שמעון זנדהאוז
 | |
| שמעון (ג'וגול) זנדהאוז | |
| לידה |
9 בינואר 1946 (בן 78) תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב |
| מעסיק |
בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, חדשות, עם עובד, HIT מכון טכנולוגי חולון |
  | |
שמעון (ג'וגול) זנדהאוז (נולד ב-9 בינואר 1946) הוא מעצב גרפי ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בתל אביב. בוגר בהצטיינות של המחלקה לעיצוב גרפי ב"בצלאל" (1970) וחתן פרס שטרוק[1]. שימש כמרצה ב"בצלאל" משנת 1973 עד 1983. נבחר לראשות המחלקה לעיצוב גרפי ב"בצלאל"בשנת 1996 ושינה את תחום הלימודים האקדמיים מעיצוב גרפי, לתקשורת חזותית. שינוי שהוסיף עיצוב אינטראקטיבי, אנימציה מורחבת, לימודי קולנוע ועיצוב לשידור. ב-1998 הוענקה לו דרגת פרופסור מן המנין. באותה שנה, גייס מקרן קיסריה של הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד תרומה בסך $3,200,000 (שלושה מיליון ומאתיים אלף דולר) עבור המחלקה לתקשורת חזותית. סיים תפקידו כראש המחלקה לתקשורת חזותית בשנת 2000.
בשנים 1972–1992 עסק בעיצוב ספרים בהוצאת "עם עובד", ועיצב עטיפות של כ-700 ספרים. במסגרת פעילותו זו נכללים עיצוב עטיפות סדרות הספרים "ספריה לעם" ו"אפקים", ועיצוב סדרת המקראות "מפגשים" וסדרת המקראות לילדי הגן, "גן שלנו אני ואתם", "גן שלנו חג שמח" ו"גן שלנו חי צומח"[2].
שימש כמנהל הקריאטיבי של משרד הפרסום "בינג-ליניאל" בין השנים 1970 ל- 1975. במסגרת זו עיצב את מערכת הבחירות של מפלגת העבודה בשנת 1977. עיצב בשיתוף עם אבי איזנשטיין את מערכת הבחירות של מפלגת העבודה (המערך) לכנסת העשירית בשנת 1981, ובשיתוף עם דן חיון, את מערכת הבחירות של המערך לכנסת ה-11 בשנת 1984.
נמנה עם הגרעין המצומצם של יוצרי העיתון "חדשות", שכלל את עמוס שוקן (המו"ל), יוסי קליין (העורך), אלון שלו (המיועד לתפקיד המנכ"ל) ורוני ארן (המנכ"ל). יצר בין השנים 1981 ל-1984 את התשתית העיצובית של "חדשות" - העיתון היומי הראשון בישראל שהופק והודפס בצבעים[3]. בשנת 1985 עיצב את השבועון לילדים "כולנו", היה מיזוג של שבועוני הילדים דבר לילדים, משמר לילדים והארץ שלנו[4].
בין השנים 1985 ל-1987 יצר תשתית עיצוב חדשה לעיתון "מעריב"[5]. בשנים 1995 - 1996 יצר תשתית עיצוב ממוחשבת לעיתון "ידיעות אחרונות". במקביל עסק בעיצוב עבור חברות מסחריות[6]. באפריל 1997 זכה בפרס עיצוב האריזה לתעשיית המזון לשנת 1996, עבור עיצוב אריזות לחברות "נביעות"[7].
שימש כחבר מועצת הפיס לתרבות ולאמנות מהקמתה בשנת 2000 ועד סוף שנת 2006. במסגרת זו יזם, ליווה ופיקח על הפקתם של שלושת כרכי הספר "בצלאל 100" שראה אור בשנת 2006, שנת יובל המאה לייסוד "בצלאל"[8]. כחבר מועצת הפיס לתרבות ולאמנות יזם וממשיך לרכז את פרויקט "יוצרים גדולים עם יוצרים קטנים" - סדנאות לבני נוער מיישובים מרוחקים מהמרכז בהנחיית טובי היוצרים בתחומי הספרות, המוזיקה, אמנות חזותית ואמנויות הבמה.
חבר הנהלת "קרן מקור" לקולנוע וחבר עמותת "ארץ ישראל יפה".
נכון לינואר 2019, מרצה לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון (HIT) ובמרכז האקדמי לעיצוב ויצו חיפה.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
היה נשוי לאמנית לינדה (ממי) זנדהאוז ונולדו להם שני בנים. אחותו היא המאיירת אורה איתן[9].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פרס ראשון לכרזת יום העצמאות, על המשמר, 23 במרץ 1970
- ^ שירי לב-ארי, עיצוב מחדש לספרי ספרייה לעם, באתר הארץ, 29 במאי 2001
- ^ חנוך מרמרי, עיתון של היום, באתר גלובס, 26 באפריל 2009
- ^ אפי לנדאו, עיתוני הילדים "כולנו" ו״כולנו לילדים" יימכרו, חדשות, 8 בדצמבר 1991
- ^ משה הורביץ, מעריב שוקל למחוק 'העיתון הנפוץ ביותר', כותרת ראשית, 16 באפריל 1986
- ^ זהבה דברת, שינוי סמלי?, באתר גלובס, 30 בספטמבר 1997
- ^ יהודית גרינבלט, 6 זוכים בתחרות האריזות השנתית, באתר גלובס, 17 באפריל 1997
- ^ דנה גילרמן, בצלאל מציינת 100 שנה עם ספר חדש, באתר הארץ, 16 ביולי 2006
- ^ תמר רותם, אורה איתן: האישה שצובעת את הסיפורים, באתר הארץ, 25 במרץ 2012