קפה הנס וגרץ
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית קפה  |
| כתובת |
עמק רפאים 44 |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1979 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1979 |
| תאריך פירוק |
1981 |
| קואורדינטות | 31°45′46″N 35°13′06″E / 31.762689038479°N 35.218262216865°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   קפה הנס וגרץ | |
  | |
קפה הנס וגרץ היה בית קפה שפעל באזור המושבה הגרמנית ורחוב עמק רפאים בירושלים בשנים 1979–1981, והיה מרכז תרבותי של סטודנטים, אנשי אמנות, אנשי אקדמיה ואינטלקטואלים ירושלמיים. פעילותו הייתה הסנונית הראשונה למעבר של מסעדות ובתי קפה רבים ממרכז ירושלים לאזור עמק רפאים, והפיכתו של אזור עמק רפאים למרכז קולינרי ומרכז בילוי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קפה "הנס וגרץ" הוקם באוקטובר 1979 במושבה הגרמנית בירושלים, והיה בית הקפה הראשון בשכונה, כשהמושג "קפה שכונתי" טרם היה נפוץ. המקום היה מפגש חברתי לתושבי השכונה, לסטודנטים, לאמנים ולאינטלקטואלים.
הנשים-המקימות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקפה הוקם על ידי שלוש יזמיות: לאה סוטנדורף-סאנד, שגדלה בהולנד וחזרה למקום הולדתה, המושבה הגרמנית, כעולה חדשה, נעמי מילר-אלטרץ, ירושלמית ותיקה (שבעלה אלי אלטרץ, שאותו הכירה בבית הקפה, נרצח ב-1990 בפיגוע בשכונת בקעה), ואיזבל בלאק-ברוידא, שעלתה מאנגליה (איזבל הצטרפה לשתיים הראשונות קצת יותר מאוחר).
מקימות בית הקפה, הרבו לשבת בבתי קפה במרכז ירושלים, והחליטו שחסר מקום פשוט, נעים ויותר קהילתי בשכונה. הרעיון המרכזי היה לאפשר לשכנים ל"הגיע בנעלי בית", לשבת שעה ארוכה על כוס תה או בקבוק בירה, ולאפשר גם לנשים להגיע לבדן (דבר שלא היה מקובל ברוב בתי הקפה באותה תקופה).
היזמיות שכרו בית חד קומתי שנועד לשימור ברחוב צבי גרץ, פינת רחוב דור דור ודורשיו, ובתקציב מצומצם ובעזרת חברים, נפתח המקום תוך זמן קצר.
קביעת השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם "הנס וגרץ", שהיה בעל ייחוד בזמנו, ונשאר חקוק בזיכרון, נקבע משלושה טעמים:
א. "הנס" הוא שם הולנדי טיפוסי (לאה סוטנדורף-סאנד, שהגיעה מהולנד, רצתה להקנות למקום נופך הולנדי), ו"גרץ" הוא שם משפחתו של ההיסטוריון צבי (היינריך) הירש גרץ, שעל שמו קרוי הרחוב, שבו היה ממוקם בית הקפה.
ב. השם מעורר אסוציאציה לסיפור הילדים הגרמני "הנזל וגרטל" (בגרמנית: Hansel und Gretel). הסיפור מופיע אצל האחים גרים, ידוע גם בגרסתו העברית כעמי ותמי, ועוסק באח ואחות ש"איבדו את דרכם ביער".
ג. בסיפור הילדים, מגיעים הגיבורים לביתה של מכשפה שקירותיו בנויים מעוגיות ומממתקים. חומרי הבנייה של הבית מהווים גם הם קישור אסוציאטיבי לעוגות ולמאכלים שהוגשו בבית הקפה.
שם המקום בשפה ההולנדית (Hans & Grietje), הפך לחלק מהלוגו של המקום, והודפס על כרטיסי הביקור של המקום ועל תפריטי האוכל.
הפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערב הפתיחה (שמועדו לא פורסם בכתב, אך עבר מפה לאוזן בחוג החברים של שלוש השותפות), היה מוצלח. הגיעו כל "המי ומי", והגיעו גם כתבים של המקומון "כל העיר" שהיה אז בחיתוליו. כך שהפרסום היה רב והמקום הצליח יותר מהצפוי.
מדורי הרכילות במקומונים (גם "ידיעות ירושלים" נולד באותה תקופה), הרבו לכתוב ולדווח על הקורה במקום.
בנוסף לכמה סוגי קפה ותה היה גם בר משקאות אלכוהוליים עשיר, ותפריט אוכל קטן אך קבוע: מרקים טריים שהוכנו במקום, לצד לחם עם חמאת שום (שהיה חידוש בתפריט של הימים ההם), פלטת גבינות, ושלוש עוגות שנאפו על ידי השותפות מדי יום.
במקום היו גם משחקי קופסה, לשימוש הלקוחות, כמו: שש בש, שחמט, מונופול, רמיקוב, דוקים ועוד. היו גם תערוכות מתחלפות של אמנים בתחילת דרכם, ערבי קריאה וספרות, ערבי נגינה ושירה, סדנאות יוגה ומדיטציה (שהיוו חידוש תרבותי בזמנן) ובעיקר אווירה נעימה ו'לא מכופתרת', שעודדה שיחות בין באי המקום, גם אם לא הכירו זה את זה.
מכיוון שרחוב גרץ היה מוגדר כאזור מגורים בלבד, לא קיבל בית הקפה רישיון מהעירייה, ולאחר חצי שנה נאלצו השותפות להעביר את בית הקפה למבנה אחר בשכונה, ברחוב עמק רפאים 44 (מול בריכת ירושלים),[1] באזור שהיה מוגדר כאזור מגורים ועסקים.
הקהל היה מגוון ביותר – ישראלים ועולים ותיקים וחדשים, אמנים, עיתונאים, כדורגלנים, פסיכולוגים, עורכי דין, קבלנים, סטודנטים ומרצים, חקלאים, צלמים, כלכלנים, וכן 'קולגות' - בעלי בתי קפה אחרים.
גם במיקום החדש היה קושי בקבלת רישיון עסק בגלל התנגדות חלק מהשכנים. בעלות בית הקפה יזמו עצומה לטדי קולק, ראש העיר, שעליה חתמו עשרות מבאי הקפה, ובעקבות העצומה, התקבל הרישיון המיוחל.[2]
לאחר כשנתיים פרשו שתיים מן השותפות: נעמי מילר ואיזבל בלאק מסיבות אישיות. אז חברו לשותפה השלישית, לאה סוטנדורף, שני שותפים חדשים, והמקום המשיך לפעול תחת השם "אפריל" עד אמצע 1983, ואז נסגר.
עם סגירתו של בית הקפה החלה פריחה הדרגתית של רחוב עמק רפאים כרחוב שופע מסעדות ובתי הקפה. קפה "הנס וגרץ" סימן מגמה מובהקת בהתפתחותה של ירושלים: מעבר ממרכז העיר (שעד אז היה המקום הכמעט-בלעדי שבו היו מרוכזים בתי הקפה והמסעדות), לאזורים נוספים ברחבי העיר ובראשם אזור עמק רפאים, ובכך חשיבותו להיסטוריה של חיי הפנאי בעיר.[3]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טובה צימוקי, "הולנד בירושלים" (על "הנס וגרץ" במדור "מקום חדש"), ידיעות ירושלים, נובמבר 1979.
- "למה מטפסים על לאה", ידיעות אחרונות, 31 באוקטובר 1980.
- דן עופרי, "סיבה למסיבה", כאן ירושלים (מקומון), 21 בנובמבר 1980.
- אריאלה יואב, "המדיטציה האדומה של מחפשי האור" (כתבה על חוג מדיטציה שנערך בקפה "הנס וגרץ"), קול ירושלים (מקומון), 27 בפברואר 1981.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הבית ברחוב עמק רפאים 44 היה קרוי "בית והבה יוסף". בספרו של דוד קרויאנקר מופיע תיאור של הבניין: "בית דו-קומתי, ולו גג רעפים. בשנת 1935 התחילה לבנות את הבית קלורינדה קלרק, אלמנה אמידה מארצות הברית, ומאוחר יותר השלים אותו והבה יוסף, ערבי שהשתייך לקהילה האנגליקנית בעיר". מתחת לתיאור מופיע גם רישום של הבית. קפה הנס וגרץ פעל בבניין בצורתו המופיעה בספר. רק בשנות ה-90 הבניין שופץ, והפך למסעדת מזון מהיר ב"רשת מקדונלד'ס" (דוד קרויאנקר, המושבה הגרמנית ועמק רפאים, ירושלים, כתר, 2008, עמ' 355).
- ^ בין החותמים על העצומה מופיעים שמותיהם של העיתונאי יואל אסתרון, ההיסטוריון פרופ' ישראל ברטל, עו"ד יוסי ז'רז'בסקי, פרופ' אילן יניב, ההיסטוריון פרופ' ריצ'רד (ירחמיאל) כהן, המשורר והמתרגם משה הנעמי זינגר, הסופר דן עומר, המתרגם פרץ קדרון, הסטטיסטיקאי פרופ' שמואל שי ועוד רבים אחרים.
- ^ באזור עמק רפאים פעלו אמנם כמה מסעדות ובתי קפה, לפני הקמת קפה "הנס וגרץ", כמו: בוקובסקי (הגריל הרומני), מגדניית נדה, וקפה פטר, אך הם היו מיועדים לקהל מבוגר, ולא לקהל הבליינים היותר צעירים (בוקובסקי נסגר זמן קצר לפני פתיחתו של "הנס וגרץ" וקפה פטר נסגר כחמש שנים לפני פתיחת "הנס וגרץ").