תסמונת סטוקהולם

תסמונת סטוקהולם (או קרבה רגשית בשבי) היא תופעה פסיכולוגית שבה אדם המוחזק בכפייה בידי אנשים זרים, בדרך כלל אשה כלפי גברים, מפתח אמפתיה והזדהות נפשית עם האידאולוגיה והמעשים של האנשים המחזיקים בו. התחושות הללו נראות לכאורה בלתי-הגיוניות בשל הסכנה הממשית האורבת לאדם, אך על פי התיאוריה הן מסייעות להישרדותו הנפשית בתקופה בלתי נסבלת זו. תסמונת זו מבוססת בעיקר על טראומה שיוצרת אצל אדם רגשות חיוביים דווקא כלפי זה שפוגע בו או כלפי מי שנתפס כדומיננטי.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שוד נורמלמסטורג

השם ניתן לתסמונת זו בעקבות שוד בנק שהתרחש ב-23 באוגוסט 1973 בסטוקהולם שבשוודיה. ארבעה מעובדי הבנק הוחזקו כבני ערובה במשך חמישה ימים וחצי בכספת הבנק בגודל 3×12 מטר על ידי שודד ששהה איתם בכספת. ראיונות עם בני הערובה לאחר שחרורם ומחקרים פסיכולוגיים על מקרים דומים, גילו את התופעה של חטופים החשים הזדהות עם החוטף ופחד דווקא מהמחלצים.

תנאים הכרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהשבוי נמנעת האפשרות להימלט מחוטפו, לכל הפחות בתחילת תקופת השבי.
השבוי מפתח תלות בשובה, שכן זה אחראי על חייו.
מוגדרת שליטה ביחסים בין השובה לשבוי, משמע החוטף הוא זה שידו על העליונה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטוף מתחיל להזדהות עם החוטף כמנגנון הגנה (החוטף לא יפגע במי שמשתף פעולה).
החטוף מתחיל לראות ברעיון המילוט והחופש סכנות וחסרונות גדולים יותר מהישארותו בשבי, ומעדיף מתוך אינטרס מגננתי לראות בשובו מקור נחמה וביטחון שמגן עליו מפניהם. זאת בעת שהאפשרות לברוח או להיחלץ הופכת מבעיתה יותר מהחיים במחיצת החוטף.
השהייה ביחד, שבמהלכה מכירים בני הערובה את החוטף כאדם עם בעיות ושאיפות, במיוחד בהקשר אידאולוגי, משפיעה על החטופים להאמין שהשקפת עולמו של החוטף צודקת.
החטוף מנסה להתנתק רגשית מהמצב על ידי הכחשה. הוא מדמיין שהכל חלום, ישן הרבה ומדמיין חילוץ פלאי. בהתאם למידת הזדהותו עם החוטף, הוא יכחיש שהחוטף אשם ויאשים במצב את המחלצים ואת התעקשותם להעניש את החוטף.

מקרים ותופעות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמקרה מוכר של התסמונת, המונח מיוחס לעיתים קרובות לפטי הרסט, יורשת אימפריית העיתונות האמריקנית שנחטפה ב-1974 מדירתה בידי "צבא השחרור הסימביונזי". הזדהותה עם החוטפים הייתה כה עמוקה, שהיא הצטרפה לשורות הארגון בשם "טניה", בטרם שוחררה כעבור כמה חודשים.
מקרה מפורסם אחר הוא של שון הורנבק ממיזורי, שנחטף ב-2002 כשהיה בן 11 ונמצא כעבור חמש שנים, כשהוא חי עם חוטפו במרחק קילומטרים ספורים מבית משפחתו.
התסמונת יכולה להסביר מאפיינים תרבותיים שונים באנתרופולוגיה תרבותית. לדוגמה "חטיפת כלות" בתרבויות שונות. אותן כלות בוחרות להישאר עם הבעל והשבט, גם לאחר זמן, כאשר יש ביכולתן לברוח.

במקרים רבים טועים לייחס את התסמונת למנגנוני הישרדות שבאים לידי ביטוי בזמן תקופת השבי או אחריה. למשל, כאשר היכולת לברוח עומדת בפני השבוי ובכל זאת הוא אינו מנצל אותה. או למשל כאשר השבוי מנסה להתחבר עם שובו להבינו מבלי לפתח אמפתיה כלפיו.

מקרה מפורסם, שאליו הודבקה התווית "תסמונת סטוקהולם" שלא לצורך, היה מקרה החטיפה של נטשה קמפוש שאירע ב-2 במרץ 1998. בחלק האחרון של תקופת השבי שלה היא הורשתה לצאת מכלאה, ולמרות זאת לא נמלטה, אך לא היה זה מפני שפיתחה אמפתיה כלפי שובה, אלא משום שזה כפה עליה כלא פסיכולוגי הבנוי מאֵימה.