אורלי אזולאי
 | |
| אזולאי בארמון מלך סעודיה בריאד בעת ועידת הליגה הערבית, 2007 | |
| לידה |
אוקטובר 1953 (בת 71) ראשון לציון, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| מעסיק |
ידיעות אחרונות |
| קישורים חיצוניים | |
| טוויטר | OrlyAzoulay |
  | |
אורלי אזולאי (נולדה באוקטובר 1953) היא עיתונאית וסופרת פוליטית ישראלית. הייתה כתבת מן המניין בעיתון "ידיעות אחרונות" משנת 1976 ועד 2021, ובתפקידה האחרון שימשה שליחת העיתון לוושינגטון.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזולאי, ילידת ראשון לציון, החלה את דרכה העיתונאית במהלך שירותה בצה"ל, ככתבת צבאית ב"מערכות ים" - ביטאון חיל הים, לפני מלחמת יום הכיפורים. לאחר מכן הצטרפה ל"ידיעות אחרונות" ומונתה לכתבת באזור השרון ונתניה. בתקופה זו פרסמה סדרת כתבות שזכו להד תקשורתי רב, על המאבק בין כנופיות הפשע בנתניה. בהמשך דרכה מונתה לכתבת הפוליטית של העיתון וסיקרה שורה של מערכות בחירות. משנת 1976 פעילה כעיתונאית במשרה מלאה בעיתון.
אזולאי הייתה בין העיתונאים היחידים שהועמדו לדין בעבירות סוב יודיצה. ב-1978 פרסמה כתבה אוהדת על מורשע בפלילים יומיים לפני מתן גזר דינו. אזולאי הורשעה בעבירה על-פי סעיף 41 לחוק בתי המשפט והוטל עליה קנס בסך 1,000 לירות. ב-1981 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה. ב-1983 נדחה ערעורה לבית המשפט העליון על ידי הרכב של שלושה שופטים בראשות אהרן ברק.
ב-1993 נשלחה לפריז ככתבת "ידיעות אחרונות" בצרפת. במסגרת תפקידה סיקרה את המגעים הראשונים בין נציגים ישראלים ופלסטינים, ראיינה את יאסר ערפאת במפקדת אש'ף בתוניס, וערכה מספר מסעות לצפון אפריקה.
אזולאי פרסמה לראשונה את "פיקדון רבין": התחייבות שהפקיד ראש הממשלה יצחק רבין בידיו של מזכיר המדינה האמריקאי וורן כריסטופר כי ישראל תיסוג מכל רמת הגולן בתמורה לשלום מלא וסידורי ביטחון עם סוריה. בספרה על שמעון פרס תיארה אזולאי שיחה שהתקיימה בביתו של הנשיא, עזר ויצמן, זמן קצר לאחר שפרס נכנס ללשכת ראש הממשלה בעקבות רצח רבין, שבה סיפר פרס לוויצמן שנדהם לגלות את "פיקדון רבין", שעליו לא ידע הוא עצמו דבר.
ב-1996 שבה אזולאי לישראל וסיקרה את מערכת הבחירות, ולאחר מכן יצאה לוושינגטון כפרשנית וכתבת העיתון בארצות הברית. במסגרת שליחותה סיקרה ועידות שלום, בהן את הסכם ואי, את ועידת קמפ דייוויד ואת ועידת שפרדסטאון. אזולאי יצאה למשימות עיתונאיות במדינות "ציר הרשע" ודיווחה מאיראן, מעיראק ומקוריאה הצפונית. היא הייתה העיתונאית הישראלית הראשונה שהוזמנה לארמון המלך בריאד ודיווחה מפסגת הליגה הערבית בערב הסעודית. כמו כן סיקרה מוקדי מתיחות ברחבי העולם, בהם אפגניסטן, פקיסטן, כווית, קטר ומפקדת החזבאללה בביירות. אזולאי יצאה פעמיים למשימות עיתונאיות באיראן. ב-2015 שהתה 14 ימים באיראן ודיווחיה ב"ידיעות אחרונות" סוקרו בהרחבה על ידי הטלוויזיה האיראנית. ב-2005 כיסתה את מערכת הבחירות באיראן, כאשר אחמדינאג'ד נבחר לנשיא.
ב-18 באוקטובר 2018 טענה בידיעות אחרונות כי בשנת 1992, בהיותה חברת פאנל בתוכנית "פופוליטיקה", הותקפה מינית על ידי דן מרגלית, מנחה התוכנית[1].
ב-21 בינואר 2021, יום לאחר השבעתו של ג'ו ביידן לנשיאות ארצות הברית, הודיעה אזולאי במאמר פרידה ב"ידיעות אחרונות" כי בתום סיקור 4 שנות כהונתו של טראמפ, ו-45 שנות עבודה סדירה בעיתון, היא מסיימת את עבודתה הרציפה בו ופונה לכתיבת ספר.
ספריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- האיש שלא ידע לנצח, הוצאת ידיעות ספרים, 1996. ביוגרפיה של שמעון פרס בעקבות כישלונו בבחירות 1996 מול בנימין נתניהו.
- האיש שניצח את עצמו, הוצאת ידיעות ספרים, 2000. על הקרב הפוליטי בין נתניהו לבין אהוד ברק.
- אובמה: יש לו חלום, הוצאת ידיעות ספרים, 2009. על מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008.
- הקרב על אמריקה: מסע בקו השבר, הוצאת ידיעות ספרים, 2022. על ארצות הברית בתקופת נשיאותו של דונלד טראמפ.
חייה הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזולאי הייתה נשואה ליעקב כץ, בנו של איש מחלקת הספורט של קול ישראל לשעבר יואל כץ, ולהם בן ובת. כיום היא נשואה להווארד ארנשטיין, עיתונאי בכיר וראש משרד הרדיו של CBS בוושינגטון.
שירה וסרמן, בתה, נודעה בכינוי חצי שירה בשל דיאטה מוצלחת שעברה, ובמסגרתה השילה ממשקלה 70 ק"ג וכיום היא מגישה פינה קבועה בנושאי תזונה בערוץ 10. בנה, ד'ר ירדן כץ, הוא מדען בכיר בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד.
אזולאי היא אחותן הבכורה של הסופרת אילנה ברנשטיין ושל האוצרת והבמאית ד"ר אריאלה אזולאי, כיום פרופסורית באוניברסיטת "בראון" בפרובידנס.
ב-2010 פורסם שאורלי אזולאי ובעלה נעצרו בחשד לגידול סמים וכוונה להפיצם לאחר שנמצאו בביתם 11 שתילי מריחואנה חלקם בגובה 2 מטרים - בית המשפט בוושינגטון קבע שאין בסיס לטענות המשטרה והשופט החליט לבטל את הדיון בתיק. לא הוגש נגד אזולאי כתב אישום, ולאחר כמה שעות היא שוחררה[2].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורלי אזולאי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- שלמה בן-עמי, התגלמות הדיסטופיה, באתר ynet, 19 בינואר 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אורלי אזולאי, אורלי אזולאי: "דן מרגלית תקף מינית גם אותי", באתר ynet, 18 באוקטובר 2018
- ^ הכתבת אורלי אזולאי נעצרה בחשד לגידול סמים