לדלג לתוכן

Two Rooms: Celebrating the Songs of Elton John & Bernie Taupin

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Two Rooms: Celebrating the Songs of Elton John & Bernie Taupin
אלבום גרסאות כיסוי מאת אומנים שונים
יצא לאור 22 באוקטובר 1991
הוקלט זמנים שונים
סוגה רוק • פופ
שפה אנגלית
אורך 79:21
חברת תקליטים פולידור רקורדס
הפקה מפיקים שונים
סינגלים מ-Two Rooms: Celebrating the Songs of Elton John & Bernie Taupin
  1. "Don't Let the Sun Go Down on Me"
    תאריך יציאה: ספטמבר 1991
  2. "Rocket Man"
    תאריך יציאה: דצמבר 1991

Two Rooms: Celebrating the Songs of Elton John & Bernie Taupin (בעברית: שני חדרים: חוגגים את השירים של אלטון ג'ון וברני טופין) הוא אלבום הוקרה לאלטון ג'ון וברני טופין הכולל גרסאות כיסוי ל־16 משיריהם. הוא יצא לאור ב־22 באוקטובר 1991. שם האלבום נלקח משירו של ג'ון "Two Rooms at the End of the World" (בעברית: "שני חדרים בסוף העולם")[א] המתייחס לשיטת עבודתם של שני היוצרים, המלחין ג'ון והפזמונאי טופין, שעבדו (כמעט תמיד) בחדרים נפרדים, גם כאשר היו נוכחים באותו מקום[1][2]. שם זה הוא גם שמו של סרט המתעד את שיתוף הפעולה בין השניים.

"שני חדרים" הוא מאלבומי ההוקרה הבודדים שהגיעו לצמרת "20 הגדולים" במצעד בילבורד 200, תוך שהגיע לאלבום פלטינה ומכר יותר מ־1.3 מיליון עותקים בארצות הברית[3][4]. כמה ביצועים באלבום זכו לאהדת הביקורת והקהל, בהם גרסתה של שינייד או'קונור ל־"Sacrifice"[5], גרסתה המושפעת רגאיי של קייט בוש ל־"Rocket Man" (שנכללה בכמה רשימות "גרסאות הכיסוי הטובות בכל הזמנים" – ראו גרסת קייט בוש) וגרסתה של טינה טרנר ל־"The Bitch Is Back", שעליה קיבלה טרנר מועמדות לגראמי[ב][6].

הצלחה מסחרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום הגיע למעמד אלבום פלטינה בארצות הברית[7], בריטניה[8], קנדה[9], אוסטרליה[10] וניו זילנד[11], ולאלבום זהב בצרפת[12].

סינגלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן האלבום יצאו שני סינגלים: גרסתה של אולטה אדמס (אנ') ל־"Don't Let the Sun Go Down on Me" הגיעה למקום ה־33 במצעד הסינגלים הבריטי[13]. גרסתה של קייט בוש ל־"Rocket Man" הגיעה למקום ה־12 במצעד הסינגלים הבריטי[14] ולמקום השני באוסטרליה, שם עברה את מיקום השיא של השיר המקורי במקומות אחדים[15].

גרסתן של בנות להקת וילסון פיליפס (אנ') ל־"Daniel" לא יצאה כסינגל, ובכל זאת הגיעה למקום השביעי במצעד השירים העכשוויים למבוגרים של "בילבורד" בעקבות השמעות רדיו מרובות[16].

ביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן יציאתו קיבל האלבום ביקורות מעורבות, שתיארו אותו כ”בלתי אחיד” ברמתו[17]. איוון קטר, מבקר "AllMusic", הגדיר אותו אף הוא "בלתי אחיד" בין הביצועים, ואף ביקר כמה מבחירות השירים, בכותבו: ”אף על פי שאלטון ג'ון וברני טופין כתבו רבים משירי הפופ הטובים ביותר בשנות ה־70 וה־80, הם כתבו יותר מלא מעט כישלונות באותה מידה. כמה מהם נבחרו לאוסף הזה”. הוא המשיך ופירט: את השיר שאותו בחרה טינה טרנר, "The Bitch Is Back", כינה ”ילדותי באופן מגוחך” (מאוחר יותר הביצוע קיבל מועמדות לגראמי[6]) ואת השיר "Philadelphia Freedom", כינה ”המנון דיסקו מיושן באופן מביך”. עם זאת, הוסיף, ”רוב השירים ב'שני חדרים' נמשכו מהאיי ליסט של אלטון וברני, וחלק מהם באמת ממחישים את עומק יכולות הכתיבה שלהם”. הוא כתב ששינייד או'קונור ”מגלה את הנשמה המיוסרת שבשיר הגירושין מ־1989, "Sacrifice", באופן שאותו ההקלטה המקורית מעולם לא עשתה”, ושביצוע "הטנור הקורן" של ג'ורג' מייקל ”מצית אש מתחת ל־'Tonight'”. על הביצוע של סטינג כתב שהוא ”הביצוע הבלתי נשכח ביותר [באלבום], שמביא מלנכוליה מכושפת לשיר הנשמע לעתים רחוקות 'Come Down in Time'”. לסיכום כתב: ”האלבום מצליח להעביר את ההשפעה והפוריות העצומות של שיתוף הפעולה בין ג'ון וטופין. אבל הוא לפעמים גורם לך לחשוב שהם היו מעט מדי פוריים, ושההשפעה שלהם לא תמיד הייתה טובה”[18]. שרון מולדאבי כתב ש”תכולתו המוזיקלית מוצלחת מאוד”[19].

ביקורות רטרוספקטיביות נוטות לתפוס את האלבום כמשובח: המחבר מארק בגו (אנ') כינה את האלבום: ”אלבום הוקרה גדול”[20]. עיתונאית המוזיקה דנה קסלר, בביקורתה על אלבומי ההוקרה מ־2018 לג'ון וטופין, (Revamp & Restoration), התייחסה ל"שני חדרים" כאלבום בעל ”משקל סגולי [...] שם אשכרה היו ביצועים המתעלים על המקור”[21].

גרסאות האמנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריק קלפטון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשנותו של קלפטון ל־"Border Song" בלוזית נינוחה, בשונה מהאופי הדרמטי של המקור, וכוללת שימוש בכלי נשיפה. קלפטון סיפר:

...הייתה בחירת שירים טובה [...] אבל זה היה יותר מתאים לי מכל שיר אחר שיכולתי לחשוב עליו, כי יכולתי להרגיש את הדרך לעשות את זה [...] בדרך שעשיתי זאת, עם חטיבת כלי הנשיפה, בסוג של דרך בלוזית.

קייט בוש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסתה המושפעת רגאיי של בוש ל־"Rocket Man" יצאה כסינגל והגיעה למקום ה־12 בבריטניה[14] ולמקום השני באוסטרליה (שם עברה את גרסת המקור)[15].

ב־2007 בחרו קוראי "Observer Music Monthly" (של "האובזרבר") בגרסתה של בוש לגרסת הכיסוי הטובה בכל הזמנים[22][23]. ב־2013, נכללה הגרסה ברשימת 50 גרסאות הכיסוי הטובות בכל הזמנים במשאל קוראי "NME"‏[24], וב־2015 מנו מבקרי "דיילי טלגרף" הבריטי את גרסתה בין חמישים גרסאות הכיסוי הטובות בכל הזמנים[25][26].

בוש מצוטטת על גבי עטיפת הסינגל:

מגיל 11, אלטון ג'ון היה הגיבור הגדול שלי. אהבתי את המוזיקה שלו, היו לי את כל האלבומים שלו, וקיוויתי שיום אחד אוכל לנגן בפסנתר כמוהו (אני עדיין מקווה). כשנתבקשתי להשתתף בפרויקט הזה וניתנה לי אפשרות הבחירה בשיר זה היה כמו להישאל: 'האם את רוצה להגשים חלום? האם את רוצה להיות Rocket Man?'... כן, אני רוצה.

— קייט בוש[27]

באתר האינטרנט שלה סיפרה:

אני זוכרת שקניתי את זה כשזה יצא כסינגל מאת אלטון ג'ון. לא יכולתי להפסיק לשמוע את זה – אהבתי את זה כל כך. רוב האומנים באמצע שנות ה־70 ניגנו גיטרה אבל אלטון ניגן פסנתר, וחלמתי להיות מסוגלת לנגן כמוהו [...] לשמחתי [אלטון וברני] ביקשו ממני להיות מעורבת [באלבום] ובחרתי ב־'Rocket Man'. הם נתנו לי חופש אמנותי מוחלט [...] וחשבתי שזה יכול להיות כיף להפוך את זה לגרסת רגאיי.

— קייט בוש מספרת על גרסתה, באתר הרשמי katebush.com

בוש סיפרה שביימה גם את הווידאו קליפ לשיר. היא ציינה שאלן מרפי, הגיטריסט שניגן בשיר, נפטר לפני עשיית הקליפ, ושלזכרו צולם כיסא ריק שעליו הוצבה הגיטרה שלו, כפי שנראה בסוף הקליפ.

צד ב' של הסינגל של בוש היה פרשנותה ל־"Candle in the Wind". בגרסת התקליטור של הסינגל נוספה גם גרסה כלית לאותו שיר.

ג'ו קוקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרסתו מלאת הרגש של קוקר ל־"Sorry Seems to Be the Hardest Word" בולט השימוש בכלי נשיפה.

בהערות האלבום קוקר מצוטט:

מזמן ב־'68 פגשתי באלטון במשרד של המוציא לאור המוזיקלי דיק ג'יימס. ניתן לי טייפ של "Border Song"[ג], שמאיזו סיבה נעלמה דחיתי. אני מקווה שפיציתי על כך בביצוע הזה של 'Sorry Seems to Be the Hardest Word', שמגלה את הצד העמוק יותר בכתיבתם של רג'[ד] וברני.

ברוס הורנסבי (אנ')

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשנותו של הורנסבי ל־"Madman Across the Water" (שיר הנושא של אלבום הנושא את אותו שם) משנה באופן ניכר את אווירת השיר המקורי. גרסת המקור היא שיר כבד ועצוב הנכתב מנקודת מבטו של אדם בעל מחלת נפש (והוא כולל שורות כמו: ”האם הסיוט שחור או שהחלונות צבועים?”). כפי שעשה גם אריק קלפטון, הורנסבי שינה גם הוא את אופי השיר, ובפרשנותו נעקר במידה רבה יסוד הדיכאון. הורנסבי מצוטט בהערות האלבום:

אלטון נתן לי את ההשראה ללמוד לנגן בפסנתר. אני זוכר באופן מפורש את הזמן והמקום ששמעתי את המוזיקה של אלטון לראשונה, היא ריגשה אותי בכזאת עוצמה. בחרתי ב־"Madman Across the Water" כי תמיד אהבתי את השיר, והוא במצב רוח קודר – ורציתי לנסות לקחת אותו למקום אחר מוזיקלית.

שינייד או'קונור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

או'קונור, מבצעת "Sacrifice", הייתה המבצעת היחידה באלבום שבחרה שיר שאינו מן השנים 1970–1976 (הכמעט חופפות לשנות השיא של ג'ון), אלא מן האלבום "Sleeping with the Past", שיצא ב־1989. בריאיון סיפרה:

חשבתי שאני מעין אקלף את זה קצת, ואגרום לזה להישמע מעט יותר ריק, האופן שבו הבנתי את מה שהמילים [המספרות על גירושין] אומרות.

כן אמרה:

אני חושבת שזה שיר שכזמרת, הוא מאוד מהנה לשיר [...] אז אני משערת שזה שיר שנכתב לזמרים [...]

ג'ורג' מייקל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל ביצע את "Tonight". בהערות האלבום הוא מצוטט:

אני עדיין יכול לזכור את הפעם הראשונה ששמעתי את השיר. כרגיל, רכשתי את האלבום האחרון של ג'ון (במקרה הזה, "Blue Moves") ביום היציאה לאור, והאזנתי לו כל אותו הערב. אף על פי שהייתי רק בן 13, ‏ Tonight היה אולי השיר המרגש ביותר ששמעתי מעודי. לשיר את השיר הזה 15 שנים מאוחר יותר, עם הבנה בוגרת של המילים שלו, וכחבר של שני האנשים שכתבו אותו, זו זכות גדולה.

רשימת השירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילות השירים נכתבו על ידי ברני טופין, המוזיקה לשירים הולחנה על ידי אלטון ג'ון.

Two Rooms: Celebrating the Songs of Elton John & Bernie Taupin
מס' שםביצוע משך
1. Border Song אריק קלפטון 4:21
2. Rocket Man קייט בוש 4:57
3. Come Down in Time סטינג 3:38
4. Saturday Night's Alright for Fighting The Who 4:32
5. Crocodile Rock הביץ' בויז 4:21
6. Daniel וילסון פיליפס (אנ') 4:03
7. Sorry Seems to Be the Hardest Word ג'ו קוקר 3:57
8. Levon ג'ון בון ג'ובי 5:27
9. The Bitch Is Back טינה טרנר 3:38
10. Philadelphia Freedom Hall & Oates 5:12
11. Your Song רוד סטיוארט 4:49
12. Don't Let the Sun Go Down on Me אולטה אדמס (אנ') 6:02
13. Madman Across the Water ברוס הורנסבי (אנ') 6:10
14. Sacrifice שינייד או'קונור 5:12
15. Burn Down the Mission פיל קולינס 6:11
16. Tonight ג'ורג' מייקל 7:23
משך כולל:
 79:21

מצעדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצעדים שבועיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
‏
‏‏  מצעדים שבועיים (1991–1992)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטריה Ö3 אוסטריה טופ 40‏ 5[28]
אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 15[29]
ארצות הברית בילבורד 200 18[4]
הולנד מצעד 100 האלבומים ההולנדיים 13[30]
צרפת SNEP 18[31]
שוודיה סוורייטופליסטן 31[32]
שווייץ המצעד השווייצרי 2[33]

מצעדים שנתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
‏
‏‏  מצעדים שנתיים (1992)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 49[34]

נתוני מכירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדינה מעמד יחידות מאושרות / מכירות
אוסטרליה(ARIA)[10] פלטינה 70,000^
ארצות הברית (RIAA)[7] פלטינה 1,300,000[3]
בריטניה (BPI)[8] פלטינה 300,000^
ניו זילנד (RMNZ)[11] פלטינה 15,000^
ספרד (PROMUSICAE)[35] זהב 50,000^
צרפת (SNEP)[12] זהב 157,000[36]
קנדה (Music Canada)[9] פלטינה 100,000^
^אומדן היחידות המופצות מבוסס על מעמד האלבום בלבד

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מאלבומו "21 at 33" שמ־1980.
  2. ^ בקטגוריית הביצוע הקולי הנשי הטוב ביותר לשיר רוק.
  3. ^ שנכלל אחר כך באלבום "Elton John".
  4. ^ כאן משתמש קוקר בשם הלידה של ג'ון, רג'ינלד.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ריאיון עם אלטון ג'ון, 1987 (8:18), באתר יוטיוב, בדיקה אחרונה ב־27 במאי 2022
  2. ^ ‏The 75 Best Elton John Songs: Staff List (מס' 56 ברשימה), באתר בילבורד, 24 במרץ 2022, בדיקה אחרונה ב־27 במאי 2022
  3. ^ 1 2 רנדי לואיס, ריאיון עם ברני טופין במלאת 50 שנים לשיתוף הפעולה עם אלטון ג'ון, באתר לוס אנג'לס טיימס, ‏7 באפריל 2018, בדיקה אחרונה 18 באוקטובר 2020
  4. ^ 1 2 המצעד האמריקאי, האלבום היה במקום ה־105 בשבוע זה, אך ניתן לראות שהשיא (Pk=Peak) הוא 18, באתר ארכיון האינטרנט, בדיקה אחרונה 2 במרץ 2021
  5. ^ מגזין פיפל, Two Rooms But One Great Songbook (שני חדרים, אבל ספר שירים גדול אחד), ‏23 בספטמבר 1991
  6. ^ 1 2 היסטוריית גראמי של טינה טרנר, באתר גראמי, בדיקה אחרונה 18 באוקטובר 2020
  7. ^ 1 2 אלבום פלטינה בארצות הברית, באתר איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי, בדיקה אחרונה 2 במרץ 2021
  8. ^ 1 2 אלבום פלטינה בבריטניה, באתר איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי, ב־"Format" יש לבחור "Albums". ב־"Search BPI awards" יש לכתוב "Two Rooms". בדיקה אחרונה 2 במרץ 2021
  9. ^ 1 2 אלבום פלטינה בקנדה, באתר Music Canada, בדיקה אחרונה 2 במרץ 2021
  10. ^ 1 2 אלבום פלטינה באוסטרליה, באתר ארכיון האינטרנט, אורכב מהמקור ב־1 בינואר 2021, בדיקה אחרונה 2 במרץ 2021
  11. ^ 1 2 אלבום פלטינה בניו זילנד, באתר ארכיון האינטרנט, אורכב מהמקור ב־1 בינואר 2021, בדיקה אחרונה 2 במרץ 2021
  12. ^ 1 2 אלבום זהב בצרפת, באתר infodisc.fr, בדיקה אחרונה 2 במרץ 2021
  13. ^ היסטוריית אולטה אדמס במצעד הבריטי, באתר חברת המצעדים הרשמית, בדיקה אחרונה 18 באוקטובר 2020
  14. ^ 1 2 היסטוריית קייט בוש במצעד הבריטי, באתר חברת המצעדים הרשמית, בדיקה אחרונה 18 באוקטובר 2020
  15. ^ 1 2 קייט בוש משתפת את הקליפ האבוד ל"רוקטמן", באתר udiscovermusic.com, בדיקה אחרונה 18 באוקטובר 2020
  16. ^ מקום שביעי ל־"Daniel" בביצוע "וילסון פיליפס" במצעד השירים העכשוויים למבוגרים של "בילבורד", באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־13 במאי 2021
  17. ^ "Elton by Others is an Uneven Enterprise", "רולינג סטון", ‏2 באוקטובר 1991
  18. ^ איוון קטר, ביקורת "AllMusic", באתר AllMusic, בדיקה אחרונה 3 במרץ 2021
  19. ^ שרון מולדאבי, ג'ון היקר – אצולת הפופ מתקבצת להוכיח את מלכותו, חדשות, 8 בנובמבר 1991
  20. ^ מארק בגו, Tina Turner: Break Every Rule, Rowman & Littlefield, 2005, ISBN 9781589792531
  21. ^ דנה קסלר, הדרן אחרון: מחווה ופרידה מאלטון ג'ון, באתר כלכליסט, 18 באפריל 2018
  22. ^ לוק ביינברידג', ‏רשימת 50 גרסאות הכיסוי הטובות בכל הזמנים של קוראי OMM (יש ללחוץ על '50 greatest covers ever'), באתר הגרדיאן, ‏14 ביולי 2007, בדיקה אחרונה 14 באוקטובר 2020
  23. ^ דוריאן לינסקי, ‏10 הרגעים המובחרים של קייט בוש, באתר הגרדיאן, ‏25 באוגוסט 2014, בדיקה אחרונה 14 באוקטובר 2020
  24. ^ אמילי ברקר, קוראי "NME" בוחרים את גרסאות הכיסוי הטובות בכל הזמנים, באתר NME, ‏12 בספטמבר 2013, בדיקה אחרונה 14 באוקטובר 2020
  25. ^ אתר למנויים בלבד The 50 best covers, The Telegraph, 31 July 2015
  26. ^ רשימות "הטלגרף" לביצועים טובים בכל הזמנים (קטגוריות שונות), באתר rocklistmusic.co.uk, בדיקה אחרונה 14 באוקטובר 2020
  27. ^ הצד האחורי של עטיפת הסינגל, באתר Discogs, בדיקה אחרונה 2 במאי 2021
  28. ^ המצעד האוסטרי, באתר austriancharts.at, בדיקה אחרונה 2 במרץ 2021
  29. ^ המצעד האוסטרלי, באתר australian-charts.com, בדיקה אחרונה 2 במרץ 2021
  30. ^ המצעד ההולנדי, באתר dutchcharts.nl, בדיקה אחרונה 2 במרץ 2021
  31. ^ המצעד הצרפתי, באתר infodisc.fr, בדיקה אחרונה 2 במרץ 2021
  32. ^ המצעד השוודי, באתר swedishcharts.com, בדיקה אחרונה 2 במרץ 2021
  33. ^ המצעד השווייצרי, באתר hitparade.ch, בדיקה אחרונה 2 במרץ 2021
  34. ^ מצעד שנתי בילבורד 200 – 1992, באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־17 באוקטובר 2021
  35. ^ Fernando Salaverri, Sólo éxitos: año a año, 1959–2002, מהדורה ראשונה, ספרד: Fundación Autor-SGAE, 2005, עמ' 929, ISBN 84-8048-639-2
  36. ^ מכירות בצרפת, באתר ארכיון האינטרנט, אורכב מהמקור ב־7 במרץ 2020, בדיקה אחרונה 2 במרץ 2021
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Two_Rooms:_Celebrating_the_Songs_of_Elton_John_%26_Bernie_Taupin&oldid=39433144"