אנטונין סקאליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנטונין סקאליה

אנטונין גרגורי סקאליהאנגלית: Antonin Gregory Scalia;‏ 11 במרץ 1936 - 13 בפברואר 2016) היה שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית בשנים 1986-‏2016. בפסיקותיו מיצב עצמו סקאליה כאחד מדובריה החריפים והנחרצים ביותר של השמרנות האמריקנית והפך לנערץ בחוגים דתיים ולשנוא נפשם של הליברליים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקאליה נולד בניו ג'רזי למשפחה קתולית. אביו, פרופסור שהתמחה בחקר השפות הרומאניות, היגר מאיטליה.

סקאליה התחנך בבתי ספר קתוליים. את התואר במשפטים קיבל מאוניברסיטת הרווארד, שאותה סיים ב-1960. ב-1967 היה לפרופסור למשפטים באוניברסיטת וירג'יניה.

ב-1971 שירת את ממשל נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון והתמחה בהסדרת ענייני הטלוויזיה בכבלים. שירת בתפקידים משפטיים שונים גם בממשל ג'רלד פורד. ב-1977 שב לאקדמיה, לאוניברסיטת שיקגו.

ב-1982 מינה אותו הנשיא רונלד רייגן לשופט בבית המשפט הפדרלי לערעורים בוושינגטון הבירה. ב-1986 מינה אותו רייגן לשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, מינוי שאושר בסנאט פה אחד. הוא היה לשופט הראשון בבית המשפט ממוצא איטלקי.

היה קתולי אדוק, אב לתשעה ילדים שאחד מהם הוא כומר.

סקאליה נפטר ב-13 בפברואר 2016 בעת שינתו בבית נופש באזור אל פאסו.

דרכו בבית המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז מינויו נחשב סקאליה לדוברה הנחרץ ביותר של השמרנות בבית המשפט. פרשנותו לחוקה התבססה על היצמדות לטקסט שלה ולאופן המקורי שבה נתפסה עם כתיבתה ועל הסתייגות נמרצת מכל קריאה מרחיבה יותר שלה. השנינות והחריפות שבה נהג לכתוב את חוות הדעת שלו, לעתים קרובות בדעת מיעוט, הפנו אליו את תשומת הלב, אף יותר מאשר אל נשיא בית המשפט ויליאם רנקוויסט, שנחשב למעט מתון ממנו. בניגוד מסוים לגישתו לחוקה, לגבי חקיקה של הקונגרס הבליט סקאליה את ההיצמדות לטקסט, גם כשהיא כרוכה בהתעלמות מכוונות המחוקק.

עם מינויו של השופט קלרנס תומאס ב-1991 מצא לעצמו סקאליה "תאום משפטי". עם השנים הסתמנו הבדלי דגשים קלים בין השניים, אך על פי רוב היו פסיקותיהם דומות מאוד. סקאליה היה זהיר מעט יותר מתומס ביחס להפיכת תקדימים עתיקים של בית המשפט, ופחות קיצוני בעניין הזכויות של מדינות ארצות הברית.

כעמיתיו השמרנים תמך סקאליה בצמצום כוחו של הקונגרס ובהגדלת כוחן של המדינות, לפי המבנה הפדרלי המקורי שאותו ראו כותבי החוקה לנגד עיניהם. כשהחליט הרוב, שאליו הצטרף, להתערב בהחלטת בית המשפט של מדינת פלורידה להמשיך את ספירת הקולות בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2000, החלטה שהבטיחה את ניצחונו של ג'ורג' בוש הבן על אל גור, הותקף כצבוע. לדברי המתנגדים, ההחלטה סתרה את השקפתו שאל לממשל הפדרלי להתערב בענייני המדינות. כבר בצו הביניים עורר סקאליה את חמת זעמם של תומכי המפלגה הדמוקרטית. הוא קבע שיש לעצור את הספירה לאלתר פן התמשכותה תפגע בלגיטימיות של ניצחון בוש, אם יזכה בעתירה לבסוף.

התנגדותו למציאת היתר בחוקה להפלה מלאכותית הייתה נחרצת. זו השאלה המפלגת את הציבור האמריקני ביחסו לבית המשפט יותר מכל. עם זאת, סקאליה הדגיש שכפי שאין בחוקה היתר להפלות, גם אין בה איסור להן - השאלה צריכה להיוותר לשיפוטן של המדינות. לגבי המתות חסד, הוא ניסח עמדתו ביובש במילים "אין זכות חוקתית למות".

השקפתו הייתה שאפליה מתקנת בקבלה לאוניברסיטאות אינה חוקתית וסותרת את ההבטחה לשוויון לפני החוק. הוא צמצם את הפרדת הדת מהמדינה.

סקאליה פסק בעקביות בזכות עונש המוות, גם כנגד מפגרים וקטינים. על אף התנגדותו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני לעונש זה, הביע סקאליה את אמונתו כי אין בו סתירה להשקפה הקתולית. לדעתו, שופט קתולי שדתו מביאה אותו להתנגד לעונש מוות חייב לפסול עצמו מלשבת בדין. בהקשר זה, התנגד לשימוש במשפט בינלאומי בפרשנות החוקה והתפלמס על כך עם עמיתו סטיבן ברייר, מייצג ההשקפה ההפוכה.

התנועה ההומוסקסואלית החשיבה אותו לאחד מיריביה הגדולים. ב-2004 פסק בית המשפט שלא ניתן לאסור על קיום יחסי מין "שלא כדרך הטבע" (פסק דין לורנס נגד טקסס) והפך את היחסים החד-מיניים, אם הם נעשים בין בגירים ובהסכמה, לחוקיים בכל מדינות ארצות הברית. סקאליה כתב דעת מיעוט מתנגדת חריפה. בתגובה, כשהופיע בפני סטודנטים בניו יורק הדהים אותו סטודנט כששאל אותו האם הוא מקיים יחסים שלא כדרך הטבע עם אשתו.

החלטתו שלא לפסול עצמו בדיון בעניינו של סגן הנשיא ריצ'רד צ'ייני עוררה מחלוקת, לאחר שנודע שהשניים יצאו יחד לציד ברווזים. סקאליה הסביר שלא הייתה הצדקה לפסילה מאחר שהעתירה שבאה לפני השופטים כוונה כנגד צ'ייני בתוקף תפקידו בממשל, ולא באופן אישי. התשובה "קווה קווה" שהשיב בלעג לשאלה בנידון צוינה בתקשורת בתימהון.‏[1]

לעתים נדירות קרה שהיצמדותו לחוקה ולכוונתה המקורית הביאה אותו לתמיכה בהשקפה ליברלית, כך אירע כשסבר ששריפת דגלים מוגנת על ידי התיקון הראשון לחוקה המבטיח את חופש הביטוי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רחביה ברמן, קוואק קוואק, אמר כבוד השופט העליון, וואלה! חדשות, 19 בפברואר 2004
בית המשפט העליון של ארצות הברית

נשיא בית המשפט: ג'ון רוברטס

אנתוני קנדי · קלרנס תומאס · רות ביידר גינסבורג · סטיבן ברייר · סמואל אליטו · סוניה סוטומיור · אלנה קגן
Seal of the United States Supreme Court.svg