אלכסנדרו יואן קוזה

אלכסנדרו יואן קוזה
Alexandru Ioan Cuza
	ציור מאת קרול פופ דה סטמארי
לידה	20 במרץ 1820; ברלאד, נסיכות מולדובה
פטירה	15 במאי 1873 (בגיל 53); היידלברג, הקיסרות הגרמנית
מדינה	מולדביה, ולאכיה, הנסיכויות הרומניות המאוחדות
מקום קבורה	מנזר שלושת בכירי הכנסייה; Voinești ;
השכלה	סורבון
בן או בת זוג	אלנה קוזה (1844–ערך בלתי־ידוע) ; מריה אוברנוביץ' לבית קטארגיו
פרסים והוקרה
	מסדר המושיע
חתימה

אלכסנדרו יואן קוזה(ברומנית:Alexandru Ioan Cuza (‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏; 20 במרץ 1820, ברלאד – 15 במאי 1873, היידלברג) היה פוליטיקאי רומני. השליט המשותף הראשון של הנסיכויות המאוחדות של ולאכיה ומולדובה תחת השם אלכסנדר יואן הראשון (ברומנית: Alexandru Ioan Întâiul) בין השנים 1859 עד 1866 והחל מינואר 1862 – דומניטור רומניה. בדומה לרבים מבני האליטה הרומנית באותם הימים היה קוזה בעל שורשים יוונים.

קוזה נבחר להיות השליט הן בנסיכות מולדובה והן בנסיכות ולאכיה, ובכך למעשה התאחדו שני חבלי הארץ תחת אוניה פרסונלית בשם הנסיכויות הרומניות המאוחדות. לקראת סוף תקופת שלטונו ניסה ליזום מספר רפורמות בנושאי קרקעות, אך לא צלח בכך ואולץ למעשה לחתום על כתב הוויתור שלו על כיסאו.

קוזה היה הנסיך האחרון של הנסיכויות ולאכיה ומולדובה. בינואר 1862 שינה את שם הנסיכויות המאוחדות לרומניה וקבע את בוקרשט כבירתו היחידה.

קוזה רצה להעניק זכויות אזרחיות ליהודי ארצו, אבל ההתנגדות החזקה שקמה מחוגים אנטישמיים רחבים, מנעה זאת ממנו. הוא הבטיח ליהודים אמנציפציה הדרגתית ועשה צעדים ראשונים בכיוון זה, אך הדחתו הפסיקה את התהליך.

רקע משפחתי ושנות צעירותו

אלכסנדרו יואן קוזה נולד ב-20 במרץ 1820 בעיר ברלאד בנסיכות מולדובה. אביו, יואן קוזה, היה איספרבניק, פרקלאב של גאלאץ, נשיא בית משפט מקומי) ומקורו היה במחוז פלצ'יו שבמולדובה. שם המשפחה קוזה מצביע על שורשים יוונים (קוזאס). האם, סולטאנה לבית קוזאדיני, הייתה בת למשפחה יוונית, וממנה למד אלכסנדרו גם את השפה היוונית המודרנית.

פעמים רבות הוזכרו כמקומות הולדתו גם הערים גאלאץ (לפי ההיסטוריון אי.ג'. ולנטיניאנו) וחוש (לפי החוקרת לוצ'יה בורש), אולם העיר ברלאד צוינה כמקום הולדתו בכמה מסמכים אישיים - כמו תעודת הפטירה מ-15 במאי 1873 בהיידלברג, דיפלומת הבגרות מאוניברסיטת סורבון בפריז ב-8 בדצמבר 1835, הצהרת התודה של אלמנתו אלנה למשלחת של תושבי ברלאד שבאו ללוויה בשנת 1873 ושפורסמה בעיתון המקומי "סמנטורול", שהופיע בעיר ברלאד ובמונוגרפיה שפרסם בשנת 1903 ההיסטוריון אלכסנדרו דימיטריה קסנופול.^[1]

אלכסנדרו יואן בילה את שנות ילדותו באחוזת אביו בכפר ברבוש (Bărboşi). למד ב"פנסיון" (פנימייה) הצרפתי של סאקטי בגאלאץ, ולאחר מכן ב"פנסיון" הצרפתי היוקרתי של ויקטור קנים ביאשי שם למדו יחד איתו דמויות נוספות של הפוליטיקה והתרבות הרומנית העתידית - מיכאיל קוגלניצ'אנו, וסילה אלכסנדרי ומאטיי מילו.

בהמשך למד בתיכון בפריז עד שנת 1835. אחרי לימודי ספרות, התחיל לימודי משפטים, אך לא סיים. נרשם באיגוד הכלכלנים בפריז. בבירת צרפת היה פעיל בחוגי הסטודנטים, לצידם של אלכסנדרי, האחים גולסקו, יון גיקה, צ'זאר בוליאק ואחרים.

בחזרתו למולדת בשנת 1839 התגייס לצבא המולדבי ושרת בו שלוש שנים. אחרי כן הועסק במערכת המשפטית. בין השנים 1842–1845 מונה כנשיא בית המשפט של המחוז ("צינוט") קובורלוי. בגיל 24, ב-30 באפריל 1844 נשא לאישה את אלנה רוסטי-סולסקו (1825–1909), בתו של הפוסטלניק יורדקה רוסטי ושל אקתרינה לבית סטורזה.

לזוג לא היו ילדים ולקוזה היו הרבה קשרים מחוץ לנישואים ולבסוף הייתה לו פילגש, מריה אוברנוביץ', שילדה לו שני בנים, שאומצו על ידי קוזה ורעייתו.^[2]

פעילותו המהפכנית

באירועי אביב העמים במולדובה בשנת 1848 נמנה אלכסנדרו יואן קוזה עם הפעילים הראשיים. יחד עם וסילה אלכסנדרי ומיכאיל קוגלניצ'אנו השתתף במפגשים של שוחרי החופש והרפורמות באחוזה מנז'ינה (Mânjina) של קוסטקה נגרי. עשרה ימים אחרי בריחתו של מטרניך מווינה, קוזה ומהפכנים אחרים נפגשו ביאשי כדי לתכנן את צעדיהם. בהמשך השתתף קוזה ונאם באספה במלון "פטרסבורג" ביאשי כשדרש מהשליט מיכאיל סטורדזה רפורמות בשם העם. אולם נעצר כעבור זמן קצר בתוך קסרקטין והוכה יחד עם מהפכנים אחרים. בעקבות המכות נפצע ברגלו וסבל מכך שנים רבות.

יחד עם אסירים פוליטיים אחרים גורש על ידי השלטונות לטורקיה, אבל בדרך, מלחים יוונים שעמדו בקשר עם הקונסוליה האנגלית החזירו אותם על סירה אל עיר-הנמל בראילה בנסיכות ולאכיה. משם, מצוידים בדרכונים אוסטרים הוברחו לטרנסילבניה. כך יכול היה להיות נוכח באספה הגדולה של המוני העם הרומני בעיר בלאז' ב-3 - 5 במאי 1848, שבה נאמו אברם ינקו וסימיון ברנוציו. באותו חודש, בעיר בראשוב צרף חתימתו לתוכנית המהפכנים המולדבים הגולים. לאחר מכן נסע לבוקובינה, חבל ארץ בצפון מולדובה שהיה אז חלק מאוסטריה, ויחד עם קוסטקה נגרי, היה ביוני 1848 חבר בוועד המהפכני המולדבי. שימש כחבר בהנהגת הוועד וכאחד מאוספי התרומות למענו.

בהמשך פנה לווינה ולפאריז וסירב להיענות להצעת החנינה של מיכאל סטורדזה. בינתיים, באפריל 1849 מיכאל סטורדזה נאלץ לעזוב את כס המלכות לטובת גריגורה אלכסנדרו גיקה ). קוזה נפגש באיסטנבול עם השליט החדש, בעל דעות יותר ליברליות מקודמו, שאהד בסתר את התנועה המהפכנית מ-1848. גריגורה אלכסנדרו גיקה שאף, כמו קוזה, להגשמת איחוד הארצות הרומניות למדינה אחת.

קוזה ליווה את גיקה ליאשי והתמנה שוב על באוקטובר 1849 כנשיא בית המשפט במחוז קובורלוי. בשנת 1851 מונה מנהל במשרד הפנים, ולאחר מכן, בשנת 1856 כפרקלאב של גאלאץ. בשנת 1858 התמנה לתפקיד שר המלחמה.

איחוד הנסיכויות הרומניות

ערך מורחב – איחוד הנסיכויות הרומניות

איחוד הנסיכויות הרומניות היווה הגשמת שאיפה ארוכת שנים שהתחזקה אחרי שנת 1848 כשהשליטים מיכאיל סטורדזה וגאורגה ביבסקו חתמו על איחוד מכס בין שתי הארצות. היה מדובר בתהליך מורכב מבוסס על הזיקה החזקה מבחינה לשונית, תרבותית וכלכלית שביניהן. סיום מלחמת קרים יצר הזדמנות להקשר אירופי נוח להגשמת שאיפה זו. בחירתו בשנת 1859 של אלכסנדרו יואן קוזה לשליט בשתי הארצות הביאה בסופו של דבר למימוש האיחוד, מעבר ל מה שציפו המעצמות. כשבאוקטובר 1857 בהתאם להחלטות קונגרס השלום בפריז הוקמו ה"דיוואנים אד הוק", אסיפות שנועדו לדון בארגון מחדש של הנסיכויות הרומניות, קוזה השתתף בפורום מסוג זה שהוקם ביאשי. הוא היה נציג של גאלאץ. נמנה עם התומכים ההחלטיים ביותר באיחוד שתי הנסיכויות - מולדובה וולאכיה (מונטניה או "הארץ הרומנית").

אחרי שהאסיפות אד הוק הצביעו בעד איחוד הנסיכויות, המעצמות אימצו בוועידת פריז (מאי-אוגוסט 1858) את רעיון האיחוד החלקי, מעין פדרציה, וביקשו לערוך בכל נסיכות בחירות לשליטים, לממשלות ולפלמנטים נפרדים. אחרי שתחילה הועלו המועמדויות של וסילה אלכסנדרי ושל קוסטקה נגרי, בסופו של דבר "המחנה הלאומי" -Partida Națională - שנהנה מרוב קולות ותמך באיחוד - בחר בקולונל קוזה כמועמד שלו. המועמד הנגדי של המחנה השמרני היה השליט לשעבר, מיכאיל סטורדזה. בבחירות שהתקיימו ב-5 בינואר 1859 (17 ינואר לפי לוח השנה הגרגוריאני) נבחר אלכסנדרו יואן קוזה כשליט (דוֹמְן) של מולדובה, על ידי כל 48 הנציגים הנוכחים. תומכי סטורדזה- חלקם נמנעו מלהצביע, חלקם הצטרפו לעמיתיהם מהמחנה הלאומי.

בוולאכיה האספה הבוחרת נראתה בהתחלה נשלטת על ידי שמרנים, אבל לחץ דעת הקהל היטה את הכף לטובת רעיון האיחוד. מועמדיהם, השליטים לשעבר ברבו שטירביי וגאורגה ביבסקו יצאו מהתחרות. לפי הצעתו של דימיטריה גיקה, המועמד הליברלי ניקולאיה גולסקו ויתר על מועמדותו לטובת אלכסנדרו יואן קוזה, השליט הנבחר של מולדובה. ב-24 בינואר 1859 (5 בפברואר לפי לוח השנה הגרגוריאני) כל 64 הנציגים שנכחו בהצבעה בחרו בקוזה גם כשליט של ולאכיה הסכם פריז לא כלל שום איסור על בחירת אותו השליט בשתי הנסיכויות. לפיכך הנסיכויות המאוחדות של מולדובה וולאכיה שאת הקמתן אישרו המעצמות האירופיות שהתכנסו בפריז, הפכו לאוניה פרסונלית בהנהגת שליט משותף.

אלכסנדרו יואן הראשון

בין השנים 1859–1861 הנסיכויות המאוחדות התנהלו בהתאם להסכם בפריז עם שתי ממשלות ושני פרלמנטים נפרדים. בהמשך בשנת 1861 בתמיכת חסידי האיחוד המוחלט, איחד קושה את הפרלמנטים ואת הממשלות וב-24 בנובמבר 1861 השיג גם את הכרת איחוד זה מצד האימפריה העות'מאנית, המעצמה הסוברנית, אמנם רק הכרה זמנית מוגבלת לשנות שלטונו של קוזה. ב-22 בינואר 1862 הורכבה הממשלה המאוחדת הראשונה בראשותו של ברבו קטרג'יו וכעבור יומיים - ב 24 בינואר 1862 - הפרלמנט היחיד.

לדברי מיכאיל קוגלניצ'אנו קוזה רצה לבנות בירה חדשה עבור הנסיכויות הרומניות, בירה שתמוקם בין גאלאץ ובין בראילה, בשפך הסירט.^[3] גם קוסטקה נגרוצי תמך בכך, אך הרעיון נפל לבסוף בגלל הקרבה היתירה לגבול הרוסי.

שלטונו של קוזה התאפיין ברצון עז להתגבר על הנחשלות ולהתאים את המדינה החדשה לעקרונות והדרישות של החברה המודרנית המערבית. ביולי 1864 ייסד קוזה את אוניברסיטת בוקרשט תוך איחוד תחת גג אחד של מספר מוסדות להשכלה גבוהה. מאמציהם של השליט ושל תומכיו נתקלו בהתנגדות הכוחות השמרניים ובאינרציה הציבורית. מלוכתו עמדה תחת סימן הזמניות, מפני שנחשבה על ידי חלק מהציבור כשלב ביניים עד להבאתו של שליט זר.

אלכסנדרו יואן קוזה והיהודים

בימי שלטונו של קוזה נעשו כמה צעדים לקראת האמנציפציה של היהודים. יהודים אחדים התמנו לתפקידים ציבוריים. החוק המוניציפלי משנת 1864 הרשה ליהודים, בתנאים מסוימים, להשתתף בבחירות המוניציפליות. באותה שנה, 1864, קובץ החוקים האזרחי איפשר התאזרחות של יהודים, רק ברמה אינדיבידואלית אחרי עשר שנות שהות במדינה. ^[4]

הדחת קוזה מהשלטון

בלילה של 11 בפברואר 1866, בשעה 4:00 בבוקר, חדרו הקושרים להדחת קוזה אל הארמון הנסיכותי ואילצו את הדומניטור לחתום על מסמך התפטרות שבו נכתב: אנחנו, אלכסנדרו יואן הראשון, בהתאם לרצון האומה וההתחייבות שלקחנו עם העלייה על כס השלטון, מוסרים בזה את הגה השלטון לידי עוצרות שלטונית והממשלה שנבחרה על ידי העם.

העוצרות הורכבה משלושה אישים, גנרל ניקולאיה גולסקו, קולונל נ. חאראלאמב ולסקר קטרג'יו. בתקופת הביניים, עד הגעתו של גנרל גולסקו מאחוזתו הכפרית, מילא את מקומו דימיטריה סטורדזה. בראש הממשלה הזמנית עמד יון גיקה, שהיה גם שר חוץ, ושר הפנים היה דימיטריה גיקה. עוד באותו יום בחרו בתי המחוקקים בנסיך פיליפ, רוזן פלנדריה כדומניטור במקום קוזה, אך התנגדות המעצמות וחוסר רצון של הרוזן לקבל על עצמו את התפקיד, הביאו לביטול הבחירה.

קריקטורה מ-1872 - בציור השמאלי מתואר יון ברטיאנו הכורת בגרזנו את הדומניטור אלכסנדרו יואן קוזה ובציור הימני אותו ברטיאנו משקה את העץ של קרול הראשון הנשען על ביסמרק. ברקע נושבת דעת הקהל שסייעה להפלת קוזה, אך לא מצליחה נגד קרול הראשון

במקום קוזה נבחר מי שעתיד היה להיות המלך הראשון של רומניה, קרול הראשון, גרמני משושלת הוהנצולרן-זיגמרינגן, ובכך החלה למעשה שושלת המלוכה של רומניה.

לא הכל היו מרוצים מהדחת קוזה ובחירת קרול והדבר בא לידי ביטוי בעיתונות התקופה.

אלכסנדרו יואן קוזה נפטר ב-15 במאי 1873 בהיידלברג, בגיל 53. הובא לקבורה במולדת באחוזתו רוג'ינואסה כשבלוויה השתתפו אלפי אנשים. קוזה השאיר שני בנים מהקשר מחוץ לנישואים עם הנסיכה מריה אוברנוביץ'. אלמנתו אלנה גידלה אותם בפריז עד 1882 כשאחרי מות מזכירו של קוזה, באליגו דה בן, חזרה לרומניה. דימיטריה (1864–1888) שהתאבד בפריז בעקבות אהבה נכזבת, ואלכסנדר, חולה לב שנפטר ממחלת השחפת גם כן בגיל צעיר. אלכסנדרו קוזה ג'וניור היה נשוי לנסיכה מריה מורוזי שירשה ממנו את האחוזה ברוג'ינואסה. אלנה קוזה התגוררה ביאשי ובשנותיה האחרונות בפיאטרה ניאמץ ויזמה פעילויות נדבנות רבות.

לקריאה נוספת

C. Giurescu, Viaţa şi opera lui Cuza Vodă, Ediţia Dinu C. Giurescu, Bucureşti 2000,
Alexandru Ioan Cuza şi Costache Negri, Corespondenţă, ediţie Emil Boldan, Bucureşti,1980,
Dumitru Ivănescu, Alexandru Ioan Cuza în conştiinţa posterităţii, Iaşi, Editura junimea, 2001
D. Bolintineanu, Viaţa lui Cuza Vodă, Memoriu istoric, ediţia a V-a, 1875
Constantin Giurescu Viaţa şi opera lui Cuza vodă Editura Ştiinţifică, Bucureşti, 1970

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלכסנדרו יואן קוזה בוויקישיתוף

אלכסנדרו יואן קוזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ C.Giurescu 1970
^ De ce Alexandru Ioan Cuza stătea cu amanta și soția în aceeași casă? (ברומנית)
^ Cuza, domn al Principatelor Române şi legăturile sale cu Galaţii (ברומנית)
^ L.Gyemant p. 92

[1] C.Giurescu 1970

[2] De ce Alexandru Ioan Cuza stătea cu amanta și soția în aceeași casă? (ברומנית)

[3] Cuza, domn al Principatelor Române şi legăturile sale cu Galaţii (ברומנית)

[4] L.Gyemant p. 92

[1]

[2]

[3]

[4]