RBG - רות ביידר גינסבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
RBG - רות ביידר גינסבורג
RBG
RBGfilmPoster.jpg
כרזת הסרט
בימוי ג'ולי כהן, בטסי ווסט עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי בטסי ווסט, ג'ולי כהן עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים רות ביידר גינסבורג
Jane C. Ginsburg
James Steven Ginsburg
Nina Totenberg
גלוריה סטיינם עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה Miriam Cutler עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום Claudia Raschke עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
חברת הפקה CNN Films, פרטיסיפנט עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Magnolia Pictures, הולו עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 13 בדצמבר 2018 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 97 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט תיעודי
הכנסות 14.4 מיליון דולר[1]
www.rbgmovie.com
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

RBG - רות ביידר גינסבורגאנגלית: RBG) הוא סרט תיעודי אמריקאי משנת 2018, בהפקה ובימוי של בטסי ווסט וג'ולי כהן, המתמקד בחייה ובקריירה של רות ביידר גינסבורג - השופטת השנייה של בית המשפט העליון של ארצות הברית. לאחר הצגת הבכורה בפסטיבל הסרטים סאנדנס לשנת 2018, הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב-4 במאי 2018.

הסרט זכה לביקורות חיוביות מצד המבקרים והכניס 14 מיליון דולר ברחבי העולם. הוא נבחר על ידי המועצה הלאומית לביקורת כסרט התיעודי הטוב ביותר לשנת 2018, והיה מועמד למספר פרסים אחרים, לרבות פרס באפט"א לקולנוע עבור הסרט התיעודי הטוב ביותר. בטקס פרסי אוסקר ה-91 הסרט היה מועמד בשתי קטגוריות: הסרט התיעודי הטוב ביותר (אך הפסיד לסרט "סולו חופשי") והשיר המקורי הטוב ביותר (השיר "I'll Fight" של דיאן וורן הפסיד לשיר "Shallow" בביצוע ליידי גאגא מהסרט "כוכב נולד").

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתאר את הקריירה של שופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית רות ביידר גינסבורג, המשתרעת על פני כמה עשורים, וכיצד פיתחה מורשת משפטית תוך שהיא הופכת לאייקון תרבות הפופ. הסרט הוא תיאור ביוגרפי של גינסבורג מאז לידתה בברוקלין, ניו יורק, השכלתה בקורנל, הרווארד וקולומביה ובעקבותיה - עבודתה כפרופסור למשפטים, מינויה לבית המשפט הפדרלי לערעורים על ידי הנשיא ג'ימי קרטר, ומינויה בסופו של דבר לבית המשפט העליון על ידי הנשיא ביל קלינטון.

רות ביידר נולדה בברוקלין למשפחה יהודית אמריקאית מהדור הראשון. היא קיבלה תואר ראשון מאוניברסיטת קורנל, שם הכירה את בעלה, מרטין גינזבורג; הם נשארו נשואים עד מותו בשנת 2010. רות נרשמה ללימודי משפטים בהרווארד לפני שעברה לבית הספר למשפטים בקולומביה, בזמן שבעלה החל קריירה מצליחה כעורך דין לענייני מיסים בעיר ניו יורק. לאחר שסיימה את לימודיה בקולומביה, הפכה לפרופסור למשפטים בבית הספר למשפטים ראטגרס ובבית הספר למשפטים קולומביה.

כעורכת דין, רות ביידר גינסבורג הופיעה בפני בית המשפט העליון שש פעמים בתביעות העוסקות באפליה מגדרית, מתוכם זכתה בחמישה. היא טענה הן למען גברים והן למען נשים שנתקלו במקרים של הטיה מגדרית: בין התובעים שייצגה הייתה שרון פרונטירו (אנ'), אישה שסבלה מאפליה בתחום הדיור מצד חיל האוויר של ארצות הברית, והיה גבר אלמן, אב חד-הורי, שנשללו ממנו קצבאות ביטוח לאומי המשולמות בדרך כלל רק לאמהות חד הוריות. גינסבורג טענה בתיקים אלה בשנות השבעים, כאשר האפליה המגדרית השתוללה בחברה האמריקאית ובבית המשפט העליון כיהנו גברים בלבד, שהטילו ספק בטענות אודות אפליה כלפי נשים.

לאחר שנבחרה על ידי הנשיא ג'ימי קרטר, אושר מינויה של גינסבורג לבית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה ב-18 ביוני 1980. כהונתה זו הסתיימה ב-9 באוגוסט 1993, עקב השבעתה לבית המשפט העליון של ארצות הברית ב-10 באוגוסט 1993 - השופטת השנייה אי פעם. לאחר שענתה בכנות על שאלות בנושא הפלות ואפליה בסנאט, אושר מינויה ברוב של 96 נגד 3, שלדברי הנשיא ביל קלינטון זו הייתה תוצאה מדהימה בהתחשב בסביבה הפוליטית המפלגתית של שנות ה-80, שלא לדבר על עכשיו (מועד צילומי הסרט).

הסרט כולל ראיונות עם הפעילה הפמיניסטית גלוריה סטיינם ועם עיתונאית NPR נינה טוטנברג, שמתארות את הקריירה המהוללת של גינסבורג שהתמקדה בזכויות נשים. הסרט מציג בהרחבה את ההחלטה משנת 1996 בארצות הברית נגד וירג'יניה (אנ') - אחד מפסקי הדין התקדימיים הבולטים שהובאו בפני בית המשפט העליון, שאיפשר לצוערות להירשם למכון הצבאי וירג'יניה (VMI). כמה מבוגרות VMI מסבירות מדוע ההחלטה הייתה חשובה - הן עבורן באופן אישי, והן במאבק הכללי יותר למען זכויות נשים.

הסרט מתאר גם את מעמדה הציבורי של גינזבורג והפיכתה לאייקון של תרבות הפופ, החל מפרסומו של הספר הביוגרפי "Notorious R.B.G.: The Life and Times of Ruth Bader Ginsburg" שנכתב על ידי שאנה קניז'ניק ואיירין קרמון. קניז'ניק וקרמון הקימו יחד טאמבלר בשם "Notorious R.B.G.", שזכה לעוקבים רבים והוביל ליצירה של מרצ'נדייזינג בדמותו של גינזבורג, כגון חולצות טריקו וספלי קפה. הכינוי נוצר בהשראת שמו של הראפר הנוטוריוס בי. איי. ג'י.. בסרט, גינזבורג מאמצת בחיבה את הכינוי הזה, ומתלוצצת על כך שיש לה ולראפר הרבה מהמשותף: שניהם נולדו בברוקלין.

נכדתו של גינסבורג, המופיעה בסרט, היא בוגרת בית הספר למשפטים בהרווארד. היא מציינת שבמחזור שלה - בדיוק 50% מהסטודנטים הן נשים; כאשר רות למדה בבית הספר למשפטים בהרווארד, היא הייתה אחת מתוך תשע סטודנטיות בלבד, בכיתה של כ-560 סטודנטים סה"כ.

הסרט מבליט את הניגודיות שבין האישיות המאופקת של גינזבורג לבין זאת של בעלה, מרטין, שהוא אדם חברותי ופתוח. ילדיה של רות מציינים כי אף על פי שאמם עורכת דין מבריקה, היא טבחית נוראית. מרטין אומר שהוא נמנע מלהביע את דעתו בעניינים משפטיים בפני אשתו, והיא נמנעת מבישול לאחר שילדיהם התלוננו על חוסר מיומנותה הקולינרית.

הסרט מראה גם צד שובב של גינזבורג, אשר בדרך כלל שומרת על איפוק. היא נראית בסרט מחליפה "עקיצות" עם עמיתה, השופט השמרן אנטונין סקאליה, איתו היא מיודדת, ומכירה בכך שאהבתם לאופרה היא אחד הדברים המעטים שיש להם מן המשותף. בשנת 2016 גינזבורג השתתפה בהופעת קמאו באופרה "בת הגדוד" (אנ') מאת גאטנו דוניצטי, בתפקיד הדוכסית.

במהלך מסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016, התבטאה גינזבורג בצורה מזלזלת נגד מועמדותו של דונלד טראמפ, וספגה ביקורת מצד מספר פרשנים, שטענו כי התבטאויות אלו הפכו אותה לחשופה לטענות על הטיה שיפוטית בתיקים שידונו בהם בבית המשפט העליון אשר קשורים לממשלו של טראמפ. גינזבורג התנצלה על דבריה, והסנטור הרפובליקני אורין האץ' טען להגנתה כי גם משפטנית דגולה כמוהה עשויה ורשאית לעשות מדי פעם טעויות. הסרט מציין את השינוי במיקומה היחסי של גינזבורג, ביחס לכלל שופטי בית המשפט העליון, על פי עמדותיהם, ומציג כיצד ככל שבית המשפט העליון נטה יותר לכיוון השמרני, עמדותיה הליברליות של גינזבורג מיצבו אותה בדעת המיעוט בפסיקות רבות בתדירות גבוהה יותר, והיא ביטאה אותן בתקיפות רבה יותר.

למרות היותה בשנות השמונים לחייה, ואף על פי שחלתה ושרדה את מחלות הסרטן המעי הגס וסרטן הלבלב, גינזבורג המשיכה לעבוד ללא הפסקה, עד לשעות המאוחרות של הלילה, והסתפקה בשעות שינה ספורות בלבד. היא נראית בסרט עוסקת בפעילות גופנית בחדר כושר יחד עם מאמן אישי. כשנשאלה כמה זמן היא מתכננת להישאר בבית המשפט העליון (זאת מאחר שמינויה לבית המשפט העליון הוא לכל החיים), גינסבורג השיבה שהיא תישאר כל עוד היא מסוגלת לטפל בתיקים שהונחו בפניה במלוא היכולת והיושרה של כל שנות הניסיון שלה בעיסוק בעריכת דין.

השיר המקורי "I'll Fight", שנכתב על ידי דיאן וורן ומבוצע על ידי ג'ניפר הדסון, נשמע על רקע כתוביות הסיום של הסרט.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבמאיות ג'ולי כהן ובטסי ווסט עבדו בעבר על פרויקטים אחרים הקשורים לרות ביידר גינסבורג, ובשנת 2015 החליטו לעשות סרט דוקומנטרי המתמקד רק בה. בשנת 2016 עקבו השתיים אחרי גינסבורג לפגישות ונאומים שונים, כולל בשיקגו ובוושינגטון די. סי., במשך 20 שעות בסך הכל, וערכו עימה ראיון פנים אל פנים בשנת 2017.‏[2]

תגובות וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסות ורווחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 במאי 2018 הסרט עלה לאקרנים בצורה מוגבלת, והכניס 577,153 דולר מ-34 אולמות קולנוע בהם הוקרן במהלך סוף השבוע הראשון להפצתו, 16,975 דולר בממוצע לאולם.[3] בשבוע שלאחר מכן הסרט הוקרן ב-179 אולמות, והכניס 1.2 מיליון דולר במהלך סוף השבוע, והיה לסרט העשירי הרווחי ביותר בקופות הכרטיסים באותו סופ"ש.[4] השבוע השלישי, הסרט הוקרן ב-375 אולמות והכניס 1.3 מיליון דולר והיה לסרט ה-12 הרווחי ביותר באותו סופ"ש,[5] כאשר בשבוע הרביעי הכניס 1.1 מיליון דולר ושב לעשיריית הסרטים הרווחים ביותר לאותו שבוע.[6] זהו אחד מהסרטים העצמאיים המכניסים ביותר של שנת 2018.‏[7]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר האינטרנט Rotten Tomatoes לסרט יש דירוג של 95% בהתבסס על 166 ביקורות, וציון ממוצע של 7.43 מתוך 10. על פי דעת הרוב, נכתב באתר כי הסרט "אולי מטיף למקהלת הצופים שמעריצים את שופטת בית המשפט העליון רות ביידר גינזבורג, אבל עושה זאת ביעילות."[8] באתר Metacritic, לסרט ציון ממוצע משוקלל של 71 מתוך 100, בהתבסס על 32 מבקרים, ציון המעיד על "ביקורות חיוביות בדרך כלל".[9]

מבקר הניו יורק טיימס איי.או. סקוט כתב כי "הסרט קליל באופן בלתי צפוי, אך אין לטעות ברצינותו או בתשוקתו. תכונות אלה מהדהדות בעוצמה בהתנגדות שעשויה להתגלות כמורשת המתמשכת ביותר של השופט גינזבורג, והסרט הוא, מעל לכל, מחווה לקולה".[10] בסקירה עבור הוליווד ריפורטר, כתבה לסלי פלפרין כי "... יש משהו מרגיע מאוד בסרט זה, סרט תיעודי אודות שופטת בית המשפט העליון רות ביידר גינזבורג ... מפוכחת, מנומסת, אינטליגנטית מאוד, קפדנית וטיפ-טיפה משעממת".[11]

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס תאריך הטקס קטגוריה מועמד/ים תוצאה הערות
Hollywood Music in Media Awards 14 בנובמבר 2018 שיר מקורי - תיעודי מרים קאטלר מועמדות [12]
שיר מקורי - תיעודי דיאן וורן (עבור "I'll Fight") זכייה
National Board of Review 8 בינואר 2019 הסרט התיעודי הטוב ביותר RBG זכייה [13]
Cinema Eye Honors 10 בינואר 2019 פרס חביב הקהל RBG מועמדות [14]
Producers Guild of America Awards 19 בינואר 2019 הפקת סרט תיעודי הטובה ביותר בטסי ווסט, ג׳ולי כהן מועמדות [15]
Directors Guild of America Awards 2 בפברואר 2019 בימוי סרט תיעודי הטוב ביותר בטסי ווסט, ג׳ולי כהן מועמדות [16]
פרס באפט"א לקולנוע 10 בפברואר 2019 הסרט התיעודי הטוב ביותר בטסי ווסט, ג׳ולי כהן מועמדות [17][18]
פרס סטלייט 17 בפברואר 2019 הסרט התיעודי הטוב ביותר RBG מועמדות [19]
פרס אוסקר 24 בפברואר 2019 הסרט התיעודי באורך מלא הטוב ביותר בטסי ווסט, ג׳ולי כהן מועמדות [20]
השיר המקורי הטוב ביותר דיאן וורן (עבור "I'll Fight") מועמדות
Academy of Television Arts & Sciences 30 במאי 2019 Outstanding Programs and Storytellers Advancing Social Change Through Television RBG זכייה [21]
פרס אמי לבידור בפריים טיים 14 בספטמבר 2019 הצטיינות יוצאת דופן ביצירת סרטים דוקומנטריים ג׳ולי כהן, בטסי ווסט (מפיקות)
איימי אנטליס, קורטני סקסטון (מפיקות אחראיות)
זכייה [22]
בימוי סרט תיעודי הטוב ביותר בטסי ווסט, ג׳ולי כהן מועמדות
עריכת סרט תיעודי הטובה ביותר קרלה גוטיירס מועמדות
הלחנת מוזיקה לסרט תיעודי הטובה ביותר מרים קאטלר מועמדות

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "RBG (2018)". The Numbers. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  2. ^ Harloe, Kate (4 במאי 2018). "How Two Filmmakers Convinced RBG to Let Them Film Her Workout". Mother Jones. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018. 
  3. ^ D'Alessandro, Anthony (6 במאי 2018). "'Avengers: Infinity War' Is Second-Fastest Pic To $400M With Second-Best 2nd Weekend Ever At $112M+ – Sunday". Deadline Hollywood. Penske Business Media. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018. 
  4. ^ Brooks, Brian (13 במאי 2018). "The Seagull & Beast Top Crowded Market: RBG Crosses $2M – Specialty Box Office". Deadline Hollywood. Penske Business Media. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018. 
  5. ^ D'Alessandro, Anthony (20 במאי 2018). "'Deadpool 2' Swinging In As Second-Best Opening For R-Rated Pic With $125M". Deadline Hollywood. Penske Business Media. בדיקה אחרונה ב-20 במאי 2018. 
  6. ^ D'Alessandro, Anthony (27 במאי 2018). "Why Is 'Solo' Flying So Low At The B.O.? Memorial Day Opening Now At $101M+ – Early Sunday Update". Deadline Hollywood. Penske Business Media. בדיקה אחרונה ב-27 במאי 2018. 
  7. ^ Erbland, Kate (9 בינואר 2018). "The 20 Highest Grossing Indies of 2018 (A Running List)". IndieWire. בדיקה אחרונה ב-24 ביוני 2018. 
  8. ^ "RBG (2018)". Rotten Tomatoes. Fandango Media. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2019. 
  9. ^ "RBG Reviews". Metacritic. CBS Interactive. בדיקה אחרונה ב-23 בפברואר 2019. 
  10. ^ Scott, A. O. (3 במאי 2018). "Review: In RBG', the Life and Times of a Beloved and Controversial Supreme Court Justice". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018. 
  11. ^ Felperin, Leslie (21 בינואר 2018). "RBG: Film Review | Sundance 2018". The Hollywood Reporter. בדיקה אחרונה ב-16 במאי 2018. 
  12. ^ Xu, Linda (15 בנובמבר 2018). "Hollywood Music in Media Awards: Full List of Winners". The Hollywood Reporter. בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2018. 
  13. ^ Lewis, Hilary (27 בנובמבר 2018). "'Green Book' Named Best Film by National Board of Review". The Hollywood Reporter. בדיקה אחרונה ב-28 בנובמבר 2018. 
  14. ^ Tapley, Kristopher (8 בנובמבר 2018). "Hulu's 'Minding the Gap' Ties Cinema Eye Honors All-Time Nominations Record". Variety. בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2018. 
  15. ^ "All Motion Picture and TV Nominations for 30th Annual Producers Guild Awards presented by Cadillac". Producers Guild of America. 4 בינואר 2019. בדיקה אחרונה ב-7 בינואר 2019. 
  16. ^ "DGA Announces Nominees for Outstanding Directorial Achievement in Television, Commercials and Documentary for 2018". Directors Guild of America. 7 בינואר 2019. בדיקה אחרונה ב-7 בינואר 2019. 
  17. ^ "The full list of winners at the 2019 Bafta film awards". The Guardian. 10 בפברואר 2019. בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2019. 
  18. ^ "Film | Documentary in 2019". British Academy of Film and Television Arts. בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2019. 
  19. ^ "2018 Awards Nominees". International Press Academy. אורכב מ-המקור ב-2018-11-29. בדיקה אחרונה ב-10 בדצמבר 2018. 
  20. ^ "The 91st Academy Awards". Academy of Motion Picture Arts and Sciences. בדיקה אחרונה ב-22 בינואר 2019. 
  21. ^ "Television Academy Honors Announced". Academy of Television Arts & Sciences. בדיקה אחרונה ב-23 באפריל 2019. 
  22. ^ "RBG". Emmys.com. Academy of Television Arts & Sciences. בדיקה אחרונה ב-16 ביולי 2019.