייה מתרחשת לאורך השנה ללא עונה קבועה. לאחר תקופת היריון של חודש ימים, נולד צאצא אחד בדרך כלל, שמוצא את דרכו מפתח הביב לכיס של האם באמצעות חוש הריח בתהליך שלוקח כרבע שעה. לאחר שהוולד נכנס לכיס, הוא נצמד לאחת מארבע הפטמות שבתוכו ויונק ממנו ללא הפסקה בחודשים הראשונים. גור הוולבי נשאר בכיס במשך כחצי שנה, ונגמל מספר חודשים לאחר שעזב את הכיס לצמיתות. גם לאחר הגמילה, הוא מתלווה לאימו לפרק זמן נוסף. הגורים מגיעים לבגרות בגיל שנה וחצי עד שנתיים.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולבי רוטשילד מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בשל תפוצתו הרחבה, אוכלוסייה גדולה, התרחשות במספר אזורים מוגנים (הבולטים שבהם הם הפארק הלאומי קאריג'יני והפארק הלאומי מילסטרם-צ'יצ'סטר), ומשום שלא סביר שתתרחש בעתיד הקרוב ירידה משמעותית במספריו. מגמת האוכלוסייה ואומדנה המדויק אינם ידועים. האיום המרכזי של וולבי רוטשילד הוא השועל האדום שהובא ליבשת על ידי האדם וגרם לצמצום מספריו בטווח הדרומי ועל האיים; כיום, האיום מצד השועלים מתרחש בעיקר באזורי החוף הנמוכים, בעוד שבמרכז הוולבי מוגן מפניהם הודות לבית גידולו הסלעי והבלתי נגיש. איום אחר על הוולבי הוא פגיעה בבית הגידול כתוצאה מקידוחי גז וכריית מינרלים שונים (בעיקר עפרת ברזל, מנגן, אזבסט ונחושת), לצד התנועה הגוברת של כלי רכב שמעלה את השכיחות לדריסת וולבים בכבישים בשעות הלילה.

כל האיים בארכיפלג דמפיר נחשבים לאזורים מוגנים, ויש פיקוח הדוק על הכניסה לתוכם כדי למנוע הכנסה לא חוקית של טורפים פולשים (אם כי בחלקם מתבצעים פעולות כרייה). רשויות השימור גם פועלות בעקביות לצמצום אוכלוסיית השועל ביבשת ובאי דולפין. תוכנית הניהול המערבית שפורסמה בשנת 2013 להבראה של מינים מסוימים של בעלי חיים אוסטרלים, כללה את וולבי רוטשילד לצד 4 מיני וולבי סלע נוספים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וולבי סלע רוטשילד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ וולבי סלע רוטשילד באתר הרשימה האדומה של IUCN