ראצ'ו פטרוב
 | |||||
| ראצ'ו פטרוב | |||||
| לידה |
19 בפברואר 1861 שומן, האימפריה העות'מאנית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 בינואר 1942 (בגיל 80) בלובו מחוז פאזארדז'יק, ממלכת בולגריה | ||||
| מדינה | נסיכות בולגריה | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה | מפלגת העם הליבראלית | ||||
| בן או בת זוג |
סולטנה ראצ'ו פטרובה  | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
ראצ'ו סטויאנוב פטרוב (בבולגרית: Рачо Стоянов Петров; 19 בפברואר 1861, שומן, האימפריה העות'מאנית – 22 בינואר 1942, בלובו, מחוז פאזארדז'יק, ממלכת בולגריה) היה גנרל ופוליטיקאי בולגרי אשר כיהן כראש המטה הכללי הבולגרי, מפקד הארמייה השלישית, במספר כהונות שר וכן פעמיים כראש ממשלת בולגריה.
ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פטרוב נולד בעיר שומן ולאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) הצטרף לצבא הנסיכות. ב-1883 הוא סיים את האקדמיה הצבאית בסנקט פטרבורג והוצב כמפקד מחלקת רגלים. בהמשך, הוצב במטה הכללי בסופיה. לאחר מלחמת בולגריה–סרביה (1885), מינה אותו אלכסנדר בטנברג, נסיך בולגריה לראש המטה הכללי הבולגרי.[1] בהמשך מונה למפקד בית הספר הצבאי בסופיה וב-1887 מונה לשר ההגנה בממשלתו של סטפן סטאמבולוב.
ראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין 1894 ל-1896 כיהן כשר ההגנה בממשלתו של קונסטנטין סטואילוב. בנובמבר 1896 שוחרר מהצבא בדרגת גנרל-מאיור לאחר שהתפטר בתפקידו במחאה על חנינת קציני צבא שנחשדו במעורבות ברצח סטפן סטאמבולוב. הוא הצטרף למפלגת העם הליבראלית וכיהן כשר הפנים בממשלתו של טודור איבנצ'וב. לאחר התפטרותו של איבנצ'וב עמד בראש ממשלת מעבר עד לקיום הבחירות בבולגריה. בין 1903 ל-1906 כיהן כראש ממשלת הנסיכות מטעם מפלגת העם הליבראלית. הנסיך פרדיננד הראשון מינה את פטרוב כדי שיפעל להרגעת הרוחות במקדוניה בשל העימות המתמשך בין האוכלוסייה היוונית לבולגרית. הפגיעה המתמשכת באוכלוסייה הבולגרית במחוז העות'מאני שלובתה ומומנה על ידי הממשל היווני הובילה להגעתם של פליטים רבים לנסיכות ולמהומות נזעמות בבולגריה. עד לסיום כהונתה, ניסתה ממשלתו להכיל את האירועים בהצלחה חלקית בלבד.[2] פטרוב כיהן כחבר פרלמנט עד 1908.
שלהי הקריירה ואחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת מלחמת הבלקן הראשונה שב לשירות צבאי וכיהן בעיקר בתפקיד מטה ובמהלך מלחמת הבלקן השנייה מונה למפקד הארמייה השלישית ולחם עימה מול הצבא הסרבי בגזרת פירוט.[3] לאחר המלחמה הועלה לדרגת גנרל-לויטננט. במהלך מלחמת העולם הראשונה מונה למושל הצבאי של אזור מקדוניה הווארדארית לאחר שנכבש בידי הצבא הבולגרי. בהמשך הוצב במטה הכללי הבולגרי. לאחר המלחמה שוחרר מהצבא בשל צמצומו מתוקף חוזה ניי. עם מינוי של אלכסנדר סטמבוליסקי לראש הממשלה, נעצר פטרוב והועמד לדין. ב-1920 הוא נידון ל-75 שנות מאסר בעוון אחריותו לתבוסת בולגריה במלחמה, אך לאחר ההפיכה במהלכה נרצח סטמבוליסקי שוחרר מכלאו. ב-1936 העניק לו בוריס השלישי, מלך בולגריה דרגת גנרל של חיל הרגלים, שהייתה הדרגה השנייה בבכירותה בצבא הבולגרי. פטרוב הלך לעולמו ב-1942 והוא בן 81 שנים. הוא היה נשוי ואב ל-3 ילדים.
פטרוב והקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת כהונתו השנייה של פטרוב התחוללו אירועים אנטישמיים רבים בנסיכות בולגריה והיא הייתה מהקשות שידעו בני הקהילה. השלטונות הבולגריים התקשו להכיל את האירועים ובמקרים מסוימים אף שיתפו פעולה עימם. במאי 1903 ארעה עלילת דם בפלבן במסגרתה טענו בני הקהילה הנוצרית שיהודי העיר חטפו נער נוצרי כדי להשתמש בדמו למטרות פולחן. השלטונות המקומיים נעתרו להמון והמשטרה ביצעה חיפושים ממושכים בבתי בני הקהילה ומוסדותיה. באותה השנה נערכה בסופיה אספה של חברי הארגון המהפכני המקדוני ולאחריה הגיעו רבים מהם לרובע יוצ'בונאר וחוללו פרעות. בני הקהילה היהודית התעמתו עם הפורעים ורק לאחר שנרשמו פצועים משני הצדדים התערבה המשטרה והפסיקה את המהומות.
במרץ 1904 אירעה עלילת דם בעיר לום. התובע הכללי המחוזי בלוויית מפקד המשטרה ביצעו חיפוש ארוך בביתו של אחד מנכבדי הקהילה, לאון בן יצחק, אשר הואשם כי חטף נער נוצרי בן הקהילה הצינצרית. פעולה זו הובילה להפגנת המונים של בני הקהילה הנוצרית וכוחות צבא נשלחו לעיר כדי להרגיע את הרוחות. גם לאחר שנמצאה גופת הצעיר, לא נרגעו הרוחות, מסע ההלוויה עבר במתכוון דרך הרובע היהודי והתחולל פוגרום במהלכו חולל בית הכנסת, נגרם נזק כבד לבית הספר היהודי ונבזזו בתי בני הקהילה. רבים מבני קהילת לום נמלטו לערים אחרות. המהומות התפשטו גם לווידין, ברקוביצה, וראצה, מונטנה וקיוסטנדיל. ב-1906 נרצח בנו של אחד מנכבדי הקהילה היהודית בפאזארדז'יק ובהמשך בסמוך לחג הפסח נרצחו יהודים בדופניצה ובקיוסטנדיל. השלטונות טענו כי הרציחות היו על רקע כספי, אך הסמיכות לחג הפסח הובילה את בני הקהילות בערים השונות למסקנות אחרות. בנוסף, גדלה מאוד בתקופה זו הפצתם של מאמרים וספרים אנטישמיים, רבים מהם מתורגמים מרוסית. רק לאחר מינויו של אלכסנדר מלינוב לראש הממשלה ב-1908, חלה רגיעה יחסית באירועים האנטישמיים בנסיכות.[4]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- R. J. Crampton, Concise History Of Bulgaria, Cambridge University Press, 2005.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ להבדיל מצה"ל, ראש המטה הכללי הבולגרי לא היה מפקד הצבא אלא קצין שביצע בעיקר תפקידים מינהלתיים.
- ^ Theodora Dragostinova, Two Motherlands, הוצאת אוניברסיטת קורנל, ארצות הברית, 2011.
- ^ Richard C. Hall , The Balkan Wars, 1912-1913, הוצאת Routledge, לונדון, 2000, עמוד 110.
- ^ אלברט רומנו, התנועה האנטישמית בבולגריה, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 314-319.
.svg){kind=small}
.svg)
| הקודם: טודור איבנצ'וב |
ראש ממשלת נסיכות בולגריה 25 בינואר 1901 – 4 במרץ 1901 |
הבא: פטקו קרבלוב |
| הקודם: סטויאן דאנב |
ראש ממשלת נסיכות בולגריה 18 במאי 1903 – 4 בנובמבר 1906 |
הבא: דימיטר פטקוב |
| הקודם: דימיטר טונצ'ב |
שר החוץ והדתות של נסיכות בולגריה 21 בינואר 1901 – 4 במרץ 1901 |
הבא: סטויאן דאנב |
| הקודם: סטויאן דאנב |
שר החוץ והדתות של נסיכות בולגריה 18 במאי 1903 – 4 בנובמבר 1906 |
הבא: דימיטר פטקוב |