תנין (סוג)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף Crocodylus)
קריאת טבלת מיוןתנין
תנין הביצות מתחמם בשמש באוטר פרדש, הודו
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: זוחלים
סדרה: תנינאים
משפחה: תניניים
סוג: תנין
שם מדעי
Crocodylus
לאורנטי, 1768
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תנין היאור באתיופיה.
תנין פיליפיני על סלע
תנין הים טורף דג
תנין מורלט.
תנין קובני צועד
תנין אמריקאי.

תנין (שם מדעי: Crocodylus; נקרא גם תִמסָח או קרוקודיל) הוא סוג זוחל מסדרת התנינאים ומשפחת התניניים, הכולל את רוב המינים הקיימים במשפחה. התנינים בסוג זה נקראים לעיתים תנינים אמיתיים (true crocodile) או קרוקודילים. שם הסוג Crocodylus נגזר מצירוף המילים κροκόδιλος "תולעת חלוקי אבן" (κροκό = חלוק אבן, διλο =תולעת) ומתייחס לקשקשי השריון על גופו הארוך והגלילי דמוי התולעת של הסוג.

מיני התנין הם טורפים הניזונים לרוב מדגים וטרף מיימי אחר אך עקב גודלם הם יכולים גם לאכול זוחלים אחרים, עופות ויונקים שונים הקטנים מהם, ולעיתים אף בני־אדם. הגדולים מבני הסוג - תנין הים ותנין היאור - הם גם הזוחלים הגדולים בעולם כיום והם טורפי-על באזורי חיותם.

התנינים חיים במגוון מקווי מים בהם נחלים, נהרות רחבים, אגמים וביצות ושני מינים - תנין הים ותנין אמריקאי - נפוצים גם לאורך חופים ולעיתים אף בים הפתוח.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתנין ארבע רגליים קצרות וזנב חזק. אורכו של התנין כיום נע בין 2 ל-7 מטרים (תלוי במין, בעבר חיו מינים ארוכים יותר), ואורך זנבו מהווה מחצית מאורך גופו. על גבו של התנין בולטות שורות של לוחיות אוסטאודרם קשות עד הזנב. הנחיריים, העיניים והאוזניים בולטים מעל הראש, כך שאיברים אלו יכולים להציץ מעל פני המים כשיתר גופו של התנין מוסתר בתוך המים. בדרך כלל התנין זוחל על גחונו, אך יכול גם להתרומם על רגליו. תנינים צעירים יכולים אפילו לדהור (כשכל הרגליים מתרוממות מהקרקע). מהירותו המרבית של התנין ביבשה נעה בין 12 ל-14 קילומטרים בשעה, אולם התנין יכול לנוע במהירות זו למרחקים קצרים בלבד. התנין מתקדם במים על ידי פיתול גופו וזנבו בתנועות גליות.

בדומה לעופות, ליבו של התנין הוא בעל ארבעה חדרים, עובדה המקנה יעילות גבוהה בחמצון הדם. התנין צולל בדרך-כלל לפרקי זמן בני שתי דקות, אך מסוגל לשהות מתחת למים למעלה משעתיים כאשר הוא מרגיש מאוים. התנינים הם בעלי "דם קר" (אקטותרמיים), כיתר הזוחלים, ולכן שינויי הטמפרטורה שלהם גדולים יותר מאלו של היונקים, שהם בעלי דם חם (אנדותרמיים). עם זאת, במים הם שומרים על טמפרטורה קבועה. כשהם רוצים לקרר את גופם, התנינים עומדים בפה פעור כך שהמים מתאדים מפיהם, וכדי להתחמם הם מתמקמים באזור חשוף לשמש.

תוחלת חייו של התנין בטבע היא מעל 60 שנה, ובשבי תועדו תנינים שחיו למעלה מ-100 שנה.

גודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוג תנין יש מספר רב של מינים ולכל אחד מהם גודל אופייני. אורכם של המינים הגדולים, כגון תנין הים ותנין היאור, יכול להגיע ללמעלה מ-5.5 מטר ומשקלם ללמעלה מ-1,000 ק"ג, אך פרטים בגודל זה הם יחסית נדירים עקב הציד האינטנסיבי בתחילת המאה ה-20. מספר מינים הם בעלי גודל בינוני של 3–4 מטר, כגון תנין הביצות. מיני התנינים הקטנים, כגון תנין ג'ונסטון ותנין מורלט, הם באורך של כ-1.5–3 מטרים (4.9–9.8 רגל) בלבד ומשקל של עד כ-100 ק"ג.

מין התנין הגדול ביותר הוא תנין הים שאורכו המרבי הוא 6.2–7 מטרים (20–23 רגל) ומשקלו 600–1,070 קילוגרם (1,320–2,360 ליברות), אורכו הממוצע הוא 4.3–5.5 מטרים (14–18 רגל). אורכו הממוצע של תנין היאור, הנחשב לתנין השני בגודלו, הוא 4–5 מטרים (13–16 רגל) ומשקלו הממוצע 450 קילוגרם (990 ליברות). הפרט החי הגדול ביותר בסוג תנין שתועד ונמדד היה תנין היאור באורך 6.45 מטרים (21.2 רגל) ומשקל 1,090 קילוגרם (2,400 ליברות). ייתכן שבשמורת טבע בהודו חי תנין ים באורך 7 מטר אך הוא טרם נמדד באופן מדויק ומדעי.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנין הוא טורף סתגלני ומגוון הטורף את כל בעלי החיים - החל מבקר ומיונקים הבאים לשתות בנחלים ובנהרות בהם הוא חי, וכלה בדגים החיים בהם. התנינים הגדולים, ובעיקר תנין היאור ותנין הים, טורפים אף בני אדם. החיה היחידה שחיה באזור החיות של התנינים היא ההיפופוטם, שגודלו הרב ועורו העבה מקנים לו ביטחון יחסי מול התנין. הוא ניזון מחרקים קטנים ועד תאו, והתצרוכת השנתית שלו מהווה עשירית מצריכת בשר ממוצעת של אריה, כך שהתאו משביע את התנין למשך מספר חודשים. מכיוון שהמטבוליזם של התנין איטי למדי, הוא יכול לצום למשך חודשים ארוכים. בחורף התנין צם לחלוטין.

התנין הוא טורף-על וכמעט שאין לו אויבים טבעיים. אויביו הבולטים הם האדם ותנינים אחרים, אך לעיתים גם טורפי-על אחרים (כגון אריות וטיגריסים) תוקפים אותו.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש אוקטובר הזכרים נאבקים על שטחי מחיה ועל הנקבות, ובנובמבר נגמרת עונת הרבייה. הזכר מנסה להרשים את התנינה באמצעים שונים כמו יצירת בועות והרמת זנבו מעל למים, באם הנקבה נענית לו, הם יזדווגו מתחת למים. הנקבה חופרת בור בעומק של 30 עד 40 סנטימטרים, ושם היא מטילה את הביצים. היא משאירה את הביצים בבור שבחול למשך שלושה חודשים. היא עוזרת לתנינים לבקוע על ידי נגיסה קטנה בהם. בממוצע, רק ביצה אחת מתוך 50 זוכה להביא לעולם תנין שישרוד עד למוות טבעי. כלומר, לאחת מתוך שתי נקבות ישרדו בין וולד אחד לשניים בממוצע.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוג תנין (Crocodylus) כלולים המינים הבאים:

מינים נכחדים מהסוג:

בעבר נכלל המין תנין צר-חרטום מערב-אפריקני בסוג אך הופרד לסוג תנין צר-חרטום.

התנין בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנין מוזכר רבות בתנ"ך והוא מן החיות הבודדות המוזכרות בסיפור הבריאה. כבר ביום החמישי בורא אלוהים את התנינים והיא החיה היחידה המוזכרת בשמה. לתנינים ישנה גם משמעות סימבולית ומיסטית:

  • ”וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב” (בראשית א כא)
  • ”כי ידבר אליכם פרעה לאמור תנו לכם מופת ואמרת אל אהרון קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין” (שמות ז ח)
  • ”אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם; שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם.” (תהלים עד יג)
  • ”הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ; תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת” (תהלים קמח ז)
  • ”חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם, וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר” (דברים לב לג)
  • ”הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב, מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין” (ישעיהו נא ט)
  • ”הֲיָם אָנִי, אִם תַּנִּין, כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר” (איוב ז יב)

לעיתים משמש התנין כשם נרדף לנחש.

לפי ביקורת המקרא, אזכורי התנין במקרא מראים על כך שהמקרא דוחה את סיפורי הבריאה הקדומים. לפי סיפורים אלו, התנין נחשב לחיה חזקה בעלת כוחות אדירים. אולם, המקרא מדגיש כי אלוהים ברא את התנינים ("ויברא אלהים את התנינים"), ומכאן שהם יצורים הכפופים לו. אזכורים נוספים במקרא, כמו אלו שמופיעים בישעיהו ובאיוב, מראים על כוחו הרב של התנין כפי שנתפס בתקופה הקדומה, לפי שנרמז כי לתנין הייתה מלחמה גדולה עם האל, ובסופה אלהים ניצח. ניתן לראות זאת בציטוטים שלעיל: ישעיהו רומז כי אלוהים ניצח את התנין בקרב, ואיוב מוחה כנגד מעשי האל נגדו, וגורס שאין האל צריך לשים עליו משמר, כפי שעשה לתנין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תנין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תואר ב-2019
  2. ^ תואר ב-2019