‏AIM-9 סיידוויינדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
AIM-9L סיידוויינדר
Sidewider missile 20040710 145400 1.4.jpg
מידע בסיסי
ייעוד טיל אוויר-אוויר
ארץ ייצור ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצרן ריית'און, פורד אירוספייס, לוראל
עלות יחידה 84,000 דולר אמריקני
פעילות מבצעית 1958, דגמים נוספים נכנסו במהלך מלחמות שונות במאה ה-20
כניסה לשירות 1956 עריכת הנתון בוויקינתונים
פלטפורמת שיגור מטוסי קרב, מערכי נ"מ קרקעיים
מאפיינים כלליים
הנעה מנוע האצה רקטי
משקל 91 ק"ג
ממדים
אורך 2.85 מטר
קוטר 12.7 ס"מ
מוטת כנפיים 63 ס"מ
ביצועים
מהירות 2.5 מאך (850 מטר לשנייה)
טווח 1-18 ק"מ
גובה טיסה בתלות בגובה השיגור
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי 9.4 ק"ג של חומר נפץ מרסק
מרעום קרבה
הנחיה ביות שואף חום תת אדום
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

AIM-9 סיידוויינדראנגלית: AIM-9 Sidewinder) הוא טיל אוויר-אוויר מונחה תת-אדום לטווח קצר הנישא על ידי מטוסי קרב ונחשב לטיל היעיל הראשון מסוג זה. הטיל הוא מתוצרת ארצות הברית ופותח ברובו על ידי ויליאם ב. מקלין.

הסיידוויינדר נמצא בשימוש עד היום, בגרסאות שונות, בחילות אוויר רבים - כולל חיל האוויר הישראלי, שבו הוא נקרא "לולב"[דרושה הבהרה] והשיג הפלות רבות, ושימש גם כבסיס למערכת טילי קרקע-אוויר MIM-72 צ'פרל.

מבנה והנדסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיל עשוי גוף גלילי, בעל ראש הנחיה, ראש קרב, מקטע בקרה, ורקטת הנעה.

ההנחיה מבוצעת בעזרת שני זוגות כנפוני ניהוג קדמיים, וארבעה משטחי זנב המיועדים לייצוב, שבקצותיהם מורכבות גלגלי שיניים בעלי תנועה חופשית סביב ציר, שעוזרים בייצוב הטיל על פי עקרון אינרציית הגירוסקופ (סיבוב סביב ציר אחד יתנגד לתנועה סיבובית על ציר מנוגד; או - מה שזז קדימה או אחורה לא יזוז לצדדים). גלגלי השיניים (Rollerons) האלה היו מונעים למהירות סיבוב גבוהה מאוד על ידי זרימת האוויר ובכך מנעו מהטיל להסתובב סביב צירו. גלגלי השיניים הוכנסו בגרסה B (ראה להלן)

ראש ההנחיה הוא שואף חום תת-אדום, ומיועד להתביית באמצעות חיישנים מיוחדים על צינורות הפליטה החמים של המטרה (מטוס אויב) ולהתפוצץ בקרבתם או בתוכם.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגמים מוקדמים-ירי מאחור בלבד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • AIM-9A: דגם ראשון שנבדק
  • AIM-9B (כללי). בחיל האוויר הישראלי כונה "ברקן".[1]
  • AIM-9C: הגרסה היחידה שהיא אינה הנחיית IR, אלא הנחיית מכ"ם חצי אקטיבית
  • AIM-9D (שיפור שבא מדרישה של הצי האמריקאי): גרסה זו מבוססת גרסה B. לגרסה זו נוסף קירור חנקן לראש הביות ושופרו יכולות התמרון והביות. בחיל האוויר הישראלי כונה "דקר".[1]
  • AIM-9E (חיל האוויר האמריקאי): כנפיי קנארד קדמיות מוגדלות, ראש ביות אווירודינמי ומנוע רקטי משופר. בחיל האוויר הישראלי כונה "הדרן"[1]
  • AIM-9G (הצי האמריקאי): פיתוח של דגמי B/D. תכנון חדש של כנפי הקנארד הקדמיות, המשפר את יכולות התמרון. הרחבת מצבי רכישת המטרה ומעטפת טיסה משופרת
  • AIM-9H (הצי האמריקאי): פיתוח של דגם G. אלקטרוניקת מצב מוצק (הכוונה מוליכים למחצה ולא שפופרות ואקום) ששיפרה את האמינות של הטיל (במיוחד בסביבת נושאת מטוסים-המעוט והמעצורים הכניסו זעזועים וגרמו נזק למערכות הטיל)

דגמים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 דני שלום, "רוח רפאים מעל קהיר", כרך ב', עמוד 685