רימונה די-נור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רימונה די-נור
רימונה די-נור,2017
רימונה די-נור,2017
לידה 6 ביוני 1943 (בת 74)
תל אביב
תאריך לידה עברי ג' בסיוון התש"ג
עיסוק סופרת, עורכת, מתרגמת ופזמונאית
לאום ישראלישראל  ישראל
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה ספרות ילדים
סוגה שירה, סיפורת
יצירות בולטות איך ילד גדל, משפחת אלפא-ביתא, אלונה לא ומאי, יוני ויולי
פרסים פסטיבל הזמר, 1967, פרס עיריית תל אביב על הספר "חיי שרה", פרס עיריית רמת גן על הספר "אלונה לא לבד"
שנות פעילות 1967 - פעילה
הוצאות ספרים ספריית מעריב, הוצאת כתר, כנרת זמורה ביתן

רימונה די-נור גבעון (נולדה ב-6 ביוני 1943) היא סופרת, פזמונאית, עורכת ומתרגמת.

הקלטת קול רימונה די-נור

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

די-נור נולדה, גדלה ומתגוררת בתל אביב. הוריה עלו לארץ בראשית שנות השלושים והיו ממייסדי בן שמן. אביה היה איש משרד הביטחון[1].

די-נור החלה לכתוב פזמונים עוד בימי נעוריה, כאשר הייתה תלמידה בגימנסיה הריאלית בראשון לציון[2]. היא שירתה בצה"ל ככתבת צבאית של העיתון "במחנה גדנ"ע"[3] במהלך שירותה הצבאי פגשה את סגן אלוף שאול ביבר, ראש ענף הווי ובידור במפקדת קצין חינוך דאז, שעודד אותה לכתוב פזמונים ולא רק כתבות[2].

בשנת 1967 השיר "מי יודע כמה" שכתבה עם המלחין יעקב הולנדר, זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון[3].

החל משנות השבעים כתבה די-נור פזמונים ללהקות ולזמרים רבים, ביניהם חוה אלברשטיין ויגאל בשן[4] בין השירים שכתבה : "כשאהיה גדול" (הידוע גם בשם: "שוטי ספינתי"), "כל יום אני מאבדת", "החזיקי לנו אצבעות" ועוד. השיר "כשאהיה גדול" שהולחן על ידי יאיר רוזנבלום, בוצע על ידי להקת חיל הים בשנת 1969 בסולו של מי שהיה אז זמר בתחילת דרכו, שלמה ארצי. השיר זכה להשמעות רבות והפך ללהיט של אותם הימים[5].

משנות השמונים ואילך החלה די-נור לכתוב ולתרגם לילדים: היא כתבה וערכה עשרות ספרי שירה ופרוזה לילדים ולפעוטות, ותרגמה ספרים רבים מאנגלית ומצרפתית[3].

רימונה די-נור נשואה לאחינועם גבעון, איש עסקים, והיא אם לארבעה ילדים[3], שלושה בנים ובת: אורי, דן, גד ואליה. אחיה הוא שוקה די-נור, כלכלן, בלוגר ומספר סיפורים[6].

על עבודת התרגום וכתיבה לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

די-נור על כתיבה לילדים ופעוטות:

אני נזהרת הרבה יותר בבחירת המילים. קודם כול, הם לא מכירים כל כך הרבה מילים. והאסוציאציות שלהם לא מהירות ולא עמוסות כשלנו. אני אזהר מסלנג קצר-ימים, ואזהר ממליצות או ממילים קשות מדי. אבל אשרבב לכל ספר – לפעמים על אף מחאות העורך – איזה שתיים שלוש ארבע מילים לא קלות ולא ילדִיות, כמעין אתגר: שיחפשו, שישאלו. (...) אני לא נרתעת מלשרבב ביטויים כמו 'זרם אדירים', 'אביר ללא חת', ובמקום סתם 'בקול רם' העדפתי, בספר מסוים, את 'במלוא גרון', שהוא חגיגי יותר ובמקרה גם התחרז לי יותר.

היא תרגמה ספרים רבים, ביניהם כאלה המבוססים על חריזה בשפת המקור. די-נור על מלאכת התאמת השפה:

כלום לא נשלף מהשרוול. התרגום והחריזה הם עבודה דקדקנית ומאומצת: על כל בית, כל שורה, כל מילה. תרגום ספר לפעוטות אורך שבועות רבים ויותר. הוא מתבשל לאט, על אש קטנה. מדי פעם אני ניגשת, טועמת, מוסיפה מילה, מוחקת שתיים. לפעמים מתלהבת, לפעמים ממש לא...

די-נור על ההבדלים בין כתיבה לתרגום:

זה נוח, אבל גם מגביל. לפעמים, ככותבת, בא לי להזיז קצת את העלילה, לשנות איזו דמות, לקצר, להוסיף – אבל ידי כבולות. היצירה לא שלי. ויש גם רגעי קנאה: איך לא חשבתי בעצמי על הרעיון הזה, התחבולה הזאת, הטיפוס הזה. ואני מקווה שאני גם לומדת איכשהו מעבודת התרגום, מגדולים וטובים ממני, מרחיבה אופקים, ומשביחה ביודעין ושלא ביודעין את הכתיבה שלי. ובכל זאת, לפעמים נדרשים שינויים ביצירה המקורית, התאמה לקורא העברי הצעיר. זה קורה לרוב בשמות הספרים.

ראיון עם רימונה די-נור באתר www.dafdaf.co.il

כעורכת ומתרגמת די-נור עוסקת הרבה בטקסטים שנכתבו על ידי אחרים ומציינת את היתרונות שבכך:

(...) אני עוסקת במיטב ספרות תבל. ערכתי את היומן של אנה פרנק, ערכתי את הספרים של דון דלילו ופיליפ רות. להיכנס לספר כזה, לבלות שעות בתוך העולם שלו, זה תענוג בלתי רגיל (...). עם ספרות מקור אני אוהבת פחות לעבוד (...) אני מעדיפה לעבוד על יצירה שקיבלה כבר את כל ההכרה הבינלאומית".

ראיון עם רימונה די-נור מאת דפנה לוי, ממגזין "לאישה"

על ייצוג דמויות נשיות בספרות ילדים/נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

די-נור בוחרת על פי רוב גיבורות נועזות לספרי הילדים שלה. בספרי אלונה ("אלונה לא", "לילה טוב אלונה", "אלונה לא לבד") הגיבורה היא פעוטה מרדנית שמצליחה למרוט את העצבים לסובבים[7]. די-נור על גיבורת סדרת הספרים, אלונה:

אני חושבת שיש בה ובגיבורות אחרות שלי קריאת תיגר פמיניסטית, כנגד האישה שיושבת בבית ומקבלת את הדין (...) אבל בלי קשר, אני חושבת שהיא חמודה מאוד.

כתבתה של תמר רותם מעיתון "הארץ"

די-נור מגדירה את עצמה כפמיניסטית בדעותיה, מה שבא לידי ביטוי בכתיבתה לילדים.

כשהתחלתי לכתוב ספרי ילדים, היה לי ברור שאצלי לא תהיה חלוקת תפקידים קלאסית של אבא מפרנס ואימא עקרת בית. ברוב הסיפורים שלי הקפדתי לתת לנשים את תפקיד מנהלת בית הספר ולהציב לה סגן, ולא להיפך. רציתי שהקוראות שלי ידעו שהן יכולות להיות מנהלת, יועצת בכירה, תפקידים שברוב הסיפורים נכתבים בלשון זכר.

בספרה "מול הבית המכושף", (חלק מסדרת ספרים שבמרכזה שלוש בלשיות חובבות ששמותיהן: מאי, יוני, יולי) הבנות נמצאות במרכז. הגיבורות שלה לא מבלות ברשת האינטרנט. הן יוצאות החוצה, שואפות אוויר ומייצרות הרפתקאות.

די-נור כתבה ספרים פמיניסטיים למדי שמיועדים להציג לקוראים הצעירים גיבורות בלשיות מהסוג שבדרך כלל נעדר מספרות הילדים והנוער. גיבורות ספר זה הן לא גיבורות המשנה ולא מושא האהבה של הגיבורים, אלא הן הגיבורות[1].

"ככה זה צריך להיות" אומרת די-נור, "אני מאמינה שלילדים שגדלים על ספרות כזו יהיה מובן מאליו שגם בנות ונשים יכולות לשמש בכל התפקידים ולבחור לעשות כל מה שירצו בחיים".

ראיון עם רימונה די-נור מאת דפנה לוי, ממגזין "לאישה"

די-נור על גיבורות הספר:

הן סוג של סופר-ילדות, על משקל סופר-וומן. אני לא חושבת שעשיתי את זה ביודעין. זה מה שיצא לי מתחת לעט. חבורות בנים או מעורבות יש תמיד.

כתבה על הספר: מול הבית המכושף, באתר www.nrg.co.il

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הספר הוצאה שנה הערות
איך ילד גדל ספריית מעריב 1983
חידון בחרוזים ספריית מעריב 1987
משפחת אלפא-ביתא ספריית מעריב 1989
חיי שרה ספריית מעריב 1989
מר אלפא, גברת ביתא ספריית מעריב 1989
בית אלפא-ביתא ספריית מעריב 1989
זהירותי מהירותי ספריית מעריב 1992
ארן וארן משלימים ספריית מעריב 1993 ראשית קריאה לבני 6–8
ארן בן, ארן בת הוצאת כתר 1994 ראשית קריאה לקוראים מתחילים
בית ישן חדש הוצאת כנרת 1995
אלונה לא הוצאת כתר 1995
הים של ארן וארן הוצאת כתר 1997 ראשית קריאה לקוראים מתחילים
שם פרטי, שם משפחה : שירים, ספורים וסודות משפחתיים מטר לילדים 2007
מאי, יוני, יולי הוצאת כתר 2008 ראשית קריאה
מאי, יוני, יולי מול הבית המכשף הוצאת כתר 2009 ראשית קריאה
לילה טוב אלונה הוצאת כתר 2010
איך ילד גדל? איגואנה הוצאה לאור 2013 גרסה מחודשת
אלונה לא לבד הוצאת כתר 2013

ספרים בתרגומה (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הספר מחבר שנה הערות
היפו עוזב את הבית רוג'ר הרגרייבס 1978
תם לומד לקח רוג'ר הרגרייבס 1978
טיולית הפלאים במסע אל לב כדור-הארץ ג'ואנה קול 1993
מלך האריות וולט דיסני 1994
במבי וולט דיסני 1995
הפכים, צבעים, צורות ג'ורג' סיידה ודונה פרייס 1995 סדרת ספרים ("עולם קטן")
מרק כפתורים אוברי דייויס 1999 סיפור לילדים המדבר על חשיבות נתינה, נדיבות ועזרה הדדית
פנינת שודדי הים פיבי גילמן 2000
פילים לא רוקדים בלט פני מקינלי 2001
הענק הכי גנדרן בעולם ג'וליה דונלדסון 2003
לקוף יש בעיה ג'וליה דונלדסון 2003
היפהפייה המתעוררת ליאה וילקוקס 2009
חמש בכל רגל, חמש בכל יד מם פוקס 2010
מתתיהו ומיאו ג'וליה דונלדסון 2010
שבעה אכלנים משונים מרי אן הוברמן 2011
אני הוא עכברוע 2012
איזידורה איזה יום לינדה סמית 2012
פית הבוץ איימי יאנג  2013
טרופותי ג'וליה דונלדסון 2014 סדרת ספרים
טרמפ על מטאטא ג'וליה דונלדסון 2015

שירים שכתבה (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השיר לחן מבצע הערות
כל יום אני מאבדת משה וילנסקי חוה אלברשטיין
כשאהיה גדול יאיר רוזנבלום להקת חיל הים ישנם מבצעים נוספים לשיר
מי יודע כמה יעקב הולנדר מייק בורשטיין ישנם מבצעים נוספים לשיר
החזיקי לנו אצבעות נורית הירש רן אלירן
שיר לפנות ערב נורית הירש יגאל בשן
מה קורה לי מישה סגל ומיכאל כהן כהן את מושון כתיבת המילים יחד עם מיכאל כהן ומיכאל מושונוב
זה חוזר ז'וליין קלרק דני גרנות ישנם מבצעים נוספים לשיר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רימונה די-נור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 דפנה לוי, המפורסמת הכי לא מוכרת בארץ, לאישה
  2. ^ 2.0 2.1 בוקר של זהב: חוגגים את יצירותיהם של רימונה די-נור ואוסקר סלדק, http://www.acum.org.il/
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 רימונה די-נור, לקסיקון הספרות העברית החדשה
  4. ^ כרמית ספיר-ויץ, גירל-ליט: דור חדש של בנות בספרות הילדים, באתר nrg‏, 26 ביולי 2009
  5. ^ ברק פז, איך הפכה 'שוטי ספינתי' ללהיט כזה גדול?, 103fm.maariv.co.il
  6. ^ להחמיא, http://shuka.dinur, ‏30 במרץ, 2017
  7. ^ תמר רותם, זו בדיוק הבת שלי, הארץ