אנטאל סרב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטאל סרב
Szerb Antal
צילום מסביבות שנת 1930
צילום מסביבות שנת 1930
לידה 1 במאי 1901
בודפשט, ממלכת הונגריה במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בינואר 1945 (בגיל 43)
מחנה ריכוז באלף, מערב הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות קרפשי עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט A. H. Redcliff עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הגימנסיה הפיאריסטית בבודפשט, אוניברסיטת אטווש לוראנד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה הונגרית, אנגלית, גרמנית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1920 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנטאל סֶרְבּ (במקור שטרן, בהונגרית: Szerb Antal,‏ 1 במאי 1901 בודפשט27 בינואר 1945 באלף) היה סופר, מסאי, מבקר ספרות, היסטוריון של הספרות, עורך ומתרגם הונגרי-יהודי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרב נולד בשנת 1901 בבודפשט במשפחה יהודית מתבוללת בבית ברחוב פרנץ דיאק 15. הוריו היו קארוי סרב, בעל מפעל שעונים וסוחר ולפי גרסה אחרת מנהל הסניף ההונגרי של חברת הנסיעות "גלובטרוטר", ואלזה, בת לבית הרצפלד. הם השתייכו למעמד הביניים היהודי המתבולל והתחתנו בבודפשט ב-19 באוגוסט 1900. ב-20 בדצמבר 1907 אנטאל הוטבל לנצרות הרומית-קתולית יחד עם אביו כשהסנדק שלו היה הכומר אוטוקאר פרוהאסקה, תאולוג וסופר קתולי הונגרי ממוצא צ'כי, בישוף סקשפהרוואר. סירב קיבל בהמשך חינוך קתולי ונרשם בשנת 1911 לגימנסיה הפיאריסטית בבודפשט. במשך 8 שנים היה סירב פעיל בתנועת הצופים והגיע לדרגה פיקודית בה. בשנה האחרונה 1919 נבחר ליושב ראש התלמידים בגימנסיה. המנטור שלו בתיכון הפיאריסטי היה המורה לשפה ולספרות הונגרית שאנדור שיק (שהוריו היו יהודים והמירו את דתם לנצרות בטרם נולד בנם שאנדור), שהיה כומר ומשורר דתי. הוא טיפח את משיכתו של סירב לכתיבה ספרותית. את שיריו ואת סיפוריו הראשונים פרסם סירב במסגרת החוג לספרות של התיכון. כעבור זמן פרסם במסגרת זו גם מספר מסות ודרמות. אחרי שסיים בהצטיינות את בחינות הבגרות בשנת 1919, למד במשך שנה פילולוגיה קלאסית באוניברסיטת גראץ והשתכלל שם בשפה הגרמנית. בספטמבר 1920 עבר ללימודי פילולוגיה הונגרית וגרמנית באוניברסיטת בודפשט. הוא למד לבד באותה תקופה גם אנגלית וצרפתית. ב-24 ביולי 1924 סיים סירב את הדוקטורט שלו עם עבודה על יצירות המשורר פרנץ קלצ'יי. היה בן 20, בפברואר 1921 כשפרסם שישה שירים בכתב העת "Nyugat" (ניוגט - "המערב"), החשוב שבמגזינים לספרות בהונגריה. הוא כתב בהמשך בקורת ספרים באותו המגזין. גם מגזין אחר "Napkelet" (נאפקלט - "המזרח") התחיל לפרסם מכתביו. בימי לימודיו באוניברסיטה התאהב בצעירה בשם דורה שולץ לה נקדיש את השיר "ויולן" (Violaine). היא הייתה לימים מורה ואמנית. בהמשך נמנה סירב עם עורכיו של המגזין המדעי "מינרווה". בשנות לימודיו באוניברסיטה הצטרף לחוג התרבותי "באראבאשוק" (Barabásoknak - בני בראבא) שבו פעלו סטודנטים בעלי רקע דומה לשלו, יהודים מתבוללים שהתחנכו בחינוך קתולי, כמו המשוררד ג'ורג' שארקזי, וילמוש יוהאס, יאנוש פאלודי, לאסלו סדה, שהיה לימים נזיר כרמליטי בשם סוורין, מיהאי סדה שהפך מידו לנזיר פרנציסקנים.

פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זיכרון על שמו בבודפשט

עוד בהיותו סטודנט פרסם סירב מסות אודות גאורג טראקל ושטפן גאורגה ובמהרה קנה לעצמו שם כחוקר מוכשר של ספרות שחיבר בנוסף מחקרים מחכימים על ויליאם בלייק, הנריק איבסן ואחרים. בשנת 1925 השתלם בתחום המחזאות אמל דודו, ינה פאלודי, שניהל תיאטרון לקומדיה ועבד זמן קצר כבמאי בתיאטרון בלווארוש (המצודה) בבודפשט. באותה שנה ב-19 בדצמבר הוא התחתן עם עמליה אירן לאקנר, צעירה ממנו בחמש שנים, ובת של ד"ר ברטאלאן לאקנר ושל גיזלה לבית סאבורסקי. אולם בני הזוג התגרשו ב-1928. בשנים 1924 - 1929 בעזרת מלגות ערך סירב מסעות מחקר באיטליה ובצרפת ובשנת 1930 שוב בעזרת מלגה שהה למשך שנה בלונדון. בפריז פגש את סימון דה בובואר, שנזכרה עליו מאוחר יותר בתור "גבר מקסים מאוד, בעל חוש הומור ואינטליגנטי, שידע ספרות צרפתית ואנגלית ואת כל התרבות של מערב אירופה כפי שרק מרכז-אירופי יכול".

ב-1933 היה ליושב ראש אגודה שנקראה "האקדמיה ההונגרית לספרות". באותה שנה הוציא לאור את הרומן הראשון לו, "אגדת הפנדרגון" ששאב השראה מחוויותיו בעת שהותו בבריטניה. בהונגריה התפרנס בעיקר כמורה להונגרית ולאנגלית, בין היתר בתיכון למסחר על שם אישטוואן סצ'יני (1928) כשדרכו לקריירה אוניברסיטאית בימי שלטונו של מיקלוש הורטי נחסמה לפניו בגלל מוצאו היהודי. ב-1937 פרסם את ספרו השני והידוע "Utas és holdvilág" (מסע לאור ירח). באותה שנה עלה בידו בסופו של דבר להתקבל כמרצה לספרות באוניברסיטת סגד והועסק בה עד שנת 1943. כשבגלל שיוכו ל"גזע היהודי" נשלח לעבודות בפריקת מטענים מסירות הובלה בבודפשט.

שנותיו הפוריות ביותר ותקופת השואה בהונגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר הזיכרון הלאומי במחנה באלף לשעבר עם קבר האחים שבו נטמן גם אנטאל סרב

בשנים 19341938 פרסם סרב את ספרו "תולדות הספרות ההונגרית" הידוע לקוראים רבים גם בימינו. ספרו על תורת הרומן, "Die Suche nach dem Wunder. Umschau und Problematik in der modernen Romanliteratur" (החיפוש אחרי הנפלא. מבט וסוגיות ברומן המודרני), פורסם תחת שמו בגרסה גרמנית - אנטון סרב. בתחום תורת הספרות הושפע סירב בהתחלה מחד על ידי וילהלם דילתיי ואסכולת ההיסטוריה הרוחנית הגרמנית, ומאידך על ידי הפסיכואנליזה של פרויד.[1]

בשנת 1941 הוציא לאור גם את הספר "תולדות הספרות העולמית" הנהנה מהערכה רבה עד היום. השלטון אסר על הפצת ספרו על תולדות הספרות ההונגרית וסגר את הכתב העת הספרותי החשוב ניוגט. הרומן האחרון שלו שפורסם בהונגריה, ב-1942, היה "אוליבר השביעי", פנטזיה ברוח פירנדלו על מלך שזמם הפיכת ארמון נגד עצמו. ספר זה הופיע כ"תרגום" כביכול מאנגלית, מכיוון שבאותה תקופה כבר לא יכלו להתפרסם ספרים מאת מחברים יהודים. ב-1943 ספריו, כולל "תולדות הספרות העולמית" הוכנסו ברשימת הספרים האסורים בחוק. לימים, בימי השלטון הקומוניסטי עבר צנזורה קפדנית עם עריכה מחדש של הפרק על הספרות הסובייטית. הגרסה המקורית המלאה של הספר יכלה להתפרסם שוב בהונגריה רק ב-1990 אחרי נפילת השלטון הקומוניסטי.

בשנת 1943 הוא נלקח סירב לראשונה לשירות עבודה (עבודות כפייה של גברים יהודים עבור הצבא ההונגרי והגרמני). ב-5 ביוני 1944 נשלח לפרטראקוש (Fertőrákos) בשלהי שנת 1944 גורש למערב הונגריה למחנה הריכוז באלף, כפר נופש לשעבר של כ-1,000 תושבים על גבול הונגריה אוסטריה.[2] יחד עם עוד אלפים מיהודי בודפשט שנמסרו שם לפיקוד האס אס לצורך העסקתם בפרך בבניית וביצור החומה הדרומית-מזרחית של הרייך. מעריצים שלו ניסו להצילו מגירוש באמצעות מסמכים מזויפים, אך סירב דחה את הצעתם כשביקש לחלוק את גורלו עם זה של שאר המגורשים בני דורו. ב-27 בינואר 1945 הוא הוכה למוות על ידי שומרים הונגרים אחרי שסירב לעבור מן המחנה ללא חברו גאבור הלאס. אשתו קלרה באלינט נפטרה בשנת 1992.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1934 - A Pendragon-legenda (אגדת פנדרגון)

סרב מתאר בו את הממלכה המאוחדת ותושביה, במיוחד של אנגליה ולונדון, בה בילה המחבר במשך שנה. מדובר בסיפור בלשי המתחיל במוזיאון הבריטי ומסתיים בטירה וולשית. במרכז העלילה עומד פילולוג הונגרי שהרפתקאותיו מספקות לקורא חוויה קתרטית. המדינה מתוארת מנקודת מבט של המבקר הזר, בדרך המתקרבת לפעמים לפרודיה. בספרו העיוני "החיפוש אחרי הנפלא: סקירה וסוגיות ברומן המודרני" טען סירב שמתוך כל הז'אנרים הספרותיים הוא העדיף את הרומן הפנטסטי. בז'אנר זה מתמזגים פרטים מחיי היום יום עם מעשים פנטסטיים שהוא קרא להם "הנפלא".

  • Cynthia, 1932
  • 1937 - Utas és holdvilág (מסע לאור ירח)

הספר מתמקד בגבור הראשי, מיהאי, צעיר מבריק, רומנטי, אך מתוסבך, היוצא לירח דבש עם כלתו, ארז'י. חיש מהר, על בקבוק יין, חשף מיהאי בפניה את החוויות הביזריות שחווה בילדותו, תוך רמז לתשוקותיו הבלתי פתורות לארוטיזם ולמוות. בסופו של דבר נוצרה בין שני הנשואים הטריים אי התאמה ברורה שהביאה את מיהאי להבין שאינו מוכן להיות בעלה של ארז'י. הוא עזב אותה כדי לצאת לבד למסע בפרובינציה האיטלקית ולבסוף ברומא. הוא חווה מחדש את הלהטי דמיונו הנערי, יצר מגע מחודש עם ידידים משכבר שעברו שינויים או נשאר כפי שהיו, כל אלה על רקע נופים זרים מרשימים והחיוניות המיוחדת של תושביהם. סירב חוגג בספר את הפולחן האקזוטי של איטליה, מוטיב שלחזר בעבר ובהווה בכתביהם של אלפי סופרים תוך השלכת רשמי המסע שלו באיטליה על רוחו של הגיבור. הסופר בודק בו זמנית את הקשרים בין אהבה לנעורים בסביבה הבורגנית. בעיני סיימון שאמה מדובר "באחד הספרים המדהימים ביותר שנכתבו במאה העשרים אם בכלל".

  • VII. Olivér, 1943 - אוליבר השביעי ("פורסם בשם העט הבריטי א.ה. רדקליף A. H. Redcliff)
  • A királyné nyaklánca, 1943 הענק של המלכה

ספרי מסע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1936- A Harmadik Torony (המגדל השלישי)

זהו יומן מסע באיטליה הגולל בפני הקורא את רשמי המחבר בערים בצפון איטליה - ונציה, בולוניה, ראוונה ואחר כך במדינה העתיקה של סן מרינו. המונטאלה שבסן מרינו נתן השראה לכותרת היומן.

סיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Szerelem a palackban'', 1935 (אהבה בבקבוק) - סיפורי קצרים

ספרי עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A magyar újromantikus dráma, 1927 (הדרמה הנאו-רומנטית ההונגרית)
  • Az udvari ember, 1927 (איש החצר) - על בלדסארה קסטיליונה - ספר מושפע על ידי וולטר פאטר
  • William Blake, 1928
  • 1929 Az angol irodalom kistükre''- An Outline of English Literature" (סינופסיס של הספרות האנגלית)
  • Az ihletett költő, 1929 (המשורר בפרץ יצירה) - על המשורר דניאל ברז'ני
  • Magyar preromantika, 1929 (הטרום-רומנטיזם ההונגרי)
  • Vörösmarty-tanulmányok, 1929 (תלמידי ורשמארטי)
  • A magyar irodalom története, 1934 ("תולדות הספרות ההונגרית")
  • 1935 Budapesti útikalauz marslakók számára - מדריך של בודפשט למבקר מן המאדים
  • Hétköznapok és csodák, 1936 ("ימי חול ונפלאות") או "החיפוש אחרי הנפלא:סקירה וסוגיות ברומן המודרני"
  • 1939 - Don't say... but say...‎
  • A világirodalom története, 1941 ("תולדות הספרות העולמית")

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Száz vers, 1943/1944 ("100 שירים")

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרב תרגם בעיקר מאנגלית, אך גם מצרפתית, גרמנית ואיטלקית מיצירותיהם של אנטול פראנס ("תאיס"), פ.ג'.וודהאוס, יו וולפול, סומרסט מוהם, הנס פאלאדה, ג'קומו קזנובה, ארנסט קורציוס, יוהאן הויזינחה ואחרים.

דמותו ויצירותו במדיה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שלו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטאל סרב בוויקישיתוף

ספריו ברשת:

(Petri Ljukonnen, Ari Pesonen - Kuusankosken kaupunginkirjasto 2008 הספרייה העירונית קוסאנקוסקי)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ G.Poszler
  2. ^ בעקבות הסכם השלום בטריאנון לאחר מלחמת העולם הראשונה החל הכפר באלף לשגשג כמו אתרי נופש אחרים בהונגריה שנודעו מעיינות המרפא שלהם. במהלך מלחמת העולם השנייה הוקם בכפר מחנה עבודה בו מתו כאלפיים איש, בהם אנטאל סרב