דבורה הנביאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דבורה הנביאה
למנין: השופטת הרביעית
תקופת שיפוט: 40 שנה
הישגים עיקריים: הנהיגה את ישראל במלחמה
נגד יבין וסיסרא
שבט: שבט אפרים
כרונולוגיית שופטים
שמגר בן ענת גדעון בן יואש

דְּבוֹרָה הַנְּבִיאָה היא דמות מקראית, מהמנהיגים המושיעים שקמו לישראל בתקופת השופטים ומי ששפטה את הארץ ביחד עם ברק בן אבינעם. סיפורה מתואר בספר שופטים פרקים ד'-ה'. היא ידועה בעקבות שירת הניצחון על צבא יבין מלך כנען: "שירת דבורה" (שם, פרק ה')

דמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל", תחריט מעשה ידי גוסטב דורה.
דבורה מתחת עץ התמר, ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו משנת 1900 לערך.

לפי התלמוד (מסכת מגילה, יד, ע"א), דבורה הנביאה שהשתייכה לשבט אפרים, היא אחת משבע הנביאות הנזכרות בתנ"ך.

לפי המתואר בספר שופטים, דבורה ישבה תחת תומר בין הרמה ובין בית אל (על-פי פרשנות חז"ל, מכיוון שלא רצתה להתייחד עם גברים) ובני ישראל עלו אליה למשפט.

לדעת רב, המובאת ברות רבה פרשה א סימן א זוהי תקופת שפוט השופטים שבזמנה התרחשה מגילת רות.

דבורה היא "אשת לפידות" (שופטים ד, ד) – ייתכן שזה שמו של בן-זוגהּ‏; פירוש אחר הוא שבן-זוגהּ היה ברק, וברק היא מילה נרדפת ללפידות. פירוש נוסף, מכיוון אחר, גורס כי מקצועה היה הכנת לפידים ופירוש אחר הוא אישה זריזה וחרוצה.

על פי המסורת נקברה דבורה בקדש נפתלי שבנחלת שבט נפתלי.

המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת סיסרא

באותה עת שלט בישראל יבין מלך חצור באמצעות שר-צבאו סיסרא, ובהיעדר מנהיג לישראל נחשף העם לפרעות מצד אויבם. לאור המצב, דבורה הנביאה ששפטה את העם החליטה ליזום מלחמה נגד יבין מלך חצור. היא מצווה על ברק בן אבינעם:

"הלא ציווה ה' אלוהי ישראל! לך ומשכת בהר תבור, ולקחת עימך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון, ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צבא יבין ואת רכבו ואת המונו; ונתתיהו בידך!"

– שופטים ד ו-ז

ברק מהסס למלא הוראה זו והוא מציב תנאי לדבורה:

"אם תלכי עמי והלכתי, ואם לא תלכי עמי לא אלך"

– שם, ח

ודבורה עונה לו:

"הלוך אלך עמך, אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך, כי ביד אישה ימכור ה' את סיסרא"

– שם, ט

שירת דבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה בין ברק בן אבינועם לסיסרא מתוארת מזווית אישית ב"שירת דבורה". זו מעין שירת ניצחון ויש בה הרבה סגידה לגבורת האשה. קטע המהלל את גבורת יעל שהרגה את סיסרא, וכן ביקורת על השבטים שלא השתתפו במלחמה.

שירת דבורה מופיעה בספר שופטים, פרק ה', ומורכבת מ-31 פסוקים. את שירת דבורה קוראים בבתי הכנסת כהפטרה של פרשת בשלח בה קוראים את שירת הים.

תחילתו של השיר הוא בתיאור עוזו של ה' אלוהי ישראל, לאחר מכן תיאור המצב הבעייתי שקדם לה, הלל לשבטים שיצאו למלחמה, גערה לשבטים שהתחמקו ממנה, ואף קללה לתושבי מקומות שלא הצטרפו, ובהנגדה אליהם תיאור מפורט של יעל אשת חבר הקיני שבניגוד למשתמטים התנדבה וסיכנה את עצמה. השירה עמוסה ברוח של התנדבות ואהבה, לעומת הרשעות ולקיחת השלל של סיסרא. בסיום מתואר מצב האויבים בעורף, אם סיסרא המצפה לשוב בנה והשקט שהשתרר בעקבות הניצחון במלחמה.

בדומה לשירת הים, המנהיג מודה בשירתו לה' לאחר שהתרחשה לעמו הצלה גדולה. ניתן לראות הקבלה בכמה עניינים בין השירות הללו. כמו הפתיח "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" ובשירת דבורה "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם", וכמו ההודאה, בשירת הים – "אָשִׁירָה לה' כִּי-גָאֹה גָּאָה" ובשירת דבורה "אָנֹכִי, לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה, אֲזַמֵּר, לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".

כמו שירת הים גם שירת דבורה מסודרת בצורת "אריח על גבי לבנה".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]