אקסל אוקסנסטירנה
 | |||||||
| אקסל אוקסנסיטרנה בשנת 1635 | |||||||
| לידה |
16 ביוני 1583 Fånö, שוודיה  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
28 באוגוסט 1654 (בגיל 71) סטוקהולם, שוודיה | ||||||
| מדינה |
שוודיה | ||||||
| השכלה | |||||||
| בן או בת זוג |
Anna Bååt | ||||||
| שושלת Oxenstierna | |||||||
| |||||||
| חתימה |
.png) | ||||||
  | |||||||
אקסל גוסטבסון אוקסנסטירנה (בשוודית: Axel Oxenstierna; 16 ביוני 1583 באופלנד, שוודיה – 28 באוגוסט 1654 בסטוקהולם, שוודיה) היה רוזן ומדינאי שוודי. בשנת 1609 מונה לחבר במועצת המלוכה השוודית, ושימש כריקסקנצלר של שוודיה משנת 1612 ועד מותו. הוא היה איש סודם של גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה וכריסטינה, מלכת שוודיה.
אוקסנסטירנה נחשב לאחד מגדולי מדינאיה של שוודיה לאורך השנים. הוא מילא תפקיד חשוב במהלך מלחמת שלושים השנים, והיה אבי ההחלוקה המנהלית הנוכחית של שוודיה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוקסנסטירנה נולד ב-16 ביוני 1583 במחוז אופלנד שבשוודיה. הוא היה הבכור מבין תשעת ילדיהם של גוסטב אוקסנסטירנה וברברו ביילקה. משפחתו הייתה משפחה עתיקה שהחזיקה במשך דורות במשרות בכנסייה השוודית. לאחר מות אביו, שלחה אמו אותו ואת שני אחיו הצעירים להתחנך מחוץ לשוודיה. אוקסנסטירנה למד באוניברסיטאות של רוסטוק, ויטנברג ויינה. בשנת 1603 חזר לשוודיה והצטרף לחוג האינטלקטואלים של קרל התשיעי, מלך שוודיה. הוא שלט היטב בסקוטית, מה שהקנה לו אהדה רבה בקרב האוכלוסייה הסקוטית הגדולה שחייה אז בשוודיה.
בשנת 1606 הוא יצא לשליחות דיפלומטית מטעם המלך במקלנבורג-שוורין ונסיכויות גרמניות אחרות. בשנת 1609 הפך לחבר במועצת המלוכה השוודית, והיה לאחד המשרתים הנאמנים ביותר של המלך. אותה שנה הוא יצא לשליחות דיפלומטית לעיר רוואל (כיום טאלין) שבאסטוניה, כדי לקבל ממנה מחוות עבור המלך. הוא השתתף גם בשליחות דיפלומטית לקופנהגן בירת דנמרק, שניסתה למנוע מלחמה אפשרית בין שוודיה לדנמרק, אולם נכשלה כך. בשנת 1611 כריסטיאן הרביעי, מלך דנמרק חצה את הגבול השוודי בראש צבאותיו, פותח בכך את "מלחמת קאלאמר". בתחילת שנת 1612 מת המלך קרל, ובנו גוסטב אדולף היה נער בן 17. גיל שלא נחשב מבוגר מספיק בשביל לשלוט. עם זאת, האצילים הסכימו להכיר בו כמלך, בתמורה לכך שיעניק להם זכויות נוספות וימנה את אוקסנסטירנה כריקסקנצלר (יועץ למלך הנמנה עם קבינט היועצים המצומצם של המלך).
תחת שלטונו של גוסטב אדולף[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוקסנסטירנה גילה עד מהרה שהארץ שאותה הוא מתעתד לנהל, מסובכת בשלוש מלחמות בו זמנית. מלחמת קאלמאר נגד דנמרק, המלחמה הפולנית-שוודית (1600-1611) ומלחמת אינגריאן נגד רוסיה הצארית. אוקסנסטירנה החליט קודם כל לסיים את המלחמה עם דנמרק, שנחשבה למסוכנת ביותר מבין השלוש כיוון שהאויב איים על שוודיה עצמה. ב-20 בינואר 1613 נחתם הסכם קנרד, שבמסגרתו פינו השוודים את כל הנקודות האסטרטגיות שדרשו הדנים. למרות זאת, הישגי המלחמה מבחינת דנמרק לא היו מכריעים.
במהלך ההיעדרויות התכופות של המלך אל ליבוניה ופינלנד בין השנים 1614–1616, שימש אוקסנסטירנה כמשנה למלך ושליט הממלכה. הוא הסדיר את נישואיה של אחות המלך הנסיכה קתרינה עם יוהאן קזימיר, רוזן פפאלץ-קלבורג. ב-1617 היה כבר גוסטב אדולף בוגר דיו, והוא הוכתר כמלך באוקטובר של אותה שנה. במהלך טקס ההכתרה, קיבל אוקסנסטירנה תואר אבירות לאות תודה על שירותיו למען שוודיה. בשנת 1620 הוא יצא בראש משלחת אל ברלין כדי להסדיר את נישואי המלך עם מריה אלאונורה מברנדנבורג. במהלך מסעות המלחמה של המלך נגד רוסיה ופולין, היה אוקסנסטירנה אחראי על תחזוק הצבא והצי השוודי, ובכלל זה דאג לגיוס ולתקציבים עבור הצבא. הוא ביצע את מטלותיו בצורה כה טובה, עד שבשנת 1622 לקח אותו המלך עמו במסעו לליבוניה, ומינה אותו כמושל ריגה, עיר בעלת חשיבות אסטרטגית במלחמה נגד פולין. על שירותיו העניק לו המלך ארבע טירות במתנה.
בשנת 1623 הוא היה מופקד על ניהול המשא ומתן עם פולין, ובשנת 1625 הצליחו הצדדים להגיע להפסקת אש. עם זאת, שנה לאחר מכן שוב פרצה מלחמה בין שוודיה לפולין. בספטמבר 1628 ארגן אוקסנסטירנה ברית בין שוודיה לדנמרק, והשתיים כבשו את העיר שטרלזונד. בשנת 1629 ארגן את חתימת שלום אלטמרק עם פולין, וסיים בכך את המלחמה. בקיץ 1630 נכנסה שוודיה למלחמת שלושים השנים, ותמכה בכוחות הפרוטסטנטיים שלחמו נגד האימפריה הרומית הקדושה והליגה הקתולית.
לאחר קרב ברייטנפלד ב-7 בספטמבר 1631, זומן אוקסנסטירנה לגרמניה, ומונה למושל בחבל הריין מטעם המלך, עם ייפוי כוח לפקד על כל הנסיכים והגנרלים הגרמנים שהיו בברית עם שוודיה. על אף שמעולם לא פיקד על כוח בשעת קרב, הרי שהוא הוכיח את עצמו כאסטרטג מחונן והצליח לסכל את מאמצי הקתולים ולהעביר כוחו לצבא של המלך. בשנת 1632 נערך קרב ליצן, שהסתיים בניצחון שוודי, אולם המלך מת במהלכו. פירוש הדבר היה, שאוקסנסטירנה הפך למפקד העליון של הכוחות השוודיים בגרמניה. עם זאת, הוא נתן יד חופשית לגנרלים באנר, הורן, ותורסטנסון, והורה להם לפעול כשיקול דעתם איש בגזרתו.
לגוסטב אדולף היה רק יורש אחד, בתו כריסטינה, שהייתה בת פחות משש. היא הוכתרה כמלכה, וביוזמתו של אוקסנסטירנה חתמה על חוקה חדשה שקבעה של"מלך" חייבת להיות מועצה מלכותית. אוקסנסטירנה שלט במדינה באותו זמן, ועד מהרה גילה שישנם חילוקי דעות בתוך המועצה המלכותית. לאחר קרב נורדלינגן (1634), שהסתיים בתבוסה שוודית כואבת, חפצו רבים מחברי המועצה בהוצאת הכוחות השוודיים מהמלחמה, בעוד אחרים ואוקסנסטירנה ביניהם, סברו שיש להמשיך ולהילחם. שוודיה בקשה לכרות ברית עם ממלכת צרפת. ראש ממשלת צרפת הקרדינל רישלייה הסכים להעניק סבסוד כספי לצבא השוודי, אולם לא מעבר לכך. בשנת 1635 נחתם שלום פראג, שסיים רשמית את המעורבות השוודית במלחמת שלושים השנים. בשנת 1636 חזר אוקסנסטירנה לסטוקהולם, ובפועל כוחות שוודיים נשארו בגרמניה ולחמו לצד הפרוטסטנטים עד סיום המלחמה בשנת 1648.
יחסיו עם המלכה כריסטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערב צאתו של גוסטב אדולף לגרמניה, הוא הבטיח את זכותה של בתו לרשת את כס המלכות במקרה שהוא לא ישוב והורה למרשל שלו, אקסל גוסטבסון באנר, לדאוג לכך שכריסטינה תקבל חינוך מהסוג שניתן בדרך כלל לבנים. אמה של כריסטינה, המלכה מריה אלאונורה, הייתה בעלת אופי מבולבל, סבלה ממלנכוליה וככל הנראה גם מאי שפיות. לאחר שהמלך נהרג, הביאה מריה אלאונורה את גופתו בארון קבורה ואת ליבו בתיבה נפרדת. היא הורתה שהמלך לא ייקבר עד אשר היא תוכל להיקבר יחד איתו. היא גם דרשה שארון הקבורה יישאר פתוח, ביקרה אותו באופן קבוע, ליטפה אותו ולא התייחסה לריקבונו. בסופו של דבר, לא הייתה לאוקסנסטירנה הנבוך ברירה, אלא להציב שומרים בחדר בו נשמרה גופתו של המלך כדי למנוע מבוכה נוספת. כתוצאה מכך נקבר גוסטב אדולף רק ב-22 ביוני 1634, יותר משנה וחצי לאחר מותו.
בשלב זה הפכה כריסטינה להיות באיחור במרכז תשומת לבה של אמה. לאחר שקודם לכן הייתה מריה אלאונורה אדישה לבתה, לפתע היא נעשתה קשובה לה באופן קיצוני. גוסטב אדולף החליט שבמקרה שהוא ימות, יטפלו בכריסטינה אחותו-למחצה, קתרינה, נסיכת שוודיה ואחיו למחצה, קרל גילנהילם, כעוצר. הסדר זה לא התאים למריה אלאונורה, שאסרה על גיסתה להיכנס לטירה. ב-1636 לא ראה אוקסנסטירנה ברירה, אלא להגלות את המלכה-האלמנה לטירת גריפסהולם ועל המועצה המלכותית הוטל להחליט מתי יותר לה להיפגש עם בתה בת התשע. אוקסנסיטרנה לימד את כריסטינה את רזי הפוליטיקה וקיים אתה דיונים על טקיטוס. אוקסנסיטרנה כתב בגאווה על הנערה בת ה-14, "היא לא כמו כל בת" ושהיא בעלת "אינטליגנציה מזהירה". נראה היה שכריסטינה הייתה מאושרת ללמוד עשר שעות ביום. בנוסף לשוודית, היא למדה לפחות שמונה שפות נוספות: גרמנית, הולנדית, דנית, צרפתית, איטלקית, ערבית ועברית. בכל הקשור לענייני חוץ, קולו נחשב לכל יכול.
במאי 1643, התקבלה ההחלטה, שאוקסנסטירנה עצמו היה מעורב בה רבות, להכריז מלחמה על דנמרק. מלחמה זו זכתה לכינוי מלחמת תורסטנסון, ונועדה לנקום על התנאים הקשוחים של שלום קנרד ב-1613, ולהחזיר לשוודיה שטחים שנותרו בשליטה דנית. כוחות שוודיים תחת פיקודו של פילדמרשל לנארט תורסטנסון תקפו את יוטלנד דרך בוהמיה, בעוד כוחות נוספים תחת פיקודו של פילדמרשל גוסטב הורן פלשו לסקניה. המלחמה הוכרעה בקרב ימי בשנת 1644, שבמהלכו הנחיל הצי השוודי תבוסה מוחצת לצי המלכותי הדני. תבוסת הצי הדני הפכה את איי דנמרק לפתוחים לפלישה שוודית, ודנמרק פנתה לצרפת והולנד בבקשה שיתווכו בינה לבין שוודיה. אוקסנסטירנה עצמו היה מעורב במשא ומתן באופן אישי, ובסופו של דבר נחתם הסכם ברומסברו ב-8 בפברואר 1645. בהסכם זה נאלצה דנמרק לוותר על גוטלנד, סארמאה והלנד. נורווגיה (שהייתה אז חלק מדנמרק) איבדה שני מחוזות: ימטלנד והריידלן. בכך השיגה שוודיה שליטה מוחלטת בים הבלטי.
עם זאת, כאשר הוכרה כריסטינה כבגירה, היא ניסתה עד מהרה לדחוק את רגליו של מורה הזקן לשעבר. עד מהרה גילה אוקסנסטירנה שכריסטינה מחזיקה בעמדות פוליטיות שונות משלו. ב-1645 הוא שלח את בנו, יוהאן, לוועידות השלום במינסטר ובאוסנבריק כדי להציג את הרעיון שלטובתה של שוודיה מוטב היה שמלחמת שלושים השנה תימשך. מנגד, שאפה כריסטינה לשלום בכל מחיר ושלחה לוועידה את נציגה, יוהאן אדלר סאלביוס. זמן קצר לפני שסוכמו תנאי השלום, הכניסה כריסטינה את סאלביוס למועצה המלכותית, בניגוד לרצונו של אוקסנסטירנה. סלאביוס לא היה בן אצולה, אך כריסטינה שאפה שהוא יהיה משקל נגד לאצולה. ב-1648 היא קיבלה מושב בדיאט של האימפריה הרומית הקדושה, כאשר הדוכסיות של ברמן-ורדן ופומרניה השוודית, הועברו לשוודיה במסגרת תנאי שלום וסטפליה.
למרות זאת, אוקסנסטירנה התנגד לרצונה של כריסטינה להתפטר ולהעביר את כתרה לבן-דודה קרל גוסטב, בין היתר משום שהתרשם לרעה מאופיו הפרוע וההרפתקני של קרל. בסופו של דבר שינה אוקסנסטירנה את דעתו, וסייע לכריסטינה להשלים את תהליכי התפטרותה. קרל הוכתר כ"קרל האחד עשר גוסטב, מלך שוודיה" ב-6 ביוני 1654. אוקסנסטירנה מת בסטוקהולם ב-28 באוגוסט של אותה שנה. הוא נטמן בכנסיית סנט ניקולס בסטוקהולם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אקסל אוקסנסטירנה ב-Nordisk Familjebok (בשוודית)
- אקסל אוקנסטירנה באתר Nationalencyklopedien (בשוודית)
- אקסל אוקסנסטירנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)