תומא פיקטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תומא פיקטי
Thomas Piketty
Thomas Piketty, 2015 (cropped).jpg
לידה 7 במאי 1971 (בן 48)
קלישי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כלכלה ציבורית, כלכלה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כלכלן, מרצה באוניברסיטה, סופר, תסריטאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה (1993) עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט רוז'ה גסנרי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
מונחה לדוקטורט Antoine Bozio, Mathieu Valdenaire, Julien Grenet, Gabriel Zucman עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Yrjö Jahnsson Award (2013)
  • פרס הכלכלן הצעיר הטוב ביותר בצרפת (22 במאי 2002)
  • מדליית ארד של CNRS (2000)
  • פרס ליסנקו (2015)
  • פרס פטרארקה (2014)
  • עמית החברה האקונומטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Julia Cagé עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תומא פיקטי

תומא פיקטיצרפתית: Thomas Piketty; נולד ב-7 במאי 1971) הוא כלכלן צרפתי אשר מתמחה במחקר אי-שוויון כלכלי. פיקטי משמש מנהל המחקרים בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה לצד היותו יושב ראש עמית ב-École d'économie de Paris (בית הספר לכלכלה של פריז). ב-2014 יצא לאור ספרו הון במאה ה-21.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירותו והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיקטי נולד בקומונה קלישי, בפרברים המערביים של פריז. בגיל 18 החל ללמוד כלכלה ומתמטיקה באקול נורמל סופרייר. בגיל 22 הוענק לפיקטי הדוקטורט, כאשר התזה שלו, אותה כתב בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה ובבית הספר לכלכלה של לונדון תחת הנחייתו של רוז'ה גסנרי, עסקה בחלוקה מחדש של עושר.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1993, לאחר אישור התזה שלו ובעודו בן 22 שנים בלבד, החל פיקטי ללמד כלכלה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, ולימד שם עד שנת 1995. בשנה זו הצטרף פיקטי כחוקר ל-Centre national de la recherche scientifique (המרכז הצרפתי למחקר מדעי), ובשנת 2000 התמנה למנהל המחקרים בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה.

משלהי 2006 ועד תחילת 2007 שימש פיקטי כמנהל הראשון של École d'économie de Paris, לאחר שבילה שלוש שנים בהקמתו. עם זאת, הוא מיהר לעזוב את משרתו זו, בשל תמיכתו בסגולן רויאל שהתמודדה באותה העת בבחירות לנשיאות צרפת (מה שחייב אותו להתפשר עם חובת הנייטרליות שלו), ובעקבות החלטה שקיבל בעבר, לדבריו. ב-2007 חזר פיקטי ללמד בבית הספר לכלכלה של פריז, שם הוא משמש יושב ראש עמית.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיקטי מתמחה באי-שוויון כלכלי, כשעבודתו בתחום זה מכסה סוגיות תאורטיות ונורמטיביות. בתחילה, בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, נקט פיקטי בגישה סטטיסטית והיסטורית. אחר מכן פיתח תאוריות משלו לגבי השוויון בכלכלה, בעיקר בין שכירים למשקיעים ועוד.

מחקר אודות אי-שוויון כלכלי ארוך טווח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט מחקר אודות הכנסות גבוהות בצרפת, הוביל להוצאתו לאור של Les hauts revenus en France au XXe (הכנסות גבוהות בצרפת במאה ה-20), אשר התבסס על סקר של סדרות סטטיסטיות המכסות את כל המאה ה-20, אשר נבנה מנתונים אודות שירותים כספיים (בפרט הצהרות מס הכנסה).

סקר על התפתחות אי השוויון בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו של פיקטי חשפה שפערי ההשׂתכרות ירדו בצרפת בצורה חדה במהלך המאה ה-20, בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה. ירידה זו נבעה, במידה רבה, מירידה באי השוויון בבעלות על נדל"ן, בזמן שפערי השכר נותרו יציבים. לדברי פיקטי, הקיטון נובע מהצמיחה החזקה בפרוגרסיביות של מס ההכנסה לאחר מלחמת העולם השנייה, מה ששיבש את הדינמיקה של צבירת הנדל"ן, באמצעות הפחתת עודף הכסף הזמין לחיסכון על ידי העשירים ביותר.

פיקטי מתנגד לירידה בנטל הפיסקלי (בכלכלה, הנטל הפיסקלי של הממשלה, המוטל על משלמי המיסים שלה, הוא ההשפעה של המס המוטל על כוח הקנייה של משלמי המיסים) שמתרחשת בצרפת מאז סוף שנות ה-90 של המאה ה-20, משום שפיקטי מאמין שהדבר יסייע לבנייה מחדש של ההון הגדול הקודם של מעמד בעלי הרנטות (מושג המשמש את פיקטי לתיאור כל מי שצובר עושר משמעותי בצורה פסיבית, בלי לעבוד - מנדל"ן, רכוש, מניות, דיבידנדים וריבית). החלפת מעמד זה, שהִנו בלתי פעיל מבחינה כלכלית, ואשר שלט בעבר בהיררכית ההכנסות, באנשים עובדים, הצוברים את הכנסותיהם מעבודה, תוביל לצמצום ממדי אי-השוויון ולגירוי צמיחה כלכלית.

כשהוא עושה שימוש בסקר סטטיסטי, ניסה פיקטי להראות כי עקומת לאפר, אשר טוענת כי שיעורי מיסוי שוליים גבוהים על הכנסות גבוהות מהווים מבחינת העשירים תמריץ לעבוד פחות, הייתה ככל הנראה זניחה או קטנה במקרה של צרפת.

עבודה השוואתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיקטי ביצע מחקרים השוואתיים אודות אי-שוויון, במדינות נוספות. תוך שיתוף פעולה עם כלכלנים אחרים, במיוחד עמנואל סאז, בנה פיקטי סדרה סטטיסטית המבוססת על שיטה הדומה לזו בה השתמש לצורך מחקריו אודות צרפת. מחקר זה הוביל לדוחות על ההתפתחות של אי השוויון בארצות הברית ועל הדינמיקה הכלכלית בעולם דובר האנגלית ובאירופה היבשתית (זו שאינה כוללת את האי הבריטי). מחקרו מצא, כי לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות שלושה עשורים בהם ירד אי השוויון, בדומה למה שהתרחש באירופה היבשתית, אי השוויון בהכנסות בעולם דובר האנגלית, הלך והתרחב, במהלך שלושים השנים האחרונות.

ביקורת על עקומת קוזנץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו של פיקטי נדונה כהמשך קריטי לעבודתו החלוצית של סיימון קוזנץ משנות ה-50 של המאה ה-20. על פי קוזנץ, ההתפתחות ארוכת הטווח של פערי השֹתכרות, עוצבה כעקומת פעמון (עקומת קוזנץ). צמיחה החלה בתחילתה של המהפכה התעשייתית, ונחלשה מאוחר יותר, בשל הקצאה מחדש של כוח העבודה, ממגזרים המאופיינים בפריון נמוך, דוגמת חקלאות, למגזרים המאופיינים בפריון גבוה יותר, כגון תעשייה.

על פי פיקטי, הנטייה שנצפתה על ידי קוזנץ בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20, אינה בהכרח תוצר של כוחות כלכליים עמוקים (למשל "גלישה מגזרית" או ההשפעות של התקדמות טכנולוגית). במקום זאת, ערכי הנדל"ן, ולא אי-שוויון בשכר, הם שירדו, והדבר קרה מסיבות שאינן בהכרח כלכליות (לדוגמה, הפעלתו של מס הכנסה). בעקבות זאת, הירידה לא בהכרח תימשך ולמעשה, אי השוויון גדל בצורה חדה בארצות הברית במהלך 30 השנים האחרונות, כשהוא חוזר בכך לרמותיו משנות ה-30 של המאה ה-20.

ביקורת על מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות על מסקנות מחקריו של פיקטי בתחום האי-שוויון, מתרכזות בכמה נקודות:

  • מחקריו של פיקטי מדדו את "משקי הבית" ולא את ההכנסה ליחיד. כך נוצר עיוות בנתונים, שכן שיעור הגירושין במעמדות הנמוכים משמעותי יותר, ובקרב משפחות אלו הכנסת כל משק בית היא של נפש אחת ולא של שני בני הזוג.
  • טענתו של פיקטי שעשירים מעלימים מס יותר מעניים, לא הוכחה.
  • טענתו של פיקטי שהכנסות מעמד הביניים "מדשדשות" אינן מבוססות והן כלל אינן מביאות בחשבון את קיומן של "חברות קש" שמאפשרות לקבל תשלום שייחשב לרווח הון במקום לשכר עבודה.
  • טענותיו של פיקטי על התרחבותו של האי-שוויון בהון הנצבר, אינן מביאות בחשבון את העובדה שבמהלך חייהם של אותם אנשים עצמם, משתנה ה'עשירון' הכלכלי אליו הם משתייכים[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של תומא פיקטי

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תומא פיקטי בוויקישיתוף

- גרסת פיקטי], באתר TheMarker‏, 25 באפריל 2014‬

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישי פלג, ‏"אי-שוויון על כרעי שרלטנות", השילוח 18, פברואר 2020