ימק"א ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ימק"א ירושלים
YMCA.jpg

בניין ימק"א ירושלים, שנות ה-30 של המאה ה-20
מיקום רחוב המלך דוד 26, ירושלים
סוג המלון מרכז תרבות וספורט ומלון חדרים
חדרים 56
קומות שלוש מקומות הבניין מוקצות למלון
בעלות ארגון ימק"א
ניהול ארגון ימק"א
בניית המלון
שנת בנייה 1933
אדריכל ארתור לומיס הרמון
http://www.jerusalemymca.org
הכניסה לבניין ב-2007
טקס חנוכת בית ימק"א בירושלים 1933. בכותרות העמודים ניתן לראות את פסל האישה השומרונית ותבליטי האדם, הנץ והשור
חיילות ה-ATS צועדות ליד הבניין בתקופת מלחמת העולם השנייה
המגדל ושנים עשר הברושים ב-2009
תקרת אולם הקונצרטים והנברשת

ימק"א ירושליםאנגלית: Jerusalem International YMCA) הוא מרכז תרבות וספורט הממוקם בלבה של ירושלים ומסונף לארגון ימק"א (איגוד הצעירים הנוצרים) בארצות הברית. מרכז ימק"א ירושלים חורת על דגלו טיפוח אחווה וידידות בין נוצרים, מוסלמים ויהודים דרך פעילויות תרבות וספורט משותפות. בבניין, שהוא אחד היפים והבולטים בירושלים ומן היפים בין בנייני הארגון בעולם‏[1], פועלים גם אולם קונצרטים קטן ומהודר ומלון, ובמשך שנים רבות פעל במקום גם אצטדיון ימק"א ששימש כמגרשן הביתי של קבוצות בית"ר ירושלים והפועל ירושלים, עד שפונה ונהרס לטובת פרויקט נדל"ן יוקרתי‏[2]. מבנה ימק"א עצמו הוכרז כמבנה לשימור[3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בינואר 1878 נחתמה חוקת ימק"א ירושלים על ידי קבוצת כמרים. הארגון התחייב לפעול לפי עקרונות ימק"א לונדון. בתחילה שכן הארגון בחנות ספרי קודש קטנה ברחוב יפו, אך לאט לאט הארגון גדל ונוצר מחסור במקום, ולכן הארגון נדד ממקום למקום. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה הפסיק הארגון את פעילותו.

ב-1917 הארגון שב לפעול כדי לספק את צרכיהם של החיילים הבריטים שכבשו את ירושלים. בשנת 1920 התמנה למזכיר הכללי של הארגון ד"ר ארצ'בלד ס. הארט. תחת ניהולו פרחה האגודה. באותו זמן ביקר בירושלים המיליונר האמריקאי ג'יימס ג'רווי שהתחייב לתרום כסף לבניית בניין קבע לימק"א ישראל.

ב-1926 החלו בבניית הבניין ובאפריל 1933 נחנך הבניין על ידי הגנרל אלנבי[4]. בניין זה נחשב לאחד היפים ביותר שבבנייני ימק"א בעולם[5]. בסמוך למבנה נבנה, כפי המקובל על ידי ארגוני ימק"א ברחבי העולם, אצטדיון ספורט. הבניין היה מרכז תרבותי חשוב בירושלים כבר מתקופת היווסדו[6].

לא כולם תמכו בבניית מרכז הארגון בירושלים. בכרוז שפורסם בשנות השלושים הזהירו אלמונים: "אזהרה גלויה... וכן הננו פונים בקריאה אל הנער העברי לא לבקר בקלובים זרים, בייחוד בקלוב 'הצעירים הנוצרים' אשר מטרתו לצוד ברשתו את מבחר בנינו..." [7]

הבניין עצמו שימש במהלך השנים גם למטרות ציבוריות. כך, למשל, שימש בשנת 1946 כמקום מושבה של ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל שבאה לבחון את האפשרות לקלוט בארץ ישראל את פליטי השואה.

במלחמת העצמאות, הבניין וסביבתו עברו לשטח ישראל במבצע קילשון. במהלך מבצע זה נערכו חילופי ירי בין מלון המלך דוד שממול לבניין לבין שכונת ימין משה. במשך השנים בניין ימק"א שימש את אוכלוסיית ירושלים באירועי תרבות רבים ומגוונים. לקראת סוף שנות התשעים הוחל בתוכנית שימור למבנה ושינוי יעוד קרקע למגרש הכדורגל שלו. על התוכנית הופקדו האדריכלים ארתור ספקטור ומיכאל עמישר. כיום חברים בימק"א ירושלים כ-3500 חברים מכחמישים מדינות.

המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניין תוכנן בידי ארתור לומיס הרמון שהיה בין מתכנני האמפייר סטייט בילדינג[8] ותיכנן בניינים נוספים בירושלים. קירות הבניין ותקרותיו מכוסים בציורי קיר[9][10] ומשובצים בפסלים ותבליטים, והריהוט שבו עוצב במיוחד עבורו. בין בעלי המלאכה שהועסקו בהקמת הבניין היו אמני בצלאל - מאיר גור אריה, זאב רבן, שמואל מלניק ובתיה לישנסקי[11]. החברה הקבלנית שהקימה את המבנה הייתה חברת אלבינה, דוניה וקטינקא.

הבניין מחולק לשלושה חלקים, המסמלים את השילוש הקדוש. (יש עוד שתי גרסאות להסבר: א. סמל לסיסמת הארגון: איחוד השכל, הרוח והגוף. ב. סמל לשלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות - נצרות, יהדות ואסלאם). בבניין יש בית מלון (בשם: ימק"א שלושת הקשתות), אולמות לכנסים ואמנויות במה ומתקני ספורט כמו בריכת שחייה, חדר כושר ועוד.

בבניין משולבים מוטיבים דתיים נוצריים, יהודיים ואסלאמיים:

  • בראש האגף הצפוני חרוט הפסוק בספר דברים, פרק ו', פסוק ד': "ה' אלוהינו ה' אחד" ובראש האגף הדרומי חרוטה הקריאה "אין אלוה מבלעדי אללה" המוסלמית.
  • בחצר נטועים 12 ברושים, המסמלים את שנים עשר שבטי ישראל, 12 שליחי ישו ו-12 ממשיכי מוחמד.
  • מעל לכניסה מופיע תבליט בדמות מלאך בגובה 5 מטרים על פי ספר ישעיהו, פרק ו', פסוק ב': "שרפים עומדים ממעל לו..."
  • פסל של האישה השומרונית, שהכירה במשיחות של ישו ופסל של שה, רמז לישו.
  • תבליטי האדם, השור, הנשר והאריה מסמלים את ארבעת כותבי ספרי הבשורה בברית החדשה: מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן.

חלקי הבניין והגנים הצמודים לו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחזיתו הראשית של הבניין, החזית המזרחית, נראה האגף המרכזי והמוארך שלו שמעל מרכזו ניצב מגדל הפעמונים[12], מעל לכניסה הראשית. חדר הפעמונים הוא תחת הכיפה המרכזית והגדולה של המגדל. למגדל גם ארבע כיפות משניות ונמוכות יותר, ותחת אחת מהן שוכן חדר המדרגות של המגדל. בראש המגדל קשורים 35 פעמונים קטנים היוצרים יחד פעמונייה עשירה. הצליל הנמוך ביותר בה הוא דו והוא מופק מפעמון שמשקלו 1,500 קילוגרם. הצליל הגבוה ביותר, אף הוא דו, מופק מפעמון שמשקלו 8 קילוגרם. נגן הפעמונייה נכון לשלהי 2013 הוא פרופ' גבי שפלר, ירושלמי שלמד נגינת פעמונים בבלגיה.

לפני חזית האגף המרכזי פרוש גן הכניסה שבמרכזו מבנה קטן בגובה מותן הבנוי כמו מזבח של כנסייה. הגן נתחם באגפי הבניין שמצפון ומדרום. כל אחד מאגפים אלה הוא בעל בסיס מלבני ועל גגו כיפה. האגף הצפוני תוכנן כך שיוכל לשמש כאולם קונצרטים, קולנוע, תיאטרון וכנסייה. באולם יש עוגב גדול. האגף הדרומי הוא אולם הכדורסל ומתחתיו מצויה בריכת השחייה. הגן הדרומי שמעבר לאגף הדרומי מכיל מגרשי טניס והגן האחורי ורחב הידיים היה אצטדיון הכדורגל.

בקומה הראשונה של האגף המרכזי מצוי דלפק הקבלה של בית המלון. חלקה הצפוני של קומה זו מכיל אולמות הקשורים לפעילות תרבותית כמו אולם המסעדה, לובי המלון וכיוצא בזה. חלקה הדרומי מכיל אולמות הקשורים לפעילות חוגי נוער וקייטנות. חלקה האחורי של קומה זו מכיל אולמות הקשורים לאצטדיון כמו חדרי ההלבשה של השחקנים. חדרי השינה של בית המלון מצויים בקומותיו הגבוהות של האגף המרכזי.

ייצוגיו בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ימק"א ירושלים בוויקישיתוף
מחקרים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניצה אבירם, מצעד הראווה, באתר ynet‏, 4 בדצמבר 2006
  2. ^ חגית פלג-רותם ואורית בר-גיל, ‏בירושלים, כמו באקפולקו, באתר גלובס, 2006
  3. ^ ניר חסון8,000 מבנים בירושלים נקבעו לשימור, באתר הארץ, 9 ביוני 2009
  4. ^ חנוכת בנין הנוצרים הצעירים, דבר, 19 באפריל 1933
  5. ^ ירושלים: שכונות ובתים : תקופות וסיגנונות מאת דוד קרויאנקר, חיים באר "כתר" הוצאה לאור בהשתתפות מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים, 1996
  6. ^ דוד קרויאנקר, שכונות ירושלים: טלביה, קטמון והמושבה היוונית, "כתר" הוצאה לאור ומכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים, 2002, עמ' 31
  7. ^ המודעה המקורית מצולמת מהספר: ירושלים וכל נתיבותיה, ירושלים: הוצאת יד בן צבי.
  8. ^ בשבחי העבודה הזרה, דוד קרויאנקר, הארץ
  9. ^ תמונות מבניין ימק"א
  10. ^ ירושלים, בתים מבפנים, רשימת הסיורים ראו סיור 35.
  11. ^ המדריך המלא - ירושלים, מסע אחר
  12. ^ ירושלים, בתים מבפנים; ראו: סיור 52.