אפרים זורוף

אפרים זורוף
Efraim Zuroff
	זורוף בזאגרב, 2007
לידה	5 באוגוסט 1948 (בן 76); ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית, ישראל
מקום מגורים	אפרת, ישראל
ידוע בשל	צייד נאצים
השכלה	ישיבה יוניברסיטי; ישיבה דפלטבוש; האוניברסיטה העברית בירושלים; האקדמיה התלמודית מרשה שטרן ;
מקצוע	היסטוריון
תואר	.Ph.D
מספר צאצאים	4
פרסים והוקרה	מסדר הדוכס טרפימיר

אפרים זוּרוֹף (נולד ב-5 באוגוסט 1948 בארצות הברית) הוא היסטוריון ישראלי ומנכ"ל מרכז ויזנטל בירושלים. זורוף מכונה "אחרון ציידי הנאצים". במסגרת פעילותו הצליח זורוף לחשוף מאות פושעי מלחמה נאצים ומילא תפקיד חשוב במאמצים להביאם לדין.

ביוגרפיה

זורוף נקרא אפרים על שם דוד של אמו שנרצח בשואה. לאחר שסיים תואר ראשון בהיסטוריה בישיבה יוניברסיטי עלה ב-1970 לישראל ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא השלים תואר מוסמך ותואר דוקטור בלימודי השואה, במסגרת המכון ליהדות זמננו. עבודת הדוקטורט שכתב עסקה בתגובת היהדות האורתודוקסית בארצות הברית לשואה והתמקדה במאמצי ההצלה של ועד ההצלה שעל יד רבני אמריקה שנוסד בשנת 1939^[1].

בשנת 1978 הוזמן זורוף לכהן כמנהל (האקדמי) הראשון של מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס, שם מילא תפקיד חשוב בהקמת הספרייה והארכיון של המרכז והיה יועץ היסטורי לסרט "ג'נוסייד" שהפיק המרכז. הסרט זכה בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר לשנת 1981.

התעניינותו בפושעי המלחמה הנאצים החלה ב-1978, בעקבות מפגש עם צייד הנאצים שמעון ויזנטל, במהלך הקרנת סרט על פושעי מלחמה נאצים.

ב-1980 חזר לישראל והחל לעבוד כחוקר בתחום פושעי המלחמה הנאצים בעבור המשרד לחקירות מיוחדות של משרד המשפטים האמריקאי. מחקריו סייעו בהכנת תיקים נגד מספר רב של פושעי מלחמה נאצים שחיו בארצות הברית.

זורוף מכונה "צייד הנאצים האחרון", מאז מותו של שמעון ויזנטל ולאחר שסרז' וביאטה קלרספלד הפסיקו את פעילותם בתחום^[2].

מעקב אחר פושעים נאצים

מ-1986 פועל זורוף במסגרת מרכז ויזנטל במעקב אחר עשרות פושעי מלחמה נאצים ברחבי העולם. בתוקף תפקידו כמנהל השלוחה הישראלית של מרכז ויזנטל בירושלים, מתאם זורוף את מאמצי החיפוש אחר פושעים נאצים ברחבי תבל. מאמצים אלה סייעו והשפיעו על חקיקת חוקים חדשים בקנדה (1987), אוסטרליה (1989) ובריטניה (1991).

ב-1987 חשף את אנטון גקס, אזרח בריטי שזוהה בפי כמה עדים כפושע מלחמה מליטא^[3], גקס טען שהוכפש ללא עוול^[4], למרות מאבק ארוך הוא מעולם לא הועמד למשפט^[5]. גקס היה אחד מעשרות פושעי מלחמה נאצים שמצאו מקלט בבריטניה לפי מחקר שערך. גקס עצמו היה מעורב ברצח דודו של זורוף^[6].

ב-1991 חשף זורוף את החנינות שהוענקו לפושעי מלחמה נאצים על ידי רשויות החוק בליטא והוביל את המאבק לעצירת תהליך זה^[7]. זורוף כיהן כחבר בוועדת חקירה ישראלית-ליטאית שהוקמה כדי לטפל בנושא זה, ומאמציה הביאו לביטול של למעלה ממאה חנינות שניתנו לליטאים שהשתתפו ברצח יהודים בתקופת השואה. ב-2000 הוא חשף את החנינות שניתנו לפושעי מלחמה נאצים בלטביה וניהל את המאבק לביטולן. בסופו של דבר, בוטלו חנינות שהוענקו לשני פושעי מלחמה לטבים.

זורוף נודע במיוחד בשל מעורבותו בחשיפתו של פושע המלחמה הקרואטי, דינקו שאקיץ' (Dinko Šakić), שהסתתר בארגנטינה. שאקיץ' היה מפקד מחנה המוות יאסנובאץ (שכונה גם "האושוויץ של הבלקנים"). הוא היה אחד מהפושעים הנאציים החשובים ביותר שנותרו חופשיים. בעקבות חשיפתו הוא הוסגר לקרואטיה, הועמד לדין ונדון באוקטובר 1999 לעונש המרבי הקבוע בחוק - 20 שנות מאסר, ומת בכלא בשנת 2008. היה זה המשפט הראשון של פושע מלחמה נאצי שהתקיים במדינה פוסט-קומוניסטית^[8].

בשנת 2002 יצא זורוף במבצע "ההזדמנות האחרונה", שהציע פרס כספי לכל מי שיביא מידע שיסייע בהעמדתם לדין והענשתם של אחרוני הפושעים הנאצים שעדיין מסתתרים. כדי לממן את מבצע הזדמנות אחרונה הוא גייס את אריה רובין, ידידו מימי הלימודים ב"ישיבה יוניברסיטי", איש עסקים בגמלאות מפלורידה המקדיש את רוב זמנו לחינוך יהודי^[2].

המבצע מתנהל בליטא, לטביה, אסטוניה, פולין, רומניה, אוסטריה, קרואטיה, הונגריה וגרמניה. ב-2007 הורחב המבצע גם לדרום אמריקה. המבצע הביא להוצאת שלושה צוי מעצר, שתי בקשות הסגרה ומספר רב של חקירות שנפתחו. ב-30 באוגוסט 2006 הגיע לזורוף מידע שהביא ב-28 בספטמבר 2006 לחשיפתו בבודפשט, של שנדור קפירו, שנחשב בעת גילויו לפושע המלחמה הקשיש ביותר בעולם. קפירו תבע את זורוף בתביעת דיבה, אך תביעתו בוטלה לאחר שלא הופיע למשפט. לאחר מכן הוא הועמד לדין וזוכה, על אף שכבר הורשע ולא נענש בשנות ה-40. קפירו מת ב-2011 לפני הגשת הערעור על זיכויו.

בינואר 2008 הוגדל סכום הפרס מ-10000 דולר ל-25000 דולר.

ב-2009 פרסם ספר בצרפתית ובאנגלית על המבצע - Operation Last Chance: One Man's Quest to Bring Nazi Criminals to Justice. הספר יצא לאור בהוצאת Palgrave Macmillan.

ביולי 2008 יצא זורוף לדרום אמריקה לאיתור הפושע הנאצי ד"ר אריברט היים בפטגוניה. מרכז ויזנטל הציע פרס של 460,000 דולר על ראשו של היים^[9]. גם לאחר הפרסום על מותו של היים במצרים ב-1993 - מכיוון שלא ידוע מקום קבורתו לכאורה ולא ניתן לקיים בדיקת סמני DNA - הודיע ד"ר זורוף כי תיק היים אינו סגור^[10]. ד"ר זורוף אף הביא הוכחה^[11] כי עורכי דינו (בנושא נדל"ני) טענו בשנת 2001 כי היים חי והם בקשר רציף איתו.

בנובמבר 2009, הוחלט על הסגרתו של פושע נוסף שנחשף בידי זורוף, קרולי (צ'ארלס) זנטאי, מאוסטרליה להונגריה. זנטאי הואשם כי רצח ב-1944 נער יהודי בן 18, פיטר באלאש, מכיוון שלא ענד טלאי צהוב. הוא השליך את גופתו לנהר הדנובה^[12]. אך זנטאי ערער על ההחלטה וב-2012 החליט בית המשפט באוסטרליה שלא להסגירו להונגריה, מכיוון שבעת הרצח לא הייתה קיימת בהונגריה עבירת "פשע מלחמה"^[13].

ב-1995 ו-1996 הוזמן זורוף לרואנדה לסייע לשלטונות המקומיים במאמציהם להעמיד לדין את מבצעי רצח העם שאירע באותה מדינה באביב 1994, וייעץ באופן שוטף לממשלת רואנדה בנושא זה ודומיו.

זורוף מחבר מדי שנה דו"ח בו הוא מעניק ציונים למדינות שונות על טיפולן בחקירה ובהעמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים שחיים בתחומיהן.

בספרו Occupation: Nazi-Hunter; The Continuing Search for the Perpetrators of the Holocaust (המקצוע: צייד-נאצים; החיפוש המתמשך אחר מבצעי השואה) (KTAV 1994), תיעד זורוף את המאמצים המאוחרים שנעשו כדי להרשיע פושעי מלחמה נאצים בדמוקרטיות המערביות והסביר את ההגיון למאמצים אלה עשרות שנים לאחר ביצוע הפשעים. הספר יצא לאור בגרמניה ב-1996 בהוצאת אהרימן ורלג (Ahriman Verlag).

ביוני 1999 הקרין הערוץ השני של הטלוויזיה הגרמנית (ZDF) סרט על פעולותיו תחת הכותרת "צייד-הנאצים", ובשנת 2004 הפיקה תחנה אזורית של רשת השידור של דרום-מערב גרמניה (Südwestrundfunk) סרט על מאמציו לאתר ולהעמיד לדין את פושעי השואה. גם ערוץ 3 הצרפתי הקרין סרט אודותיו בדצמבר 2005.

זורוף הרצה פעמים רבות לקהלים בכל העולם על המאמצים להביא פושעי מלחמה נאצים לדין ופרסם יותר ממאתיים ושישים מאמרים וביקורות ספרים בנושאים שונים הקשורים לשואה והשלכותיה, ובנושאים הקשורים לעולם היהודי. פרסומיו הופיעו בביטאונים מדעיים כמו קובץ יד ושם, Holocaust and Genocide Studies, Simon Wiesenthal Center Annual, American Jewish History ,Jewish Political Studies Review, וכן ב-לוס אנג'לס טיימס, הבוסטון גלוב, ג'רוזלם ריפורט, תיקון, ג'ואיש כרוניקל, מעריב, הארץ, ידיעות אחרונות וביטאונים אחרים.

פרסומיו של זורוף הופיעו בארבע-עשרה שפות שונות.

פעולותיו הביאו לכך שנשיא סרביה בוריס טאדיץ' חברי פרלמנט סרביים הגישו את מועמדותו של זורוף לפרס נובל לשלום לשנת 2008^[14].

ב-22 בינואר 2009, העניקה מועצת העיר נובי סאד שבסרביה לזורוף אזרחות כבוד של העיר, על חלקו בחשיפת פושע המלחמה הנאצי שנדור קפירו, שסייע ברצח יהודי העיר בזמן השואה^[15].

באפריל 2012 שודר בערוץ עשר סרט תיעודי על פעלו, "צייד הנאצים האחרון", שביימה ניצה גונן^[16].

ביולי 2012 איתר זורוף את לאסלו צ'אטארי, בן 97, שהיה חשוד בסיוע לרצח יותר מ-15 אלף יהודים שגורשו מהונגריה באביב 1944. הוא אותר בביתו בבודפשט בתום 15 שנות מרדף^[17].

באפריל 2012, בעקבות תקדים שהושג במשפט דמיאניוק, שניתן להרשיע את השומרים שגילם הממוצע הוא 90 בסיוע לרצח גם ללא עדויות ישירות למעשיהם, פתחה גרמניה בחקירה נגד 50 שומרים מאושוויץ^[18]. זורוף העריך כי מספר השומרים האלה עמד על 4,000 איש^[18], הוא סיפק מידע שבעקבותיו נפתחו מספר חקירות^[19]. ביוני 2022 שומר במחנה ריכוז נאצי נידון לחמש שנות מאסר בגרמניה בגין סיוע לרצח^[20].

חיים אישיים

זורוף מתגורר באפרת. הוא נשוי לאלישבע ואב לארבעה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אפרים זורוף בוויקישיתוף

אתר "מבצע ההזדמנות האחרונה"
כתבה על "מבצע ההזדמנות האחרונה"
עמירם ברקת, צייד הנאצים האחרון, באתר הארץ, 27 בינואר 2005
זאב אברהמי, "פתאום דפיקה בדלת: כך התגלה הפושע הנאצי סמואל קונץ", באתר הארץ, 5 באוגוסט 2010
עופר אדרת, צייד הנאצים זורוף: ארה"ב נאלצה לעשות עם הפושעים "פשרת אל קפונה", באתר הארץ, 21 באוקטובר 2014
עופר אדרת, למצוא קבר המוני במרחק של חצי שעה מהבית, באתר הארץ, 14 בפברואר 2018
Stav Ziv, The Last Nazi Hunter, Newsweek, ‏4 ביוני 2016
אפרים זורוף, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ בשנת 2000 יצא לאור בארצות הברית ספרו על הנושא תחת הכותרת "תגובת היהדות האורתודוקסית בארצות הברית לשואה ("The Response of Orthodox Jewry in the United States to the Holocaust”) בהוצאת ישיבה יוניברסיטי. הספר זכה בפרס אגיט לספרות בנושא השואה וההתנגדות היהודית וכן לפרס ספרותי ע"ש הרב ד"ר שמואל בלקין מטעם ארגון בוגרי הישיבה אוניברסיטה בארצות הברית.
^ ¹ ² עמירם ברקת, צייד הנאצים האחרון, באתר הארץ, 27 בינואר 2005
^ תום שגב, עכשיו רוצים את גקס, כותרת ראשית, 2 בספטמבר 1987
המשך המאמר על חשיפת גקס, כותרת ראשית, 2 בספטמבר 1987
^ מורין ג'ונסון, תאצ'ר לא ממהרת לפעול :למען'החוק לשפיטת נאצים, מעריב, 6 ביוני 1990
^ סקוטלנד: משתף פעולה עם הנאצים נפטר מבלי שהועמד למשפט, באתר וואלה, 13 בספטמבר 2001
^ אריה בנדר, הרגשתי דחף לבוא לביתו של הפושע הנאצי גקאס כי הוא רצח את דודי, מעריב, 28 ביולי 1987
^ יוסי ורטר, עתי"ם, מרכז ויזנטל פנה לממשלת ישראל: ״ליטא חננה 120 רוצחים נאצים", חדשות, 6 בספטמבר 1991
^ כתבה על גזר הדין במשפטו של שאקיץ'
^ כתבת וידאו ב-BBC
AP, דרום אמריקה: מבצע ללכידת פושעים נאצים, באתר ynet, 28 בנובמבר 2007
^ מתוך ראיון בערוץ 10, 5 בפברואר 2009.
^ מתוך ראיון ברשת ב', 18.6.09
^ אנשיל פפר, הקצין שרצח יהודי משום שלא ענד טלאי צהוב יוסגר להונגריה, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2008
^ עופר אדרת, אוסטרליה לא תסגיר הונגרי החשוד ברצח יהודי בשואה, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2012
^ The Norway Post
^ מקור בג'רוסלם פוסט
^ מורן שריר, בחמש קם צייד, באתר הארץ, 20 באפריל 2012
^ עופר אדרת, אותר הפושע הנאצי המבוקש ביותר בעולם, באתר הארץ, 15 ביולי 2012
^ ¹ ² עופר אדרת, גרמניה פתחה בחקירה נגד 50 שומרים מאושוויץ, באתר הארץ, 6 באפריל 2013
^ עופר אדרת, גרמניה פתחה בחקירה נגד קשיש החשוד ששמר במחנה הריכוז דכאו, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2013
^ עופר אדרת, גרמניה: בן 101 שהיה שומר במחנה ריכוז נאצי נידון לחמש שנות מאסר בגין סיוע לרצח, באתר הארץ, 28 ביוני 2022

[1] בשנת 2000 יצא לאור בארצות הברית ספרו על הנושא תחת הכותרת "תגובת היהדות האורתודוקסית בארצות הברית לשואה ("The Response of Orthodox Jewry in the United States to the Holocaust”) בהוצאת ישיבה יוניברסיטי. הספר זכה בפרס אגיט לספרות בנושא השואה וההתנגדות היהודית וכן לפרס ספרותי ע"ש הרב ד"ר שמואל בלקין מטעם ארגון בוגרי הישיבה אוניברסיטה בארצות הברית.

[ברקת-2] ¹ ² עמירם ברקת, צייד הנאצים האחרון, באתר הארץ, 27 בינואר 2005

[3] תום שגב, עכשיו רוצים את גקס, כותרת ראשית, 2 בספטמבר 1987
המשך המאמר על חשיפת גקס, כותרת ראשית, 2 בספטמבר 1987

[4] מורין ג'ונסון, תאצ'ר לא ממהרת לפעול :למען'החוק לשפיטת נאצים, מעריב, 6 ביוני 1990

[5] סקוטלנד: משתף פעולה עם הנאצים נפטר מבלי שהועמד למשפט, באתר וואלה, 13 בספטמבר 2001

[6] אריה בנדר, הרגשתי דחף לבוא לביתו של הפושע הנאצי גקאס כי הוא רצח את דודי, מעריב, 28 ביולי 1987

[7] יוסי ורטר, עתי"ם, מרכז ויזנטל פנה לממשלת ישראל: ״ליטא חננה 120 רוצחים נאצים", חדשות, 6 בספטמבר 1991

[8] כתבה על גזר הדין במשפטו של שאקיץ'

[9] כתבת וידאו ב-BBC
AP, דרום אמריקה: מבצע ללכידת פושעים נאצים, באתר ynet, 28 בנובמבר 2007

[10] מתוך ראיון בערוץ 10, 5 בפברואר 2009.

[11] מתוך ראיון ברשת ב', 18.6.09

[12] אנשיל פפר, הקצין שרצח יהודי משום שלא ענד טלאי צהוב יוסגר להונגריה, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2008

[13] עופר אדרת, אוסטרליה לא תסגיר הונגרי החשוד ברצח יהודי בשואה, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2012

[14] The Norway Post

[15] מקור בג'רוסלם פוסט

[16] מורן שריר, בחמש קם צייד, באתר הארץ, 20 באפריל 2012

[17] עופר אדרת, אותר הפושע הנאצי המבוקש ביותר בעולם, באתר הארץ, 15 ביולי 2012

[אדרת-18] ¹ ² עופר אדרת, גרמניה פתחה בחקירה נגד 50 שומרים מאושוויץ, באתר הארץ, 6 באפריל 2013

[19] עופר אדרת, גרמניה פתחה בחקירה נגד קשיש החשוד ששמר במחנה הריכוז דכאו, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2013

[20] עופר אדרת, גרמניה: בן 101 שהיה שומר במחנה ריכוז נאצי נידון לחמש שנות מאסר בגין סיוע לרצח, באתר הארץ, 28 ביוני 2022

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]