אברהם שטוקהמר
 | |
| לידה |
1892 הרוביישוב, פולין |
|---|---|
| פטירה | 1942 (בגיל 50 בערך) |
| מוקד פעילות | פולין |
| תקופת הפעילות | עד ל-1942 |
| סוג קול | טנור לירי |
אברהם שטוקהמר (1892–1942) (ביידיש: אברהם שטאקהאמער; בפולנית: Abraham Sztokhamer) היה חזן ומוזיקאי יהודי. אביו של החזן ישראל שטוקהמר.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטוקהמר נולד בעיר הרוביישוב שבמחוז לובלין, בפולין, לאביו יששכר זבולון, בן למשפחת רבנים, לויים. צאצא לשל"ה הקדוש.
תחילת דרכו בחזנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בילדותו ניחן שטוקהמר בקול סופרן. כשמשפחתו עברה לברדיצ'ב, התגלה על ידי החזן המלחין והמנצח, ניסי בלזר (ספיבק) שהיה ידידו של אביו: בלזר ששמע במקרה את הילד שטוקהמר שר להנאתו מחוץ לבית-הכנסת, הזמינו לביתו, בחן אותו והתרשם מאוד מאיכות קולו ומשמיעתו המוזיקלית. בלזר חזה לילד עתיד כחזן גדול, וביקש ללמדו ולצרפו למקהלתו. תחילה, אביו של שטוקהמר הביע סירוב לדבר, מחשש שחינוכו הדתי של בנו היחיד "יתקלקל" במקהלה, אך בלזר שהיה ירא-שמיים, מלומד ו"ש"ץ הגון", הבטיחו שילמד את הילד תורה בעצמו וידאג לחינוכו. בלזר לקח את שטוקהמר הצעיר כתלמיד תחת חסותו (אף היו ישנים באותו חדר מגורים, בזמן מסעות המקהלה).
שטוקהמר היה סולן סופרן במקהלה, בה שרו ולמדו עימו גם ידידיו החזנים מרדכי הרשמן, שלמה הרשמן, ופיני ספקטור שגם היה מנצח במקהלה. אצל בלזר למד שטוקהמר חזנות, שירה וסולפג', ושם גם ספג את אהבתו לשירה הפולקלורית האוקראינית והרוסית והיצירות הקלאסיות. לאחר מותו של בלזר, המשיך שטוקהמר לשיר במקהלה, בניצוחו של החזן מאיר פיסאק. שטוקהמר עמד בקשרי ידידות גם עם החזנים פנחס מינקובסקי, בכמן, סירוטה ויעקב ודוד קוסביצקי. בזמן שהתחלף קולו, חזר שטוקהמר מברדיצ'ב לעיר הולדתו הרוביישוב וכשהיה בן 17 ניצח על מקהלת הנוער היהודי בעיר.
פעילותו בחזנות ובמוזיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטוקהמר חונן בקול טנור לירי צלול, שר וכתב יצירות חזניות. כחזן כישרוני הוצע לו מספר פעמים (בין השאר על ידי חברו החזן שלמה הרשמן) לנסוע לשמש כחזן בלונדון ובארצות הברית, כמו יתר חבריו החזנים מהמקהלה בה שר בילדותו בברדיצ'ב. אך הוריו של שטוקהמר שהיו משפחה דתית אדוקה, סירבו לדבר, מחשש "שיתקלקל". בגיל 19 חותן עם חנה לבית ליכטנברג.
בהרוביישוב הצטרף לשטיבל חסידי טריסק ונהג להתפלל ולשיר את יצירות ניסי בלזר ויצירות חזניות נוספות (מעובדות למקהלה ולסולו). שטוקהמר, שהיה כותב תווים משמיעה, העלה על הכתב ניגונים חסידיים, לרבות את ניגוני חסידות טריסק, יחד עם יצירות חזנות ושירי-עם רבים, אשר את תוויהם שלח לתיעוד במכון ייוו"א שבווילנה[1].
את בנו, ישראל שטוקהמר, לימד תווים ושירה. משך 4 שנים הופיע עם בנו (שהופיע כילד פלא "וואנדערקינד" בקול סופרן) בתפילות וקונצרטים בכל עיירות מחוז ווהלין וגליציה (שומסק, קוזדבולוב, קרמניץ, אוסטרוה, מנייביץ', טרנוב, טרנופול, סטנסיסלבוב ועוד). את תווי הנגינה לליווי הקונצרטים בפסנתר וכלים נוספים כתב שטוקהמר בעצמו.
בימים הנוראים ב-1929 הופיעו שטוקהמר ובנו במקהלתו של החזן והמלחין זישע הערער בלבוב. ב-1930 שרו במקהלה של יעקב ודוד קוסביצקי בבית-הכנסת שינוחה ברחוב סיקטוסקה בלבוב, בימים-הנוראים.
ב-1930 קיבל שטוקהמר את משרת חזן העיירה טלומץ' שבגליציה פולין (כיום באוקראינה), ולשם עבר עם משפחתו. נוסף להיותו חזן, היה גם בעל תוקע מוכשר. בטלומץ' הקים שטוקהמר מקהלה שהופיעה בניצוחו בחגים בבית-הכנסת. שטוקהמר הכין גם את המקהלות למופעים חגיגיים וממלכתיים/ממשלתיים בעיר, וראש העיר נהג לבקר בבית הכנסת לעיתים מזומנות כדי להאזין לחזן ולמקהלתו[2].
למרות הצעות חוזרות לשמש כחזן בבתי-כנסת בעיירות גדולות יותר, בחר להישאר עם קהילתו באווירה הבייתית-משפחתית של אנשי טלומץ'. כשהוצע לו לנצח על מקהלת הטמפל הרפורמי (בית-כנסת רפורמי) בטרנופול, הוא סירב ושמר על אמונתו הדתית.
שטוקהמר נחשב מוזיקאי מחונן ומלומד גם במוזיקה הכללית: תואר כי היה יכול לערוך, באופן מיידי, עיבוד מקהלתי לכל ניגון ששמע ולהתאימו למקהלה ב-4 קולות[2]. בתפילתו שילב לחנים ותמות ממוזיקה קלאסית ואופראית, ובנוסף לרפרטואר שלו שכלל יצירות חזנות, פולקלור ומאות שירי-עם יהודיים, לא הייתה זרה לו גם המוזיקה הקלאסית הרוסית. על אף אדיקותו הדתית, לא נרתע מללמד סוליסט של הכנסייה הקתולית מטלומץ', תווים וסולפג', לרבות את צלילי "אווה מריה"[3].
שטוקהמר תואר בכתובים כאהוב ומקובל בקהילתו, צנוע ומכניס אורחים; סביב פרוץ מלחמת העולם השנייה נהג לארח פליטים מגרמניה בביתו, ומסופר שאף הלין אותם במיטתו כשהוא עצמו ישן על הארץ[2].
בתקופת השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1942 גורש מטלומץ' לגטו סטניסלבוב, שם נרצח יחד עם אלף היהודים הראשונים שהוצאו להורג. עד ראייה תיאר שתפסו את שטוקהמר בזקנו, ורצחוהו ליד טחנת הקמח זייבלד. אשתו ובנותיו נספו גם כן.
ממשפחתו שרדו שניים מילדיו, אשר עלו לישראל בשנות ה-50'; החזן ישראל שטוקהמר ורבקה (רגינה) ברודינגר ששירתה כאחות בצבא האדום בזמן המלחמה[4].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חגי אפרתי, חזנים, מנצחים ומלחינים: אישים בעולם החזנות, ירושלים: טקסט רץ הוצאה לאור, כרך ב, 2021, עמודים 270–271
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דף עד אברהם שטוקהמר, באתר יד-ושם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ברוך קפלינסקי, פנקס הרוביישוב, ארגון יוצאי הרוביישוב בישראל ובארצות-הברית, עמודים 330,575-579, תשכ"ב 1962, תל אביב
- ^ 1 2 3 צבי עינת, שורשים שלנו, לזכר קדושי הרובישוב, ארגון קדושי הרוביישוב בישראל, חלק שני, עמ' 128–130, דפוס אבי, סיוון תשנ"ב, יוני 1992
- ^ ארגון יוצאי טלומץ' בישראל, ספר עדות וזיכרון עיירת טלומץ', עמוד 74, דפוס "אור" בע"מ, תל אביב, תשל"ו 1976
- ^ Regina Brudinger במסגרת פרויקט מחקר על יהודים בצבא האדום, 1941-1945, באתר יד ושם (באנגלית).
סיפורה יצא לאור גם בספרה האוטוביוגרפי "יומן במלחמה: יומנה של אחות בשירות הצבא האדום במלחמת העולם השנייה", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990.