דבורה הנביאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דבורה הנביאה
Deborah-judge.png
למניין השופטת הרביעית
תקופת שיפוט 40 שנה
שבט שבט אפרים
כרונולוגיית שופטים
שמגר בן ענת גדעון בן יואש

דְּבוֹרָה, לפי המקרא, הייתה נביאה, והשופטת הרביעית ששפטה את ישראל בתקופת השופטים[1].

סיפורהּ מתואר בספר שופטים, פרק ד' ופרק ה'. היא ידועה בעקבות שירת הניצחון על צבא יבין מלך כנען: "שירת דבורה" (ספר שופטים, פרק ה').

דמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל", תחריט מעשה ידי גוסטב דורה.
דבורה מתחת עץ התמר, ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו משנת 1900 לערך.

לפי התלמוד[2], דבורה הנביאה, שהשתייכה לשבט אפרים, היא אחת משבע הנביאות הנזכרות בתנ"ך.

לפי המתואר בספר שופטים, דבורה ישבה תחת תומר בין הרמה ובין בית אל (על-פי פרשנות חז"ל, מכיוון שלא רצתה להתייחד עם גברים) ובני ישראל עלו אליה למשפט.

לדעת רב, המובאת במדרש,[3] זוהי תקופת שפוט השופטים שבזמנה התרחשה מגילת רות.

בנביא נאמר כי דבורה היא "אשת לפידות" (ספר שופטים, פרק ד', פסוק ד') ייתכן שזה שמו של בן-זוגהּ; ייתכן שבן-זוגהּ היה ברק, וברק היא מילה נרדפת ללפידות[4]. פירוש אחר הוא שמקצועהּ היה הכנת לפידים עבור המשכן[2], ופירוש אחר הוא אישה זריזה וחרוצה[5].

על פי המסורת נקברה דבורה בקדש נפתלי שבנחלת שבט נפתלי, על אף שמקום מושבה היה בהר אפרים.

המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת סיסרא

באותה עת שלט בישראל יבין מלך חצור באמצעות שר-צבאו סיסרא, ובהיעדר מנהיג לישראל, נחשף העם לפרעות מצד אויבם. לאור המצב, דבורה הנביאה ששפטה את העם קיבלה ציווי מה' ליזום מלחמה נגד יבין מלך חצור. היא ציוותה על ברק בן אבינעם:

וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה ה' אֱלֹוהֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן. ז וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין, וְאֶת-רִכְבּוֹ, וְאֶת-הֲמוֹנוֹ; וּנְתַתִּיהוּ, בְּיָדֶךָ.

ברק היסס למלא הוראה זו, והציב תנאי לדבורה:

אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי, לֹא אֵלֵךְ.

שם, ח'

למשמע דבריו, ענתה דבורה:

הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ – כִּי בְיַד-אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת-סִיסְרָא.

שם, ט'

שירת דבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה בין ברק בן אבינועם לסיסרא מתוארת מזווית אישית ב"שירת דבורה". שירה זו היא מעין שירת ניצחון המתארת את הרקע למלחמה, מותחת ביקורת על השבטים שנמנעו מליטול חלק במלחמה משום שלא סבלו מאיום ביטחוני ישיר מסיסרא, ומשבחת את יעל אשת חבר הקיני על שהרגה את סיסרא.

שירת דבורה מופיעה בספר שופטים, פרק ה', ומורכבת מ-31 פסוקים. את שירת דבורה קוראים בבתי הכנסת כהפטרה של פרשת בשלח בה קוראים את שירת הים.

פירוט תוכן השירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירה פותחת בתיאור עוזו של ה' אלוהי ישראל, לאחר מכן תיאור המצב הבעייתי שקדם למלחמה, הלל לשבטים שיצאו למלחמה, גערה בשבטים שהתחמקו ממנה, ואף קללה לתושבי מקומות שלא הצטרפו, ובהנגדה אליהם תיאור מפורט של יעל אשת חבר הקיני שבניגוד למשתמטים התנדבה וסיכנה את עצמה. השירה עמוסה ברוח של התנדבות ואהבה, לעומת הרשעות ולקיחת השלל של סיסרא. בסיום מתואר מצב האויבים בעורף, אם סיסרא המצפה לשוב בנה, והשקט שהשתרר בעקבות הניצחון במלחמה.

בדומה לשירת הים, המנהיג מודה בשירתו לה' לאחר שהתרחשה לעמו הצלה גדולה. ניתן לראות הקבלה בכמה עניינים בין השירות הללו. כמו הפתיח "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" ובשירת דבורה "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם", וכמו ההודאה, בשירת הים – "אָשִׁירָה לה' כִּי-גָאֹה גָּאָה" ובשירת דבורה "אָנֹכִי, לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה, אֲזַמֵּר, לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".

כמו שירת הים גם שירת דבורה מסודרת בצורת "אריח על גבי לבנה".

שירת דבורה הולחנה על ידי ידידיה אדמון ובוצעה על ידי לאה דגנית בשנות ה-50 של המאה הקודמת. מאוחר יותר הולחנה גם על ידי נורית הירש במיוחד לרגל חגיגות יום העצמאות ה-66 למדינת ישראל. את השיר ביצעה אסתר רדא בטקס המרכזי בהר הרצל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]