אינדפנדיינטה

אינדפנדיינטה
Independiente
מידע כללי
שם מלא	Club Atlético Independiente
כינוי	Los diablos rojos (השדים האדומים); Rey de Copas (מלכי הגביעים); El Orgullo Nacional (גאווה לאומית); Los Rojos de Avellaneda (האדומים של אבז'אנדה)
תאריך ייסוד	1 בינואר 1905
אצטדיון	אצטדיון ליברטדורס דה אמריקה, אבז'אנדה, ארגנטינה ; (תכולה: 43,187)
נשיא	נסטור גרינדטי
יו"ר	Néstor Grindetti
מאמן	חוליו ואקרי
ליגה	ליגת העל הארגנטינאית
	clubaindependiente.com.ar
תלבושת

קלוב אתלטיקו אינדפנדיינטה (בספרדית: Club Atlético Independiente; אינדפנדיינטה בספרדית: עצמאי) הוא מועדון ספורט ארגנטינאי מהעיר אבז'אנדה אשר נמצאת בפרובינציית בואנוס איירס.

המועדון ידוע בעיקר בזכות קבוצת הכדורגל שלה המשחקת בליגת העל הארגנטינאית ונחשבת לאחת מחמשת המועדונים הגדולים במדינה. בנוסף מכונה מלך הגביעים (Rey de Copas) וזה בשל זכיותיה בגביעים בינלאומיים רבים וביניהם שבע זכיות בגביע הליברטדורס כולל רצף מרשים של ארבע זכיות בין השנים 1972 ל-1975.

אינדפנדיינטה מחזיקה ב-16 זכיות בגביעים בינלאומיים המוכרים על ידי פיפ"א ו-CONMEBOL הכוללות בין היתר 2 גביעים ביניבשתיים (לאחר ניצחונות על יובנטוס וליברפול), והיא השלישית בעולם בהישג זה (יחד עם בוקה ג'וניורס) כשמעליהן רק קבוצת מילאן עם 18 זכיות וריאל מדריד עם 17 זכיות.

ענפי ספורט נוספים בהם מפורסם המועדון הם כדורסל, אתלטיקה, טניס, שחיה, כדורעף איגרוף, שחמט, הוקי שדה, כדוריד, התעמלות, אמנויות לחימה, וכדור מים.

היסטוריה

הקמה

בשנת 1904, עובדי חנות הממוקמת במונסראט ייסדו את מועדון הכדורגל "מאיפו" (FC Maipu). העובדים הצעירים הורשו לצפות במשחקים אך לא לשחק, ולכן החליטו להתאגד עם העובדים הוותיקים מקבוצת FC מאיפו ולהקים קבוצה מאוחדת בשם אינדפנדיינטה ("עצמאי" בספרדית).

השנים הראשונות

אינדפנדיינטה שיחקה את המשחק הראשון ב-15 בינואר 1905, נגד מועדון הכדורגל אטלנטה, במגרשה של אטלנטה. המשחק הסתיים בתוצאה 1-0 לטובת המארחת. משחקה הבא של הקבוצה, שהתקיים בחצר המפעל היה מול קבוצת מאיפו באנפילד. המשחק הסתיים בתוצאה תיקו 0-0. הניצחון הראשון של הקבוצה הגיע ימים ספורים לאחר מכן ב-7 במאי 1905 נגד קבוצת אלביון בתוצאה המרשימה 0-11.

התאחדות הכדורגל הארגנטינאית באותן שנים לא אפשרה לקבוצה החדשה להשתתף בליגה הבכירה, לכן היא שיחקה בליגות המשנה. באחד המשחקים ספגה תבוסה גדולה של 21-0 ממועדון הכדורגל אטלנטה. אך הקבוצה המשיכה בפעילותה והחליטה לארגן את "הקלאסיקו של אבז'אנדה" נגד ראסינג קלוב, אף על פי שראסינג הייתה בליגה הראשונה ונחשבה לקבוצה מקצוענית לכל דבר, דווקא הקבוצה הצעירה של אינדפנדיינטה יצאה עם ידה על העליונה וגברה עליה בתוצאה 2-3.

עידן חובבני

בשנת 1909 הקבוצה זכתה בתואר הראשון שלה, גביע בורליץ, כשהיא עדיין בליגה השנייה. ב-9 ביולי 1911 עברה הקבוצה למגרשה בפעם השישית בהיסטוריה הקצרה (רוב האצטדיונים היו למעשה חצרות של מפעלים). באותו משחק גברה הקבוצה על מועדון הכדורגל אסטודינדיל פורטניו בתוצאה 0-1 ולעלתה לראשונה לליגה הבכירה בארגנטינה. בעידן החובבני, אינדפנדיינטה זכתה בשתי אליפויות, בשנת 1922 (הגביע הרשמי הראשון שלה בליגה) ובשנת 1926 (שבו סיימה הקבוצה עם מאזן של ניצחונות בלבד). שחקנים בולטים באותן השנים היו זליו קאנאבארי ומנואל סיאונה שנחשבים לפורצי הדרך במועדון עד היום. באותה עונה מושלמת קיבלה הקבוצה את הכינוי Los Diablos Rojo כאשר עיתונאי מהעיתון הפופולרי Crítica הגדיר את החלק ההתקפי של אינדפנדיינטה "משהו מעולם אחר, שמשחק כמו דיבוק ויכריע אותך בכל מקרה" ^[^{דרוש מקור]}.

העידן המקצועני

בשנת 1931 החל למעשה העידן המקצועי של הכדורגל בארגנטינה. את המשחק הראשון של הקבוצה בעידן זה היא סיימה בתיקו 1-1 מול קבוצת ארחנטינוס ג'וניורס. את ניצחונה הראשון השיגה במשחקה השני, אחרי שגברה 1-3 על קבוצת הורקאן. באותה עונה חוותה את הפסדה הקשה ביותר בדרבי של אבז'אנדה כשנכנעה לראסינג קלוב בתוצאה 7-4.

בשנת 1937, השחקן ויסנטה "אל קאפוטה" דה לה-מאטה, שנבחר לאחד מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה של הקבוצה, הגיע למועדון ואיתו זכה בתארים הראשונים שלו בעידן המקצועני, שתי אליפויות בשנים 1938 ו-1939. בחוד ההתקפה של הקבוצה היה את השחקן הפראגוואני, ארסניו אריקו שעם ממוצע של 40 שערים לעונה ו-295 בכל הזמנים, נחשב לשיאן הכיבושים של הליגה הארגנטינאית עד היום. אריקו סיים כמלך השערים בשנים 1937, 1938 ו-1939.

שנות ה-40

בשנים אלו ויסנטה דה לה מאטה שהיה לכוכב הקבוצה הוביל אותה ביחד עם סלסטינו מרטינס, קרלוס קאסונוטו וארנסטו חריליו הובילו את הקבוצה לניצחונות מרשימים כמו 1-8 על אסטודיאנטס, 1-7 על בוקה ג'וניורס ו-0-7 על ראסינג קלוב שגם היום היא נחשבת לתוצאה היסטורית במשחקי הדרבי של אבז'אנדה .

שנות ה-50

בשנת 1953 הקבוצה יצאה למספר משחקי ראווה באירופה שהבולט מהם הוא ניצחון 0-6 על קבוצת ריאל מדריד . למרות ההצלחה בתקופה זו אלו הקבוצה לא הצליחה לזכות בתואר משמעותי בשנים אלו .

שנות ה-60

אינדפנדיינטה החלה את שנות השישים עם זכייה באליפות, וזכתה שוב באליפות בשנת 1963. באותה עת, היו לקבוצה מעל 4,500 חברי מועדון, כמות שנחשבה לגדולה באותן שנים. שנת השיא של הקבוצה הייתה בשנת 1964, אז הפכה אינדפנדיינטה לקבוצה הארגנטינאית הראשונה שזוכה בתואר גביע ליברטדורס. אינדפנדיינטה שמרה על תוארה גם בשנת 1965. בשנת 1967, זכתה הקבוצה באליפות הליגה. הקבוצה הייתה מבין הקבוצות האחרונות שהשתמשו במערך של 5-3-2 (שני שחקני הגנה, שלושה קשרים וחמישה חלוצים).

שנות ה-70

שנות ה-70 היו המוצלחות מבחינת הקבוצה, היא זכתה בתארים רבים ביניהם תואר האליפות מטרופוליטנו בשנים 1970 ו-1971, גביע ליברטדורס בשנים 1972, 1973, 1974 ו-1975, הגביע הביניבשתי בשנת 1973 עם ניצחון על יובנטוס וגביע אינטראמריקנה בשנים 1973, 1974 ו-1976. ריקרדו בוצ'יני, שהתפרסם בזכות יכולת המסירה שלו (מסירותיו זכו לכינוי "מסירות בוצ'יניות"), היה כוכב הקבוצה בשנים אלו. הוא שיתף פעולה עם דניאל ברטוני והשניים הרכיבו צמד ההתקפה שנחשב לאחד הטובים בעולם.

למרות הישגיה המרשימים של הקבוצה בעת ששיחקו בה, המשחק הזכור ביותר מאותה תקופה היה בגמר של אליפות הנסיונל בשנת 1978 מול קבוצת טאז'רס דה קורדובה. המשחק הראשון נערך ב-25 בינואר נערך באצטדיונה של אינדפנדיינטה והסתיים בתיקו 1:1. במשחק הגומלין בקורדובה הצליחה טאז'רס לעלות ליתרון 1:2 כשנותרו 15 דקות לסיום. בעקבות השער, התפתח ויכוח בין שחקני הקבוצה לשופט המשחק בסיומו הרחיק השופט שלושה שחקנים. אף על פי שנותרה עם 8 שחקנים בלבד ונותרו דקות אחדות לסיום המשחק, הצליחה אנדפנדיינטה להשיג את השוויון בזכות שער של בוצ'יני מבישול של ברטוני. בסיום חגגה הקבוצה את הזכייה בתואר הודות לחוק שערי החוץ.

שנות ה-80

בשנת 1983 זכתה הקבוצה פעם נוספת בתואר אליפות המטרופוליטנו. בשנת 1984 השיגה הקבוצה את אחד מניצחונותיה המפורסמים ביותר לאחר שגברה בגמר הגביע הביניבשתי על קבוצת ליברפול, אז אלופת אירופה והקבוצה החזקה באירופה בתוצאה 0:1. התואר החשוב האחרון של הקבוצה בשנים אלו היה אליפות ארגנטינה בעונת 1988/1989.

שנות ה-90

עם פרישתו של כוכב הקבוצה ריקרדו בוצ'יני, החלה דעיכתה של הקבוצה. הקבוצה לא הצליחה לזכות באף תואר משמעותי עד שנת 1994 אז זכתה באליפות הקלאוסורה, גביע הסופרקופה סודאמריקנה בשנים 1994 ו-1995 והרקופה סודאמריקנה גם כן ב-1995. זכייתה בתואר הרקופה ב-1995 הייתה התואר ה-15 של הקבוצה בזירה הבינלאומית ובכך השוותה שיא שהיה שייך למילאן, ריאל מדריד ובוקה ג'וניורס.

שנות ה-2000

לאחר שבע שנים בהן לא הצליחה לזכות באליפות, הצליחה הקבוצה בהנהגתו של אמריקו גאז'גו לזכות פעם נוספת בתואר האפרטורה של שנת 2002. הקבוצה הציגה שחקנים צעירים רבים כדוגמת דניאל מונטנגרו, גבריאל מיליטו, לוקאס מולינה, פדריקו אינסואה ואנדרס סילברה. למרות הזכייה בתואר סבלה הקבוצה ממשבר ואף עמד בפני פירוק בשל חובות ענק שהסתכמו ב-50 מיליון דולר. הקבוצה ניצלה ב-ינואר 2006 הודות לקביעת בית המשפט הארגנטינאי שהקטין את חובתיה של הקבוצה. עם העברתו של הכוכב הצעיר סרחיו אגוארו לאתלטיקו מדריד תמורת 23 מיליון אירו, ההעברה הגדולה בהיסטוריית הכדורגל הארגנטינאי, קיוותה הקבוצה להתאושש. בשנת 2010 זכתה הקבוצה בגביע בינלאומי נוסף, גביע סודאמריקנה.

העשור השני של שנות ה-2000

ב-15 ביוני 2013 ירדה הקבוצה, בפעם הראשונה בתולדותיה, לליגה השנייה בארגנטינה. ב-11 ביוני 2014 חזרה הקבוצה לליגה הבכירה לאחר שניצחה את הורקאן 0-2 במשחק שובר שוויון^[1].

האצטדיון

עד עונת 2005 שיחקה הקבוצה באצטדיון הדובלה ויסרה המיושן שנחנך ב-4 במרץ 1928, במשחק נגד קבוצת פניארול מאורוגוואי והיה לאצטדיון הראשון בדרום אמריקה העשוי מבטון. ב-28 באוקטובר 2009, נחנך האצטדיון החדש של הקבוצה הליברטדורס דה אמריקה (בספרדית: Estadio Libertadores de América) על חורבות הדובלה ויסרה במשחק מול קולון שאותו ניצחה אינדפנדיינטה 2-3.

הדרבי של אבז'אנדה

יריבתה המושבעת של אינדפנדיינטה היא השכנה מאבז'אנדה ראסינג קלוב. המרחק בין אצטדיונה של ראסינג לאצטדיונה של אינדפנדיינטה הוא כ-100 מטרים בלבד. באחד המשחקים המפורסמים ביותר, דרש דייגו מיליטו, אז שחקן ראסינג, את הרחקתו של אחיו גאבי במשחק בו צפתה אימם של השניים.

תלבושת

הסמל הראשון של המועדון, עדיין משתמשת בו במשחקי החוץ

החולצה המקורית של אינדפנדיינטה הייתה חצי כחולה וחצי לבנה, עם מכנסיים קצרים כחולים, אבל בשנת 1907, כאשר הנשיא אריסטידס הניגון צפה בקבוצת נוטינגהאם פורסט האנגלית, התלבושת האדומה משכה את תשומת לבו והוא החליט להעניק לקבוצה הצעירה מראה חדש וצעיר. ב-10 במאי 1908 שיחקה הקבוצה לראשונה בצבע האדום במשחק ביתי נגד באנפילד אותה הביסה בתוצאה 2-9. מאותו המשחק הצבע האדום אומץ גם בגלל זיהוי של מרבית ממייסדיה עם הסוציאליזם. באותה שנה במשחק מול קבוצת בריסטול מאורוגוואי שיחקה לראשונה הקבוצה עם המדים שמזוהים איתה עד היום (חולצה אדומה ומכנסים בצבע כחול). הקבוצה משתמשת עד היום בסמל המקורי בתלבושות החוץ והתלבושת השלישית שלה.

מייצרת המדים ונותנת החסות

תקופה	מייצרת המדים	ספונסר ראשי
1979–1981	אדידס	ללא
1982–1985	טופאר	ללא
1985–1986	טופאר	מיאטה
1986–1988	התרנגול הספורטיבי
1988–1992	אדידס
1992–1997	אדידס	אדאס
1997–1998	טופאר	טופאר
1999–2000		טרימדור
2000–2001		אדאס
2001–2002		independiente.com*
2002–2004		טאראנטו
2004–2005	יומברו	טאראנטו
2005–2006		פורחאר סאלוד
2006–2009		גרופו מרקס
2009–2011	פומה	מוטומל
2011–2012		מוטומל
2012–2014		TCL
2018–2014		OCA
2018		קמינוס פרוטאגידוס
2019		-
2019-		אסקודו סרגורוס

* independiente.com הופיעה כספונסר של החולצה כדי לקדם את האתר החדש של הקבוצה

סטטיסטיקה

עונות בליגה הראשונה: 106 (1902-2012/13, 2014)
עונות בליגה השנייה: 5 (1908-1911, 2013/14)
עונות בליגה השלישית: 2 (1907)
הניצחון הגבוה ביותר: 1-11 על פלטנסה (1971)
ההפסד הגבוה ביותר: 8-0 לוולס סארספילד (1945)
מיקום הכי גבוה: 1 (16)
מיקום הכי נמוך: 20 (2)
מלך השערים: פרגוואי ארסניו אריקו - 295 שערים (מלך שערי הליגה בכל הזמנים)
מלך השערים בעידן החובבני: מיגל סאונאה - 199 שערים
מלך השערים בעונה אחת: מיגל סאונאה - 55 שערים (עונת 1922)
ממוצע השערים הגבוה לשחקן ארגנטינה מיגל סאונאה - 199 שערים ב-208 משחקים (0.96 שערים למשחק)
מלך השערים בגביע ליברטדורס : ארגנטינה לואיס ארטימה - 26 שערים
שיאן ההופעות: ריקרדו בוצ'יני - 638 משחקים
השחקן עם הכי הרבה תארים: ריקרדו בוצ'יני - 13 תארים
המאמן עם הכי הרבה תארים: חוסה פסטוריסה- 6 תארים
שיא ההעברות: סרחיו אגוארו - (28 מיליון דולר לאתלטיקו מדריד)

סגל נוכחי

נכון ל-23 ביוני 2024

מס'		עמדה	שם
2	ארגנטינה	מגן	חואקין לאסו
3	ארגנטינה	מגן	אדריאן ספורל
4	צ'ילה	מגן	מאוריסיו איסלה
6	אורוגוואי	מגן	אדגר אליזלדה
7	ארגנטינה	מגן	חוליו בופריני
8	אורוגוואי	קשר	גבריאל נאבאס
9	פרגוואי	חלוץ	גבריאל אבאלוס
10	ארגנטינה	מגן	סנטיאגו טולוסה
11	ארגנטינה	קשר	פדריקו מנקואלו
12	ארגנטינה	שוער	מטאו מורו
15	ארגנטינה	מגן	דמיאן פרז
16	ארגנטינה	חלוץ	סנטיאגו הידלגו
17	ארגנטינה	חלוץ	לוקאס גונזלס
18	ארגנטינה	חלוץ	איגנסיו מאסטרו פוץ'
19	ארגנטינה	חלוץ	אלכס לונה
20	ארגנטינה	קשר	רודריגו מארקס

מס'		עמדה	שם
21	ארגנטינה	קשר	דויד מרטינס
22	ארגנטינה	חלוץ	חאביר רויז
23	ארגנטינה	קשר	איבן מארקונה
24	ארגנטינה	חלוץ	סנטיאגו לופס
25	אורוגוואי	שוער	דייגו סאגוביה
26	קולומביה	מגן	פליפה אגילר
27	ארגנטינה	קשר	דייגו קראזיה
28	אקוודור	קשר	ג׳וני קיניונס
29	ארגנטינה	מגן	חואן פדרקו
30	ארגנטינה	קשר	תומאס פרמו
31	ארגנטינה	מגן	פרננדו דה רוסה
32	ארגנטינה	חלוץ	אלכסיס קאנאליו
33	ארגנטינה	שוער	רודריגו ריי
34	ארגנטינה	חלוץ	מתיאס חימנס
35	ארגנטינה	קשר	סנטיאגו סאל
79	ארגנטינה	מגן	אייראטון קוסטה

שחקני עבר

ארגנטינה סרחיו אגוארו (2003 - 2006)
ארגנטינה מיגל אובייאדו (1983 - 1986)
צ'ילה רפאל אולארה (2003 - 2004)
ארגנטינה חורחה אולגיון (1979 - 1983)
קולומביה אלביירו אוסוריאגה (1994 - 1998)
ארגנטינה אוסקר אוסטארי (2005 - 2007)
ארגנטינהאוסקר אורטיס (1982 - 1983)
ארגנטינהאיטליה ריימונדו אורסי (1920 - 1928, 1935 - 1936)
ארגנטינה פדריקו אינסואה (2002 - 2005)
ארגנטינהלואיס איסלאס (1986 - 1995, 2002 - 2003)
ארגנטינה חואן אלוצ'נס (2005-2002, 2007-2006)
אורוגוואי אנטוניו אלסאמנדי (1978 - 1982)
ארגנטינהפרגוואי רוברטו אקואניה (1995 - 1997)
ארגנטינה לואיס ארטימה (1966 - 1968)
פרגוואי ארסניו אריקו (1934 - 1946)
ארגנטינה ראול באראנו (1961 - 1971)
ארגנטינה ריקרדו בוצ'יני (1972 - 1991)
ארגנטינה חורחה בורוצ'גה (1982 - 1985, 1995 - 1998)
ארגנטינה דניאל ברטוני (1973 - 1978)
ארגנטינה ארנסטו גריז'ו (1949 - 1957)
ארגנטינה ויסנטה דה לה מאטה (1937 - 1950)
ארגנטינה אנסו טוראסו (1975 - 1979, 1981 - 1985)
ארגנטינה גוסטבו לופז (1991 - 1995)
ארגנטינה עומאר לראוסה (1977 - 1980)
ארגנטינה לוקאס מארקה (2007-2011)
ארגנטינה אדוארדו מגליוני (1969 - 1973)
ארגנטינה דניאל מונטנגרו (2000, 2002 - 2003, 2006 - 2009, 2012 - 2014)
קולומביה פאריד מונדראגון (1995 - 2000)
ארגנטינה קרלוס מורטה (1982 - 1983)
ארגנטינה גבריאל מיליטו (1997 - 2003, 2012-2011)
ארגנטינה רובן נאבארו (1952 - 1966)
קולומביה קרלוס נאבארו מונטוז'ה (2003 - 2005)
ארגנטינה אנטוניו סאסטרה (1931 - 1942)
ארגנטינה פרנסיסקו סה (1971 - 1976)
ארגנטינה אנדרס סילברה (2003-2001, 2011-2009)
ארגנטינה מנואל סיאונה (1931 - 1933)
ארגנטינה מיגל סאנטורו (1962 - 1974)
ארגנטינה חאבייר פאהס (1995 - 1997)
ארגנטינה הוגו פארז (1993 - 1995)
ארגנטינה לוקאס פוסינרי (2002 - 2003, 2005-2004, 2007 - 2010)
אורוגוואי דייגו פורלאן (2000 - 2002)
ארגנטינה איגנסיו פיאטי (2009- 2010)
ארגנטינה ניקולס פרוטוס (2005)
אורוגוואי איבו פבוני (1965 - 1976)
ארגנטינה חוסה פסטוריסה (1966 - 1972)
ארגנטינה גבריאל קלדרון (1981 - 1983)
ארגנטינה נסטור קלאוסן (1980 - 1988, 1995 - 1996)
ארגנטינה אסטבן קמביאסו (1998 - 2001)
ארגנטינה מיגל ריימונדו (1969 - 1974)
ארגנטינה פטריסיו רודריגס (2012-2007)
ארגנטינה אסקייל בארקו (2016-2017)

תארים והישגים

תארים מקומיים

עידן חובבני

אליפות הליגה (2): 1922, 1926
גביעים לאומיים (6): 1914 קופה קומפטנסיה לה ניסיון, 1917 קופה דה קומפטנסיה ג'וקיי קלוב, 1918 קופה דה אונור, 1924 קופה דה קומפטנסיה, 1925 קופה דה קומפטנסיה, 1926 קופה דה קומפטנסיה
גביע לאומי - ליגה שנייה: גביע ברוליץ' 1909

עידן מקצועני

אליפות (14): 1938, 1939, 1948, 1960, 1963, נסיונל 1967, מטרופוליטנו 1970, מטרופוליטנו 1971, נסיונל 1977, נסיונל 1978, מטרופוליטנו 1983, 1988/1989, קלאסורה 1994 ואפרטורה 2002.
גביעים לאומיים (3): קופה ד"ר קרלוס איברגורן 1938, קופה ד"ר קרלוס איברגורן 1939, קופה אסקובר 1939.

תארים בין-לאומיים

גביע ליברטדורס (7) (שיא) : 1964, 1965, 1972, 1973, 1974, 1975, 1984
גביע אינטראמריקנה (3): 1973, 1974, 1976
גביע סודאמריקנה (2) (שיא משותף) : 2010, 2017
סופרקופה סודאמריקנה (2): 1994, 1995
הסופר קאפ הדרום אמריקאי (1): 1995
הגביע הבין-יבשתי (2): 1973, 1984
גביע אלדאו (2): 1938, 1939
גביע סורוגה בנק (1) : 2018

טורנירים נוספים

1987 ליגיז'ה פרה-ליברטדורס, 1936 קרטאמן אינטרנסיונל נוקטורו (רוסאריו), 1941 קרטאמן אינטרנסיונל נוקטורו (רוסאריו), 1963 גביע סן מרטין של טוארס, 1975 גביע צ'וקאבמבאה (בוליביה), 1980 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1981 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1985 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1993 גביע דריו לה גאסטה (טוקומן), 1994 גביע הנשיא קרלוס סאול מנם, 1995 גביע פרובינציה (אזור) מנדוסה, 1996 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1997 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1997 גביע החורף, 1999 גביע הזהב (מנדוסה), 2000 גביע Revancha (הגומלין) (מאר דל פלאטה), 2000 גביע החורף, 2001 גביע Revancha (הגומלין) (מאר דל פלאטה), 2001 גביע פרובינציה (אזור) ריו נגרו, 2002 גביע פרובינציה (אזור) מנדוסה, 2002 גביע אינטרפרוניסל (סלטה/טוקומן), 2002 גביע אבז'אנדה, 2003 גביע אבז'אנדה, 2004 גביע מאר דל פלאטה, 2004 גביע דאדיאה (איטליה), 2005 גביע סלטה, 2005 גביע דפנסיו (גביע מאה שנה, ניצחון על אינפנדיינטה דה מדיין), 2006 גביע המאה (טאז'רס ר.א.), 2007 גביע מאר דל פלאטה, 2008 גביע סלטה, 2010 גביע סלטה, 2012 גביע הזהב מאר דל פלאטה.