תסמונת סטוקהולם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תסמונת סטוקהולם (תסמונת הלסינקי או קרבה רגשית בשבי) היא תופעה שבה אדם המוחזק בכפייה בידי אנשים זרים, מפתח אמפתיה והזדהות נפשית עם האידאולוגיה והמעשים של האנשים המחזיקים בו. התחושות הללו נחשבות לבלתי-הגיוניות בשל הסכנה הממשית האורבת לאדם. תסמונת זו מבוססת בעיקר על טראומה שיוצרת אצל אדם רגשות חיוביים דווקא כלפי זה שפוגע בו או כלפי מי שנתפס כדומיננטי.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קרדיט-בנק" בסטוקהולם, בו התרחש השוד שבעקבותיו נחקרה תסמונת סטוקהולם

השם ניתן לתסמונת זו בעקבות מקרה שקרה ב-23 באוגוסט 1973 בזמן שוד בנק בסטוקהולם שבשוודיה. ארבעה מעובדי הבנק הוחזקו כבני ערובה במשך חמישה ימים וחצי בכספת הבנק בגודל 3×12 מטר על ידי השודד (ששהה בה יחד איתם). ראיונות עם בני הערובה לאחר שחרורם ומחקרים פסיכולוגיים על מקרים דומים, גילו את התופעה של חטופים החשים הזדהות עם החוטף ופחד דווקא מהמחלצים.

תנאים להתקיימות התסמונת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהשבוי נמנעת האפשרות להימלט מחוטפו - לכל הפחות בתחילת תקופת השבי.
  • החוטף הוא האדם היחיד עמו השבוי יוצר קשר.
  • השבוי מפתח תלות בשובה, שכן זה אחראי על חייו.
  • מוגדרת שליטה ביחסים בין השובה לשבוי, משמע החוטף הוא זה שידו על העליונה.

מאפייני התסמונת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בן הערובה מתחיל להזדהות עם החוטף כמנגנון הגנה (החוטף לא יפגע במי שמשתף פעולה).
  • בן הערובה מבין שהוא עלול להיפגע במהלך החילוץ; ניסיון החילוץ יכול להפוך מצב נסבל למצב מסוכן. אם החטופים לא ייפגעו מחילופי האש בין החוטף למחלצים, עלול החוטף להרגיש בעמדה נחותה בעת החילוץ, ובשל כך לירות בחטופים, או מתסכול, או כדי להראות שידו על העליונה, או כנקמה במחלצים.
  • השהייה ביחד, שבמהלכה מכירים בני הערובה את החוטף כאדם עם בעיות ושאיפות, במיוחד בהקשר אידאולוגי, משפיעה על החטופים להאמין שהשקפת עולמו של החוטף צודקת.
  • בן הערובה מנסה לנתק עצמו רגשית מהמצב על ידי הכחשה. הוא מדמיין שהכל חלום, ישן הרבה ומדמיין חילוץ פלאי. בהתאם למידת הזדהותו עם החוטף, הוא יכחיש שהחוטף אשם ויאשים במצב את המחלצים ואת התעקשותם להעניש את החוטף.

מקרים ותופעות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כמקרה מוכר של התסמונת, המונח מיוחס לעיתים קרובות לפטי הרסט, יורשת אימפריית העיתונות האמריקנית שנחטפה ב-1974 מדירתה בידי "צבא השחרור הסימביונזי". הזדהותה עם החוטפים הייתה כה עמוקה, שהיא הצטרפה לשורות הארגון בשם "טניה", בטרם שוחררה כעבור כמה חודשים.
  • מקרה מפורסם אחר הוא של שון הורנבק ממיזורי, שנחטף ב-2002 כשהיה בן 11 ונמצא כעבור חמש שנים, כשהוא חי עם חוטפו במרחק קילומטרים ספורים מבית משפחתו.
  • התסמונת יכולה להסביר מאפיינים תרבותיים שונים באנתרופולוגיה תרבותית. לדוגמה "חטיפת כלות" בתרבויות שונות. אותן כלות בוחרות להישאר עם הבעל והשבט, גם לאחר זמן, כאשר יש ביכולתן לברוח.

במקרים רבים טועים לייחס את התסמונת למנגנוני הישרדות שבאים לידי ביטוי בזמן תקופת השבי או אחריה. למשל, כאשר היכולת לברוח עומדת בפני השבוי ובכל זאת הוא אינו מנצל אותה. או למשל כאשר השבוי מנסה להתחבר עם שובו להבינו מבלי לפתח אמפתיה כלפיו.

מקרה מפורסם, שאליו הודבקה התווית "תסמונת סטוקהולם" שלא לצורך, היה מקרה החטיפה של נטשה קמפוש שאירע ב-2 במרץ 1998. בחלק האחרון של תקופת השבי שלה היא הורשתה לצאת מכלאה, ולמרות זאת לא נמלטה, אך לא היה זה מפני שפיתחה אמפתיה כלפי שובה, אלא משום שזה כפה עליה כלא פסיכולוגי הבנוי מאֵימה.

תסמונת סטוקהולם בספרות ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]