רות ניקולס
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |
|
 | |
| רות ניקולס ליד המטוס שלה 19 במרץ 1929 | |
| לידה |
23 בפברואר 1901 ניו יורק |
|---|---|
| התאבדה |
25 בספטמבר 1960 (בגיל 59) ניו יורק |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| מקום קבורה | Woodlawn Cemetery (Bronx, New York) |
| פעילות בולטת | טייסת |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות | 1925–1959 (כ־34 שנים) |
| מקצוע | טייסת |
| תפקיד | קברניט טיסה |
| תואר | מוסמך בסיעוד מטעם מכללת ולסלי |
| פרסים והוקרה | בשנת 1992 לאחר מותה הוכנסה להיכל התהילה הלאומי לתעופה של ארה"ב |
  | |
רות רולנד ניקולס (באנגלית: Ruth Rowland Nichols, 23 בפברואר 1901 – 25 בספטמבר 1960) הייתה חלוצת תעופה אמריקאית. היא האישה היחידה שהחזיקה ב-3 שיאי עולם בו-זמנית לנשים/טייסות בקטגוריות מהירות, גובה ומרחק טיסה. [1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניקולס נולדה בניו יורק לאריקסון נורמן ניקולס ואדית' קורליס היינס. אביה היה חבר בבורסה לניירות ערך בניו יורק, ושירת ביחידת המתנדבים הראשונה של חיל הפרשים של צבא ארצות הברית שנקראה "Rough Riders" של טדי רוזוולט (הידועה באופן רשמי בשם "The 1st United States Volunteer Cavalry"). רות למדה בבית ספר מאסטרס (אנ'), שהיה בית ספר תיכון ומכינה פרטית לבנות ונשים צעירות. בשנת 1919 עם סיום לימודיה בבית הספר התיכון, אביה העניק לה כמתנת סיום הלימודים, טיסה במטוס עם אדי סטינסון ג'וניור, מחברת סטינסון (אנ'). טיסה זו עוררה בה את העניין להיות טייסת. בשנת 1924 היא סיימה את לימודיה לתואר מוסמך בקדם רפואה (סיעוד), בקולג' ולסלי.
קריירה כטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעודה סטודנטית בולסלי קולג', ניקולס השתתפה בשיעורי טיסה בחשאי. זמן קצר לאחר סיום הלימודים, היא קיבלה את רישיון הטיס שלה והייתה לאישה הראשונה בעולם שקיבלה רישיון טיס על מטוסי-ים. בשנה 1928 היא זכתה לתהילה ציבורית כטייסת משנה של הארי רוג'רס, שהיה מדריך הטיסה שלה, בטיסה הראשונה ללא עצירה מניו יורק למיאמי, פלורידה. בשל מעמדה החברתי ורקע האצולה המשפחתי שלה, ניקולס נודעה בעיתונות בשם "המתבגרת המעופפת", שם שמאוד שנאה. [2] באותה שנה, ניקולס נשכרה כמנהלת המכירות של יצרנית המטוסים Fairchild Aviation Corporation (אנ'). בשנת 1929, היא ייסדה, יחד עם אמיליה ארהארט ואחרות, את ארגון הטייסות הבינלאומי שנקרא התשעים ותשע (אנ'). באוגוסט 1929, היא וארהארט היו בין 20 המתחרות בדרבי האווירי לנשים (אנ') (המכונה גם "פאודר פאף דרבי"), זה היה המרוץ הרשמי הראשון לנשים בלבד, בארצות הברית. הם יצאו מסנטה מוניקה, קליפורניה, ב-18 באוגוסט לקליבלנד, אוהיו. ניקולס התרסקה, לואיז ת'דן (אנ') ניצחה, בעוד ארהארט סיימה שלישית בלבד.
במהלך שנות ה-30, בזמן שעבדה בחברת פיירצ'יילד וחברות תעופה אחרות, ניקולס ביצעה מספר טיסות שבהן היא שברה שיאים. היא בצעה את רוב הטיסות במטוס לוקהיד אלקטרה (אנ'), שהשאילה מתעשיין הרדיו, המיליונר, פאוול קרוסלי ג'וניור.[3] בדצמבר 1930 בסינסינטי, היא שברה את זמן השיא של צ'ארלס לינדברג בטיסה חוצת יבשת (אנ') למרחק שבין ניו יורק ללוס אנג'לס והשלימה את הטיסה תוך 13 שעות ו-21 דקות.[3] במרץ 1931, היא קבעה שיא גובה עולמי לנשים כשהגביה טוס לגובה 8,760.9 מטרים. באפריל 1931 בדטרויט, היא קבעה את שיא המהירות העולמי לנשים כשטסה במהירות של 339.1 קילומטרים לשעה.[3] ביוני 1931, היא ניסתה להפוך לאישה הראשונה שטסה סולו מעבר לאוקיינוס האטלנטי, אך התרסקה בניו ברונסוויק [4] ונפצעה קשה, ושברה לפחות שתי חוליות בגבה. לאחר החלמתה, באוקטובר 1931, היא קבעה את שיא מרחק הטיסה לנשים, בטיסה מאוקלנד, קליפורניה, ללואיוויל, קנטקי, מרחק של 3,181 קילומטרים.
ב-14 בפברואר 1932, ניקולס קבעה שיא גובה עולמי חדש של 6,000 מטרים למטוסים מונעים בדיזל, כשטסה במטוס לוקהיד וגה (אנ') משדה התעופה פלויד בנט פילד, ניו יורק (אנ'). ב-3 בנובמבר, בניסיון לשבור את השיא הטרנס-יבשתי של ארהארט, ניקולס נכשלה. מטוסה של ניקולס החליק מהמסלול בשדה פלויד בנט, תוך כדי ריצה על המסלול, כנף המטוס התחפרה בקרקע, המטוס נכנס לסחרור, ניזוק קשות, אך ניקולס אפילו לא נפצעה. [5] ב-29 בדצמבר, ניקולס הפכה לטייסת הראשונה, של חברת תעופה מסחרית שהטיסה נוסעים, בשעה שהטיסה נוסעים בחברת New York and New England Airways. בשנת 1935 הצטרפה ניקולס לחברת הנדסה המבוססת על נשים בלבד, שבסיסה בבריטניה. באותה תקופה חברה זו הייתה הארגון היחיד בעולם לנשים מהנדסות וטייסות.[6]
ב-21 באוקטובר 1935, ניקולס נפצעה אנושות בהתרסקות במהלך טיסה פרטית לטרויה, ניו יורק (אנ'). הטיסה הייתה אמורה להיות "חתונה מוטסת" לשני זוגות מעל העיר ניו יורק, אבל המטוס, מסוג קרטיס קונדור (אנ'), התרסק זמן קצר לאחר ההמראה. על פי דיווחים בעיתונות על ההתרסקות, קברניט הטיסה נהרג בהתרסקות. ניקולס ספגה חבלות בשורש כף היד השמאלית, בקרסול ובאף, כמו-כן, כוויות וחשד לפציעות פנימיות. כמעט שנה לאחר ההתרסקות ניקולס לא הייתה מסוגלת לטוס. [7] כשחזרה לטוס, ניקולס עבדה בארגון קוויקר שביקש לקדם פתרון סכסוכים בינלאומיים בדרכי שלום. בשנת 1939, היא הקימה ועמדה בראש ארגון הסיוע ההומניטרי בשם כנפי הסיוע (אנ'), שהיה שירות אווירי אזרחי שביצע טיסות סיוע חירום וסייע לסיירת האוויר האזרחית (אנ'), המסונפת לחיל האוויר האמריקאי, במהלך מלחמת העולם השנייה, תוך ביצוע סיורים לאורך חופי ארצות הברית לגילוי צוללות גרמניות. בסוף מלחמת העולם השנייה הוענק לניקולס דרגת לוטננט קולונל (המקבילה לדרגת סגן אלוף בצה"ל) במסגרת סיירת האוויר האזרחית ( CAP ).
לאחר מלחמת העולם השנייה, ניקולס הייתה מעורבת במאמצים הומניטריים נוספים, כשהיא משתמשת בסֶלֶבְּרִיטַאיות שלה כדי להפנות תשומת לב למטרותיה ולגיוס כספים. היא ארגנה פרויקט תמיכה בקרן החירום הבין-לאומית של האו"ם לילדים – UNICEF, שכלל פיילוט של טיסות מסביב לעולם ב-1949. במהלך הפיילוט, ב-14 באוגוסט, היא הצטרפה לצוות של טיסת Transocean Air Lines שהובילה 47 מהגרים איטלקיים מטעם ארגון הפליטים הבינלאומי לקראקס, ונצואלה. במהלך הטיסה, בניסיון נחיתה לחניית ביניים בנמל התעופה שאנון אירלנד, בשל טעות אנוש המטוס שהסתובב ונאלץ לנחות במפרץ גאלווי בשעה 2:40 בבוקר למחרת. מתוך 58 נוסעים ואנשי צוות שהיו על המטוס 8 נהרגו וכל האחרים חולצו. [8] בשנות ה-50 של המאה העשרים, ניקולס ניהלה פעילות של ארגון הנשים למען "הצלת ילדים" (אנ'), היא ניהלה את אגף הנשים של קרן החולים המאוחדת ובנוסף הייתה מנהלת שטח של הקרן הלאומית לנפרוזיס (למחלות כליה, תסמונת נפרוטית וכדומה).
בשנת 1958, לאחר שהפעילה שתדלנות לטובת לחיל האוויר של ארצות הברית היא קבלה רשות, להיות טייסת המשנה בטיסה TF-102A Delta Dagger שהגיעה למהירות של 1,600 קילומטרים לשעה (מהירות על-קולית, 1 מאך) ולגובה של 15,545 מטרים ובכך קבעה שיאי מהירות וגובה חדשים לנשים בגיל חמישים ושבע.
תוכנית נשים בחלל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1959, בזמן שתוכנית מרקורי של נאס"א התכוננה לטוס למשימות על הירח, ניקולס עברה את אותם מבחני בידוד, צנטריפוגות וחוסר משקל שבחנו את המועמדים להיות אסטרונאוטים. הבדיקות נערכו במרכז הפיתוח האווירי של רייט (אנ') בדייטון, אוהיו, על ידי בריגדיר גנרל של ארצות הברית דון פליקינגר. אף על פי שלתוכנית מרקורי של נאס"א היה עניין במחקר על התאמתן של נשים כאסטרונאוטיות, ניקולס לא עברה את הבדיקות. למרות זאת היא דחקה במדעני חיל האוויר לכלול נשים בתוכניות הטיסה שלהם לחלל. [9] בסופו של דבר רק ג'רי קוב הצליחה להשלים את כל שלושת שלבי הבדיקות לפני שנאס"א הפסיקה את התוכנית באופן רשמי.
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניקולס סבלה מדיכאון חמור לפני מותה, היא נפטרה ממנת יתר של ברביטורטים, בביתה בניו יורק ב-25 בספטמבר 1960. מותה נקבע כהתאבדות. [10][11] ניקולס נקברה בבית הקברות וודלאון (אנ') בברונקס, ניו יורק. [12]
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הקריירה שלה, ניקולס הטיסה את כל סוגי המטוסים שהיו מוכרים בימי חייה, כגון: ספינות אוויר, דאונים, אוטוגירו, מטוסי ים, מטוסים דו-כנפיים, משולשי כנפיים, מטוסי תובלה ומטוס על-קולי. ניקולס הוכנסה לאחר מותה להיכל התהילה הלאומי לתעופה של ארצות הברית (אנ') בשנת 1992. [13] מדחף ממטוס הלוקהיד וגה שלה משנות ה-30 מוצג בגלריה של המוזיאון האוויר והחלל הלאומי הנמצא בוושינגטון בירת ארצות הברית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אודות רות ניקולס באתר הביוגרפיות הלאומי של ארה"ב
- אודות רות ניקולס כתב מור וולף ב-8 במאי 2000
- ביוגרפיה של רות ניקולס באתר ninety-nines
- אודות רות ניקולס באתר חלוצי התעופה
- אודות רות ניקולס באתר היכל התעופה הלאומי האמריקאי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Women in Aviation and Space History: Ruth Nichols, web.archive.org, 2012-02-05
- ^ Rob V, The Woman Who Dared the Skies - Aviation History - Century of Flight, 2019-11-04 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 O'Brien, Keith (2018-08-19). "The Daredevil Fly Girl Who Challenged Amelia Earhart". The Daily Beast (באנגלית). נבדק ב-2024-04-27.
- ^ Chicago Tribune, p.12, June 23, 1931
- ^ Associated Press, "Ruth Nichols Unhurt When Plane Crashes", The San Bernardino Daily Sun, San Bernardino, California, Thursday 3 November 1932, Volume 39, page 1.
- ^ The Woman Engineer Vol 4
- ^ Sarasota Herald-Tribune, October 22, 1935, pg. 8, col. 5
- ^ Accident Douglas C-54A-DO (DC-4) N79998,, aviation-safety.net
- ^ Stephanie Nolen. Promised The Moon: The Untold Story of the First Women in the Space Race. Penguin Canada, Toronto, 2002. p. 88.
- ^ "DEATH RULED SUICIDE; Tests Show Ruth Nichols Took Barbitautes, Examiner Says". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 1960-10-20. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-04-27.
- ^ The Age - Google News Archive Search, news.google.com
- ^ Women's History | Woodlawn Cemetery • Crematory • Conservancy, www.woodlawn.org
- ^ National Aviation Hall of Fame, web.archive.org, 2016-04-22