הפוליס
 | |
 | |
| הפוליס בהופעה חיה במדיסון סקוור גארדן 1 באוגוסט 2007. משמאל לימין: סטינג, סטיוארט קופלנד ואנדי סאמרס. | |
| מקום הקמה |
לונדון  |
|---|---|
| מוקד פעילות | אנגליה |
| תקופת הפעילות |
1977–1984 1986 2007 – 2008 |
| סוגה | גל חדש • פופ רוק • פוסט-פאנק • רגאיי |
| חברת תקליטים | A&M רקורדס |
| פרסים והוקרה | |
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
סטינג אנדי סאמרס סטיוארט קופלנד הנרי פדובאני (אנ') | |
| חברים לשעבר | |
|
הנרי פדובאני | |
  | |
הפּוֹליס (באנגלית: The Police, "המשטרה") הייתה להקת רוק בריטית שהושפעה רבות מסגנונות הסקא, הרגאיי והפאנק – סגנון שהיה חדשני ומשפיע ביותר בתחילת דרכה כלהקה. היא מנתה שלושה חברים: סטינג (מילים, לחן, שירה, גיטרה בס וכלי נגינה נוספים), אנדי סאמרס (מילים, גיטרה) וסטיוארט קופלנד (תופים וכלי הקשה). הלהקה פעלה מסוף שנות ה-70 ועד לאמצע שנות ה-80 ובתקופה זו הייתה אחת מהלהקות האהודות בעולם. נכון לשנת 2014, הלהקה מכרה יותר מ-100 מיליון תקליטים ברחבי העולם[1][2].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]1977: ההתחלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף נובמבר 1976, בזמן שהשתתפו במסע הופעות של להקת הרוק המתקדם Curved Air בניוקאסל בצפון אנגליה, מתופף של הלהקה סטיוארט קופלנד וסולנית הלהקה סוניה קריסטינה הלכו לראות את הלהקה המקומית Last Exit שסטינג (גורדון מת'יו סאמנר) היה הזמר, נגן הבס וכותב המלים שלה. קופלנד לא התלהב מהלהקה עצמה אבל כן מהזמר סטינג והוא החליף איתו מספרי טלפון.
ב 12 בינואר 1977 סטינג עבר ללונדון וחבר לקופלנד שלהקתו התפצלה בינתיים. השניים הקימו את להקת פוליס וצירפו את הגיטריסט הנרי פדובני. הם הקליטו את הסינגל הראשון של להקת פוליס ב-12 בפברואר 1977, שנקרא Fall Out (נשורת). תקציב ההפקה היה 150 פאונד שהם לוו מחבר של קופלנד. סטינג עדיין לא היה בטוח בנוגע להצלחת הלהקה, ובאותו חודש הוא עדיין שר עם להקתו הקודמת, אך זו הייתה שירת הברבור של Last Exit.
אחיו של קופלנד סידר לסטינג ולו לנגן בהופעה של Cherry Vanilla בעבור 15 פאונד ללילה. הם הופיעו עם הלהקה בווילס, אנגליה, הולנד וצרפת, אך לא זכו לאהדה. סטינג איבד אמון בלהקה, אך קופלנד, לעומתו, לא נשבר ושכנע את סטינג להדפיס 2,000 עותקים של הסינגל Fall Out. השניים עברו בעצמם בין חנויות התקליטים כדי למכור אותם; את הפרסומות הדביקו בעצמם על לוחות המודעות.
ב-29 במאי באותה שנה הזמין מייק הוולט את סטינג לנגן עם להקתו, סטרונציום 90 (על שם האיזוטופ הרדיואקטיבי) בפריז, וצירף להזמנה גם הזמנה עבור קופלנד על מנת שיחליף את המתופף (כריס קאטלר) שלא היה פנוי. סטינג וקופלנד פגשו את הגיטריסט המוביל של הלהקה, אנדי סאמרס. לאחר הפגישה ביניהם רצו קופלנד וסטינג שסאמרס יצטרף לפוליס, או כפי שקופלנד אמר "מייק רצה לגנוב את הלהקה שלי, אז אני אגנוב את שלו". סאמרס עצמו רצה להצטרף אך לא רצה שאיש יפגע מהמהלך. לאחר דין ודברים הוקמה פוליס בהרכב המוכר שלה.
הקו הקשה, שנים 1977–1978
[עריכת קוד מקור | עריכה]השלישייה הופיעה לראשונה ב-18 באוגוסט 1977 בברמינגהאם ולאחר מכן עברה לסבב הופעות באירופה, שכלל את רוטרדם ופריז אך ללא הופעות של ממש, לאחר שהסתבר כי ההזמנות שדווח עליהן לא בוצעו בפועל. במהלך סיבוב ההופעות הכושל, סטינג ראה בפעם הראשונה את רובע החלונות האדומים וכתב את השיר רוקסן, שלימים הפך לאחד הלהיטים הגדולים של הלהקה.
הביקורות קטלו את הלהקה והשלישייה חזרה לבצע עבודות מזדמנות במקומות שונים. אחת מהן הוכחה כמשמעותית במיוחד, כאשר סטינג, דרך קשריה של אשתו השחקנית, השיג לשלישייה הופעה בפרסומת למסטיק, שם הם נדרשו לצבוע את שיערם לבלונד, דבר שיהפוך לסימן ההיכר של הלהקה.
השינוי הגיע כאשר קופלנד קיבל מאחיו הגדול 1,500 פאונד, אשר הושקעו בלהקה. בין החודשים ינואר 1978 ויולי 1978 הקליטה הלהקה, בהפסקות רבות, את אלבומה הראשון בסטודיו הלא-מוכר אז של נייג'ל גריי. כשמיילס קופלנד הגיע לביקור באחת הפעמים הוא שמע הקלטה ראשונית של השיר רוקסן, ומיד הבין שמדובר בלהיט פוטנציאלי. הוא מכר את ההקלטה לחברת A&M והחתים את הלהקה כחימום ללהקה האמריקאית ההיפית ספיריט, השונה לחלוטין בסגנונה, אך השלישייה הייתה זקוקה נואשות לחשיפה ולכסף.
רוקסן עלה לשידור באפריל 1978, אך זכה להשמעות מועטות ולא הגיע למצעדים בשל הנושא השנוי במחלוקת שבו הוא עוסק. עם זאת הוא זכה לביקורות משבחות. סטינג המשיך לעבוד על הסגנון החדש (שילוב של רוק ורגאיי), כפי שבא לידי ביטוי ברוקסן ויצר את Can't Stand Losing You, שיצא גם הוא ב-A&M, ונכשל בדומה לרוקסן. לבסוף יצא אלבומם הראשון, Outlandos D'Amour (במעין שפה בינלאומית "גנבי האהבה") בנובמבר 1978, בעבור 10,000 לירות שטרלינג על חשבון זכויות עתידיות.
הלהקה יצאה לסיבוב הופעות בארצות הברית, שמטרתו הייתה ליצור כיסי אהדה בקהל של תלמידי מכללות והאזנה בתחנות הרדיו המקומיות. מיילס קופלנד הגדיר זאת במטאפורה מתחום הגרעין כיצירת מסה קריטית. ב-20 באוקטובר 1978 טסו השלושה לניו יורק. בחודש שלאחר מכן הם נסעו מאות קילומטרים ביום, ביצעו 23 הופעות ב-27 ימים, ב-200 דולר להופעה, חולקים בנהיגה עם קים טרנר, שהפך למפיק-שותף של מיילס קופלנד. מסע ההופעות לא הניב את התוצאות שלהן קיוו, אך עם זאת סייע להפוך את השלושה, שכל אחד מהם בעל אגו וכולם בעלי רקע שונה, לחבורה מלוכדת.
האלבומים הראשונים 1979–1980
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 1979 חזרה הלהקה להקליט את אלבומה השני באולפן של נייג'ל גריי. סטינג כתב שלושה להיטים לעתיד Message in a Bottle, Walking on the Moon ו-The Bed's Too Big Without You, אבל לא היה ללהקה חומר נוסף. הם השלימו את האלבום באמצעות טיוטות של סטינג וקופלנד וקראו לאלבום "Reggatta De Blanc" (בתרגום חופשי משפה בינלאומית מומצאת – רגאיי לבן). האלבום יצא לאור באוקטובר באותה שנה והמבקרים היללו את איכות השירים של סטינג, אם כי ביקרו קשות את השירים הציניים של קופלנד. בעקבות ההשמעות ברדיו, הגיע רוקסן למקום 32 בארצות הברית, ו-A&M הוציאו אותו מחדש באנגליה, שם הגיע השיר למקום 12, ואיפשר לאלבום Outlandos להגיע למקום שישי ברשימת המכירות באנגליה ו-23 בארצות הברית.
מכאן הייתה הדרך להצלחה סלולה, גם אם דרשה עבודה קשה. הלהקה יצאה למסע הופעות עולמי שנמשך שנה שלמה, עם הופעות שהחלו ב-2,000 מושבים והגיעו ל-20,000 צופים בפסטיבל רדינג. בעקבות ההצלחה יצא בספטמבר Can't Stand Losing You מחדש והגיע למקום ה-2 במצעד הבריטי. Message in a Bottle, השיר הראשון מהאלבום Reggatta שיצא לאור כסינגל, הגיע בספטמבר 1979 למקום הראשון באנגליה, והאלבום עצמו היה במקום הראשון במשך ארבעה שבועות במצעד האלבומים. בדצמבר של אותה שנה Walking on the Moon הגיע למקום ראשון.
על אף ההצלחה באנגליה, הלהקה לא הצליחה לבסס את עצמה בשוק האמריקאי. מיילס קופלנד הבין שאין טעם להתעקש על השוק האמריקאי, והחליט להוציא את הלהקה למסע עולמי שאפתני: 37 ערים ב-19 מדינות. המסע החל בינואר 1980 בגרמניה, עבר לבאפלו במדינת ניו יורק בארצות הברית ומשם להונג קונג, ניו זילנד, הודו ומצרים. שתי המדינות האחרונות היו חדשות על מפת להקות הרוק, והופעות בהן היו חלוציות וזכו לתקשורת אוהדת באירופה.
סיום מסע ההופעות עבר בחזרה דרך יוון, איטליה, ספרד, גרמניה ולבסוף הופעה בעיר הולדתו של סטינג, ניוקאסל, שם 40,000 מעריצים התחרו על 4,000 מקומות באולם העירוני. לאחר מסע ההופעות היה על הלהקה לכתוב שירים חדשים כדי להקליט את האלבום הבא: Zenyatta Mondatta. סטינג פרש לביתו החדש בבוסום, הולנד והחל לכתוב שירים חדשים שלא התרכזו יותר ב"אני" אלא ב"עולם". הוא הסביר את השינוי בכך שעד אז הוא לא ראה את העולם והמסע הוא שהרחיב את אופקיו והשפיע על שיריו.
הקלטת האלבום הייתה מלחיצה לאור הצלחת הלהקה. הם הקליטו את האלבום באולפן משוכלל בעיר הילברסום, הולנד עם נייג'ל גריי הנאמן. אבל הלחץ, המחסור בשירים, סשנים לא מוצלחים של הקלטות ועייפות של חברי הלהקה גרמו לכך שזמן ההקלטות, שנקבע לחודש ביולי 1980, לא הספיק. הלהקה סיימה את הקלטת האלבום בארבע בבוקר ביום בו הם החלו את מסע ההופעות העולמי החדש שלהם, הלכו לנוח והמשיכו מיד להופעה הראשונה שלהם בבלגיה. כל אלה, ובנוסף ריב בין גריי למיילס קופלנד על כסף, גרם לכך שגריי עזב הלהקה.
תהילה חובקת עולם 1980–1982
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם יציאת האלבום Zenyatta Mondatta יצאה הלהקה למסע הופעות עולמי נוסף, כשהם עוצרים רק לחגוג את הצלחת האלבום באנגליה (מקום ראשון לאורך ארבעה שבועות בסתיו 1980), ובארצות הברית (מקום ב-20 העליונים במשך שישה חודשים, עם דירוג מרבי של מקום 5 ומכירות של אלבום פלטינה). גם הסינגלים הבולטים: Don't Stand So Close to Me ו-De Do Do Do, De Da Da Da זכו להצלחה ניכרת, כולל בארצות הברית, לראשונה מאז רוקסן.
מיילס קופלנד שלח אותם שוב למסע הופעות גרנדיוזי, שהחל בארגנטינה בדצמבר 1980, ולאחר מכן חזרה לאנגליה לקראת חג-המולד. בינואר 1981 הלהקה מילאה את המדיסון סקוור גארדן בניו יורק. משם הם יצאו ליפן ואוסטרליה. אבל החברים החלו להישבר, ובפברואר 1981 הם ביטלו מספר הופעות באירופה, עם שמועות על מתחים בנישואים של סטינג ושל סאמרס.
עם זאת, הלהקה החליטה להמשיך ולפעול בקצב חריג, על אף שלא הופעל עליהם לחץ מחברת ההקלטות A&M. ב-15 ביוני הם החלו בהקלטת האלבום הרביעי במונטסראט שבאיים הקריביים, באולפן ההקלטות המפורסם AIR ששירת גם את הביטלס. במקום נייג'ל גריי הם מינו את יו פדהאם, מפיק צעיר אך מנוסה, שהצליח כמפיק שותף של פיל קולינס.
הפעם האלבום הוקלט בקלות יחסית, וכלל שירים רבים שסטינג כתב במהלך השנה, בשילוב של קלידים שניגנו כל חברי הלהקה בשירים שונים, וסקסופון שסטינג החל ללמוד כמה חודשים לפני כן. שם האלבום – Ghost in the Machine – הוא מושג שטבע הפילוסוף ארתור קסטלר ואשר תיאר את הפליאה וההתלהבות מכך שהטכנולוגיה באולפן מסייעת ליצור מוזיקה טובה.
הצלחת האלבום והשירים הבולטים בו לא הפתיעה איש, עם Invisible Sun במקום שני באנגליה (לא יצא בארצות הברית), Ghost in the Machine במקום ראשון, Every Little thing She Does is Magic במקום ראשון באנגליה ושלישי בארצות הברית, כשהאלבום עצמו שמר על המקום השני במשך שישה שבועות. מסע ההופעות היה פחות אינטנסיבי, עם הופעות גדולות יותר ומועטות יותר ביחס לעבר, והחבורה המגובשת אפשרה לכל חבר למצוא את עצמו מחדש.
חברי הלהקה פנו כל אחד לנתיב עצמאי: סטינג פצח בקריירת משחק ככוכב הסרט Brimstone and Treacle, קופלנד כתב את המוזיקה לסרט של פרנסיס פורד קופלה Rumble Fish ולבלט "המלך ליר" שבוצע על ידי הבלט של סן פרנסיסקו, וסאמרס הקליט אלבום עם חבר נעוריו, רוברט פריפ, שהגיע למקום השישים במצעד האמריקאי.
תחילת דיבורים על גיבוש מחדש והקלטת האלבום הבא התרחשה בתקופה רעה לסטינג: הוא תבע את חברת Virgin על הפרת החוזה שלו אצלם מימיו ב-Last Exit, ובנוסף הוא נפרד מאשתו הראשונה פרנסיס, בפרידה שעירבה גם את הילדים ואת טרודי סטיילר, בת זוגו החדשה. סטינג עזב לאחוזה ששימשה את איאן פלמינג בכתיבת סדרת ספרי המתח והפעולה ג'יימס בונד בג'מייקה ושם תרגם את התקופה הרעה שעברה עליו לרצף השירים שמרכיב את האלבום החמישי – Synchronicity. הלהקה חזרה בסוף 1982 להקלטות באולפן במונטסראט ושם, לאחר ויכוחים קשים בנוגע לבחירת השירים, יצרו את האלבום שנחשב לטוב ביותר של הלהקה. הוויכוחים במהלך הקלטת האלבום זרעו את זרעי הפירוד בעתיד.
הסוף ואחריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]האלבום החדש היה שונה מקודמיו, בין היתר בשל להקות חיקוי רבות שצצו במהלך השנים. סטינג הקליט את השיר Synchronicity כמעט לבדו, בהתבסס על מושג מהפסיכותרפיה של יונג. האלבום כלל את להיטה הגדול והמזוהה ביותר עם הלהקה: Every Breath You Take. השיר היה חלק מהתרפיה של סטינג מהשנה הקשה שעברה עליו, ומתאר את הצורך האובססיבי להמשיך לעקוב אחרי האישה שנפרדה ממנו.
ביוני 1983, מיד לאחר שסטינג צילם את חלקו בסרט חולית, שני השירים הביאו את הלהקה לשיא, לאחר עבודה קשה לאורך שנים. שני השירים הגיעו למקומות הראשונים במצעדים באותו זמן במדינות רבות, ובארצות הברית הם החזיקו מעמד במקום הראשון לאורך 8 שבועות ו-17 שבועות, מה גם שמייקל ג'קסון הוציא באותה שנה את אלבומו המצליח Thriller. מגזין המוזיקה הנודע רולינג סטון הגדיר את הלהקה כ"אהובה ביותר בימינו" באותה שנה.
במסע העולמי שליווה את האלבום, ההופעות היו גדולות מאי-פעם, ויחד עם זאת החברים ניצלו את היכולות שרכשו לאורך השנים כדי ליצור הופעה ספונטנית. ההופעה באצטדיון Shea Stadium בניו יורק בפני 70,000 צופים הזכירה לרבים את הביטלס. הופעה נוספת שזכתה להצלחה ענקית הייתה הופעה באטלנטה ג'ורג'יה בארנה "אומני" (The Umni). הופעה זו תועדה בווידאו (ומאוחר יותר יצאה ב-DVD) והופצה כמזכרת למעריצי הלהקה תחת השם The Police Synchronicity Concert – Tour 1983. מיד בתום הסיבוב ההרגשה הייתה שזו תחילת הסוף.
ב-1984 החלו חברי הלהקה להקליט אלבום הופעות שלא יצא לפועל. לקראת תום השנה ניסו להקליט אלבום אולפן במונטסראט, שגם הוא בוטל. ב-1985 ניסו שוב להקליט אלבום חדש, שישי במספר, אבל בסופו של דבר הוציאו רק ביצוע חדש ללהיט הוותיק Don't Stand So Close to Me. כל אחד מחברי הלהקה המשיך בקריירת סולו: סאמרס הקליט אלבום שני עם רוברט פריפ; סטינג הופיע בשני סרטים; וקופלנד הקליט אלבום בקמרון ובקונגו. אבל ללא ספק הטריגר העיקרי לפירוק הלהקה היה אלבום היחיד המוצלח מאוד של סטינג The Dream of the Blue Turtles, שיצא ב-1985 והגיע למקום שלישי באנגליה ושני בארצות הברית. סטינג גם שר בנפרד מהלהקה במופע Live Aid ב-13 ביולי 1985.
לא הייתה הודעה רשמית על פירוק הלהקה אבל פוליס לא שבה להקליט עוד.
איחוד מחדש
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפירוק הלהקה ועד שנת 2006, האירועים המרכזיים בחיי הלהקה היו:
- הופעה משותפת של שלושת החברים בחתונתו של סטינג עם טרודי סטיילר בשנת 1992.
- ב-10 במרץ 2003 הוכנסה הלהקה להיכל התהילה של הרוק אנד רול וביצעה את הלהיטים הגדולים.
- ב-2004 הוציא הנרי פדובני אלבום, ובו הופיע שיר בביצוע משותף עם סטינג וסטיוארט קופלנד. איחוד ראשון של הלהקה בהרכב המקורי מאז 1977.
במהלך השנים היו שמועות לגבי איחוד מחדש של הלהקה, הוצאת אלבומים חדשים או מסעי הופעות. הלהקה התאחדה מחדש ב-2007 לצורך הופעה בטקס פרסי גראמי השנתי ה-49. הופעה זו הייתה הראשונה מזה 20 שנה, למעט אותן הופעות באירועים מיוחדים, שהוזכרו קודם לכן. בטקס גראמי הופיעה השלישייה וביצעה את הלהיט "Roxanne" כשסטינג מכריז: "Hello. We are the Police and we're back".
בעקבות ההופעה יצאה הלהקה לסיבוב הופעות עולמי בשנים 2007–2008. מסע זה, הראשון מזה 23 שנים, החל בהופעה בעיר ונקובר בקנדה בה הלהקה ביצעה חזרות.
מסע ההופעות לאחר האיחוד נמשך כשנה, סבב בכל חלקי העולם ונחשב למוצלח מבחינת היקפי מכירות הכרטיסים, אולם לא זכה לביקורות חיוביות. במהלך הסבב הודיע סטינג כי לאחר סיום מסע ההופעות הלהקה תתפרק שוב. "לא יהיה אלבום חדש, לא יהיה עוד מסע הופעות גדול, לאחר סיום המסע הנוכחי זה הסוף של פוליס". ההופעה האחרונה בסבב זה, וככל הנראה ההופעה האחרונה בכלל של הלהקה, התקיימה בתאריך ה-7 באוגוסט 2008, בניו יורק. מסע ההופעות הכניס 350 מיליון דולר ממכירות כרטיסים, ועוד עשרות מיליונים ממכירת דיסקים, חולצות ומוצרים אחרים[3].
חברי ההרכב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סטינג – מילים, לחן, שירה, גיטרה בס וכלים נוספים.
- אנדי סאמרס – גיטרה
- סטיוארט קופלנד – תופים, כלי הקשה
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבומי אולפן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1978: Outlandos D'Amour
- 1979: Reggatta De Blanc
- 1980: Zenyatta Mondatta
- 1981: Ghost in the Machine
- 1983: Synchronicity
אלבומי הופעות חיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1995: Live!
- 2008:Certifiable: Live in Buenos Aires
אוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1986: Every Breath You Take: The Singles
- 1990:Their Greatest Hits
- 1992:Greatest Hits
- 1995:Every Breath You Take: The Classics
- 1997:The Very Best of Sting & The Police
- 2007:The Police
- 2009:The 50 Greatest Songs
מיני-אלבומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1995:Voices Inside My Head (Remixes)
סינגלים וקליפים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | סינגל | שנת יציאת קליפ | מתוך האלבום |
|---|---|---|---|
| 1977 | Fall Out | ללא | סינגל ללא אלבום |
| 1978 | Roxanne | 1978 | Outlandos D'Amour |
| Can't Stand Losing You | 1978 | ||
| So Lonely | 1980 | ||
| 1979 | Roxanne (re-issue) | ||
| Can't Stand Losing You (re-issue) | |||
| Message in a Bottle | 1979 | Reggatta De Blanc | |
| Fall Out (re-issue) | סינגל ללא אלבום | ||
| Walking on the Moon | 1979 | Reggatta De Blanc | |
| Bring on the Night | |||
| 1980 | So Lonely (re-issue) | Outlandos D'Amour | |
| The Bed's Too Big Without You | 1979 | Reggatta De Blanc | |
| Don't Stand So Close to Me | 1980 | Zenyatta Mondatta | |
| De Do Do Do, De Da Da Da | 1980 | ||
| 1981 | Invisible Sun | 1982 | Ghost in the Machine |
| Every Little Thing She Does Is Magic | 1981 | ||
| Spirits in the Material World | 1981 | ||
| 1982 | Secret Journey | ||
| 1983 | Every Breath You Take | 1983 | Synchronicity |
| Wrapped Around Your Finger | 1983 | ||
| Synchronicity II | 1983 | ||
| King of Pain | 1983 | ||
| 1986 | Don't Stand So Close to Me '86 | 1986 | Every Breath You Take: The Singles |
| 1995 | Can't Stand Losing You (Live) | Live! | |
| 1997 | Roxanne '97 (Remix feat. Puff Daddy) | The Very Best of Sting & The Police | |
| 2000 | When the World Is Running Down (Different Gear vs. The Police) | סינגל ללא אלבום |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Message in a Box, אוסף שירי הלהקה בכל הזמנים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הפוליס (באנגלית)
הפוליס, ברשת החברתית פייסבוק
הפוליס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הפוליס, ברשת החברתית אינסטגרם
הפוליס, ברשת החברתית טיקטוק
הפוליס, סרטונים בערוץ היוטיוב
הפוליס, ברשת החברתית Goodreads
הפוליס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הפוליס, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
הפוליס, באתר ספוטיפיי
הפוליס, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
הפוליס, באתר Last.fm (באנגלית)
הפוליס, באתר AllMusic (באנגלית)
הפוליס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
הפוליס, באתר דיזר
הפוליס, באתר Discogs (באנגלית)
הפוליס, באתר Songkick (באנגלית)- הפוליס, באתר Genius
- הפוליס, באתר SecondHandSongs
הפוליס, באתר בילבורד (באנגלית)
הפוליס, באתר טיידל (באנגלית)
הפוליס, באתר אמזון מיוזיק- אתר רשמי של סטינג
- אתר רשמי של אנדי סאמרס
- אתר רשמי של סטיוארט קופלנד
- אתר רשמי של הנרי פדובני
- אתר הדיסקוגרפיה של פוליס
- הכרונלוגיה של פוליס
- חיים הנדוורקר, מרעידים את הקופות, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2008
- הפוליס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Guitarist Andy Summers and Rob Giles Release 'Circus Hero', Electronic Musician
- ^ Andy Summers finds new magic in Rock 'n' Roll, Qatar Tribune (ארכיון)
- ^ חיים הנדוורקר, מרעידים את הקופות, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2008
| פרס המוזיקה הבריטית ללהקה הבריטית | |
|---|---|
|