שרה מלצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שרה מלצר (Weinfeld שם נעוריה) (נולדה ב-1928) היא ציירת ויוצרת ישראלית, אשת חינוך וכלת פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים על פועלה בתחום החינוך לדו-קיום לשנת 1994.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרה מלצר נולדה בנובי סונץ' Nowy Sącz שבפולין בשנת 1928, למרדכי ולמלכה ויינפלד. משפחתה מצד אמה מלכה עמליה לנדאו, מוצאה מרבי יחזקאל לנדאו מפראג, המכונה "הנודע ביהודה" ורבי משה איסרליש מקראקוב המכונה הרמ"א. את מלחמת העולם השנייה שרדה במנוסה מפולין בפני הכיבוש הגרמני ובהגליה לסיביר בידי השלטון הסובייטי. עלתה ארצה ביוני 1948 ממחנות העקורים באייכשטט Eichstatt שבגרמניה, בעיצומה של מלחמת העצמאות, כחיילת מתנדבת לצה"ל במסגרת גיוס חוץ לארץ. את שירותה הצבאי בחיל התרבות עשתה בד בבד עם לימודי השפה העברית, בבית רוטנברג שבמחנה מרכוס בחיפה.

בשנת 1954 נישאה לנחום מלצר, ששרד את השואה כלוחם בחטיבה הפולנית (ע"ש Wanda Wasilewska בצבא האדום תחת השם הבדוי סטניסלב מלצר (Stanisław Malcer). שני בניהם הם המוזיקאי פרופ' מיכאל מלצר, והפיזיקאי והמוזיקאי ד"ר עזר מלצר. פרופ' משה ויינפלד היה אחד מאחיה של שרה מלצר.

השכלתה ודרכה המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלצר החלה את דרכה המקצועית כמורה לילדי עולים במעברת טירת כרמל תוך כדי לימודים בסמינר המקוצר למורים ולגננות (1950–1954). בין השנים 1954–1968 עבדה כמורה בחינוך יסודי בבתי ספר בחיפה, ובין 1969–1973 פעלה גם בצוות ״מורים מנחים״ בבתי ספר טעוני טיפוח בישובי ספר במחוז הצפון. באותה תקופה סיימה קורס למדריכי חשבון וקורס לשיקום החשיבה מטעם האוניברסיטה העברית בבית הספר לעובדי הוראה בכירים בירושלים, וזאת תוך כדי לימודי התואר הראשון באוניברסיטת חיפה בחוגים לחינוך ולאמנות יצירה, אותו סיימה בהצטיינות ב-1973. בין 1974–1983 עבדה כמדריכה פדגוגית בסמינר גורדון בחיפה, וכן שימשה כמרצה וריכזה צוות לכתיבת תוכניות לימודים בין-תחומיות בלשון, ספרות ואמנות, במדור לתוכניות לימודים באוניברסיטת חיפה בשיתוף האגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך והתרבות בירושלים. במקביל, השלימה את לימודיה לתואר שני בחינוך באוניברסיטת חיפה, בהתמחות בהדרכת מורים ובתכנון לימודים. לאחר מכן, משנת 1983 ועד שנת 1994 שימשה כמפקחת מחוזית על הוראת האמנות במשרד החינוך והתרבות, במחוז הצפון. לאחר פרישתה לגמלאות ממשרד החינוך, המשיכה את עבודתה באוניברסיטת חיפה תוך המשך לימודים לתואר שלישי בחינוך, אותו קיבלה ב-1999. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בנושא "קונפליקטים ושחיקה בעבודת המורה". משנת 2000 ואילך, חזרה לפעילות אינטנסיבית של יצירה בציור על מגוון הטכניקות האמנותיות, והציגה בתערוכות קבוצתיות ובתערוכות יחיד. תערוכת היחיד האחרונה שלה, "קונטרפונקט במציאות כפולת פנים", הוצגה בין השנים 2012–2015 במקומות שונים בארץ ובחו"ל.

מלצר תרמה רבות למפעל החינוכי בישראל. פעילותה רבת השנים הניבה מגוון תוכניות וספרי לימוד חדשניים ופרויקטים בין-תחומיים המשלבים בין דיסציפלינות שונות: לשון וספרות, מקרא, אמנות חזותית, מוזיקה. אחד הפרויקטים שהובילה בהצלחה כלל אסטרטגיה ליצירה קולקטיבית רבת-משתתפים באמנות הפסיפס, אשר הביאה להקמת עשרות יצירות גדולות ממדים לעיטור בתי-ספר ובנייני ציבור ברחבי הארץ.

פעילותה למען דו-קיום בין ערבים ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיתוף היחידה לחינוך לדמוקרטיה ודו-קיום בירושלים הובילה מלצר בשנים 1991–1994 התנסות קבוצתית במלאכת הפסיפס. בהתנסות זו יצרו ופעלו יחדיו מורים, מנהלים ותלמידים מהמגזרים היהודי והערבי בשלושה מוקדים במחוז הצפון: בעכו, בטבריה ותמרה, ובכרמיאל ונחף. עדות לשיתוף פעולה זה מגולמת בפסיפס הנמצא באולם הכניסה של עיריית עכו, פרי יצירתם של 80 תלמידי העיר, חציים מבית הספר הערבי "אל-עמל" וחציים השני מבית הספר היהודי "ביאליק".

פעילות נוספת בנושא יזמה מלצר במסגרת הפסטיבל הראשון לדו-קיום יהודי-ערבי שנערך בגלבוע באוגוסט 2008, במהלכה יצרו ילדי קייטנות ערבים ויהודים בשיתוף עם מאות באי הפסטיבל יצירת פסיפס גדולה, 10 מטר אורך ו-2 מטר גובה, בה משובצים גם משפטים משירו של ג'ון לנון "Imagine" בערבית, עברית ואנגלית.

יצירתה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרה מלצר יוצרת במגוון טכניקות בסגנון אקספרסיוניסטי. יצירתה יונקת ומושפעת מתרבות גבוהה ומאמנות האוונגרד של המאה ה-20, כמו גם מזרם ה-Ready-Made באמנות העכשווית. עבודותיה מתאפיינות במבע אינטואיטיבי ספונטני, היוצר מרחב של צבעוניות רב-שכבתית. נקודת המוצא ליצירתה עולה מתוך צורך פנימי ולא מהתבוננות באובייקט.

השפעת מלחמת העולם השנייה על יצירותיה מובהקת, כאשר מוטיב מרכזי בהן הוא זיכרון הדמויות מהשואה, מעין הנצחה שבחומר. גיבוריה הן דמויות נטולות זהות המכריזות על קיומן הנצחי מתוך הציורים. הדמויות המביטות בנו מבין ציוריה הן אנונימיות באותה המידה שהן פרטיות, אישיות, בעלות שייכות משפחתית שיכולה להיות מקושרת למשפחתו של כל אחד. יצירותיה, שהוצגו בין השאר בתערוכה "קונטרפונקט של מציאות כפולת פנים", נוצרו בעקבות גילוי עיזבון של מכתבים וגלויות שנשלחו בין השנים 1925–1947 מפולין ורוסיה לדודתה בארץ ישראל על ידי קרובי משפחתה (לבית ויינפלד) שרובם נספו בשואה. גילוי זה הוביל לדחף לחיפוש דרך לגילומה של טרגדיית ההשמדה בלבוש חזותי-פלסטי. במהלכו פיתחה מלצר שתי טכניקות אמנותיות ייחודיות. האחת של תבליטי דיוקנאות מפוחמים נטולי צלם אדם העשויים מעיסת נייר עיתון אפויה עד שרפה. בשנייה, כדימוי לעוצמת המשכיות הקיום, מציגה מלצר אל מול התבליטים המפוחמים דיוקנאות המצוירים בצבעי שמן עזים על גבי קופסאות אריזה מקרטון המסמלות את הכלת זיכרון ההשמדה. עולם של אופל וצללים מול עולם חי וקיים.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1977 - "פרס העשור" מטעם האגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך בירושלים על תוכנית "האזינו" לטיפוח ההאזנה, תרבות השיחה והתקשורת הבין-אישית, במסגרת לימודי הלשון.
  • 1994 - "פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים" על תרומה ייחודית לקידום יחסים ולקירוב לבבות בין מנהלים, מורים ותלמידים יהודים וערבים במערכת החינוך בישראל, באמצעות טיפוח ערכי יופי, אסתטיקה ויצירה באמנות הפסיפס.
  • 2011 - מקום ראשון בתחרות ציורים לגיל הזהב מטעם איגוד ליונס בישראל.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלצר, ש'; באב"ד, ר' (1976–1977) ״האזינו – למורה״ תוכנית לימודים בינתחומית ללימודי לשון ספרות, לבית הספר היסודי הממלכתי והממלכתי-דתי, מדריך למורה וחומר לימוד לתלמיד; "מעלות״ תשל"ו.
מלצר, ש'; באב"ד, ר' (1976–1977) ״האזינו – לתלמיד״ משדר לימודי בקלטת שמע לטיפוח הקשב, ההאזנה תרבות השיחה והדיון. "מעלות" תשל"ז.
מלצר, ש'; באב"ד, ר' (1980) ״אני כמאזין״ "מעלות" תש"ם. 48 עמ׳.
מלצר, ש' (1984) ״בצליל, בקו ובמלה״, נושא לשילוב תחומי אמנות שונים בשיעורי מוזיקה, ציור וספרות, משרד החינוך והתרבות, לשכת מחוז הצפון והמרפ"ד הארצי ירושלים (תשמ"ד) 48 עמ׳.
מלצר, ש'; פרילוק, נ' (1985) ״שיח סיפורים- לתלמיד״ יצירות ספרות מלוות במוזיקה וקריינות אמנותית. אוניברסיטת חיפה והאגף לתוכניות לימודים, משרד החינוך והתרבות ירושלים, הוצאת "מעלות" (192 עמ')
פרילוק, נ'; מלצר, ש' (1988ׂ) מדריך להוראת סיפורת ולעידוד קריאת ספרים "בזיקה לשיח סיפורים" למורה, המדור לתוכניות לימודים, והאגף לתוכניות לימודים, משרד החינוך והתרבות ירושלים –תשמ"ח (215 עמ')
מלצר, ש' (1995) ״אסטרטגיות בחינוך לאמנות - מדריך למורה״, משרד החינוך והתרבות, המרכז הפדגוגי הארצי, ירושלים (תשנ"ה) 20 עמ'.
מלצר, ש' (2003) "רנסאנס באמנות הפסיפס", פרויקט בינתחומי לשילוב אמנות בלימודי יהדות, יהדות חופשית, עורך יעקב מלכין, גיליון מס' 26–27, עמ' 70-72.
מלצר, ש'; פרילוק, נ' (2004) ״דוד המלך כגיבור תרבות על-זמני״, תוכנית רב-תחומית ללימודי מקרא בבית הספר העל-יסודי. אוניברסיטת חיפה המרכז לחינוך יהודי ישראל ובתפוצות. מהדורת ניסוי. 215 עמ'.
מלצר, ש'; פרילוק, נ' (2004) מערכת חוברות מודולריות לתלמיד.

  1. לדוד מזמור, אנתולוגיה של פרקי מקרא, שירים ומדרשים (101 עמ׳).
  2. דוד נלחם בגולית, לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות (36 עמ')
  3. דיוקן מוזיקלי של דוד, נעים הזמירות בצלילי הדורות (31 עמ').
  4. ״אשא עיניי אל ההרים", מפגש בין משורר זמננו למשורר תהלים (117 עמ')
  5. פואמת תהלים במילה ובצליל, מפגש בין מוזיקאי בן זמננו למשורר תהלים (11עמ')
  6. דוד המלך בגלריה של מנהיגים דגולים (76 עמ')

מלצר, ש' (2004) ״בין תמונות אמנות״, שילוב אמנויות בפיתוח האוריינות, אוניברסיטת חיפה הפקולטה לחינוך, ”פרדס " הוצאה לאור ( 80 עמ' )
מלצר, ש' (2017 ) "עשר מי יודע?" - אסטרטגיה להגדרת מושגים ולתיאור אובייקטיבי לפי עשר הקטגוריות של אריסטו להמשגת העולם, מדריך למורה מלווה בסרטון DVD המדגים את יישום האסטרטגיה בביצועים חיים בשיעור, ( 40 עמ'). מהדורת ניסוי.*

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

2007 – " נופים ודמויות באספקלריה פנימית", גלריית "אלווריון", קדמת עתידים, ת"א, אוצר ד. פולק.
2011 – " לקט בלי שכחה" בית העיתונאים ע"ש נחום סוקולוב, ת"א, אוצרת גלית סמל.
2012 – " מנופי הארץ", גלריה לאמנות בית המורה סניף תל אביב, אוצרת חיה עמית.
2012 – " קונטרפונקט במציאות כפולת פנים", בית האמנים ע"ש זריצקי, תל אביב, אוצר אריה ברקוביץ'.
2013 – "זיכרון לעתיד" Galerie Memoire De L'avenir (Belleville), פריז (צרפת), Margalit Berriet
2013 – " ריבוי פנים" גלריית אמנות גבעת חיים איחוד, אוצרת חנה מורג.
2014 –" חובת הזיכרון" הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי, אוניברסיטת תל אביב אוצר אריה ברקוביץ'.
2014 – " חובת הזיכרון במציאות כפולת פנים" גלריה לאמנות באוניב' חיפה, אוצרת פרופ' שרון פוליאקין.
2014 – " חובת הזיכרון" גלריה לאמנות במכללת לוינסקי לחינוך, תל אביב, אוצר ברקוביץ'.
2017 - " השתקפויות בנוף נפשי" –גלריית "משען" נאות אפיקה תל אביב, אוצרת אריאלה נחשוני.
2018 - " בדו-שיח מיצב – מחווה ללואיז בורז'ואה " בשיתוף עליזה כהן, גלריה בלב-הפאר ק, רעננה, אוצרת ד"ר ענת גולדשטיין.
2018 – הומאז' ללואיז בורז'ואה, מיצב, מרכז תרבות קהילתי רעננה, אוצרת ד"ר ענת גולדשטיין.
2019 – מהעולם הפנימי של ילדים, הספרייה למדעי החברה, לניהול ולחינוך ע"ש ברנדר מוס, אוניב' ת"א, אוצרת ד"ר שרה מלצר.
2019 – לכל איש יש שם – בונים זיכרון, משכן הכנסת, ירושלים, אוצרת שרון סופר.
2019 – הומאז' ללואיז בורז'ואה, מיצב, הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי, אוניברסיטת תל אביב, אוצרת ד"ר שרה מלצר ועליזה כהן.

מבחר מיצירות הפסיפס במפעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכת החינוך ובמרכזי תרבות בישראל על נושאים מן התנ"ך, המשנה והשירה העברית (1983–2012)

בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1994 - "ירושלים של זהב" (4×3,5 מטר) בנייני האומה ( ליד אולם דולצ'ין ) פרי יצירתם של תלמידי כתה ו' בית הספר "דקלים" בקיבוץ חמדייה.
2002 - "יוסף מתוודע אל אחיו" בראשית ל"ז (2× 1,8מטר) האוניברסיטה העברית בהר הצופים, בניין רבין. פרי יצירתם של סטודנטים מצטיינים בתוכנית "רביבים" להכשרת מורים במדעי יהדות.
2005 - "נשים העושות בזכות ירושלים" (1,8×2 מטר) עיריית ירושלים, בניין 4 כיכר ספרא, יצרו 120 נשות חינוך יהודי בתפוצות בסמינר ירושלים ICJW.
2006 - "וקיבצתי אתכם מן העמים״ ( יחזקאל י"א) לכבוד קהילות יהודי כורדיסטן ופרס" (4,5×2 מטר) מנהל קהילתי "לב העיר" ירושלים, רחוב הירקון (נחלאות).
2002- "רחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה"( זכריה ח') ( 3×3 מטר) מורשה, רחוב ע"ח 15 ירושלים (יצירת חברי מרכז קהילתי מורשה בשיתוף תלמידי בתי הספר).

בחיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2000 - "מחווה לדוד המלך כגיבור תרבות על-זמני"( 4×3,5 מטר) פרי יצירתם של 320 תלמידי חטיבת ביניים בבית הספר "חוגים" בחיפה, במסגרת תוכנית לימודים שפותחה במרכז לחינוך יהודי באוניב' חיפה, בידי ד"ר שרה מלצר וניצה פרילוק.
2001 - "ארץ זבת חלב ודבש" (4×3,5 מטר) בית הספר, חוגים 'בחיפה פרי יצירה של תלמידי כתות ט'.
2002 - ״דוד אורפיאוס" שחזור הפסיפס מעזה, תלמידי חטיבת ביניים . בי"ס "חוגים" בחיפה.
2000 - "על שלושה וארבעה" ( משלי, פרק ל', פסוקים י"ח ) יצירה של מורים בקורס "חקר סמלים ומוטיבים יהודיים" בהדרכת ד"ר שרה מלצר, מרכז לחינוך יהודי בישראל ובתפוצות, אוניברסיטת חיפה.

בתל אביב והמרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

2002 - דרום תל אביב, "מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד " (תהילים קל"ג א ') (6×4 מטר ) יצירת 460 תלמידי כתות ג-ו' בית הספר הקהילתי "תל-חי" דרום תל אביב_רח' מעפילי אגוז.
2006 – רמת אביב "בישישים חכמה" איוב י"ב (3×2 מטר) יצירת 110 קשישים יום מרכז לקשיש, רמת אביב, רח' לבנון 75 - תל אביב.
2007 - רמת השרון - " לראות את יפי העולם" (נתן זך) יצרו כמאה קשישים בשיתוף תלמידי בית הספר "אלון" ברמת השרון, מרכז יום רב שירותי לקשיש (תשוש גוף ותשוש נפש) רחוב הרב קוק 41 (3×2 מטר)
2012 – "לראות את יפי העולם" נתן זך, יצרו כמאה תושבי בית ההורים ע"ש פנחס רוזן, רח' אלוף דוד 185, רמת-גן .
2006 - "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך"(קהלת רבה ז') יצרו 120 תלמידי בית הספר " נוה הדר " ד.י.ש פנימיות ילדים ובני נוער, חבצלת השרון.

בצפון הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

1984 – מירות ליד איילת השחר . "פסיפס דוד בן ישי" יצירת תלמידי בית הספר התיכון "אברט " בחצור הגלילית.
1984 – מירות ליד איילת השחר . "וגר זאב עם כבש" יצירת תלמידי בית הספר התיכון "אברט" בחצור הגלילית.
1985- קריית שמונה, "עולם בעלי חיים " יצירת תלמיד כתה ז' בית הספר "קורצ'אק".
1986 – קיבוץ אפיקים, "בית הטבע" יצירת ילדי קיבוץ אפיקים קיר א'.
1986 – קיבוץ אפיקים, "בית הטבע" יצירת ילדי קיבוץ אפיקים קיר ב'.
1987 - קריית שמונה ,"דיוקנאות –תמונת מחזור" בי"ס "תל-חי".
1987 - כרמיאל, "ברכת יעקוב לבניו" (בראשית) בי"ס "אלון".
1989 - טבריה – "גלגל המזלות וסמל המדינה "(7×4 מטר) תלמידי כתה ז' בי"ס ע"ש" ארליך".
1990 – קיבוץ חמדיה ,"לכבוד הלשון העברית " נושא שנתי במערכת החינוך, קיר א' כתות ו', בית הספר "דקלים".
1990 - קיבוץ חמדיה, '" לכבוד הלשון העברית " נושא שנתי במערכת החינוך, קיר ב'כתות ה' בית הספר "דקלים".
1990 – קיבוץ חמדיה, "לכבוד הלשון העברית " נושא שנתי במערכת החינוך, קיר ג' כתות ג'-ד' בית הספר "דקלים".
1990 – כרמיאל – "ממקורות היהדות קיר ג' בית הספר "אלון".
1990 – כרמיאל, ״ממקורות היהדות קיר א' בי"ס "אלון".
1990 - טבריה, "הלשון העברית" רצפת פסיפס ( 7X4 מטר) בי"ס "ארליך".
1990 - טבריה, " חיות מחמד ופרחים" קיר א' (4x2 מטר) יצירת כתות ג'-ד ' בי"ס "ארליך".
1990 - טבריה, הנושא:" חיות מחמד ופרחים " קיר ב' ( X24 מטר) יצירת כתות ג'-ד בי"ס ״ארליך״.
1992 - כרמיאל, "ממקורות היהדות " קיר ב' בית הספר "אלון".
1992- נצרת עילית, "מפה ומשם" יצירת תלמידי בתי הספר.
1993 - כרמיאל ונאחף – "דו-קיום יהודי-ערבי " עיטור כדים באבני פסיפס לגן, בית הספר "אלון" כרמיאל.
1993 - עפולה "סמלי שנים עשר שבטי ישראל" בי"ס ממלכתי-דתי "מוריה "חדר כתה שלם מעוצב כבית כנסת " בידי תלמידי כתות ג'-ו', עולי אטיופיה.
1993 - עפולה, "שם ציפורים יקננו וחסידה ברושים ביתה" (תהלים כ"ז) חטיבת ביניים ממלכתית-דתית.
1993 – שלומי, גלגל מזלות, בית הספר "הרב מימון".
1993- נצרת עילית, "מפה ומשם" יצירת תלמידי בי"ס "גלבוע".
1994 - רמת ישי, " מנופי הארץ" בי"ס יסודי.
1994 - עפולה "עלייה לרגל לבית המקדש " בית הספר ממלכתי-דתי "מוריה״ בידי ילדים עולי אטיופיה.
1994 - עכו, "וחיתתו חרבותם לאתים ולא ילמדו עוד מלחמה " (5×4 מטר) אולם הכניסה בבניין עיריית עכו, יצירה משותפת של תלמידי בית הספר היהודי "ביאליק" והערבי "אל-אמל".
1998 - יוקנעם," שלום על ישראל" "אורט" יגאל אלון.
1998 - יוקנעם, " ששת ימי הבריאה " בי"ס "תדהר".
1999- מגדל העמק, "מנופי הארץ" בי"ס "עליזה בגין".
1999 - טבריה, " פסלים בפסיפס כתות ה'-ו' בית הספר "רעות".
1999 - טבריה, "פסל מפסיפס בגן " כתות ג'-ד בית הספר "רעות".
1999 - טבריה, " פסלי צבים הגן ג'-ד בית הספר "רעות".
1999 - טבריה, ״שלום " בית הספר "רעות".

אצבע הגליל במלחמת הלבנון השנייה 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיפסים שיצרו יושבי המקלטים בקיבוצים תחת רעם התותחים:
במקלט בקיבוץ יפתח, יולי 2006, "גן בעדן".
במקלט בקיבוץ מלכיה, "עלי גבעה שם בגליל".
במקלט בקיבוץ כפר גלעדי, יולי 2006 "גיבורי ישראל" ה' עוז יתן לעמו.
במקלט בטירת כרמל, יולי 2006 "נוח איש צדיק היה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]