קרול מיקולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
קרול מיקולי
Karol Mikuli.jpg
לידה 22 באוקטובר 1821
צ'רנוביץ, האימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 במאי 1897 (בגיל 75)
לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה האוסטרית, אחר כך האימפריה האוסטרו-הונגרית - חבל גליציה, אז חלק מפולין
מקום קבורה Lychakiv Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מנצח, פסנתרן, מלחין, מחנך מוזיקה, מנצח מקהלה, איש חינוך עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קרול מיקולי, בלידה: קרול נרציס דה מיקולי או פון מיקולי או לפעמים בצרפתית: שארל מיקולי או בגרמנית:קרל מיקולי (בפולנית:Karol Narcyz Mikuli בארמנית:שמו נכתב Կարոլ Միկուլի ,במקורות מסוימים מציינים שם משפחה ארמני אקסניאן או לחלופין, בזדיקיאן או פסטיקיאן; Կարոլ Պստիկյան, ‏ 20 באוקטובר או 22 באוקטובר 1821 [1] צ'רנוביץ - 21 במאי 1897 לבוב (למברג)) היה פסנתרן, מלחין, מנצח, חוקר פולקלור ומורה פולני ממוצא ארמני-גרמני, יליד בוקובינה . מיקולי היה אחד התלמידים של פרדריק שופן והיה נציג של האסכולה הרומנטית המוקדמת.לדעת מבקרים אחדים, סגנונו היה קרוב יותר לזה של שומן ומנדלסון. [2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרול נרציס דה מיקולי נולד בשנת 1821 בצ'רנוביץ בדוכסות בוקובינה, אזור שהיה אז חלק מהאימפריה האוסטרית, בעבר היה החלק הצפוני ביותר של חבל מולודבה וכיום היה חלק מאוקראינה. הוא היה בן למשפחה מעורבת ארמנית. אביו, סטפאן דה מיקולי היה צאצא למשפחת סוחרים ארמנית - בזדיקיאן או אקסניאן - שהתיישבה בנסיכות מולדובה כנראה במאה ה-18.

משפחת אקסניאן - מיקולי פון מיקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני המשפחה מצד האב, היו צאצים של משפחה ארמנית, כנראה בשם אקסניאן (אגצאניאן) [3] [4][5] שהתיישבו בעיירה שניאטין בחבל גליציה.מוזכר לפעמים בהקשר זה גם שם משפחה אחר בזדיקיאן או פסטיקיאן, במקרה אחד אף מכנים את קרול מיקולי קאראבט פסטיקיאן [6] אבל רוב המקורות טוענים משפחת מיקולי נקראה קודם אקסניאן. בעיירה זו קמה במאה ה-17 קהילות ארמנית וגרמנית חשובות. סבא רבא של מיקולי, ניקולאי התחתן אם בת למשפחת ג'אפסקי הפולנית. בן שלהם, הם הם אימצו את שם המשפחה מיקולי - לא ברור מקורו: מהכפר מיקולינץ שעל יד שניאטין, או מהמילה הרומנית "מיקול" = "הקטן" או מהשם מיקולאי, הצורה האוקראינית של ניקולאי).בן של ניקולאי מיקולי, קשישטוף, התיישב ביאש, בירת מולדובה, ונשא שם אשה , כנראה ממוצא ארמני, יקטרינה יאקובוביץ'.[7]. בשנת 1797 התיישב הזוג בצ'רנוביץ. בנם, סטפאן מיקולי (1836-1777), [8] אביו של קרול, התחתן בווינה עם מריה-תרזיה גולמן, ככל הנראה גרמניה, בת לסוחר מנירנברג [9] אותה פגש סטפאן מיקולי בווינה. המשפחה חיה ב"רובע הארמני" הקטן של צ'רנוביץ, (ב-1914 חיו בצ'רנוביץ ב-300 ארמנים קתוליים) קרוב לכנסייה הקתולית הצלב הקדוש (שבה נמצא גם מזבח ארמני), לככר הפילהרמונית ולרחוב בטהובן. אביו היה איש עסקים, בעל אחוזות ובעלי המלון "מולדביה" בצ'רנוביץ.. בני מיקולי זכו מהאימפריה האוסטרית לתואר אצולה של אבירים תחת השם "מיקולי פון מיקול". [10]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרול מיקולי גדל באמונה הקתולית ארמנית. היו לו שתי אחיות - אנטונינה (לימים פטרוביץ') ופטרונלה (לימים וארטרשביץ') ושני אחים:יאקוב והנריק. [11]

פרט לאמו שכנראה לימדה אותו לנגן בפסנתר, נטל מיקולי בילדותו שיעורי פיתוח קול ופסנתר אצל מורה וינאי בשם גריינר.[12]. הוא התוודע לראשונה ליצירות של שופן בקונצרטים של הנגן הוירטואוז הצעיר אוסקר קולברג שהגיע לצ'רנוביץ מפולין בשנות ה-1830 והופיע בבית אביו. קולברג ומשפחתו היו בקשר עם שופן בוורשה. תחת רושם אותם הרסיטלים של קולברג גמלה בליבו של מיקולי ההחלטה לנסוע לפריז ללמוד אצל שופן.[12] אמנם אחרי שסיים בשנת 1839 את לימודיו בגימנסיה בעירו (כיום בית הספר מס. 1 ברחוב אמינסקו) [13] נסע קודם ללמוד רפואה בווינה. אולם הוא הפסיק לימודים אלה ובשנת 1841 נסע לפריז והיה לתלמידו של שופן, שהסכים ללמד אותו אחרי היסוסים, אם כי התרשם לטובה מנגינתו את הסקרצו שלו אופוס 31 בסי במול מינור.[14] בנוסף למד בפריז מיקולי מקצועות מוזיקליים אחרים - קונטרפונקט והלחנה, למשל אצל נפוליאון אנרי רבה (Reber) בשנת 1842 הופיע מיקולי בן ה-21 בבית אביו בצ'רנוביץ בפני קהל החברה המוזיקלית הגליציאנית וניגן בדואט קונצרטי מאת שארל דה בריו.[15] ב-1844 שב מיקולי להשתלם אצל שופן בפריז, והפך לידידו ועוזרו הנאמן. הוא ערך עותקים מיצירותיו והכין את העותקים לדפוס. התוודע למכריו וידידיו של שופן- ז'ורז' סאנד, אלפרד דה מיסה, היינריך היינה, פרנץ ליסט.

שובו למזרח ולמרכז אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1847 עזב מיקולי את צרפת ויצא בשנים הבאות לשורה של סיורי קונצרטים כסולן ברחבי אירופה - בצרפת, איטליה, אוסטריה, אנגליה ובקרקוב וברחבי פולין, כמו כן בנסיכויות הרומניות (בבוקרשט וביאש), בקישינב, לבוב ובקייב. מאוחר יותר הופיע גם כמנצח. הרפרטואר שלו כלל יצירות של היידן, פרגולזי,היידן ,מוצרט, בטהובן, שופן,מיקולאי גומולקה, סטניסלב מוניושקו, איגנאצי פליקס דובז'ינסקי, ולדיסלב ז'לנסקי ואחרים.[16]

בעת המסע שערך בשנת 1850 לנסיכויות הרומניות - מולדובה וולאכיה - ליקט ועיבד מיקולי עשרות שירי עם רומניים.[17] על ידי כך הוא השאיר חותם חשוב בתולדותיהם של חקר הפולקלור והמוזיקה הרומנית. בשנים 1848-1854 לימד נגינה בפסנתר בעיר הולדתו, צ'רנוביץ.[16]. בזמן מגפת דבר שפרצה בצ'רנוביץ שהה מיקולי עם הפסנתר שלו בכפר הנופש לפושנה יחד עם חברו הרומני גאורגה סיון [8] כפסנתרן סולן ערך מיקולי סיורי קונצרטים רבים ובשנת 1858 התמנה למנהל האקדמיה למוזיקה של לבוב. בשנת 1888 הקים מיקולי בית ספר פרטי משלו.

המשך פעילותו בבוקובינה וגליציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקולי נפטר בלבוב (למברג). הובא לקבורה בחצר הכנסייה הארמנית של לבוב.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרול מיקולי גידל דור של פסנתרנים ומוזיקאים. היו לו 400-500 תלמידים מתוכם הצטיינו הפסנתרנים מוריץ רוזנטל (1946-1862), ראול קוצ'אלסקי (1948-1885), יארוסלב זיילנסקי (1922-1847 שלימד בלוס אנג'לס), אלברט טדלבסקי, הפסנתרנית והאספנית קורנליה פרנס (בלידה- לוונברג, 1946-1862), אלכסנדר מיכלובסקי (1938-1851), רודולף שוורץ שירש ממנו את תפקיד המנהל המוזיקלי של החברה למוזיקה בגליציה, המלחין הולני סטניסלב נייאדומסקי, הלנה וינדקייביצ'ובה-רוגלסקה, פרנצישק נויהאוזר, לודוויג מארק, שהפך למבקרו ויריבו, [18]

פרסום יצירותיו של שופן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקולי נודע במיוחד כמוציא לאור של יצירות שופן. ההוצאה לאור דובר הוציאה שוב לאור את מהדורת היצירות של שופן בגרסתו של מיקולי שהופיעה לראשונה ב-17 כרכים הוצאה לאור קיסטנר בלייפציג בשנת 1879 . שאיפתו הייתה לפרסם את הגרסה המהימנה ביותר. השתמש ובדק מקורות רבים, כולל כאלה שנכתבו או תוקנו על ידי שופן עצמו. מיקולי רשם בפירוט את הערותיו של שופן בעת שיעוריו. למשך זמן רב נחשב מיקולי לאוטוריטה לגבי מורשתו האמנותית של שופן, הערותיו עצמו על נגינתו של שופן מצוטטות תכופות על ידי ביוגרפים.

תרומתו לחקר הפולקלור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקולי ליקט , עיבד ופרסם שירי עם רומניים, אך גם שירי עם פולנים, הוצולים, צרפתים, ארמנים ואחרים. בין השנים 1852-1867 פרסם מיקולי 4 קבצי שירים רומניים, אותם העביר על תווים, ועיבד לפסנתר ברוח הרומנטית, תוך חיקוי נגינת הלאוטארים בכינור.[19]. לא כולם היו שירי עם, היו ביניהם שירים עירוניים, שירים פטריורטיים, גם מוזיקה משכילה שעברה פולקלוריזציה. באחד הקונצרטים שערך ביאש, בירת מולדובה, ב-29 במאי 1850 ניגן מיקולי לראשונה בפני הקהל הרומני 26 מעיבודיו לשירי עם רומנים. שירים מסוג זה זכו להערצת הקהל הרומני גם בעיר צ'רנוביץ. אוסף ה-48 שירים רומנים פורסם על ידי שארל וילד בלבוב, הם פורסמו גם במחברות של 12 שירים כל אחת בהוצאת רדר בלייפציג, בשנים 1854 או 1855.(Douze airs nationaux roumains (Ballades, chants des bergers, airs de dance etc.)[8] יתכן כי עיבוד השירים העממיים נעשה על ידי מיקולי גם בהשראת פרנץ ליסט שבביקורו בצ'רנוביץ' ב-1847 [13] התארח במלון שבבעלות אביו, הוזכרה גם השפעתו של אנטון רייכה, שלימד את תלמידיו על חשיבות התוועדות למוזיקה העממית. המשורר הרומני וסילה אלכסנדרי ברך בהתלהבות על עבודתו של מיקולי בתחום. מיקולי השתמש במוטיבים רומנים גם ב- 10 קטעי הפסנתר שלו, שבו הזה הקרוי "רוורי" (חלימה) - כולל קטע אדאג'ו כמו רציטטיב בסגנון דוינה מולדבית וה"טמפו די ארקנו" המופיע בקטע השני הנושא את הכותרת "Die freie Verwendung- " à la roumaine [8]

יצירות מוזיקליות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלחין קטעי פסנתר, כינור וקלרנית, שירי מקהלה, ריקודים - מזורקות, פולונזות, ואלסים, כמו כן שירים רבים על מלים מאת משוררים פולנים, צרפתים, גרמנים ורומנים.

תרומתו לחיי התרבות בבוקובינה ובגליציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1850 כשבעל האחוזות הרומני מיכאי זוטה יזם הקמת ספרייה ציבורית בצ'רנוביץ התגיס גם מיקולי למיזם ותרם לו את הכנסותיו משני קונרטים חורפיים:1030 פלורינים מאוחר יותר הוא תרם להקמת קרן לסיוע לתלמידי גימנסיה עניים

מיקולי והתרבות הרומנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למיקולי היו קשרים הדוקים עם נציגי התרבות הרומנית בבוקובינה , אחר כך עם חוגי הסטודנטים הרומנים בפריז ולאחר מכן סופרים, אקדמאים ואצילים ממולדובה וולאכיה, ארצות בהן הופיע בסיורי קונצרטים ורסיטלים וערך מסעי ליקוט שירי עם. את בית משפחת מיקולי פקדו רבים מהאליטה התרבותית של בוקובינה, לרבות מנהיגי הקהילה התרבותית הרומנית המקומית כמו בני הורמוזאקי, בני משפחת מוסטאצה, הכומר האורותודוקסי אירקליה גולמיובסקי (אבי המלחין צ'יפריאן פורומבסקו) [20].אצל משפחת גולמביובסקי-פורומבסקו הוא ביקר אף בביתם בכפר שיפוטה. [21] בשנת 1874 הברון ניקולאיה פון מוסטאצה מצ'רנוביץ הזמין אצלו את "המיסה הרומנית" שבוצעה ב-17 ביולי לרגל חניכת הקתדרלה האורתודוקסית החדשה בצ'רנוביץ. [22]. הוא הלחין גם "מיסה מולדבית" שפורסמה באותיות לטיניות בגראץ כנראה לפי הזמנת רומנים מלבוב.[23] עך ידי תרומתו לחקר ועיבוד המוזיקה הרומנית הכפרית היה מיקולי מעין מבשר של בלה ברטוק. [24] בשנת 1875 הציעו הרומנים למיקולי להיות מנהל האקדמיה (קונברסטוריון) למוזיקה בבוקרשט. [22] בשנים 1854-1850 פרסם בלבוב בארבע מהדורות חוזרות את "48 שירים עממיים רומנים" בעיבוד לפסנתר. במאה ה-20 המלחין הרומני פאול קונסטנטינסקו עיבד 2 מ-48 קטעיו הרומנים של מיקולי לתזמורת סימפונית [24]

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח הזכרון עם תבליט דיוקן של קרול מיקולי (מעוצב על ידי הפסל ציפריאן גודבסקי) על קיר הקתדרלה הארמנית בלבוב

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בעת השלטון האוסטרי רחוב בצ'רנוביץ בקרבת הככר המרכזית נקראה על שמו של מיקולי [13]
  • תחת השלטון האוקראיני - החל משנת 2015 הוסב שם הרחוב קרל ליבנקנכט בצ'רנוביץ לרחוב קרול מיקולי.
  • לוח זכרון עם דיוקנו מעוצב בתבליט על ידי הספל הפולני ציפריאן גודבסקי (1909-1835) הוצב עח קיר הקתדרלה הארמנית בלבוב
  • תמונתו תלויה לבחדרו של מנהל הספרייה הציבורית המדעית של צ'רנוביץ שבהקמתה השתתף בשנת 1852 [13]

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתזמורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Airs nationaux roumains (אריות עממיות רומניות) לתזמורת, וכן עיבוד לפסנתר
  • 48 for orchestra, also arr. piano.

קאמריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "פולונז ל 3 כינורות אופ. 7 (פורסם ב- 1862) )
  • סרנדה בלה מז'ור לקרלרנית ופסנתר אופ.22 (1880)
  • סקרצינו בדו מינור ל3 כינורות אופ.25 (1880)
  • "גראן דואו" בלה מז'ור לכינור ופסנתר ואופ. 26

לפסנתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Prélude et presto agitato (פרלוד ופרסטו סוער) אופ.1 (פורסם ב-1859)
  • מזורקות אופ.2 (1860)
  • מזורקה בפה מינור אופ.4 (1860)
  • פולונזות אופ. 8 (1862)
  • Airs nationaux roumains (Ballades, chants des bergers, airs de danse, etc.

48 אריות עממיות רומניות (בלדות, שירי רועים, שירי ריקוד וכו') ב-4 כרכים (1863)

  • 6 קטעים אופ. 9 (פורסמו על ידי ספינה בווינה) (פרלוד, אג'יטאטו, אטיוד, לייד, סקרצינו, רוורי)
  • מזורקה אופ. 10 (1866)
  • מזורקה בסי מינור אופ.11 (1866)
  • אטיוד בסי מינור לפסנתר עם הרמוניום אופ.12 (1867)
  • Danses allemandes' (ריקודים גרמניים) אופ. 13 (1867)
  • Méditation אופ. 14 (1867)
  • Andante con Variazioni (אנדאנטה עם וריאציות) לפסנתר -ל-4 ידיים אופ.15 (1867)
  • ואלסים אופ.18 (1869)
  • ואלסים ופ.20 (1869)
  • 2 Nocturnes (2 נוקטורנים אופ.19 (1869)
  • ואלס בלה מז'ור אופ. 20 (1869)
  • בלדה בסי מז'ור אופ.21 (1871)
  • Variantes (Variations) harmoniques sur la gamme d'Ut majeure ‏ 12 - (12 וריאציות הרמוניות בסולם דו מז'ור) לפסנתר ל 4 ידיים אופ.23 (1880) - פורסמו על ידי קיסטנר בלייפציג
  • 10 קטעים אופ. 24 (1880) כולל Alla rumena I-II
קברם של קרול וסטפניה מיקולי בבית הקברות ליצ'אקיב בלבוב

מוזיקה קולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 6 לידר לקול ופסנתר אופ. 16 (1867) על שירים בגרמנית מאת הופמן פון פאלרסלבן, היינה, עמנואל גייבל וגיתה
  • 7 לידר לקול ופסנתר אופ. 17 (1867)
  • 2 לידר לפסנתר (1880) אופ. 27 (1880)
  • דואט לסופרן, טנור ופסנתר אופ.28 (1880)
  • Die Reue: Die Nacht war schwarz ("החרטה:הלילה היה שחור") לבריטון ןלתזמורת מיתרים אופ. 30 (1880)
  • Hymn jubileuszowy na cześć króla Jana III Sobieskiego - המנון לכבוד המלך יאן סובייסקי (1883) לסופרן, אלטו ועוגב, למלאת מאתיים שנה לנצחונו את הטורקים במצור על וינה (1683) - על מלים של ולדיסלב בלזה
  • O,salutaris hostia -(או, קרבן מושיע - על מלים של תומאס אקווינס) לטנור ותזמורת

למקהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1864 - מיסה להקדשת הכנסייה הקתולית בצ'רנוביץ
  • לידר לסופרן, אלטו, טנור ובאס אופ.17 (1880)
  • Paraphrase sur un ancien Chant de Noël polonais' - פרפראזה לשיר עתיק פולני לחג המולד

ל-4 קולות (סולן ומקהלה , כלי קשת ועוגב (או פסנתר ל-4 ידיים) אופ.31 (1881)

  • 2 Spiritual Songs שני שירי ספיריטואלס למקהלת גברים וסולנים אופ.32 ב
  • Veni creator (יבוא הבורא) למקהלה מעורבת ועוגב ופ.33
  • 1874 - מיסה רומנית - ב-10 פרקים - לסולנים ומקהלה. מאוחר יותר התתוספו לה על ידי אחרים קטעים כליים.[8]
  • מיסה מולדבית

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Vorwort", in Fr. Chopin's Pianoforte-Werke. Ed. Mikuli, Leipzig, Kistner 1880

("מבוא" מאת מיקולי ל"יצירותיו של שופן לפסנתר")

על שופן כפסנתרן ומורה - מן המבוא של מיקולי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרול מיקולי בוויקישיתוף

Malgorzata Kosińska Karol Mikuli, 2008

לפי Bogdan Căuș

דרגושאנול - של יון דרגושאנו, המוקדש לבוקובינה (ברומנית)

Leszek Mazepa Karol Mikuli - uczeń Fyderyka Chopina, Leszek Mazepa Karol Mikuli, der künstlerische Direktor des Galizischen Musikvereins in Lemberg 1858 - 1887 - Musikgeschichte in Mittel- und Osteuropa / Mitteilungen der internationalen Arbeitsgemeinschaft an der Technischen Universitat Chemnitz 1- Heft 5, Chemnitz 1999, S. 3-15;

Leszek Mazeppa - Schüler von Mikuli

Michal Piekarski Karol MIkuli - Zapominiany Lwowski Kompozytor i Pedagog Kurier Galicyiski 17-31.3.2009

Ferenc Lászlo Carol Miculi in der musikgeschichtlichen Literatur Rumaeniens (בגרמנית)

מחקר שהוצג בכנס בינלאומי המוקדש לקרול מיקולי במכון למוזיקה בלבוב , 21.3.1998

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mircea Bijenariu - Carol Miculi. Viața și activitatea Ed. Casa Cărții,Cluj 1998. ISBN 973-9404-22-7 (ברומנית)
  • Corneliu Buiescu - Carol Mikuli - restituri muzicale, , Editura Muzicală, București 1977

Bogdan Căuș Figuri de armeni din România , Editura "Ararat", București 2008 (בוגדאן קאוש - דמויות של ארמנים מרומניה) (ברומנית)

  • R. Ciocan-Ivănescu - Carol Mikuli (Axinian) elev al lui Chopin , în „Ararat” nr.64/1994 București , (ברומנית)
  • Alexandre Siranossian: L’aventure arménienne du piano. Lyon 1983.(בצרפתית)
  • Stefan Mikuli Chronik der Familien I. Ritter von Mikuli (ursprünglich Aksanian).

II.Freiherren von Petrinó III.Gullmann IV Papadopolos . V. Freiherren von Mustatza, welche Familie durch die gemeinschaftliche Grossmutter Angelika Papadopulos mit mir verwandt ist.- 1935- Cemauti, anfange Janner (כרוניקה של משפחתו של האביר פון מיקולי - (במקור אקסניאן)) (בגרמנית)

  • Mihail Grigore Poslușnicu Istoria musicei la români București 1928
  • Stephen Siek A Dictionary for the Modern Pianist, Rowman and Littlefield, Lanham, Maryland 2017
  • Karnig Stepanian Karol Mikuli - Encyclopedia of Armenia: Volume VII, pp 548-449
  • Pigła Włodzimierz - Karol Mikuli in Encyklopedia muzyczna PWM, (Dziębowska Elżbieta -ed.), vol. 6, Polskie Wydawnictwo Muzyczne, Kraków 2000, pp. 263-264.
  • Beat Föllmi Identity under construction: The heroic opera Petru Rareş (1889) by the Romanian Eduard Caudella. National opera and the heroic element p.210 at the Conference on National Element in Music in Athens 18-20 january 2013


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התאריך 22.10 צויין בפנקס הלידות של הכנסייה ובספרו הביוגרפי של בנו, סטפאן מיקולי
  2. ^ A.Siranossian
  3. ^ המקור הארמני של שם משפחה זה ברשימת משפחות מהגרים ארמנים לאמריקה עד 1930
  4. ^ St.Mikuli 1937
  5. ^ R.Ciocan-Ivănescu
  6. ^ האתר הארמני Armenian composer
  7. ^ יש ברומניה ובפולין משפחות ארמניות ידועות בשם יאקובוביץ'
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 F.Lászlo
  9. ^ צילום פנקס הלידות והטבילות של הכנסייה הרומית-קתולית "עליית הצלב הקדוש" בצ'רנוביץ באתר בפייסבוק של ואדים ליסובי
  10. ^ יש לציין כי קיים בבוקובינה על יד קמפולונג מולדובנסק יישוב בשם פויאנה מיקולוי Poiana Micului, בפולנית "פויאנה מיקולי" Pojana Mikuli ובגרמנית Buchenhain. יישוב זה אוכלס על ידי גרמנים, סלובקים ופולנים. לא ברור אם יש לו קשר לשם התואר של משפחת מיקולי
  11. ^ באתר הגנאלוגי geni
  12. ^ 12.0 12.1 1999 L.Mazepa עמ' 29
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 2012 H.Ararat, V.Chorney
  14. ^ S.Siek עמ' 123
  15. ^ 1999 L.Mazepa עמ' 30
  16. ^ 16.0 16.1 M.Kosińska 2008
  17. ^ C.Buiescu 1977
  18. ^ L.Mazepa
  19. ^ Beat Föllmi
  20. ^ C.Buiescu 1977
  21. ^ F.László עמ' 174
  22. ^ 22.0 22.1 F.László עמ' 175
  23. ^ F.László עמ' 176
  24. ^ 24.0 24.1 F.László עמ' 177
  25. ^ M.Piekarski 2009