שרה מלצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: יש לבצע התאמה לצורה המקובלת בוויקיפדיה העברית ולשנות את סדר הדברים כך שיתאימו לרצף הכרונולוגי בחייה של נשואת הערך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אין תמונה חופשית

שרה מלצר (נולדה ב-1928) היא ציירת ויוצרת ישראלית, אשת חינוך וכלת פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים על פועלה בתחום החינוך לדו-קיום לשנת 1994.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרה מלצר נולדה בנובי סונץ' שבפולין בשנת 1928, למרדכי ולמלכה ויינפלד. את מלחמת העולם השנייה שרדה במנוסה מפולין בפני הכיבוש הגרמני ובהגליה לסיביר בידי השלטון הסובייטי. עלתה ארצה ביוני 1948 ממחנות העקורים באייכשטט שבגרמניה, בעיצומה של מלחמת העצמאות, כחיילת מתנדבת לצה"ל במסגרת גיוס חוץ לארץ. את שירותה הצבאי בחיל התרבות עשתה בד בבד עם לימודי השפה העברית, בבית רוטנברג שבמחנה מרכוס בחיפה.

בשנת 1954 נישאה לנחום מלצר, ששרד את השואה כלוחם בחטיבה הפולנית (ע"ש Wanda Wasilewska) בצבא האדום תחת השם הבדוי סטניסלב מלצר (Stanisław Malcer). שני בניהם הם המוזיקאי פרופ' מיכאל מלצר, והפיזיקאי והמוזיקאי ד"ר עזר מלצר. פרופ' משה ויינפלד היה אחד מאחיה של שרה מלצר.

השכלתה ודרכה המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלצר החלה את דרכה המקצועית כמורה לילדי עולים במעברת טירת הכרמל תוך כדי לימודים בסמינר המקוצר למורים ולגננות (1950-1954). בין השנים 1954-1968 עבדה כמורה בחינוך יסודי בבתי ספר בחיפה, ובין 1969-1973 פעלה גם בצוות מנחים למורים בבתי ספר טעוני טיפוח בישובי ספר במחוז הצפון. באותה תקופה סיימה קורס למדריכי חשבון וקורס לשיקום החשיבה מטעם האוניברסיטה העברית בבית הספר לעובדי הוראה בכירים בירושלים, וזאת תוך כדי לימודי התואר הראשון באוניברסיטת חיפה בחוגים לחינוך ולאמנות יצירה, אותו סיימה בהצטיינות ב-1973. בין 1974-1983 עבדה כמדריכה פדגוגית בסמינר גורדון בחיפה, וכן שימשה כמרצה וריכזה צוות לכתיבת תוכניות לימודים בין-תחומיות בלשון, ספרות ואמנות, במדור לתוכניות לימודים באוניברסיטת חיפה בשיתוף האגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך והתרבות בירושלים. במקביל, השלימה את לימודיה לתואר שני בחינוך באוניברסיטת חיפה, בהתמחות בהדרכת מורים ובתכנון לימודים. לאחר מכן, משנת 1983 ועד שנת 1994 שימשה כמפקחת מחוזית על הוראת האמנות במשרד החינוך והתרבות, במחוז הצפון. לאחר פרישתה לגמלאות ממשרד החינוך, המשיכה את עבודתה באוניברסיטת חיפה תוך המשך לימודים לתואר שלישי בחינוך, אותו קיבלה ב-1999. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בנושא "קונפליקטים ושחיקה בעבודת המורה". משנת 2000 ואילך, חזרה לפעילות אינטנסיבית של יצירה בציור על מגוון הטכניקות האמנותיות, והציגה בתערוכות קבוצתיות ובתערוכות יחיד. תערוכת היחיד האחרונה שלה, "קונטרפונקט במציאות כפולת פנים", הוצגה בין השנים 2012-2015 במקומות שונים בארץ ובחו"ל.

מלצר תרמה רבות למפעל החינוכי בישראל. פעילותה רבת השנים הניבה מגוון תוכניות וספרי לימוד חדשניים ופרויקטים בין-תחומיים המשלבים בין דיסציפלינות שונות: לשון וספרות, מקרא, אמנות חזותית, מוזיקה. אחד הפרויקטים שהובילה בהצלחה כלל אסטרטגיה ליצירה קולקטיבית רבת-משתתפים באמנות הפסיפס, אשר הביאה להקמת עשרות יצירות גדולות ממדים לעיטור בתי-ספר ובנייני ציבור ברחבי הארץ.

פעילותה למען דו-קיום בין ערבים ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיתוף היחידה לחינוך לדמוקרטיה ודו-קיום בירושלים הובילה מלצר בשנים 1991-1994 התנסות קבוצתית במלאכת הפסיפס. בהתנסות זו יצרו ופעלו יחדיו מורים, מנהלים ותלמידים מהמגזרים היהודי והערבי בשלושה מוקדים במחוז הצפון: בעכו, בטבריה ותמרה, ובכרמיאל ונחף. עדות לשיתוף פעולה זה מגולמת בפסיפס הנמצא באולם הכניסה של עיריית עכו, פרי יצירתם של 80 תלמידי העיר, חציים מבית הספר הערבי "אל-עמל" וחציים השני מבית הספר היהודי "ביאליק".

פעילות נוספת בנושא יזמה מלצר במסגרת הפסטיבל הראשון לדו-קיום יהודי-ערבי שנערך בגלבוע באוגוסט 2008, במהלכה יצרו ילדי קייטנות ערבים ויהודים בשיתוף עם מאות באי הפסטיבל יצירת פסיפס גדולה, 10 מטר אורך ו-2 מטר גובה, בה משובצים גם משפטים משירו של ג'ון לנון "Imagine" בערבית, עברית ואנגלית.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1977 - "פרס העשור" מטעם האגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך בירושלים על תוכנית "האזינו" לטיפוח ההאזנה, תרבות השיחה והתקשורת הבין-אישית, במסגרת לימודי הלשון.
  • 1994 - "פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים" על תרומה ייחודית לקידום יחסים ולקירוב לבבות בין מנהלים, מורים ותלמידים יהודים וערבים במערכת החינוך בישראל, באמצעות טיפוח ערכי יופי, אסתטיקה ויצירה באמנות הפסיפס.
  • 2011 - מקום ראשון בתחרות ציורים לגיל הזהב מטעם איגוד ליונס בישראל.

יצירתה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרה מלצר יוצרת במגוון טכניקות בסגנון אקספרסיוניסטי. יצירתה יונקת ומושפעת מתרבות גבוהה ומאמנות האוונגרד של המאה ה-20, כמו גם מזרם ה-Ready-Made באמנות העכשווית. עבודותיה מתאפיינות במבע אינטואיטיבי ספונטני, היוצר מרחב של צבעוניות רב-שכבתית. נקודת המוצא ליצירתה עולה מתוך צורך פנימי ולא מהתבוננות באובייקט.

השפעת מלחמת העולם השנייה על יצירותיה מובהקת, כאשר מוטיב מרכזי בהן הוא זיכרון הדמויות מהשואה, מעין הנצחה שבחומר. גיבוריה הן דמויות נטולות זהות המכריזות על קיומן הנצחי מתוך הציורים. הדמויות המביטות בנו מבין ציוריה הן אנונימיות באותה המידה שהן פרטיות, אישיות, בעלות שייכות משפחתית שיכולה להיות מקושרת למשפחתו של כל אחד. יצירותיה, שהוצגו בין השאר בתערוכה "קונטרפונקט של מציאות כפולת פנים", נוצרו בעקבות גילוי עיזבון של מכתבים וגלויות שנשלחו בין השנים 1925-1947 מפולין ורוסיה לדודתה בארץ ישראל על ידי קרובי משפחתה (לבית ויינפלד) שרובם נספו בשואה. גילוי זה הוביל לדחף לחיפוש דרך לגילומה של טרגדיית ההשמדה בלבוש חזותי-פלסטי. במהלכו פיתחה מלצר שתי טכניקות אמנותיות ייחודיות. האחת של תבליטי דיוקנאות מפוחמים נטולי צלם אדם העשויים מעיסת נייר עיתון אפויה עד שריפה. בשנייה, כדימוי לעוצמת המשכיות הקיום, מציגה מלצר אל מול התבליטים המפוחמים דיוקנאות המצוירים בצבעי שמן עזים על גבי קופסאות אריזה מקרטון המסמלות את הכלת זיכרון ההשמדה. עולם של אופל וצללים מול עולם חי וקיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]