לדלג לתוכן

שער פנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שיער פנים)
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הנתונים דורשים מקורות מחקריים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הנתונים דורשים מקורות מחקריים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
שער פנים
1. זיפים, 2. שפם, 3. זקן תיש, 4. זקן צרפתי, 5. פאות, 6. פאות ושפם, 7. "ואן דייק", 8. זקן מלא
1. זיפים, 2. שפם, 3. זקן תיש, 4. זקן צרפתי, 5. פאות, 6. פאות ושפם, 7. "ואן דייק", 8. זקן מלא
שיוך שיער אנדרוגני, פנים עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אנטומי סנטר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שְׂעַר־פָּנִים הוא סימן מין משני אצל גברים. בנים, לרוב, מתחילים לפתח שער־פנים במהלך השנים הראשונות של גיל ההתבגרות או ההתבגרות המינית, בגיל 17 עד 20. מהלך ההתבגרות הפיזית של הגוף האנושי[דרוש מקור] מתחיל בגיל 11 ומסתיים בגיל 30. רובם לא מגדלים זקן עד תחילת גילאי העשרים ואף תקופה קצרה לאחר מכן. אם כי ישנם נערים המתחילים לפתח שער־פנים בגיל 14 עד 16. בנוסף, שער־הפנים יכול להיות שיער עבה או שיער דק וזיפי. גם לנשים עשוי לצמוח שער־פנים, במיוחד לאחר גיל המעבר, אם כי לרוב שער־הפנים שלהן צומח באיטיות גדולה בהרבה מזו של הגברים.

ברוב הצבאות בעולם חל איסור על חיילים לגדל שער־פנים, בעוד שישנן מדינות שבהם החייל נדרש לגדל שיער על פניו ואפילו בסגנון מסוים.

דמויות דתיות רבות מתוארות במהלך ההיסטוריה כבעלות שער־פנים רב. למשל, כל הנביאים בדתות האברהמיות (יהדות נצרות ואסלאם), היו ידועים בכך שגידלו זקן עבות.[דרוש מקור] דתות אחרות, כגון סיקיזם, מעודדות הצמחת שער־פנים. ישנם מלומדים בקרב המוסלמים הסונים שרואים בגידול זקן חובה, שכן מוחמד הנביא עשה בו שימוש כדי להבדיל את אנשיו ממרגלים וממסיגי גבול בזמן מלחמה. אנשי קהילת האמיש מגדלים זקן לאחר שהם נישאים, אם כי הם מגלחים את שפמיהם כדי להימנע מההקשר הצבאי של השפם, שנוגד את אמונותיהם הפציפיסטיות.

לנשים יש בדרך כלל מעט מאוד שיער באזור הפנים מלבד הגבות ושיער קצר מאוד ודק שעמו כולם נולדים (שיער לידה). עם זאת, במקרים מסוימים, לנשים יש שער־פנים ניכר, במיוחד לאחר גיל המעבר. שיעור יתר (בעיקר באזור הפנים) נקרא הירסוטיזם, והוא לרוב נובע מחוסר איזון הורמונלי. בחברה המערבית העכשווית, נשים רבות מגלחות, מורטות או מסירות את שער־הפנים, שכן ישנה סטיגמה חברתית הקשורה לשער־פנים אצל נשים[1]. מופעי שוליים וקרקסים הציגו במהלך ההיסטוריה נשים מזוקנות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]