אהרן אייזנברג
 | |||||
| לידה |
14 בנובמבר 1863 פינסק, האימפריה הרוסית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
23 בספטמבר 1931 (בגיל 67) | ||||
| מקום קבורה |
רחובות | ||||
| |||||
  | |||||
אהרן אליהו אייזנברג (14 בנובמבר 1863, ג' בכסלו תרכ"ד – 23 בספטמבר 1931, י"ב בתשרי תרצ"ב) היה מראשוני "חובבי ציון" ברוסיה, חלוץ, איש העלייה הראשונה, ממקימי המושבה רחובות.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אהרן אייזנברג נולד בשנת 1863 בעיירה פינסק שבפלך מינסק של האימפריה הרוסית (בתחום המושב היהודי), ברוסיה הלבנה, בנם של הרב אברהם משה איזנברג "בעל השם" ורחל. זכה בנעוריו לכינוי "העילוי מפינסק" בשל הצטיינותו בלימודי התורה. הוא היה פעיל מצעירותו בתנועת חיבת ציון, ובשנת 1886 עלה לארץ ישראל עם אשתו בלהה לבית יהושע משל. כשהגיע לארץ השתלם במקצוע הסתתות ועסק בו ביפו ובראשון לציון. כדי להיות עצמאי בפעולותיו עבר לוואדי חנין (נס ציונה) והתיישב עם משפחתו במרתף בנחלת ראובן לרר, מקום שהפך במהרה למרכז "בני משה" בארץ.
אייזנברג נהג להיפגש בשבתות בתל דוראן, עם חבריו שמואל כהן מראשון לציון ויהודה גרזובסקי מעקרון. בפגישתם בז' באדר 1889 גילה להם אייזנברג את רצונו לגאול את אדמת דוראן ולהקים עליה מושבה יהודית. אייזנברג הלך בעקבות חלומו ורתם אליו את יהושע חנקין. חלומם של אהרון אייזנברג ושל חברים שהצטרפו אליו, השתלב בחלומה של חברת "מנוחה ונחלה" - קבוצת יהודים מוורשה, ששאפה להקים ולנהל מושבה עצמאית בארץ ישראל. כך, התאחדו חברי "מנוחה ונחלה" ויחידים בראשותו של אייזנברג, רכשו את אדמות דוראן מידי יהושע חנקין, שקנה אותה מידי בוסטרוס רוק והקימו את רחובות, שהפכה לאחת מהמושבות הבולטות בארץ. אהרון אייזנברג מונה כמנהל העבודה במקום מטעם אגודת "מנוחה ונחלה". הוא התיישב במושבה החדשה והקדיש לה את שארית חייו. בשנת 1901, בהשתדלותו של אהרון אייזנברג, נקנתה חלקת אדמה מאדמות רמלה, על גבולה הצפוני של המושבה, כשלוש מאות דונם. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הורחבו גבולות רחובות מאז היווסדה. בשנת 1901, אחרי לוין-אפשטיין, נבחר אהרון אייזנברג כראש הוועד ושימש בתפקיד זה עד להפיכתה של רחובות למועצה מקומית, בשנת 1923. ביום הכיפורים תרצ"ב התמוטט בבית הכנסת לאחר מחלה ממושכת, ומאז לא שבה הכרתו. הוא נפטר בי"ב תשרי תרצ"ב. על מצבתו נחרת: "רבי אהרן איזנברג, יוצר המושבה ובונה".[1]
פעילות ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אייזנברג היה שותף לפעילות ציבורית רחבה לא רק ברחובות: הוא נמנה עם מקימי אגודת "קרן קיימת", ששאפה לגאולת הקרקע; השתתף במשלחת היישוב לפריז אל הברון רוטשילד; ייסד את חברת "אגודת נטעים", שבאמצעותה ניתנה האפשרות לנתינים זרים לרכוש אדמה בארץ ישראל, וניהל אותה; היה חבר בוועד הזמני ליהודי ארץ ישראל, מראשי בני ברית ועוד.
חלקו בעליית יהודים מתימן
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוגה הרעיון להעלאת יהודי תימן היה ארתור רופין שעוד בשנת 1904 הציע את יהודי תימן כתחליף לפלאחים המקומיים שעבדו במושבות[2]. אהרון אייזנברג היה מעוניין להעסיק את יהודי תימן ובכך להפחית את עלות השכר של "אגודת נטעים" אותה ניהל ושהייתה החברה העסקית הגדולה ביותר בתקופת העלייה השנייה. אגודת נטעים שמה לה למטרה להעסיק "מהגרים חדשים, בורים בעבודות האדמה, שיתקשו למצוא עבודה במקום אחר" . אייזנברג התקשה לעמוד מול דרישת בעלי המניות של החברה לצמצום עלויות באמצעות העסקת פלאחים בשכר נמוך במושבות. במכתב ששלח למנחם אוסישקין בשנת 1909 ציין אייזנברג כי העובד הערבי לא מקבל את כל צרכיו בארץ ולכן עוזב לאחר מספר שנים. אך היהודי התימני יכול להיות "פועל נאמן" שניתן לבטוח כי הוא יישאר בארץ, "וטוב יותר מכך – הוא אינו יכול לעזוב" והוא "נותן תקווה להיפטר מן העובד הערבי"[3]
אייזנברג נעזר בארתור רופין שכמייצג קרן קיימת לישראל יכול היה להבטיח מימון ליוזמה, ואילו רופין נעזר באייזנברג שהיה בעל נתינות עות'מאנית שהייתה תנאי חוקי לרשום בעלות על קרקע. בשנת 1909 כתב אייזנברג כי יהודי תימן "חיים במידת ההסתפקות במועט" והסביר כי כדי לזרז את בואם של האלפים יש לצאת בתעמולה בעלת אופי דתי -משיחי כך "ששום אחריות כלשהי לא תיפול עלינו לעולם"[4]. ארתור רופין צידד בתוכנית זו וקבע כי "אם התימנים ידעו שמישהו הבטיח לדאוג לקיומם תהיינה להם דרישות רבות"[5].
הנצחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיר רחובות נקרא על שמו רחוב וכן שכונה – שכונת רמת אהרון שבדרום מזרח העיר[6].[7] השכונה נבנתה בשטח הכרם שהיה שייך לאייזנברג, אותו תרמו בניו לאחר מותו לצורך כך.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אשתו בלהה נפטרה בשנת 1936.[8] צאצאיו:
- בן כרמי אייזנברג - שירת כקצין בצבא העות'מאני ונהרג בסיביר לאחר מלחמת העולם הראשונה.[9]
- אמציה אייזנברג[10] - ממנהלי פיק"א.
- עובד אייזנברג - ממייסדי "מכבי" ברחובות, פעיל בחברת הנהלת "פרדס", יו"ר ההסתדרות החקלאית ברחובות, מייסד וחבר "קופת מלווה חיסכון"[11][12] ברחובות, חבר המועצה המקומית ויו"ר ועד החינוך של המועצה.
- יהושע אייזנברג - שופט מחוזי ומנכ"ל בתי משפט השלום בישראל.
- יהודית הררי - אשת חינוך וסופרת, אשתו של ד"ר חיים הררי, מחנך עברי, סופר ועסקן, ממייסדי אחוזת בית,[13], אמו של חבר הכנסת יזהר הררי וסבתו של הפיזיקאי-תאורטיקן פרופ' חיים הררי
- רחל - אשת שמואל אידלסון, ממייסדי אחוזת בית.
- חנה פרומקין - נשיאת "בנות ברית" בירושלים, אשת השופט גד פרומקין.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 'איזנברג, אהרון', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 523–524. (הספר בקטלוג ULI)
- עבר הדני, אהרן פלדמן (עורך), אהרן א' איזנברג: קורותיו, כתביו ותקופתו הישובית (בצירוף הקדמה מאת משה סמילנסקי), תל אביב: מסדה, תש"ז 1946.
- רחל-לי רז, אהרן אליהו איזנברג: תרומתו לגאולת אדמות בארץ ישראל ולמעמד הפועל העברי, ירושלים: ר. רז, 1987. (עבודת גמר; כולל גם דברים משלו)
- אליאב שוחטמן, 'איש העלייה הראשונה על לאומיות יהודית ומסורת ישראל', האומה 150 (תשס"ג), 175-183. (על אהרן איזנברג)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "אהרן איזנברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 982
- תולדות העיר רחובות
- ר' אהרן איזנברג איננו!, דואר היום, 24 בספטמבר 1931
- משה סמילנסקי, רבי אהרן איזנברג (הספדו ליד ארון המנוח), דואר היום, 25 בספטמבר 1931
- יצחק חיותמן, המצביא (ליום השלשים לפטירת ' אהרן אייזנברג, דואר היום, 23 באוקטובר 1931
- מה חדש בבירתנו?: האזכרה לנשמת המנוח ר' אהרן אייזנברג ז"ל, דואר היום, 26 באוקטובר 1931
מפרי עטו: מתוך "האכר היהודי" (הוספה מיוחדת ל"הצבי" לענייני עבודת האדמה):
- הרכבה, הצבי, 5 במרץ 1897, המשך, הרכבה, הצבי, 26 במרץ 1897, המשך, המשך
- אחרי ההרכבה, הצבי, 1 באפריל 1898, המשך
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הקמת המצבה על קברו של ר' אהרן איזנברג, דואר היום, 13 באוקטובר 1932.
- ^ Shafir, Gershon, Land, labor, and the origins of the Israeli-Palestinian conflict, 1882-1914, Cambridge University Press, 1989
- ^ Shafir, Gershon, Land, labor, and the origins of the Israeli-Palestinian conflict, 1882-1914, Cambridge University Press, 1989, עמ' 101-99
- ^ Shafir, Gershon, Land, labor, and the origins of the Israeli-Palestinian conflict, 1882-1914, Cambridge University Press, 1989, עמ' 102-98
- ^ שילה, מרגלית., נסיונות בהתיישבות : המשרד הארצישראלי-1908-1914, ירושלים : יד יצחק בן-צבי, 1998
- ^ מפה מאת זלמן ליפשיץ, 1945 (גליון 6) עם סימון שם השכונה 'רמת א. אייזנברג', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ "רמת אהרן אייזנברג", דואר היום, 16 באפריל 1935.
- ^ בלהה איזנברג ז"ל, דואר היום, 2 בפברואר 1936.
- ^ דוד תדהר (עורך), "בן-כרמי אייזנברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2196. וכן אורי קיסרי, דמדומי מעריב: כרמי אייזנברג, מעריב, 29 במרץ 1948; אורי קיסרי, דמדומי מעריב: מכרמי ועד כרמי, מעריב, 7 באפריל 1948.
- ^ דוד תדהר (עורך), "אמציה אייזנברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3804.
- ^ קופות מלווה וחיסכון של העובדים, אתר מפלגת העבודה הישראלית
- ^ דוד תדהר (עורך), "עובד אייזנברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1520
- ^ דוד תדהר (עורך), "ד"ר חיים הררי (בלומברג)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 497.
ראשי עיריית נס ציונה 
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| בקרת זהויות |
|
|---|