רואן ויליאמס
 | |
| לידה |
14 ביוני 1950 (בן 74) סוונסי, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| שם לידה |
Rowan Douglas Williams |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
|
| מעסיק |
אוניברסיטת אוקספורד |
| תפקיד |
|
| השקפה דתית |
אנגליקניזם |
| בן או בת זוג |
Jane Williams (1981–?) |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
רואן דאגלס ויליאמס, הברון ויליאמס מאויסטרמאות' (בוולשית: Rowan Douglas Williams, Baron Williams of Oystermouth נולד ב-14 ביוני 1950) הוא בישוף אנגליקני, תיאולוג ומשורר אנגליקני וולשי. הוא שימש כארכיבישוף מקנטרברי ה-104 בין דצמבר 2002 לדצמבר 2012.[1][2] ויליאמס, שהיה קודם לכן הבישוף של מונמות' והארכיבישוף של ויילס, היה הראשון בתפקיד הארכיבישוף מקנטרברי בעידן המודרני שלא מונה מתוך הכנסייה האנגליקנית.
חייו המוקדמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאמס נולד ב-14 ביוני 1950 סוונסי, ויילס, במשפחה דוברת ולשית.[3] הוא היה בנם היחיד של אנאורין ויליאמס ואשתו ננסי דלפין[4] פרסביטריאנים שהפכו לאנגליקנים ב-1961. הוא התחנך בבית הספר דינבור בסוונסי ולאחר מכן למד תאולוגיה בקולג' כריסט, קיימברידג', שם סיים בהצטיינות יתרה. לאחר מכן למד בקולג' ודהאם, אוקספורד, וסיים את לימודיו ב-1975 עם דוקטור לפילוסופיה על עבודת הדוקטורט שכותרתה "התאולוגיה של ולדימיר ניקולאייביץ' לוסקי: תיאור וביקורת".
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאמס לימד והוכשר להוראה במכללת התחייה במירפילד, מערב יורקשייר, למשך שנתיים (1975–1977). בשנת 1977 חזר לקיימברידג' ללמד תאולוגיה ושימש ככומר ומנהל לימודים בווסטקוט האוס. הוא הוסמך לכומר במיכאלמס (2 באוקטובר) על ידי הבישוף של הנטינגדון, ולאחר מכן הוסמך לכמורה בפרטרטייד (2 ביולי 1978) על ידי הבישוף של אילי, בקתדרלת אילי.
ויליאמס התחיל את הקריירה האקדמית שלו כמרצה באוניברסיטת קיימברידג' ובהמשך הפך לדיקן וכומר קולג' קלייר. בשנת 1986, בגיל 36, מונה לפרופסור ליידי מרגרט לתאולוגיה באוקספורד, תפקיד שכלל מינוי לרזידנט בקנוניה בקתדרלת כרייסט צ'רץ'. בשנת 1990 נבחר כעמית באקדמיה הבריטית (FBA).
כהונה בישופית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-5 בדצמבר 1991, ויליאמס נבחר לבישוף של מונמות' בכנסיית ויילס והוסמך ב-1 במאי 1992 בקתדרלת סנט אסף. הוא המשיך לכהן כבישוף של מונמות' לאחר שנבחר גם לארכיבישוף של ויילס בדצמבר 1999, והוסמך שוב בקתדרלת ניופורט ב-26 בפברואר 2000.
בשנת 2002, ויליאמס הוכרז כיורשו של ג'ורג' קרי כארכיבישוף מקנטרברי, התפקיד הבכיר בכנסיית אנגליה. ויליאמס היה הראשון בתפקיד זה מאז הרפורמציה האנגלית שלא מונה מתוך כנסיית אנגליה. הוא נכנס לתפקידו רשמית ב-2 בדצמבר 2002[5] והוסמך בקתדרלת קנטרברי ב-27 בפברואר 2003.
עמדותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוויליאמס יש עניין רב בנושאים חברתיים. כאשר היה כומר בקולג' קלייר שבקיימברידג', השתתף בהפגנות נגד נשק גרעיני בבסיסים אמריקאים. בשנת 1985 נעצר כששר מזמורי תהילים כחלק מהפגנה שאורגנה על ידי התנועה לפירוק נשק גרעיני בלייקנהית', בסיס אווירי אמריקאי בסאפוק; הקנס שלו שולם על ידי הקולג' שלו. בתקופה זו היה חבר בקבוצת היובל האנגלו-קתולית השמאלנית בראשות קנת' ליץ' ושיתף פעולה עם ליץ' בפרסומים שונים, כולל האנתולוגיה של מאמרים לרגל 150 שנה לתנועת אוקספורד.
בזמן פיגועי ה-11 בספטמבר 2001, היה ויליאמס בניו יורק בקרבת מקום לגרונד זירו בזמן שהעביר הרצאה. לאחר האירועים כתב ספר קצר בשם "כתיבה באבק", בו הציג הרהורים על האירוע. בהתייחסו לאל-קאעידה, אמר כי לטרוריסטים יכולים להיות מטרות מוסריות רציניות וכי הצהרות פומפוזיות על אנשים רעים אינן עוזרות להבין דבר. לאחר מכן עבד עם מנהיגים מוסלמים באנגליה ובשלוש השנים שלאחר מכן דיבר באוניברסיטת אל-אזהר בקהיר על הנושא של השילוש הקדוש. הוא ציין כי על חסידי רצון האל להימנע מאלימות. הוא גם תרם לדיון לפני הבחירות הכלליות ב-2005 וביקר טענות שההגירה היא סיבה לפשע. ויליאמס טען כי אימוץ חלקי של חוקי השריעה האסלאמית בבריטניה הוא "בלתי נמנע" כשיטת בוררות בעניינים כמו נישואין, ויש לקבל זאת.הבחירות הכלליות בבריטניה 2005
ב-15 בנובמבר 2008 ביקר ויליאמס במקדש בלאג'י בוסט מידלנדס, במשימה להציג את הידידות בין הנצרות וההינדואיזם. [6]
ב-6 במאי 2010 נפגש ויליאמס עם המנהיג האסלאמי ההודי מוחמד בורהאנודין במסגד חוסייני בנורת'ולט, לונדון, לדון בצורך בשיתוף פעולה בין-דתי, ושתל "עץ אמונה" בשטח המסגד כדי לסמל את הרבות המשותפת בין שתי הדתות.[7]
עמדות כלכליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2002, במסגרת הרצאת ריצ'רד דימבלבי, בחר ויליאמס לדבר על טבע המדינה הבעייתי אך גם על יורשיה. הוא ציין כי "המדינה השוק" (market state) מציעה חזון בלתי מספק של אופן פעולתה של מדינה, בין השאר מכיוון שהיא נוטה לדאגות קצרות טווח ומצומצמות (ולכן אינה מסוגלת להתמודד, למשל, עם בעיות הנוגעות להידרדרות הסביבה הטבעית) ובין השאר מכיוון שזירה ציבורית שהפכה לחסרת ערכים עלולה להיעלם בקרב ריבוי אינטרסים פרטיים מתחרים. הוא אינו חסיד בלתי ביקורתי של קומוניטריזם, אך הסתייגויותיו מתרבות הצריכה היו נושא קבוע. לדוגמה, הוא אמר פעם כי "כל עסקה בכלכלות המפותחות של המערב יכולה להתפרש כמעשה של תוקפנות נגד המפסידים הכלכליים במשחק העולמי".[8]
מלחמת עיראק ותקיפה אפשרית על סוריה או איראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאמס חזר על התנגדותו לפעולה אמריקאית באוקטובר 2002 כאשר חתם על עצומה נגד מלחמת עיראק כבלתי אתית לפי כללי האומות המאוחדות ותורת הנצרות. ב-30 ביוני 2004 כתב ויליאמס ביחד עם הארכיבישוף מיורק דייוויד הופ, מכתב לראש הממשלה טוני בלייר בשם כל הבישופים של הכנסייה האנגליקנית, והביע דאגה עמוקה ממדיניות ממשלת בריטניה וביקר את התנהגות הכוחות הקואליציוניים בעיראק. במכתב צוין כי ההתעללות בעצורים עיראקים הייתה "מזיקה מאוד" והמדיניות הכפולה של הממשלה "מפחיתה את האמינות של ממשלות המערב".[9] [10]
ב-5 באוקטובר 2007 ביקר ויליאמס פליטים עיראקים בסוריה. בראיון ל-BBC לאחר ביקורו תיאר את התומכים בתקיפה אמריקאית על סוריה או איראן כ"פליליים, בורים וקטלניים פוטנציאלית".[11] הוא אמר, "כשאנשים מדברים על חוסר יציבות נוסף באזור ואתה קורא כמה יועצים פוליטיים אמריקאים מדברים על פעולה נגד סוריה ואיראן, אני יכול רק לומר שאני רואה זאת כפשע, בורות ואיוולת קטלנית פוטנציאלית".[12]
עמדותיו בנושא הבונים החופשיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במכתב פרטי שהודלף אמר ויליאמס כי יש לו "ספקות רציניים לגבי התאמת הבונים החופשיים והאמונה הנוצרית" וכי בזמן שהיה הבישוף של מונמות' מנע את מינויים של בונים חופשיים לתפקידים בכירים בתוך דיוקסיה שלו. הדלפת המכתב בשנת 2003 גרמה למחלוקת, אשר הוא ניסה להפיג על ידי התנצלות על המצוקה שנגרמה והצהרה כי הוא אינו מפקפק "באמונה הטובה ובנדיבות של בונים חופשיים בודדים", לא פחות מכך משום שאביו היה בונה חופשי. עם זאת, הוא גם חזר על דאגתו לגבי אימוץ מערכת פרטית של מקצוע ואינדוקציה על ידי כמרים נוצריים, הכוללת לקיחת שבועות נאמנות.[13]
עמדותיו בנושא חיג'אב וטרור
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאמס התנגד לחוק הצרפתי המוצע האוסר על לבישת חיג'אב בבתי ספר צרפתיים. הוא אמר כי אין לאסור חיג'אב וכל סמלים דתיים אחרים.[14] הוא גם דיבר נגד הכוונה של מוסלמים בעקבות פיגועי ה-7 ביולי 2005 בלונדון, שהרגו 52 ופצעו כ-700. האשמה הראשונית הוטלה על אל-קאעידה, אך מוסלמים בכללותם היוו יעד לנקמה. ויליאמס גינה את הפיגועים וטען כי הם אינם יכולים להיות מוצדקים. עם זאת, הוא הוסיף כי "כל אדם יכול לבצע פשע בשם הדת וזה לא במיוחד האסלאם שיש להאשים".
בריאתנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאמס התייחס למחלוקת לגבי הוראת הבריאתנות בבתי ספר פרטיים ואמר שאין להציג את הבריאתנות כחלופה לאבולוציה בבתי ספר.[15] כשנשאל אם הוא מרוצה מהוראת הבריאתנות, אמר "אני חושב שהבריאתנות היא, במובן מסוים, סוג של טעות קטגורית, כאילו התנ"ך הוא תאוריה כמו תאוריות אחרות" ו"הדאגה שלי היא שהבריאתנות יכולה בסופו של דבר להקטין את דוקטרינת הבריאה במקום להעצים אותה". ויליאמס שמר על תמיכה מסורתית בקרב האנגליקנים והמובילים שלהם בהוראת האבולוציה כמתיישבת עם הנצרות.[16]
ראיון במגזין אמל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנובמבר 2007, העניק ויליאמס ראיון למגזין אמל, מגזין מוסלמי בריטי.[17] ויליאמס גינה את ארצות הברית וקבוצות נוצריות מסוימות על תפקידם במזרח התיכון, בעוד הביקורת שלו על מגמות מסוימות באסלאם כמעט ולא דווחה. כפי שדווח על ידי הטיימס, הוא היה ביקורתי ביותר כלפי ארצות הברית, מלחמת עיראק והציונות נוצרית, אך אמר רק ביקורת קלה על העולם האסלאמי.[18] הוא טען כי "ארצות הברית מפעילה את כוחה בצורה גרועה יותר מבריטניה בתקופת השיא האימפריאלי שלה". הוא השווה את המוסלמים בבריטניה לשומרוני הטוב ושיבח את טקס התפילה המוסלמית חמש פעמים ביום, אך אמר שבמדינות מוסלמיות "הפתרונות הפוליטיים הנוכחיים אינם תמיד מרשימים מאוד".
חוקי השריעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאמס היה נתון לסערה תקשורתית ופומבית בפברואר 2008 בעקבות הרצאה שנשא במוסד המשפט המלכותי בנושא "האיסלאם והחוק האנגלי".[19] הוא העלה את השאלה של נאמנויות סותרות שעלולות להיות לקהילות, תרבותיות, דתיות ואזרחיות. הוא גם טען שהתיאולוגיה צריכה להיות חלק מהדיונים על טבע החוק "למרות שהתרבות שלנו מנסה להרחיק אותה". הוא דיבר על "שיפוטים משלימים" לחוק האזרחי.[20] בהתייחסו לחששות שהמילה שריעה מעוררת במערב, הוא ציין כי יש ויכוח בתוך האיסלאם בין מה שהוא כינה "פרימיטיביסטים" שמאמינים כי יש להעניש המרת דת לבין מוסלמים הטוענים כי השריעה היא מערכת מתפתחת של המשפט אסלאמי ושדעה זו כבר אינה מקובלת.[21]
דבריו של ויליאמס פורשו באופן ביקורתי כהצעה להקמת שיפוט מקביל לחוק האזרחי עבור מוסלמים (שריעה) והיו נתונים לדרישות מצד גורמים בתקשורת להתפטרותו.[22] הוא גם עורר ביקורת מצד גורמים מסוימים בקומוניון האנגליקני.[23]
הערותיו על ממשלת בריטניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-8 ביוני 2011 אמר ויליאמס כי ממשלת בריטניה מחויבת למדיניות רדיקלית וארוכת טווח שלמען היא לא נבחרה. במאמרו במגזין ניו סטייטסמן העלה חששות לגבי הרפורמות של הממשלה בתחום הבריאות, החינוך והרווחה. הוא טען כי יש "זעם" בשל היעדר "ויכוח ציבורי ראוי". הוא גם הביע דאגה לגבי רעיון "החברה הגדולה" וניסיונות הממשלה להוריד את האחריות לטיפול בעוני ילדים, אנאלפביתיות ונגישות לבתי ספר טובים ביותר.[24]
עמדותיו בנוגע לאנטישמיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 2017 גינה ויליאמס את האנטישמיות ותמך בעצומה להסרת עבודות של דייוויד אירווינג וספרי הכחשת שואה אחרים מאוניברסיטת מנצ'סטר.[25] במכתב לאוניברסיטה אמר ויליאמס "בזמן שבו יש עלייה ניכרת בהבעת דעות קיצוניות אני מאמין כי יש לטפל בשאלה זו בדחיפות".[26]
משבר האקלים והסביבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 2018 חתם ויליאמס על קריאה לפעולה בתמיכה במרד ההכחדה.
הפלישה הרוסית לאוקראינה 2022
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 2022, בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, קרא ויליאמס למנהיגים הבכירים של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית הגולה לקרוא להפסקת אש מיידית באוקראינה ולפתוח במגעים דיפלומטיים מחדש. ב-3 באפריל, בתכנית של BBC Radio 4, אמר ויליאמס כי יש בסיס חזק להוצאת הכנסייה הרוסית האורתודוקסית מהמועצה העולמית של הכנסיות.[27]
זכויות להט"ב
[עריכת קוד מקור | עריכה]באפריל 2022 חתם ויליאמס יחד עם מספר מנהיגים דתיים נוספים בבריטניה על מכתב פתוח לראש הממשלה בוריס ג'ונסון, הקורא לכלול איסור על טיפול המרה לטרנסג'נדרים לצד החקיקה המתוכננת לאיסור על טיפולי המרה המיועדים לנטייה מינית.[28]
חייו האישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-4 ביולי 1981, ויליאמס נישא לג'יין פול, סופרת ומרצה בתאולוגיה.[29] לזוג שני ילדים.[30] לאחר שפרש מתפקיד הארכיבישוף, ויליאמס שימש כנגיד אוניברסיטת דרום ויילס החל משנת 2014 וכמאסטר של קולג' מגדלן בקיימברידג' בין השנים 2013 ל-2020.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Archbishop of Canterbury Rowan Williams to stand down". BBC News. 16 במרץ 2012. נבדק ב-16 במרץ 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Archbishop of Canterbury: Vote to confirm Justin Welby". BBC News. 10 בינואר 2013. נבדק ב-10 בינואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "About Rowan Williams". Archbishop of Canterbury. אורכב מ-המקור ב-6 בינואר 2012. נבדק ב-28 בדצמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "A student's brush with Orthodoxy". Churchtimes.co.uk. נבדק ב-27 באפריל 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Archbishop of Canterbury Rowan Williams to stand down". BBC News. 16 במרץ 2012. נבדק ב-16 במרץ 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Archbishop of Canterbury Dr Rowan Williams will visit the Shri Venkateswara (Balaji) temple in Tividale". Birmingham Mail. אורכב מ-המקור ב-12 בפברואר 2009. נבדק ב-28 בדצמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kirk, Tristan (6 במאי 2010). "Archbishop of Canterbury visits Northolt mosque". harrowtimes.co.uk. Newsquest Media Group Private Ltd. ISSN 1741-4938. אורכב מ-המקור ב-12 במאי 2020. נבדק ב-5 ביוני 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Mullen, Peter (7 בספטמבר 2004). "I despair at the 9/11 naivety of Rowan Williams -Times Online". The Times. UK. נבדק ב-28 בדצמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Archbishops slam Iraq jail abuse, BBC News, 30 June 2004
- ^ "Archbishops Warn Blair over Iraq Prisoner Abuse". The Scotsman. 29 ביוני 2004. אורכב מ-המקור ב-12 באפריל 2005. נבדק ב-12 באוגוסט 2013.
{{cite news}}: (עזרה) Archived at Wayback Machine. - ^ "UK, Archbishop speaks of Iraq damage". BBC News. 5 באוקטובר 2007. נבדק ב-28 בדצמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Gledhill, Ruth (6 באוקטובר 2007). "Archbishop: Iraq far worse than acknowledged". The Times. UK. נבדק ב-28 בדצמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Rowan Williams apologises to Freemasons". The Daily Telegraph. UK. 20 באפריל 2003. ארכיון מ-12 בינואר 2022. נבדק ב-18 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Arab West Report (26 ביולי 2008). "(Arab West Report: art. 38, 52 – 2003)". Arabwestreport.info. נבדק ב-30 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Stephen Bates, religious affairs correspondent (21 במרץ 2006). "Archbishop: stop teaching creationism". Education.guardian.co.uk. London. נבדק ב-18 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Close (21 במרץ 2006). "Transcript: Rowan Williams interview". The Guardian. London. נבדק ב-28 בדצמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Times & The Sunday Times". Thetimes.co.uk. נבדק ב-23 בדצמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ US is 'worst' imperialist: archbishop, The Times, 25 November 2007
- ^ Civil and Religious Law in England: a Religious Perspective. 7 February 2008 "The Archbishop of Canterbury - Archbishop's Lecture - Civil and Religious Law in England: A Religious Perspective". אורכב מ-המקור ב-11 ביולי 2008. נבדק ב-7 בספטמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Cranmer, Frank (2008). "A Court of Law, Not of Morals?". Law & Justice (160): 13–24. ISSN 0269-817X.
- ^ Civil and Religious Law in England: a Religious Perspective. 7 February 2008 "The Archbishop of Canterbury - Archbishop's Lecture - Civil and Religious Law in England: A Religious Perspective". אורכב מ-המקור ב-11 ביולי 2008. נבדק ב-7 בספטמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Cranmer, Frank (2008). "The Archbishop and Sharia". Law & Justice (160): 4–5. ISSN 0269-817X.
- ^ Judi Bottoni (9 בפברואר 2008). "Archbishop denies asking for Islamic law". NBC News. נבדק ב-9 בפברואר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Archbishop of Canterbury criticises coalition policies". Bbc.co.uk. 9 ביוני 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Petition urges Manchester Uni to remove books by Holocaust denier David Irving". The times of Israel. 2017.
- ^ "Rowan Williams urges removal of Holocaust denier's books". The guardian. 27 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Peacock, Ruth (2 במרץ 2022). "Religion at the heart of understanding Russia's claim on Ukraine". Religion media centre. נבדק ב-3 באפריל 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Arnold, Elizabeth (4 באפריל 2022). "Religious leaders urge PM to include trans people in conversion therapy ban". The Independent. נבדק ב-7 באפריל 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Goddard, Andrew (2013). Rowan Williams: His Legacy. Oxford: Lion Books. p. 15. ISBN 978-0-7459-5602-2.
- ^ "Who's Who". 7 במאי 2010. אורכב מ-המקור ב-7 במאי 2010. נבדק ב-16 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה)