רות ברנהארד
 | |
| רות ברנהארד | |
| לידה |
14 באוקטובר 1905 ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
18 בדצמבר 2006 (בגיל 101) סן פרנסיסקו, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאומנויות של ברלין |
| תחום יצירה | צילום |
| פרסים והוקרה |
פרס שדולת הנשים למפעל חיים בתחום האמנות (1981) פרס לוסי (2003) |
  | |
רות ברנהארד (באנגלית: Ruth Bernhard; 14 באוקטובר 1905 – 18 בדצמבר 2006) הייתה צלמת גרמנייה-אמריקאית. ברנהארד ידועה בעיקר בזכות עבודותיה המופשטות בשחור לבן, המתמקדות בגוף הנשי ובהרמוניה שבעירום.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברנהארד נולדה ב-14 באוקטובר 1905 בעיר ורדר הסמוכה לברלין שבגרמניה. אביה, לוסיאן ברנהארד (Lucian Bernhard), היה יוצר פוסטרים מצליח. הוריה התגרשו כשהייתה בת שנתיים ואמה עזבה את הבית. לאחר מכן ברנהארד נפגשה איתה כפעמיים נוספות בלבד במהלך חייה.[1]
ברוב ימי השבוע הופקדה ברנהארד לידי שתי מורות אחיות בהמבורג. מאוחר יותר אף עברה לבית ספר פרטי. עקב עיסוקו של אביה והמעבר לבית ספר פרטי, חוותה מחסור בתשומת לב אנושית במהלך ילדותה. ברנהארד מעידה כי בילתה את רוב השנים המוקדמות של חייה בחיק הטבע, עם ספרים ושירה.
ברנהארד התקשתה בניהול מערכות יחסים במהלך נעוריה. מערכת היחסים הראשונה שלה הייתה עם המנחה שלה, האומן גוסטב אדולף שרייבר, גבר נשוי כבן שלושים ושבע.
ברנהארד החלה ללמוד טיפוגרפיה ותולדות האמנות בבאקדמיה לאמנות בברלין בשנת 1925.[2] לאחר ביקור בסטודיו של אביה, החליטה ברנהארד לעבור כמוהו לארצות הברית ב-1927.
עבודתה הראשונה ב-1929 הייתה כסייעת בפיתוח תמונות עבור הצלם האמריקאי ראלף סטיינר (אנ'). אולם עקב חוסר עניין בעבודה הוא פיטר אותה, והיא ניצלה את המשכורת האחרונה לקנות ציוד צילום ולהתחיל לצלם באופן עצמאי.[2]
לאחר שעברה למנהטן השתלבה ברנהארד בתרבות הלסבית בניו יורק והתחברה עם הצלמת ברניס אבוט בנוסף למאהבת שלה באותה תקופה, אליזבת מק'קוזלנד.
בשנת 1939 פגשה רות ברנהארד את האומנית אוולין פימיסטר (Eveline Phimister) בניו יורק. השתיים עברו לגור בדירה משותפת וחיו יחדיו בניו יורק, סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס במשך עשר שנים.[3]
בשנת 1943 שירתה ברנהארד לתקופה קצרה בצבא כחלק ממלחמת העולם השנייה.[2]
בשנות השבעים המוקדמות, החלה ברנהארד לחוש כי היכולות הקוגניטיביות שלה דועכות. לאחר סריקה מוחית שעברה בשנת 1976, התגלתה הרעלת פחמן חד-חמצני בגופה. התברר לה כי היא חיה עם מחמם מים פגום בביתה שגרם לה להרעלה. הדבר מנע ממנה לפתח תמונות חדשות.[3]
בשנת 1967 פגשה בקולונל רייס פרייס מחיל האוויר האמריקאי, עימו הייתה בקשר רומנטי עד למותו בשנת 1999.[4]
כאשר הייתה ברנהארד בשנות התשעים לחייה, חברה לביוגרפית מרגרטה קולת'או מיטשל על מנת לכתוב את הספר "רות ברנהארד: בין אומנות לחיים" שיצא לאור בשנת 2000.
כצלמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1930–1935 עבדה ברנהארד ב"ניו יורק טיימס", במגזין לאומנות הפרסום, ברשת החנויות מייסיס ואצל חברים רבים של אביה. בשנת 1934 אף פרסמה את תצלומי העירום הראשונים שלה, "עובר" ו"בתוך העיגול" בקטלוג הראשון של המוזיאון לאמנות מודרנית (אותו הפיקה). לתמונה זו דגמנה חברתה הקרובה, שבמקרה נכחה בסטודיו הצילום.[5] סדרת התמונות צברה לברנהארד פרסום קל.
ב-1935 ביקרה בקליפורניה, שם פגשה על החוף את אדוארד וסטון, צלם אמריקני המצלם בפורמט 8 10x אינץ' (בדומה לברנהארד). עבודותיו של וסטון השפיעו על ברנהארד נפשית ואומנותית והוא הפך למנטור עבורה.[4]
השימוש בעירום תוך שמירה על טוהר ותמימות על פניהן של הדוגמניות היה דבר המנוגד לגישתה של החברה האמריקנית הכללית באותה תקופה אשר ראתה עירום כמשהו מיני ורע מטבעו.[2]
ברנהארד גילתה בעזרת וסטון את הפוטנציאל האומנותי שבצילום. לאחר הפגישה החלה לקחת את האומנות שלה ברצינות המרבית, עברה לגור בקליפורניה (שם גר וסטון) והפכה לצלמת עצמאית עד שנת 1953.
בשנת 1940 החלה ברנהארד לעסוק בצילום של קונכיות יחד עם מומחית לקונכיות בשם ג'ין שווננג'ל.
ב-1944 עברה רות ברנהארד לכרמל, קליפורניה יחד עם אוולין פימיסטר. בכרמל הצטרפה לקבוצת הצלמים f/64, קבוצה שהוקמה במקור על ידי שבעה צלמים (שביניהם נמנה גם אדוארד וסטון) בעלי מאפיינים אומנותיים דומים.[6]
לאחר שגילתה את הקושי הכלכלי במגורים בכרמל עברה ברנהארד להוליווד, שם הפכה לצלמת בתחום הפרסום עד לשנת 1953.
ב-1953 עברה ברנהארד לסן פרנסיסקו והתיידדה עם צלמים מקומיים כמו אנסל אדמס (צלם נופים אמריקאי), ווין בולוק ואימוג'ן קנינגהם (צלמת בוטניקה, עירום ותעשייה).
בשנת 1962 פרסמה ברנהארד את "Two Forms", יצירה המתארת שתי נשים עירומות אחת מול השנייה. יצירה זו נחשבת כיצירה הפופולרית ביותר של ברנהארד בנושא רומנטיקה וארוטיקה נשית.
לאחר שמצבה הבריאותי של ברנהארד הסתבך ב־1970 הצילום נעשה כמעט בלתי אפשרי עבורה. עם זאת, ברנהארד החליטה שלא לוותר על התחום והחליפה את הצילום בהוראה במטרה לתת לצלמים צעירים השראה כפי שווסטון היה עבורה.
בשנת 1986 פרסמה ברנהארד את הספר "הגוף הנצחי", אוסף יצירות עירום שסיכמו 40 שנה של עבודה בתחום.[7][8]
מאפיינים אומנותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברנהארד הייתה ידועה בעיקר בשל עבודות העירום הדרמטיות הרבות שצילמה במהלך הקריירה המקצועית שלה, ובשל עבודות צילום מופשטות. היא צילמה גם פרטים דוממים, בעיקר בשנות הקריירה המוקדמות שלה. את סגנון הצילום הייחודי של ברנהארד אפשר לחלק לכמה מאפיינים מרכזיים:
קומפוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
את הקומפוזיציה הייחודית לברנהארד נהוג לשייך להשפעה של אדוארד וסטון. ברנהארד, שעבדה כמעט באופן בלעדי בסטודיו, דאגה לסדר קומפוזיציות במשך זמן ממושך. היא מספרת שהיא הייתה מאוד מחושבת, כך שבסופו של דבר יש מעט תמונות לבחור מהן.[6]
ביצירה "Classic Torso" ניתן להבחין בתשומת הלב של ברנהארד למיקומו של האובייקט בחלל.
פשטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי ברנהארד: ”בצילום עירום מטרתי היא הפיכת המורכבות של דמות לכדי הרמוניות של דמות מופשטת”
גם בצילום חפצים דוממים השתמשה ברנהארד בקומפוזיציה ותאורה על מנת ליצור תמונה פשוטה ומובנת לצופה. אותה פשטות מאפיינת גם את סגנונם של צלמי קבוצת f/64 אליה השתייכה בשנת 1940.
עירום ונשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב הקריירה האומנותית של ברנהארד נסבה סביב צילומי עירום של נשים. למרות הביקורת הרבה שהוטחה כלפיה על כך שעבודותיה משדרות מסר מיני, ברנהארד המשיכה לטעון במהלך כל חייה כי הצילומים שלה באים ממקור של הערכת צורתו של הגוף הנשי.
ברובן המוחלט של העבודות שלה, ברנהארד בחרה שלא להציג את פניהן של הדוגמניות. היא טענה שאם הפרצוף של הדוגמנית כן יופיע בתמונה, הוא יסית את תשומת הלב של הצופה מהפרטים וההרמוניה בגוף שברנהארד רצתה להדגיש.
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Van, Melvin, and Ruth Bernhard, The Big Heart, San Francisco: Fearon, 1957
- Bernhard, Ruth, Collecting Light: The Photographs of Ruth Bernhard, Carmel: Friends of Photography, 1979
- Ruth Bernhard, Ruth Bernhard: the eternal body : a collection of fifty nudes, Carmel, Calif.: Photography West Graphics, 1986. San Francisco: Chronicle, 1994, ISBN 0-8118-0801-7
- Bernhard, Ruth, Gift of the Commonplace, Carmel Valley, Calif.: Woodrose Publications / Center for Photographic Art, 1996, ISBN 0-9630393-5-0
- Margaretta Mitchell and Ruth Bernhard, Ruth Bernhard: Between Art and Life, San Francisco: Chronicle, 2000
פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1971 - פרס הוקרה על שם דורותיאה לאנג.
- 2003 - פרס לוסי (אנ') על השגים בצילום ואמנות[9]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רות ברנהארד:החיים נתנו לי מתנות ראיון ב 3 בספטמבר 2002 ב-Minnesota Public Radio
- רות ברנהארד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ruth Bernhard, הטיימס, December 21 2006
- ^ 1 2 3 4 Ruth Bernhard, International Photography Hall Of Fame
- ^ 1 2 Tee A. Corinne, Bernhard, Ruth (1905-2006), glbtqarchive, 2002
- ^ 1 2 פיליפ גפטר, הספד: רות ברנהרד, צלמת, נפטרה בגיל 91, באתר הניו יורק טיימס, 21 בדצמבר 2006
- ^ Interview by Donna Conrad, A Conversation with Ruth Bernhard, Photovision Magazine
- ^ 1 2 Euan Kerr, Ruth Bernhard: "Life gave me presents", 3 בספטמבר 2002
- ^ The Eternal Body - Ruth Bernhard, Photography West Gallery
- ^ Illuminations: Ruth Bernhard, Photographer, RbArts
- ^ "Ruth Bernhard 2003 honoree: achievement in fine art". Lucie Awards. נבדק ב-15 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "רות ברנהארד".