קרב נוטרדאם בירושלים
 | ||||||||||||||||||
| אכסניית נוטרדאם לאחר הקרב, 1948 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העצמאות | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 15 במאי 1948 – 24 במאי 1948 (10 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | אכסנית נוטרדאם | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לכוחות הישראליים, בלימת הכוחות הערביים | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
.jpg)
.jpg)
קרב נוטרדאם בירושלים נערך ב-15 במאי 1948 - 24 במאי 1948. זה היה אחד הקרבות המכריעים במערכה על ירושלים במלחמת העצמאות שבסופו נכשלו ניסיונות הלגיון הירדני לפרוץ לירושלים המערבית.
רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת מלחמת העצמאות התרכזו הכוחות הערביים בהטלת מצור על ירושלים כדי להרעיבה ולהכניעה. לקראת יציאת הבריטים מהעיר התכונן הלגיון הירדני לפרוץ לירושלים המערבית ולכבשה.
עם יציאת הבריטים פתחו כוחות ההגנה במבצע קלשון לתפיסת מקומות אסטרטגיים בעיר. הביצוע הוטל על גדוד מוריה מחטיבת עציוני שחוזק בפלוגה של חי"ש תל אביב (250 לוחמים) שסופחה לחטיבה בהוראת המטכ"ל ב-23 בינואר 1948. המבצע התנהל בשלוש זרועות ומכאן שמו. משימת הזרוע המרכזית של המבצע הייתה השתלטות על מתחם בווינגראד, אכסניית נוטרדאם, בנייני ימק"א ומלון המלך דוד.
אכסניית נוטרדאם (נוטרדאם דה פרנס) היא מבנה ענק בן מאות חדרים, המזדקר כמבצר מול חומת העיר העתיקה והשער החדש וחולש על רחוב סולטאן סולימאן (כיום רחוב הצנחנים) בואכה רחוב שבטי ישראל ויפו - המעבר מירושלים המזרחית למערבית. היה ברור שהמחזיק בנקודה האסטרטגית מחזיק במפתחות השער לעיר המערבית בשליטה יהודית מכיוון העיר העתיקה.
הקרב על אכסניית נוטרדאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם עזיבת הבריטים את המקום, נתפס הבניין בלילה שבין 14 ל-15 במאי 1948 על ידי מתנדבים עיראקים בשורות הלגיון הירדני, שהגיעו לירושלים כדי לחסל את המדינה היהודית עוד בטרם נולדה. לוחמי לח"י השתלטו על בניין בנק ברקליס וכן על בניין מנזר האחיות המתקנות שהיה המבנה הגבוה ביותר באזור התפר בין העיר החדשה לעיר העתיקה והיה מבנה שולט בכל האזור. וב-15 במאי 1948 פרצו גם לבניין נוטרדאם, הפתיעו את הערבים והצליחו להשתלט על הבניין. הם היו מעטים ולא הצליחו לעמוד בהתקפת הנגד ונאלצו לסגת עם ארבעה הרוגים ועשרים פצועים. גג בניין האחיות המתקנות עליו השתלטו לוחמי לח"י נקרא גג המוות. שלושה שירים נכתבו על כיבוש המנזר: שירו של המשורר יצחק שלו, בלדה של אנדה עמיר-פינקרפלד ובלדה של מרים ילן שטקליס על לוחמת הלח"י רחל-אלוטשקה זלצר רייס, "עופרה".
ב-18 במאי 1948 בחצות, בחסות החשיכה, פרצו לנוטרדאם דרך השער לוחמים מחי"ש תל אביב בפיקודו של יצחק אלכסנדרוני וסגניו נחום בן-חור ויהודה שמיר (פטרושקה). התנהל קרב פנים אל פנים מחדר לחדר כשאש נורית מתוך הבניין ומחומת ירושלים על הכוח התוקף. הקרב נמשך כל הלילה וב-19 במאי 1948 בשעה 05:30 הושלם כיבוש הבניין.
מנהל בית החולים הצרפתי הסמוך הניף דגל לבן. האש מכיוון החומה לא פסקה וכוונה לעבר מאות החלונות הפרוצים של האכסניה. מספר הנפגעים היה גדול. מחוסר יכולת לקבל תגבורת הוחלט לשלוח למקום מחלקה מפלוגת יהונתן בפיקודו של אליהו זוהר (ליכטנשטיין). הטוראים היו נערים בני 16–17 ומפקדיהם היו בגילים מבוגרים יותר, ותרומתם לניצחון בקרב זה הייתה משמעותית.
ב-20 במאי 1948, בשעה 07:00 החלה הסתערות מסיבית של הלגיון על נוטרדאם בסיוע שריוניות וחיל רגלים והפגזה של תותחי 6 ליטראות ומרגמות. בחיפוי הרעשה כבדה זו החל לנוע ברחוב סולטאן סולימאן (רחוב הצנחנים כיום) טור שריוניות נושאות תותחים ומכונות ירייה ובעקבותיהם חיל רגלים, משער שכם לכיוון המעבר לרחוב יפו. השריונית שבראש הטור הגיעה עד למרגלות אכסניית נוטרדאם. מרדכי רוטנברג, גדנע"י בן 16, השליך מקומה שנייה, בקבוק מולוטוב על השריונית שהתלקחה ונעצרה. במקביל ירה אחד הלוחמים, אברהם לוי, פגז מרובה אנטי טנקי ושיתק את מנוע השריונית. הרחוב נחסם ושאר השריוניות נסוגו לאחור לכיוון שער שכם.
כמומחה לביצורים נשלח למקום אלחנן קליין (לימים קצין הנדסה ראשי) שהביא עמו שתי יחידות הנדסה שמילאו שקי חול כדי לבצר את הפרצות ולהכין את החלונות לאשנבי ירי.
כדי לחסום את הכביש לתנועת שריון הוטל על אלחנן קליין לפוצץ את בניין מנזר האחיות המתקנות (קונבנט) במטרה שהריסותיו יחסמו את הכביש. לאחר פינוי 20 הנזירות שגרו בבניין הגיעו לשם ארבעה חבלנים שהצליחו לפוצץ את הבניין אך ההריסות לא חסמו את הכביש לגמרי.
אלחנן קליין החליט על פעולה נועזת יותר - פיצוץ כל קיר החזית הענק של נוטרדאם הפונה לרחוב סולטן סולימאן. לצורך זה גויסו כמויות גדולות של חומר נפץ מכל רחבי ירושלים. ב-22 במאי 1948 החרידו שלושה פיצוצים אדירים את ירושלים. חור ענק נפער בחזית נוטרדאם וגלי האבנים יצרו חסימה מלאה של הכביש.
ג'ון באגוט גלאב, מפקד הלגיון הירדני, תכנן התקפה נוספת על אכסניית נוטרדאם. הוא הורה לרגימנט השלישי של הלגיון שנערך בשומרון בפיקודו של מייג'ור ויליאם ניומן, איש צבא אוסטרלי, לנוע לעבר נוטרדאם בירושלים. ב-24 במאי 1948 החלה הרעשה כבדה של תותחים ושריון לעבר נוטרדאם. תחת מעטה האבק והאש חדרו לוחמיו הבדווים של ניומן לחצר ולבניין נוטרדאם והתחולל שם קרב פנים אל פנים. מקלע בזה ושלושה מקלעי לואיס הוצבו באשנבי הירי כדי למנוע חדירה נוספת של חיילי הלגיון. בשלב מסוים חדרו חיילי הלגיון לקומת הקרקע של הבניין והתפתח שם קרב פנים אל פנים מחדר לחדר.
המצב היה חמור ביותר. הלוחמים ראובן וויינשטיין ועמנואל קניג עלו למגדל הבניין והבחינו בשריוניות מתקרבות מצפון. הם השליכו רימוני יד על השריוניות ופגעו בהן קשה. שניהם נפגעו מאש שנורתה לעברם, פונו לקבלת עזרה רפואית אך נפטרו למחרת.
בשעה 10:30 הפעיל עזרא סיטון את מרגמת הדוידקה ממגרש הרוסים נגד ריכוז הלגיונרים בחצר, על אף החשש מפני פגיעה בכוחותינו. למרבית המזל נחתו כל שלושת הפגזים בתוך ריכוז הליגיונרים ורבים מהם נהרגו ונפצעו. בנסיגת הבהלה שלהם נפגעו הליגיונרים גם מאש ידידותית של חבריהם. בשעה 17:00 הודיע גלאב על סיום ההתקפה ונסיגת הלגיון מנוטרדאם. לפי גלאב, "מתוך 200 איש שהתקיפו את נוטרדאם כמעט מחציתם היו הרוגים או פצועים קשה".
לאחר התקפה זו לא המשיך גלאב בהתקפות נוספות אלא הפעיל הפגזות וצליפות על נוטרדאם שנמשכו עד סוף קרבות עשרת הימים וגבו קרבנות נוספים בהרוגים ופצועים.
צה"ל הפקיע חלק מהבניין ששימש כעמדת תצפית על החומות והעיר העתיקה. לאחר מלחמת ששת הימים הוחזר הבניין לותיקן. הוא שופץ כמלון צליינים יוקרתי בבעלות הוותיקן, במשך כעשר שנים, ונפתח בשם נוטרדאם דה ז'רוזלם בשנת 1978.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שקרב זה היה מהמכריעים בקרבות בירושלים, הוא הוצנע ולא היה מפורסם. רק על שלט קטן ברחוב שבטי ישראל היה כתוב במילים ספורות על הקרב. לאחר שנים של מאמץ שבראשו עמדה עדנה בריל, שאביה נפל בקרב זה ובסיוע עמותת לוחמי חטיבת עציוני וראש העיר ניר ברקת הוקם אתר הנצחה לקרב נוטרדאם בכיכר צה"ל הנמצאת ליד מקום הקרב. באתר יש לוחות עם שמות הנופלים ועמדת הסברה קולית על הקרב.
האתר נחנך בטקס בהשתתפות המשפחות השכולות, עמותת לוחמי חטיבת עציוני, לוחמים שהשתתפו בקרב וראש העיר, ב-24 במאי 2018.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יצחק לוי (לויצה): תשעה קבין, ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות, מערכות, 1986
- מאיר אביזהר:מוריה בירושלים בתש"ח, הוצאת מחברות לספרות, 2002
- דומיניק לאפייר, לארי קולינס, ירושלים ירושלים, ספרית מעריב, 1972
- נתנאל לורך, קורות מלחמת העצמאות, הוצאת מודן, 1986.
- אהוד אמיר (מחבר) ויהושע אריאלי (עורך), גדנ"ע ירושלים בתש"ח, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2003
- רחל ינאית, יצחק אברהמי, ירח עציון (עורכים): ההגנה בירושלים - עדויות וזכרונות מפי חברים, הוצאת קריית ספר, ירושלים, 1976.
- עבדאללה א-תל: זכרונות, הוצאת מערכות, 1960
- בני מוריס, 1948 - תולדות המלחמה הערבית ישראלית הראשונה, הוצאת עם עובד, המכללה האקדמית ספיר, 2010.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עדות לוחמים - הקרב על נוטרדאם, באתר יוטיוב
- לוחמים בכיכר חלק א', באתר יוטיוב
- לוחמים בכיכר חלק ב', באתר יוטיוב
- טקס הסרת הלוט לאתר הנצחת קרב נוטרדאם, באתר יד לבנים
- טקס הסרת הלוט לאתר הנצחת קרב נוטרדאם, 24/5/18, באתר יוטיוב
- הילד שהציל את ירושלים, באתר ישראל היום
- נדב שרגאי - פער הדורות, באתר "ישראל היום"
- פלוגת יהונתן, אתר הארץ
- הקרב על נוטרדאם, באתר יוטיוב
- קרב נוטרדאם בתוכנית "שבת עולמית" של יצחק נוי