גראד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
BM-21 גראד
BM-21Ural-375D.jpg

משגרי גראד
מדינה Flag of the Soviet Union.svg  ברית המועצות
שנה 1963
מערכה מלחמת צ'צ'ניה השנייה, מלחמת צ'צ'ניה הראשונה, המלחמה בדרום אוסטיה, מלחמת אפגניסטן, מבצע עופרת יצוקה, מבצע עמוד ענן
קליבר 122.4 מ"מ
אורך 7.35 מטרים
רוחב 2.40 מטרים
גובה 3.09 מטרים
אורך קנה 3.0 מטרים
משקל 13.71 טון (משקל המשגר)
צוות 4
קצב אש 40 רקטות ב-20 שניות, רקטה בודדת 0.5 שניות
מהירות לוע 690 מטר לשנייה
טווח מקסימלי 40 ק"מ
מנוע ZIL 375, בעל 180 כ"ס, מקורר מים, V-8 בנזין
מהירות 75 קמ"ש בכביש, 35 קמ"ש בשטח
טווח פעולה 405 ק"מ
משגר רקטות רב-קני APR-40, גרסה רומנית למשגר ה"גראד" הסובייטי
מספר הרקטות שנורו מרצועת עזה על פי שנים
פגיעת רקטת גראד בבאר שבע, 7 בינואר 2009

הגראד היא רקטה ארטילרית סובייטית בקליבר 122 מ"מ לטווח קצר-בינוני. היא פותחה כחלק ממערכת BM-21 Grad (רוסית: БМ-21 "Град"‎, רכב קרבי, Boyevaya Mashina, שהוא בעצם משגר רקטות רב-קני על גבי תובה אופנית) ו-9K51 Grad (הרקטה עצמה). הגראד פותחה בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 בידי ברית המועצות וכיום היא אחת מהרקטות הארטילריות הנפוצות בעולם והוכיחה את עצמה ככלי נשק יעיל בעימותים רבים. הגראד נמצאת בשימוש גם בידי חזבאללה בלבנון, פת"ח, חמאס וארגוני הטרור הפלסטיניים ברצועת עזה.

פירוש המילה הרוסית "גראד" הוא ברד.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"גראד", או מערכת ה-BM-21 הכוללת משגר רב-קני 122 מ"מ, היא מערכת הכוללת משגר רב-קני ורקטות תואמות.

הגראד נכנסה לשירות בשורות הצבא האדום בשנת 1963 והחליפה את משגרי ה-BM-14 בקוטר 140 מ"מ המיושנים. היא מורכבת מתובת משאית Ural-375D עם הנעה אופנית 6-על-6, עליה הותקן משגר ובו מערך של 40 צינורות שיגור, מסודרים במלבן בן 4 שורות. הרכב מונע בידי מנוע בנזין V-8 שהפיק 180 כוחות סוס, ויכול להגיע למהירות כביש מרבית של 75 קמ"ש. ב-1976 הוחלפה התובה במשאית Ural-4320 החדשה יותר. בדגם הצ'כוסלובקי RM-70 המשגר מורכב על משאיות טטרה 813 בעלת הנעה אופנית 8-על-8. המשאית גם נושאת מחסנית נוספת של 40 רקטות המקטינה את זמן הטעינה.

צוות של חמישה חיילים יכול לפרוש את המערכת ולהכינה לירי ב-3 דקות. לפני הירי, שתי חצובות מונמכות על מנת לתמוך את הרכב ומשגר הרקטות מופנה לכיוון אחר מזה של הקבינה הלא ממוגנת. הצוות יכול לבחור האם לשגר את הרקטות בהפעלה דרך הקבינה או במתקן הפעלה בשלט רחוק המקושר באמצעות כבל של עד 64 מטרים. ניתן לשגר את כל 40 הרקטות במטח קצר שאורכו 20 שניות בלבד, אך ניתן לשגרן גם רקטה אחר רקטה בהפרשי זמנים זה מזה. הכוונת הוא טלסקופ פנורמי מדגם PG-1M. ניתן לקפל את ה"גראד" ולהכינו לתזוזה תוך שתי דקות, זו תכונה שימושית כאשר יש להתחמק מאש נגד סוללות. הטעינה נעשית באופן ידני ואורכת כ-10 דקות. בדגם הצ'כוסלובקי ניתן לנסוע כשהמשגר טעון.

רקטות ה"גראד" ניתנות לירי גם ממשגרים מאולתרים. אורכן הוא 2.87 מטר וקוטרן 122 מ"מ. בעת הירי, הרקטה מקבלת תנועה סיבובית עקב הסלילים שבצינור השיגור התקני. תנועת סיבוב זו, יחד עם סנפירי הייצוב שלה, עוזרים לשמור אותה במסלולה. את הרקטה ניתן לחמש במגוון ראשי חץ: נפיץ נגד אדם, כימי ועוד. ראשי הקרב שוקלים כ-20 ק"ג, המשקל המדויק תלוי בסוג ראש הקרב. טווח הרקטות מגיע עד ל-40 ק"מ. קיימות גם רקטות לטווח קצר עם טווח ירי של 1.5-15 ק"מ.

הדיוק היחסי של המערכת וכמות הרקטות שכלי הרכב מסוגל לשגר במהירות על מטרת אויב הופכות אותו למערכת נשק יעילה ביותר, בייחוד בטווחים קצרים ובינוניים. גדוד אחד של 18 משגרים יכול לשגר מטח של 720 רקטות, דבר הגורם הלם פסיכולוגי לאויב, בנוסף לנזק העצום כאשר הרקטות פוגעות. חסרונן העיקרי הוא דיוק סטטיסטי, כלומר: אי אפשר לכוון רקטה אחת במדויק אל יעדה אלא רק מטחים שנוחתים באזור המטרה. אי לכך, צבא הרוצה להימנע מפגיעה באזרחים בלוחמה בשטח בנוי לא יוכל להשתמש ברקטות אלו. בנוסף, ירי של רקטות בודדות במרווחי זמן ארוכים מאבד מיעילותה של המערכת.

לגראד קיימים גם משגרים חד-קניים ניידים, הן תקניים והן מאולתרים. משגרים אלה קטנים יותר וניידים יותר ולכן קשה יותר לאתר אותם ולפגוע בהם. על כן, המשגרים החד-קניים מועדפים על ארגוני הטרור השונים המשתמשים ברקטות הגראד.

הגראד היא מערכת הרקטות הארטילרית הנפוצה ביותר בעולם, ונמצאת בשימושן של יותר מ-50 מדינות. היא יוצרה בשנים האחרונות ברוסיה, רומניה, צפון קוריאה, מצרים, סין וצ'כיה.

רקטות גראד והסכסוך הישראלי-ערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגראד נמצאת בשימוש גם בידי חזבאללה בלבנון, חמאס, פת"ח וארגוני טרור פלסטיניים נוספים שפועלים ברצועת עזה. הרקטות הנורות אל עבר ישראל חמושות בדרך כלל בראש קרבי "נגד אדם" (נ"א) הכולל רסס (בצורת אלפי גולות מתכת) במטרה לגרום למספר נפגעים מקסימלי ולהגביר את הנזק בקרב בני אדם הנמצאים באזור הפיצוץ של הרקטה. לעתים ארגון החמאס משגר לעבר יישובים ישראלים רקטת גראד ללא הכדוריות (הגולות) בכך מקטין את משקל הרקטה ומאריך את הטווח. ב-28 במרץ 2006 נורתה רקטת גראד 122 מ"מ (כנראה מדגם 9M28F או 9M22U או M21-OF-S), שכונתה בתקשורת הישראלית "קטיושה", מרצועת עזה אל עבר אשקלון. במסגרת מלחמת לבנון השנייה (2006) נורו על ידי חזבאללה למעלה מ-3,000 רקטות גראד לעבר יישובי צפון ישראל. במהלך מבצע עופרת יצוקה ולאחריו נורו על ידי החמאס רקטות גראד על יישובי דרום ישראל, בהם אשדוד, באר שבע, קריית גת, אשקלון, אופקים ונתיבות.

מכונית בבאר שבע שנפגעה מגראד

באפריל 2011 יורטו בהצלחה מספר רקטות גראד שנורו לעבר אשקלון ובאר שבע. יירוטים אלה היו היירוטים המבצעים הראשוניים של רקטות לטווח בינוני בידי מערכת "כיפת ברזל" להגנה נגד טילים, פרי פיתוח ישראלי של החברות רפאל - מערכות לחימה מתקדמות, אלתא מערכות ואמפרסט מערכות.

מפרט טכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

משגר BM-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תובה: Ural 375-D 6x6 wheeled (אופני)
  • צוות: 5 (8 עם קומפלס 9K51).
  • זמני תפעול:
    • פרישה: 3 דקות.
    • קיפול: 2 דקות.
  • משגר: 9P132, ארבע שורות של 10 צינורות בקליבר 122 מ"מ
  • קצב אש:
    • מטח מלא: 40 רקטות ב-20 שניות
    • זמן שיגור לרקטה בודדת: 0.5 שנייה
    • זמן טעינה מחדש: 10 דקות
  • בקרת אש: : PG-1M Panoramic Telescope (PANTEL), collimator K-1

רקטות סובייטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רקטת 9M28F - רקטה לטווח קצר, מצויה בידי ארגוני הטרור
    • ראש קרבי: נגד-אדם (נ"א), נפיץ.
    • טווח מינימלי: 1500 מטר.
    • טווח מרבי: 15380 מטר (כ-15 ק"מ).
    • משקל ראש קרבי: 21.0 ק"ג.
    • אורך רקטה: 2.87 מטר.
  • רקטת 9M22U - רקטה לטווח ארוך
    • ראש קרבי: נגד-אדם (נ"א), נפיץ.
    • טווח מינימלי: 5000 מטר.
    • טווח מרבי: 20380 מטר.
    • משקל ראש קרבי: 18.4 ק"ג
    • אורך רקטה: 2.87 מטר.
  • רקטת 9M28K
  • רקטת 9M519
  • רקטת 9M521
    • ראש קרבי: נ"א, נפיץ.
    • טווח מרבי: 40 ק"מ.
    • משקל רש"ק: 21 ק"ג.
  • רקטת 9M522
    • ראש קרבי: נ"א, נפיץ.
    • טווח מרבי: 37.5 ק"מ.
    • משקל רש"ק: 25 ק"ג.
  • רקטת 9M217
    • ראש קרבי: נ"א, נפיץ.
  • רקטת 9M218

רקטות זרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רקטת Type 90A - רקטה סינית
    • ראש קרבי: נגד-אדם (נ"א), נפיץ.
    • טווח מינימלי: 12700 מטר.
    • טווח מרבי: 32700 מטר (כ-32 ק"מ).
    • משקל ראש קרבי: 18.3 ק"ג.
    • אורך רקטה: 2.75 מטר
  • רקטת M21-OF-FP - רקטה רומנית
    • ראש קרבי: נגד-אדם (נ"א), נפיץ.
    • טווח מינימלי: 5000 מטר.
    • טווח מרבי: 20400 מטר (כ-20 ק"מ).
    • משקל ראש קרבי: 6.35 ק"ג.
    • משקל רקטה: 65.4 ק"ג.
    • אורך רקטה: 2.87 מטר
  • רקטת M21-OF-S - רקטה לטווח קצר, תוצרת רומניה
    • ראש קרבי: נגד-אדם (נ"א), נפיץ.
    • טווח מינימלי: 1000 מטר.
    • טווח מרבי: 12700 מטר (כ-12 ק"מ).
    • משקל ראש קרבי: 6.35 ק"ג.
    • משקל רקטה: 46.6 ק"ג.
    • אורך רקטה: 1.927 מטר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]