שבתאי ג'אין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שבתאי ג'אין, הרב הראשי של יהודי ביטולה ורב ראשי של העדה הספרדית ברומניה ובארגנטינה, מחזאי בשפה לאדינו, פעיל ציוני

שבתאי יוסף ג'אין (Sabetay Josef Djaen;‏ 1883 פלבן, בולגריה - 10 בנובמבר 1947 טוקומן, ארגנטינה, בסרבית Šabetaj Josef Đaen, בספרדית גם Sabetai Jaén עם ההיגוי "חאאן" ) היה רב ספרדי יליד בולגריה שפעל במקדוניה, רומניה, ארגנטינה, אורוגוואי וצ'ילה, סופר, מחזאי ומחנך, פובליציסט בשפות לאדינו וסרבית. אחת הדמויות המרכזיות של הפזורה היהודית הספרדית בין שתי מלחמות העולם. מוצא משפחתו מן העיר האנדלוסית חאאן משם גורשה בעת גירוש ספרד. כיהן כרב הראשי של היהודים הספרדים בארגנטינה ואורוגוואי בין השנים 1931-1929 וכרב ראשי של העדה הספרדית בבוקרשט, רומניה, בשנים 1944-1931.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבתאי יוסף ג'אין נולד בעיר פלבן בבולגריה בשנת 1883 כבנם של יוסף ג'אין ושל מלכה לבית בז'רנו.[1][2] [3] בעל רוח הרפתקנית, נוסע בלתי נלאה, למד בבית מדרש לרבנים של כל ישראל חברים באיסטנבול, אצל הרב המשכיל אברהם דאנון [4] [5][6] היה לאזרח סרביה ולמד פילוסופיה באוניברסיטת בלגרד. [7]

פעילותו בסרביה ובבוסניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו ליווה את הקבוצה הראשונה של חלוצים יהודים מבולגריה שעלתה לארץ ישראל.[8] היה בהתחלה מורה לעברית ומנהל בבית הספר של העדה הספרדית בעיר ניש, מאוחר יותר בבלגרד. הוא הקים שתי אגודות נוער ציוניות בבלגרד: ,"גדעון" לתלמידי תיכון ו"התחייה" לנוער עובד. במימון הקהילה נשלח להשתלמות בלימודים תורניים בירושלים. [9] בהמשך כיהן כשליח ציבור וכרב. חי חלק גדול מחייו בארצות הבלקן - בעיקר בממלכה הסרבית (מאוחר יותר ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים), וברומניה. בימי מלחמת העולם הראשונה חי בבוסניה-הרצגובינה תחת השלטון האוסטרי-הונגרי בערים סרייבו וטראווניק. מונה לתקופת-מה מפקח על בתי הספר של היהודים הספרדים בבוסניה. [10] [11] בגיל צעיר הצטיין גם כעיתונאי והיה עורך בעתון הסרבי "וורמה" (הזמן) בבלגרד. [12]

דובר יהדות ספרד ורב ראשי של העיר ביטולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי הצהרת בלפור ב-1917 וחתימת הסכם השלום בין מדינות ההסכמה לאימפריה העות'מאנית ב-1920 התלהב הרב ג'אין מהסיכויים להגשמת הציונות. ב 26 באפריל 1920 נאם מטעם הפורומים הספרדים העולמיים בפני קהל יהודי בקהיר וקרא ליהודי המזרח לעזור לקידום הפרויקט הציוני על ידי הידוק שיתוף הפעולה עם היהודים האשכנזים ועל ידי יצירת גשר בין היהודים האשכנזים לבין הערבים. לפי הצעתו של הרב הראשי של יהודי ספרד ביוגסלביה, הרב אלקלעי, התיישב ד"ר ג'אין בעיר ביטולה (מונסטיר) בחבל מקדוניה שבממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, וכיהן בה בשנים 19241928 כרב הראשי של הקהילה. [13]

ברוח השקפותיו הציוניות, השקיע הרב ג'אין מאמצים רבים בגיבוש התודעה הלאומית בקרב יהדות ספרד בכל העולם. נמנה עם מייסדי הקונפדרציה העולמית של יהודי ספרד שקמה בוועידת וינה בשנת 1925. הוא סייר באותן השנים בתמיכת הממשלה בבלגרד בכל הקהילות של יהודי ספרד בארצות דרום-,מרכז- וצפון-אמריקה. בעת מסעו לאמריקה הצליח לאסוף כספים למען הילדים היתומים (רבים מהם יתומים עקב מות אבותיהם במלחמות הבלקן) והיהודים העניים בביטולה ולמען שיפוץ בית העלמין היהודי בעיר.[14] מתוך תמיכה במודרניזציה של חיי הדת פעל הרב ג'אין להסרת המחיצה בבית הכנסת "קהל אראגון" בביטולה.[15] הוא הקים גם את גן הילדים היהודי הראשון בביטולה[16]

בדרום אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1928 היגר ד"ר ג'איין לארגנטינה וכיהן שם כרב הראשי של הקהילה הספרדית בארגנטינה ואורוגוואי בין השנים 1931-1929. [17] בתוקף תפקיד זה שבתאי ג'אין נאם בחנוכת בית הכנסת הגדול בעיר קוריינטס. [18] בארגנטינה עשה הרב ג'אין מאמצים רבים לאחר את קהילות הספרדיות. בשנת 1928 הוא הקים בראשותו קונסיסטוריה רבנית ספרדית של ארגנטינה אך היא התפרקה כעבור שנתיים בלבד. הוא קידם את לימוד השפה העברית, כתב וביים את המחזה בלאדינו "אסתר", ביקר בכיתות תלמוד תורה וחילק פרסים לתלמידים המצטיינים. הוא ייסד "מועדון של הנוער (היהודי) הספרדי". הרבה לבקר בכל קהילות תוך ניסיון לערוך מפקד של בני העדה ושל במוסדותיהם. יזם את קיומו של כנס המורים לעברית בארגנטינה, שלא יצא בסופו של דבר לפועל.[19] בשנת 1929 ביקר במחוז אראוקניה בצ'ילה, בעיר טמוקו Temuco, לשם הגיעו בין היתר גם יהודים מביטולה (מונסטיר), והצליח לאחד את יהודי המקום לקהילה אחת. כמחוות תודה יהודי היישוב בחרו בו ליושב ראש של כבוד של הקהילה החדשה. האירוע נשאר בזיכרון תושבי טמוקו עשרות שנים אחר כך. [20] [21] ג'אין עמל רבות בשיתוף פעולה עם האקדמאים הספרדים הנוצרים ד"ר אנחלו פולידו פרנאנדס ורפאל קנסינוס אסנס, בספרדית [22] לחידוש היחסים בין הקהילות היהודיות הספרדיות ובין ספרד תוך כדי מאמצים להחזרת זכויות היהודים במדינה זאת. במסגרת מאמצים אלה ביקר בספרד בשנת 1931 ונפגש עם שר החוץ הספרדי אלחנדרו לארו, ואת יושב ראש הקהילה היהודית בספרד המוציא לאור איגנאסיו באואר.[23] בעת כהונתו כרב ראשי ספרדי בבואנוס איירס התעוררה בחוגים השמרנים בקהילתו מחלוקת לגבי סמכותו הדתית. [24] ג'אין נהנה במיוחד מתמכיתם של כתב העת Israel (Mundo hebraico argentino) ושל הארגונים Club Social Aleanza,Comunidad Israelita Sefaradi, Centro Sionista Sfaradi, Legion de Voluntarios Kanfé Yona ,Circulo Social Israelita, [25]

רב ראשי של היהודים הספרדים ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שבמשך כמעט עשור (1921–1930) לקהילה הספרדית ברומניה לא היה רב משלה, בשנת 1930 נבחר ד"ר שבתאי ג'אין לתפקיד הרב הראשי (במקור:Mare Rabin-"רב גדול") של הקהילות הספרדיות ברומניה וכיהן בין השנים 1931–1944. [26] [27] [28] כניסתו לתפקיד נחגגה בבית הכנסת קהל גראנדה ב-5 בספטמבר 1931.[28] כרב ראשי של היהודים הספרדים ברומניה היה ד"ר ג'אין מוערך מאוד ופרט לעיסוקיו התרבותיים, - כולל הרצאות בהיסטוריה ופילוסופיה - נודע בפעילותו בתנועה הציונית הרוויזיוניסטית ובתחום הסעד. לצידו בראש איחוד הקהילות הספרדיות עמד יוסף פנחס. [29] ג'אין הקים חוג לימודי יהדות באולם הישיבה של בית הכנסת קהל גראנדה, לראשונה מאז כהונתו בקהילה של הרב יעקב נימירובר.[30] בתקופת החמרה הרדיפות נגד יהודי רומניה בשנים 1940–1944 נעצר הרב ג'אין מספר פעמים. פעם הראשונה נעצר על ידי הלגיונרים בעת פרעות בוקרשט מינואר 1941 אך נשאר בחיים. נאלץ להתמודד עם הריסת בית הכנסת שלו, קהל גרנדה, על ידי הפורעים.[31] הוא נמנה עם המנהיגים היהודים שנלקחו כבני ערובה והיו עלולים להיות מוצאים להורג במקרה של "התנהגות עוינת" של יהודים "נגד העם הרומני". כראש האיגוד הקהילות הספרדיות ברומניה הרב שיתף פעולה עם הרבנים הראשיים נימירובר, ואחר כך בשנות מלחמת העולם השנייה והשואה, עם ד"ר אלכסנדר שפרן בארגון העזרה ליהודי רומניה ולגולים. ביחד עם הרב שפרן פנה בספטמבר 1940 לדיקטטור החדש של רומניה, הגנרל יון אנטונסקו עם בקשה לבטל את גזירת סגירת בתי הכנסת ברחבי רומניה. לפנייה הייתה הצלחה חלקית, ונסגרו לרוב בתי הכנסת הכפריים ושל היהדות החרדית. [32]

מנורה בככר היתומים בעיר חאאן לזכר המגורשים היהודים וצאצאיהם, 2006

בשנת 1944 כשגורל יהודות רומניה היה עדיין לא ודאי, הרב הצליח להגר מרומניה הודות לקונסול הכללי הצ'יליאני מיגל אנחל ריברה גונסאלס Miguel Ángel Rivera González .

[33][34] במקומו כיהן בקהילה הספרדית של בוקרשט הרב מרדכי אשכנזי.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי עזיבתו את רומניה ב-1944 הצליח הרב ג'אין להגיע לארץ ישראל וכעבור שנתיים חזר לארגנטינה. בבואנוס איירס פעל הרב בבתי הכנסת הספרדים ברחוב קמרגו Camargo ובבית הכנסת "שלום" ברחוב אוז'רוס Olleros (שמתפלליו כוללים רבים מיוצאי סלוניקי, רודוס וקוס) [35] [36] הרב ד"ר שבתאי ג'אין נפטר בעיר טוקומן [37] כעבור 3 שנים ב-1947 גיל 64. בנו, קרלוס ג'אין, התיישב בפריז, בצרפת, ונכדיו, האדריכל ריקרדו ג'אין [38]וסילביה חיים בסיאטל בארצות הברית. ריקרדו ג'אין מעורב בהוצאתם לאור של כתביו.

פעילותו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבתאי ג'אין דבק כל השנים במורשת השפה לאדינו או יודאו-ספרדית ויצר בשפה זאת שירים וכעשרים מחזות. בשנת 1904 הציג ככל הנראה לראשונה כמה ממחזותיו עם תלמידיו בבית ספר יהודי בעיר טראווניק בבוסניה. יצירתו "בר כוכבא" הוצגה לרגל חנוכת בית כנסת ספרדי חדש ביישוב הסמוך זניצה. [39] שלושה ממחזותיו פורסמו בווינה בשנת 1922. מפעל יצירותיו בתיאטרון פורסם שוב בארגנטינה, (Teatro ladino) ב- שנת 2007, הודות לחוקרות אמור איילה ואלדינה קינטאנה (מהאוניברסיטה החופשית של ברלין) (מהאוניברסיטה העברית בירושלים). [40]

אף על פי שלדעת המבקרים (קלמי ברוך מסרייבו, למשל), מחזותיו של ג'אין, הנוטלים השראה מנושאים תנ"כיים ומתולדות עם ישראל, אינם בנויים היטב מבחינה דרמטית, הם כוללים שירה מרתקת היכולה להתחרות בהצלחה עם הבלדות העממיות שבמסורת יהודי ספרד. מחזות אחדים הוצגו בזמנו בתרגום לסרבית (מקרה נדיר, אולי יחיד, של תרגום מחזות בלאדינו לשפה זרה) על ידי התיאטרון הלאומי בבלגרד. כמו כן הקבוצה הציונית הסלוניקאית בשם "מקס נורדאו" שיחקה את המחזות שלו "הפוגרום בקישינב" ו"החלוצים" [41] וערכה סיורים בבלגרד ובסרייבו.

הדרמה שלו "דבורה" הוצגה על במה אף בפני יהודי אלכסנדריה במצרים. קבוצות תיאטרון בלאדינו שיחקו מחזות שלו גם בבולגריה, ביוון, טורקיה, רומניה, באמריקה הלטינית ובניו יורק. הרב ג'אין כתב בין השאר גם פואמה אפית בשם "אנחותי" Mes Suspiros [42] [43] [44] בנו קרלוס חי בצרפת ונכדו, ריקרדו חי בסיאטל.

פרסים ומחוות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בעיר חאאן Jaén, באנדלוסיה, ספרד (עיר של חסדאי אבן שפרוט), נחנך בדצמבר 2006 בניין אוניברסיטה עממית עירונית או בית האמנויות שהוקדש לזכרו של הרב שבתאי ג'אין (בית שבתאי ג'אין Edificio Sabetay Djaen).

בטקס השתתפו בנו, קרלוס ג'אין, תושב צרפתי, ונינתו שהגיעה מבואנוס איירס. [45]

  • בשנת 1950 קמה בעיר הארגנטינאית טוקומן התארגנות של יהודים ספרדים בשם "הקן שבתאי ג'אין".

[46]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבתאי ג'אין כתב מעל עשרים דרמות וקומדיות בשפת הלאדינו. למחזות הראשונות מוזיקת הבמה ומנגינות ריקודים הולחנו על ידי אברהם סוּסין.

  • "יפתח" Yiftah (פורסם בווינה, 1921)
  • "דבורה" Devora (פורסם בווינה, 1922)
  • "אסתר" - פורסמה ב-2007
  • בבית העני En la kaza del prove
  • בר כוכבא
  • בת השמש La ija del sol (פורסם בווינה, 1922)
  • הפוגרום בקישינב Los Pogromes de Kichinev
  • הגאולה La Geulá
  • החלוצים Los pioneros
  • שלמה המלך ושולמית המלכה
  • מן העולם של מעלה והעולם של מטה - Del mundo de arriva i del mundo de abasho
  • שירת החמודות של החיים El kanto delisiozo de la vida
  • הילדה שלנו Muestra kriatura עם מוזיקה מאת אברהם סוסין
  • תחייה
  • שרה אהרנסון Sara Aharonson
  • על גדות לה פלטה Al bodre del Plata הנכתב בארגנטינה
  • הניצחון (1945) La Viktoria מחזה שהתגלה אחרי מותו, והמתייחס לשואה ברומניה. מחזה זה נידון במאמר מאת אמור אילה וריקרדו ג'אין בכנס לימודים יהודים באמריקה הלטינית שהתקיים בבואנוס איירס בשנת 2007[47][48]

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פואמה - "אנחותי" Mes Suspiros
  • ארבעה שירים (Buenos Aires 1946-1947 Cuatro poesías (Kuatro poezías פורסמו אחרי מותו ב-1994

כתבים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sobre algunos escritores in ladino (על כמה סופרים בלאדינו) בכרך "יודאיקה" (1939), בואנוס איירס

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Baruch Tercatin şi Lucian-Zeev Herşcovici, „Prezenţe rabinice în perimetrul românesc”, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008 - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008. (ברומנית)
  • Baker, Zachary M.

Art Patronage and Philistinism in Argentina: Maurycy Minkowski in Buenos Aires, 1930 Shofar: An Interdisciplinary Journal of Jewish Studies - Volume 19, Number 3, Spring 2001, pp. 107-119

  • Ayala, A - Djaen, R.(2006): “El crepúsculo del ladino”: reflexiones de S.Y. Djaen acerca del judezmo y su literatura en vísperas de la Segunda Guerra Mundial”, en: Sefardica XVI, CidicSef (Centro de Investigación y Difusión de la Cultura Sefardí), Buenos Aires, pp. 37-58.("דמדומי הלדינו:הרהוריו של ש. י. ג'אין על השפה ז'ודזמו וספרותה בערב מלחמת העולם השנייה " מאת א. איאלה וריקרדו ג'אין - 2006 בסדרת ספרדיקה 16, המרכז לחקר והפצה של תרבות יהודי ספרד)
  • Ayala, A. (2006): “Me vo dedikar enteramente al teatro djudio…”. Teatro sefardí de temática nacionalista judía: Iftakh de Sh.Y. Djaen (Viena, 1921), en: Theatralia VII: Teatro y Cultura Hebrea, Mirabel Editorial, Pontevedra, pp. 161-174.

א. איאלה - "אקדיש את עצמי לתיאטרון היהודי..." תיאטרון ספרדי בעל נשואים לאומיים יהודים: יפתח מאת ש.י. ג'אין, וינה 1921 ב, תיאטראליה 7, תיאטרון ותרבות יהודיים, הוצאת מירבל, פונטה-וודרה, ע 161–174.

  • Jenny Lebel - Tide and wreck -History of the Jews of Vardar Macedonia Avoteynu Inc. 2008, Bergenfeld, New Jersey
  • , Cristina Toma Cahal Grande și slujitorii ei, Revista de istorie a evreilor din România CSIER Serie nouă Nr.1 (16-17) 2016
  • in Amalia Ran, Jean Axelrad Cahan - Returning to Babel:Jewish Latin American Experiences,Representations and Identity - Adriana Brodsky Educating Argentine Jews, Brill, Leiden- Boston 2012
  • , Victor A Mirelman - Jewish Buenos Aires 1890-1939 Wayne University Press 1990,

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Iacob M.Hassan, Ricardo Izquierdo Benito ,Elena Romero

-:Sefardies:Literatura y lengua de una nacion dispersa ,Edicion de la Universidad de Castilla-La Mancha, Cuenca 2008 ISBN 978-84-8427-553-4, (יעקב חסן, ריקרדו איסקיירדו בניטו, עורכת: אלנה רומרו קסטיו, ה"ספרדים" - ספרות ושפה של אומה בפזורה, הוצאה לאור של אוניברסיטת קסטיליה. לה מאנצ'ה, קואנקה 2008, ע' 433–435 כולל קטע מהמחזה "יפתח" מאת שבתאי ג'אין.

eSefarad 15.07.2014

( Predrag Palavestra JEVREJSKI PISCI MEĐU SRBIMA Institut na književost, Beograd )

בתרגום גרמני מבוסנית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראיון עם ריקרדו ג'אין,2017
  2. ^ (Zachary Baker (2001
  3. ^ פרדרג פאלאבסטרה
  4. ^ יצחק ברקוביץ'(1975) ע' 52
  5. ^ Cristina Toma Cahal Grande și slujitorii ei p.156 Revista de istorie a evreilor din România Serie nouă Nr.1 (16-17) 2016
  6. ^ אצל Cristina Toma צויין שנולד ב-1878 ושלמד באדירנה, אבל מכיוון שנולד ב-1888 יותר סביר שהיה תלמידו של אברהם דאנון באיסטנבול
  7. ^ בראיון לעתון הקובאני אל מונדו, 1928. בטעות מצוינת סרייבו בבוסניה כמקום הולדתו.
  8. ^ ראיון עם ריקרדו ג'אין, 2017
  9. ^ ג'ני לבל -(2006) ע'177.
  10. ^ פרדרג פאלאבסטרה -ibidem
  11. ^ ג'ני לבל -שם
  12. ^ בראיון ל"אל מונדו".1928
  13. ^ דימוי 11/1996- ע' 22-30- מצוטט בג'ני לבל (2006) ע'399
  14. ^ ראיון עם ריקרדו ג'אין
  15. ^ Centropa רחל חנין עזיאל - מפי אברהם סדקריו- הערה 5
  16. ^ רחל חנין עזיאל - ראיון עם רוזה קמחי מרץ 2005 סקופיה,centopa הערה
  17. ^ אתר על הקהילות הספרדיות בארגנטינה
  18. ^ Corrientes-Historico: Presencia judia en Corrientes y participación política
  19. ^ Adriana Brodski עמ' 38-39
  20. ^ על יהודי מונסטיר באראוקניה והרב ג'אין
  21. ^ תולדות בית העלמין של טמוקו כולל החלקה היהודית בו - בספרדית
  22. ^ איזכור ביקורו של הרב בספרד - בתוך כרונולוגיה של חיי רפאל קנסינוס אסנס, בספרדית
  23. ^ Cristina Toma ע' 156
  24. ^ מקור באתר "היברו בוקס
  25. ^ {1990 V.Mirelman הערה 132
  26. ^ (Teşu Solomovici (2007 -כרך א ע' 100. נבחר ב-1930 בראש הקהילה הספרדית של בוקרשט ורומניה
  27. ^ האתר של שמואל סלוניקו "לימודים ספרדים" עם רשימה אל שלמה של רבנים ספרדים של בוקרשט
  28. ^ 28.0 28.1 Cristina Toma עמ' 156
  29. ^ ההיסטוריון איציק קרא על העדה הספרדית ברומניה
  30. ^ Cristina Toma - ציטוט ממכתב של הרב ג'אין לראול סיניול, עמ' 157
  31. ^ Cristina Toma ע' 157
  32. ^ מתוך דו"ח ועדת החקירה של אירועי השואה ברומניה 2004,ברומנית
  33. ^ ראה ידיעה קצרה בעיתון "פאלאברה ישראליטה" מצ'ילה באוקטובר 2009
  34. ^ קורות חייו של מיגל אנחל ריברה גוסאלס באתר ספרית הקונגרס הלאומי של צ'ילה
  35. ^ אתר חדשות "אספרד" על חיי היהודים הספרדים בארגנטינה
  36. ^ אתר על הקהילה הספרדית של הרובע וייה קרספו בבואנוס איירס
  37. ^ יצחק בקרוביץ (1975) - ע' 52
  38. ^ ריקרדו ג'אין באתר לימודים ספרדים
  39. ^ J.Hasan, et al - Sefardies ...2008 ע' 433
  40. ^ אתר מרכז לחקר ולהפצה של התרבות היהודית ספרדית בארגנטינה
  41. ^ I.Hasan et al Sefardies ע' 459
  42. ^ ציטוטים במאמר של מוחסין ריזוביץ על הספרות היהודית בבוסנה - הרצגובינה בין מלחמות העולם
  43. ^ פרדרג פאלאבסטרה -ibidem
  44. ^ הספרות היהודית ספרדית
  45. ^ כתבה באתר יהודי בספרד
  46. ^ כתב בעת "ספראיירס" מס.55, 2006 נובמבר ע' 8, על כרונולוגיית הקהילה היהודית -ספרדית בטוקומן
  47. ^ http://qcpages.qc.cuny.edu/lajsa/lajsaProgram.pdf
  48. ^ ג'ני לבל (2006) - ע'178