ג'ורג' וושינגטון דונגי

ג'ורג' וושינגטון דונגי
George Washington Donaghey
לידה	1 ביולי 1856; אוקלנד, מחוז יוניון, לואיזיאנה, ארצות הברית
פטירה	15 בדצמבר 1937 (בגיל 81); ליטל רוק, ארקנסו, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות פארק הזיכרון רוזלון, ליטל רוק, ארקנסו, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת ארקנסו
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	14 בינואר 1909 – 16 בינואר 1913; (4 שנים)
	→ ג'סי מרטין ; (מושל בפועל) ג'וזף טיילור רובינסון ←

ג'ורג' וושינגטון דונגי (באנגלית: George Washington Donaghey;‏ 1 ביולי 1856 – 15 בדצמבר 1937) היה איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי מארקנסו, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ארקנסו ה-22 בשנים 1909–1913.

ראשית חייו

ג'ורג' וושינגטון דונגי נולד בעיירה אוקלנד שבמחוז יוניון שבצפון לואיזיאנה כבכור מבין חמשת ילדיהם של כריסטופר קולומבוס ואליזבת (לבית אינגרם) דונגי. מוצאה של משפחת אביו היה מאירלנד, ומוצאה של משפחת אימו היה מסקוטלנד. אביו היה חוואי שעבר מאלבמה לצפון לואיזיאנה, רכש שם אדמה, ומאוחר יותר עבר לארקנסו, שם הוא שירת במלחמת האזרחים האמריקאית בצבא הקונפדרציה.

ב-1875, מבלי לידע את משפחתו, עבר דונגי לטקסס, שם הוא עבד כבוקר בנתיב צ'יזהולם (Chisholm Trail) וכחוואי, אך ב-1876 שב לארקנסו בשל סגנון החיים של הבוקרים שלא התאים לו ובשל בעיות בריאות. בשנים 1882–1883 הוא למד באוניברסיטת ארקנסו. הוא עבד כמורה בבית ספר וכנגר, ולמד אדריכלות והנדסת מבנים. לאחר סיום לימודיו קבע דונגי את מושבו בעיר קונוויי. בהמשך הוא הכיר שם את אשתו, לוביניה וולאס. לשניים לא נולדו ילדים. דונגי שימש במשך תקופת כהונה אחת כמרשל של העיירה וב-1885 התמודד ללא הצלחה בבחירות למשרת ראש העיר.

בשל העובדה שהוא לא רכש השכלה פורמלית, פעל דונגי ללא לאות להביא מוסדות להשכלה גבוהה לקונוויי. הוא שימש כחבר במועצות המנהלות של פילנדר סמית' קולג' בליטל רוק, הנדריקס קולג' ואוניברסיטת מרכז ארקנסו. בנוסף, הוא תרם בנדיבות למוסדות אלו.

קריירה עסקית

דונגי נכנס לעסקים כקבלן בניין ובנה מבנים של בתי משפט בטקסס ובארקנסו. הוא גם בנה את בניין הבנק הראשון בקונוויי ב-1890. זמן קצר לאחר מכן הוא עבר לעסקי המסחר, שכן עסקי הבנייה לא היה רווחיים והוא סבל הפסדים משמעותיים לאחר שבנה את בניין בית המשפט השני של מחוז פוקנר. כאשר שב לעסקי הבנייה, הוא בנה מחדש את בית החולים לחולי נפש של ארקנסו לאחר שזה נהרס בסופת טורנדו ב-1894. הוא בנה מפעלים לייצור קרח וסלל כבישים בארקנסו, ובנה מכלי מים ותחנות רכבת עבור חברת הרכבות "צ'וקטאו, אוקלהומה וגולף" (אנ'). לעיתים הוא השקיע את כספו בחוות וביערות.

ב-1899 מונה דונגי כחבר ועדה שעליה הוטל לבנות את בניין הקפיטול החדש של ארקנסו. המיזם הושלם רק יותר מעשור לאחר מכן, ובמשך רוב התקופה הזאת כיהן כמושל המדינה ג'ף דייוויס שהתנגד למיזם. מכשול זה הניע את דונגי להיכנס לפוליטיקה. בסופו של דבר, ב-1907 הוא הציג את מועמדותו למשרת המושל, כשמולו ניצב בעל בריתו של דייוויס (שנבחר אז לסנאט של ארצות הברית), ויליאם פ. קירבי.

מושל ארקנסו

ב-1908 ניצח דונגי בבחירות המקדימות למשרת מושל ארקנסו, ובכך שם קץ לשליטתו של ג'ף דייוויס במפלגה הדמוקרטית במדינה. לאחר מכן הוא נחל ניצחון קל בבחירות הכלליות כאשר זכה ב-106,512 קולות מול 42,979 הקולות שקיבל מועמד המפלגה הרפובליקנית ג'ון וורת'ינגטון ומועמד הסוציאליסטים (אנ') סם ג'ונס. עוד קודם לכן, ב-1906 הוא התמודד מול דייוויס. בארבעת החודשים שנותרו עם תום מערכת הבחירות ועד להשבעתו, העביר דונגי במסע ברחבי ארצות הברית, וניצל זמן זה כדי להכשיר עצמו למשרה הפוליטית שאליה נבחר. ביוני 1909 הוא מינה את ועדת הקפיטול המדינתי הרביעית והאחרונה ושכר את שירותיו של קאס גילברט כאדריכל המיזם.

ב-1910 נבחר דונגי לתקופת כהונה שנייה, לאחר שזכה ב-101,612 קולות מול 38,870 הקולות של המועמד הרפובליקני אנדרו ל. קולנד ו-9,196 הקולות של המועמד הסוציאליסטי דן הוגאן. באותה שנה הוא נשא ונתן עם מועצת החינוך האזורית של מדינות הדרום להכניס את הקמפיין שלהם לארקנסו, שהצליח במדינה. הוא גם תמך בפעילותם של ארבעה בתי ספר תיכון חקלאיים שמאוחר יותר הפכו לאוניברסיטה הטכנולוגית של ארקנסו, אוניברסיטת המדינה של ארקנסו, אוניברסיטת דרום ארקנסו ואוניברסיטת ארקנסו במונטיצ'לו. פעילותו באותה שנה כללה גם סיוע להקמת הסנטוריום לשחפת של בונוויל, וכך הוא שיפר את מערכת הבריאות הציבורית. בהמשך הוא ניהל משא ומתן עם קרן רוקפלר לביעור נגע תולעי הוו (אנ'). במהלך תקופת כהונתו כמושל, הייתה ארקנסו למדינה הראשונה בארצות הברית שדרשה מתן חיסונים נגד אבעבועות שחורות לתלמידי ומורי בתי הספר. ניסיון השליטה על המלריה בעיירה קרוסט קודם אף הוא נגד היתושים. הישגיו של דונגי כללו את הקמת מועצת החינוך המדינתית החדשה.

אף על פי שחלק מהאסירים שאותם הוא פטר מתוכנית חכירת עבודת האסירים היו אפרו-אמריקאים, עדין תמך דונגי בהפרדה גזעית. ב-1910, בוועידת הבפטיסטים השחורים המדינתית בליטל רוק, הוא אמר, "אין שום מטרה פוליטית לכך שבאתי לדבר איתכם. אין זה עבור השגת הקולות שלכם, ואת זה אתם יודעים בדיוק כמוני, בשל העובדה שאנשיכם לא בולטים בשיעור הצבעתם. ככל הנראה זה הדבר הטוב ביותר עבורכם. האדם הגדול ביותר מהגזע שלכם בוקר טי. וושינגטון אמר שעליכם להתרחק מהפוליטיקה ועל כך אני מסכים עמו. אני חושב שהדבר הכי טוב יהיה שתתרחקו מהפוליטיקה ותדאגו למצב אנשיכם, וזה יהיה הכי הרבה שתוכלו לעשות".^[1] בסתיו 1911 הופיע דונגי עם בוקר טי. וושינגטון בפני הליגה העסקית הלאומית של השחורים ואמר לקהל של אלף שחורים "לא לבזבז את זמנם להתרוצץ סביב ולהתחנן לשוויון חברתי". העיתון The Chicago Defender ציטט אותו באומרו "אתם חייבים לנסוע כשאתם יישובים בשני המושבים האחרונים של כלי התחבורה הציבורית. אל לכם לשבת בקרונות שינה. אל לכם לשוט באותה אוניה, לא לאכול באותה מסעדה, לא לשתות באותו בר כמוני... אתם גזע של מנווונים, נשותיכם תאוותניות ואין אנו יכולים להרשות לנשותינו וילדינו הלבנים להתחבר אתכם".^[2]

עמדתו הפרוגרסיבית של דונגי הובילה ליוזמה ולחוק משאל העם על שאלת העברת הסמכות על ענייני הממשל לידי הציבור ועקיפת בית המחוקקים המדינתי. הוא גייס את ויליאם ג'נינגס ברייאן לסייע בקמפיין לאימוץ התיקון לחוקת המדינה של 1910. ארקנסו היא המדינה היחידה בדרום ארצות הברית שהעניקה לאזרחיה סמכות שכזו. היוזמה, שהחלה בדקוטה הדרומית נהוגה גם בקליפורניה ובקולורדו.

ממשלו של דונגי התמקד בסלילת כבישים, בבריאות הציבורית, וברכבות. דונגי התנגד בתוקף למערכת החכרת עבודת האסירים, במיוחד לסלילת כבישים. במיוחד הוא למד על עבודת האסירים כאשר השתתף בוועידת מושלי מדינות הדרום שהתקיימה בסתיו 1912 בווירג'יניה המערבית. בשל אי יכולתו לגרום לבית המחוקקים לבטל את מערכת החכרת עבודת האסירים, הוא העניק חנינה ל-360 אסירים, מתוכם 44 בחוות חקלאיות, ו-316 מתוך 850 בבתי הכלא. ב-1913, שנה לאחר תום כהונתו של דונגי כמושל, ביטל לבסוף בית המחוקקים את מערכת החכרת עבודת האסירים והוקמה מועצה חדשה למערכת הכליאה.

ב-1912 היה דונגי להוט להתמודד על תקופת כהונה שלישית, מתוך תקווה לדאוג לחוק היובש במדינה ולרפורמה במיסוי, אך בית המחוקקים דחה את הרפורמות שלו וציבור הבוחרים דחה את תוכניותיו לחוק היובש. במהלך מסע הבחירות שלו אזל התקציב לבניית הקפיטול המדינתי, ותוכניות התקצוב של דונגי לא צלחו. סיבה נוספת לתבוסתו הייתה שהמושל לשעבר ג'ף דייוויס ובעלי בריתו תמכו בג'וזף טיילור רובינסון.

דונגי היה מושל ארקנסו הראשון שניתן היה ללא ספק לתייגו כפרוגרסיבי, אך גם היה משויך לדרום הפרוגרסיבי המסורתי, וכן היה איש העסקים הראשון שנבחר כמושל ארקנסו.

שנותיו האחרונות

גם לאחר תבוסתו במערכת הבחירות לכהונה שלישית על ידי ג'וזף טיילור רובינסון ב-1912, התעקש דונגי להשלים את מיזם הקפיטול המדינתי החדש. 1913 הייתה שנה קריטית, כאשר ג'ף דייוויס, אז חבר הסנאט של ארצות הברית, נפטר שלושה ימים לאחר תחילתה. רובינסון, שבאותה עת היה חבר הסנאט של ארקנסו, נבחר על ידי בית המחוקקים כיורשו של דייוויס. ג'וניוס מריון פוטרל, נשיא הסנאט המדינתי, היה מתוקף תפקידו למושל בפועל. כתוצאה מכך, ביקשו פוטרל וועדת בניין הקפיטול מדונגי להיות לחבר בוועדה ולקחת את עצמו את האחריות על השלמת העבודות, וכך הוא עשה. בניין הקפיטול, ששוויו נאמד כיום ביותר מ-300 מיליון דולר, הושלם ב-1917 בעלות של 2.2 מיליון דולר, וכך הסתיימו להן 18 שנות מאמצים. כסימן היכר להשלמת העבודות, דאג דונגי באופן אישי לבניית שולחן הישיבות בלשכת המושל, שכיום מהווה את הפריט המרכזי בחדר הישיבות של לשכת המושל באגף הצפוני של בניין הקפיטול.

כמושל לשעבר, שימש דונגי כחבר בכמה מועצות וועדים שהיו אחראים על מגוון של משימות כמו בנייה, חינוך וצדקה. הוא כתב את הספר "לבנות את בניין הקפיטול המדינתי" שבו פורטו תהליכי הבנייה.

ג'ורג' וושינגטון דונגי נפטר כתוצאה מהתקף לב בליטל רוק ב-15 בדצמבר 1937. הוא נטמן בבית הקברות פארק הזיכרון רוזלון שבעיר. אחוזתו מנוהלת על ידי הקרן שנקראת על שמו.

מורשתו והנצחתו

מושל ארקנסו לשעבר סיד מקמת', שכיהן בשנים 1949–1953, אמר בספר זיכרונותיו שדונגי היה "ללא שום ספק, אחד מגדולי מושליה של ארקנסו ושימש כהשראה לממשלי ולממשליהם של אחרים, במיוחד במאבקו המתמשך למען זכויות האדם, והחליט להמשיך את מה שהוא התחיל".^[3] באחד הספרים הוא כונה "ללא ספק אחד המושלים הטובים ורבי ההשפעה והנדבנים ביותר בהיסטוריה של ארקנסו".^[4]

ב-1931, דונגי, שחש קרבה הן לארקנסו והן ללואיזיאנה, בנה אנדרטה על קו הגבול בין שתי המדינות בסמוך למקום לידתו. האנדרטה, שעוצבה בסגנון אר דקו, כוללת גילופים מורכבים. היא כוללת אזכורים לתחבורה ב-1831 וב-1931, ובה גם מוזכר מושל לואיזיאנה יואי לונג, שדונגי העריץ את משנתו החינוכית. השטח שעליו ניצבת האנדרטה לא נרשם במשרדי הפארקים המדינתיים של אף אחת מהמדינות. היערות סביבו נכרתו במשך השנים ועם הזמן האנדרטה נשכחה.^[5] ב-1975 נתקל עובד מחלקת התחבורה של לואיזיאנה באנדרטה הנטושה ויידע את חברת בית הנבחרים של מדינתו, לואיז ב. ג'ונסון על תגליתו. האנדרטה נחנכה ב-1933, ארבע שנים לפני מותו של דונגי. באותה עת היו תוכניות להקמת הפארק המדינתי דונגי, אך אלו לא יושמו.^[6]

לקריאה נוספת

Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 83.

קישורים חיצוניים

ג'ורג' וושינגטון דונגי באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
ג'ורג' וושינגטון דונגי באנציקלופדיה של אלבמה (באנגלית)
ג'ורג' וושינגטון דונגי באתר The Political Graveyard (באנגלית)
ג'ורג' וושינגטון דונגי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[1] Gordon, Fon Louise (2007). Caste and Class: The Black Experience in Arkansas, 1880-1920. University of Georgia Press. p. 52.

[2] Stephanie Cole; Natalie J. Ring (2012). The Folly of Jim Crow: Rethinking the Segregated South. Texas A&M University Press. p. 167.

[3] McMath, Sid (2003). Promises Kept: a Memoir. University of Arkansas Press. p. 24.

[4] Paulette H. Walker; Alan C. Paulson (1999). Historic Pulaski County. Arcadia Publishing. p. 83.

[5] "Matthew Hamil, "Monument Forgotten by Time"". Monroe News Star, August 31, 2009. Archived from the original on September 3, 2009.

[6] Stuart, Bonnye (2012). Louisiana Curiosities: Quirky Characters, Roadside Oddities & Other Offbeat Stuff. Rowman & Littlefield. pp. 7–8.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]