לדלג לתוכן

דרום-מערב אפריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דרום-מערב אפריקה
South-West Africa
Suidwes-Afrika
Zuidwest-Afrika
Südwestafrika
דגלסמל
מנדט דרום-מערב אפריקה (באדום)
מוטו לאומי כוח מאוחד
ממשל
משטר מנדט חבר הלאומים עם סמכויות אוטונומיות
שפה נפוצה אנגלית, אפריקאנס, קויקוי, הולנדית, גרמנית
עיר בירה וינדהוק
גאוגרפיה
יבשת אפריקה
היסטוריה
הקמה פירוק המושבה הגרמנית
9 ביולי 1915
תאריך

תאריך
חוזה ורסאי ואשרור המנדט
28 ביוני 1919
פירוק עצמאות נמיביה
תאריך 21 במרץ 1990
ישות קודמת דרום-מערב אפריקה הגרמניתדרום-מערב אפריקה הגרמנית דרום-מערב אפריקה הגרמנית
ישות יורשת נמיביהנמיביה נמיביה
שטח בעבר 825,615 קמ"ר
אוכלוסייה בעבר 1936 – 320,450 נפש
1981 – 1,033,000 נפש
כלכלה
מטבע פאונד דרום-אפריקאי‏ (£)

דרום-מערב אפריקהאנגלית: South-West Africa; באפריקאנס: Suidwes-Afrika; בהולנדית: Zuidwest-Afrika; ובגרמנית: Südwestafrika) היה מנדט של חבר הלאומים בשליטת דרום אפריקה בשטחי נמיביה של ימינו. המנדט הוענק לאיחוד דרום אפריקה בשנת 1920, כחמש שנים לאחר שבמסגרת מלחמת העולם הראשונה צבא האיחוד כבש את הטריטוריה מידיה של גרמניה. לפני שנת 1915, השתרעה באזור המושבה דרום-מערב אפריקה הגרמנית. לאורך רובה של המאה ה-20 שלטה דרום אפריקה בתחומי המנדט, ובמחצית השנייה של אותה המאה אף אכפה במקום את חוקי האפרטהייד. המנדט הגיע לקיצו בשנת 1990, אז נמיביה זכתה בעצמאות ודרום אפריקה נסוגה מהמקום.

ערכים מורחבים – דרום-מערב אפריקה הגרמנית, המערכה בדרום-מערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה

ב-1915, במערכה בדרום-מערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה, כבשה דרום אפריקה את דרום מערב אפריקה הגרמנית[1].

ב-17 בדצמבר 1920, קיבלה דרום אפריקה את הניהול על דרום מערב אפריקה בתנאי סעיף 22 לאמנת חבר הלאומים ומנדט מסוג C ניתן על ידי חבר הלאומים. מנדט מסוג C, החל על הטריטוריות הכי פחות מפותחות, נתן לדרום אפריקה סמכויות ניהוליות ותחוקתיות מלאות, אך דרש ממנה לקדם את הרווחה והתנאים הסוציאליים של האוכלוסייה.

לאחר האנשלוס במרץ 1938 גברו הקולות בגרמניה שדרשו את החזרת המושבות שנלקחו ממנה בהסכם ורסאי, בהם דרום מערב אפריקה[2][3]. אל מול אלו הצהיר מנהיג דרום אפריקה, יאן סמאטס, כי ארצו תגן על דרום מערב אפריקה[4]. אל מול הסכנה של פעילות גרילה של התושבים הגרמנים של דרום מערב אפריקה, אשר נטען שרבים מהם קבלו אימון צבאי בגרמניה, אוחדה המשטרה של דרום מערב אפריקה עם זאת של דרום אפריקה, וכוחות נוספים נשלחו לאזור[5]. לעומת זאת, דניאל פרנסואה מאלאן צידד בעמדה שנמיביה שייכת לחבר הלאומים[6].

עם פירוק חבר הלאומים והקמת האו"ם דנו באו"ם בטיפול בשטחים הנמצאים בנאמנות[7], בהם דרום מערב אפריקה. ממשלת דרום אפריקה הבהירה בינואר 1946 שהיא שומרת לעצמה את הזכות להביע דעה לגבי השטח עד שיעשו סידורים לשאול לדעת התושבים[8]. בהמשך דרשה ממשלת דרום אפריקה את סיפוח השטח לדרום אפריקה[9] בטענה שזה רצון תושבי המקום, ודרישה זאת זכתה לתמיכה של בריטניה[10]. האו"ם החליט על העברת השטח לנאמנות שלה, אולם דרום אפריקה סירבה להענות לכך[11] והסכסוך נמסר לבית הדין הבינלאומי שפסק לטובת דרום אפריקה[12]. דרום אפריקה ביקשה להתאחד עם "דרום מערב אפריקה" למדינה אחת, וסירבה לכל פיקוח בינלאומי[13]. למיעוט הלבן בדרום מערב אפריקה ניתן ייצוג בפרלמנט הדרום אפריקאי ללבנים-בלבד[14]. האו"ם המשיך במהלך שנות ה-50 במאמציו להעביר את השטח לנאמנות בינלאומית[15][16]. ב-1959, הצבא הקולוניאלי בווינדהוק החליט לגרש תושבים שחורים מעבר לאזור הלבן של העיר. התושבים השחורים מחו, ובמהלך הפגנה המשטרה פתחה באש, הרגה 11 שחורים ופצעה 44. הדבר הביא להתקוממות ולפרוץ מלחמת עצמאות של נמיביה. בשנת 1961 הוציאה ועדה של האו"ם דו"ח שבו נקבע שדרום אפריקה אינה מסוגלת לשלוט בנמיביה[17].

במהלך שנות ה-60, כאשר עצמאות הוענקה לכל המושבות ושטחי הנאמנות האירופאיים באפריקה, נוצר לחץ רב על דרום אפריקה לעשות כך גם בנמיביה, שהייתה אז דרום מערב אפריקה. ב-1966, כאשר נדחתה קובלנה שהגישו אתיופיה וליבריה בבית הדין הבינלאומי לצדק נגד המשך שליטתה של דרום אפריקה בנמיביה, הוחלט בעצרת הכללית של האו"ם להפסיק את המנדט של דרום אפריקה על נמיביה, אך בהיעדר הסכמה על הצעדים שיש לנקוט נגד דרום אפריקה כדי לכפות עליה את מסירת השטח לידי האו"ם, ההחלטה לא קויימה[18][19].

המאבק לעצמאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1966 "ארגון העם של דרום-מערב אפריקה" (South West African People's Organization; SWAPO) פתחו בפעולות גרילה על כוחות צבא של דרום אפריקה, תוך שהוא פועל מבסיסים בזמביה. כאשר אנגולה קיבלה עצמאות ב-1975, פעל ה-SWAPO מבסיסים בדרום אנגולה.

ב-1971, בחוות דעת מייעצת, תמך בית הדין הבינלאומי לצדק ביצירת סמכות מנהלית של האו"ם על נמיביה, וכן החליט שנוכחותה של דרום אפריקה בנמיביה היא בלתי חוקית ולכן היא מחויבת לסלק את המנהל שלה משם באופן מיידי. בית הדין ייעץ גם כן לאו"ם להימנע מלתת הכרה חוקית או סיוע לנוכחות של דרום אפריקה בנמיביה.

לחץ בינלאומי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1977 הוקם ה-WCG, ארגון שכלל את ארצות הברית, בריטניה, קנדה, צרפת ומערב גרמניה. הם פתחו במאמצים דיפלומטיים משותפים ליצירת תקופת מעבר שבסופה תינתן לנמיביה עצמאות. מאמצי ה-WCG הביאו להצגת החלטה 435 במועצת הביטחון של האו"ם, לפתרון של בעיית נמיביה. "הצעת ההסדרה", כפי שהיא נודעה לאחר מכן, הוצאה לפועל לאחר התייעצויות ממושכות עם דרום אפריקה, מדינות השורה הראשונה (הכוללות את אנגולה, בוטסואנה, מוזמביק, טנזניה, זמביה וזימבבואה שפעלו למען עצמאותה של נמיביה), ה-SWAPO, וה-WCG. על פי ההחלטה, ינוהלו בחירות בנמיביה תחת פיקוח ושליטה של האו"ם, יופסקו כל פעולות האיבה בין הצדדים, ויוטלו מגבלות על הפעילויות של הכוחות הצבאיים, הצבאיים למחצה והמשטרתיים של דרום אפריקה ונמיביה.

דרום אפריקה הסכימה לשיתוף פעולה למען הוצאה לפועל של החלטה 435. אף על פי כן, בדצמבר 1978, כהתנגדות להצעת ההסדר, הוחרמו הבחירות על ידי SWAPO ומספר קבוצות פוליטיות אחרות. דרום אפריקה המשיכה לנהל את נמיביה באמצעות קואליציות בין גזעיות וכן באמצעות מינוי מנהל כללי (מטעם דרום אפריקה).

אוכלוסיית מנדט דרום-מערב אפריקה
1921 228,910
1936 320,450
1946 362,460
1951 439,000
1970 761,000
1981 1,033,000
1991 1,490,000

התפלגות גזעית ואתנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבוצות גזעיות ואתנית באוכלוסיית מנדט דרום-מערב אפריקה (1970)[20]
לבנים 90,658 12.1%
שחורים 578,068 77.4%
       אובמבו 342,455 45.9%
       דמארה 64,973 8.7%
       הררו 49,203 6.6%
       קאבאנגו 49,577 6.6%
       לוזי 25,009 3.4%
       בושמנים 21,909 2.9%
       הימבה 6,467 0.9%
       צוואנה 3,719 0.5%
צבעוניים 77,602 10.4%
       נאמה 32,853 4.4%
       באסטר 16,474 2.2%
סה"כ 746,328 100%

ארצות המולדת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ארצות המולדת השחורות
מפת הבנטוסטנים במנדט דרום-מערב אפריקה
דגל שם בשפת המקור שנת ייסוד שטח (בקמ"ר) אוכלוסייה (1970)[20] עם עיקרי
בנטוסטנים עצמאיים לכאורה
רהובות
Rehoboth
1979 13,860 16,474 באסטר
צוואנלנד
Tswanaland
1979 1,554 3,719 צוואנה
דמארלנד
Damaraland
1980 47,990 64,973 דמארה
נאמלנד
Namaland
1980 21,677 32,853 נאמה
בנטוסטנים אוטונומיים
הררולנד
Hereroland
1970 58,997 49,203 הררו
אובמבולנד
Ovamboland
1973 52,072 342,455 אובמבו
קאבאנגולנד
Kavangoland
1973 41,701 49,577 קאבאנגו
מזרח קפריבי
East Caprivi
1976 19,532 25,009 לוזי
בנטוסטנים מתוכננים שהקמתם לא יצאה אל הפועל
בושמנלנד
Bushmanland
1989 23,927 21,909 בושמנים
קאוקולנד
Kaokoland
1970 48,982 6,467 הימבה

ראשי המנדט

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מושלי דרום-מערב אפריקה (1915–1990)
שם כהונה סוג
שלטון כיבוש צבאי (1915–1920)
1
לואי בותה
Louis Botha
1915 מושל צבאי
2
פרסיבל סקוט בווס
Percival Scott Beves
1915 מושל צבאי
3
אדמונד הווארד לאקאם גורגס
Edmond Howard Lacam Gorges
1915–1920 מנהל
מנדט חבר הלאומים (1915–1920)
4
גייסברט רייץ הופמייר
Gysbert Reitz Hofmeyr
1920–1926 מנהל
5
אלברטוס יוהאנס וורת
Albertus Johannes Werth
1926–1933 מנהל
6
דייוויד גדעון קונרדי
David Gideon Conradie
1933–1943 מנהל
7
פטרוס ימקר הוגנהוט
Petrus Imker Hoogenhout
1943–1951 מנהל
8
אלברטוס יוהנס רו ראיין
Albertus Johannes Roux van Rhijn
1951–1953 מנהל
שטח מסופח לדרום אפריקה (1954–1990)
9
דניאל תומאס דו פלרסיס פיליון
Daniel Thomas du Plessis Viljoen
1953–1963 מנהל
10
ונצל כריסטופל דו פלרסיס
Wentzel Christoffel du Plessis
1963–1968 מנהל
11
יוהאנס ירט הנדריק ואן דר וואת
Johannes Gert Hendrik van der Wath
1968–1971 מנהל
12
בארנד יוהאנס ואן דר וולט
Barend Johannes van der Walt
1971–1977 מנהל
13
מרטינוס סטיין
Marthinus Steyn
1977–1979 מנהל כללי
14
חריט פיליון
Gerrit Viljoen
1979–1980 מנהל כללי
15
דאנייה הוף
Danie Hough
1980–1983 מנהל כללי
16
וילי ואן ניקרק
Willie van Niekerk
1983–1985 מנהל כללי
17
לואיס פיאנאר
Louis Pienaar
1985–1990 מנהל כללי
שם כהונה
ראשי הממשלה של האוכלוסייה השחורה (1977–1989)
1
אברהם הרמן דו פלרסיס
Abraham Herman du Plessis
1977–1980
2
קוסי פרטוריוס
Kosie Pretorius
1980–1988
3
יאן דה וואט
Jan de Wet
1988–1989
ראשי הממשלה של האוכלוסייה הצבעונית (1980–1989)
1
לאונרד בארנס
Leonard Barnes
1980–1984
2
דויד בזיוידנהוהט
Dawid Bezuidenhout
1984–1985
3
וילם פיליפס
Willem Phillips
1985–1988
4
ריימונד רג'ינלד דיארגארדט
Raymond Reginald Diergaardt
1988–1989
השתייכות מפלגתית:
     המפלגה הלאומית (NPSWA);      מפלגת הלייבור (LP)

מערכות בחירות ומשאלי עם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכות הבחירות הכלליות במנדט דרום-מערב אפריקה
מפלגה קולות % מושבים
בחירות 1926 (1)
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה 612 26.12% 2
מפלגת דרום-מערב 555 23.69% 1
הליגה הגרמנית של דרום-מערב אפריקה 498 21.25% 8
מועמדים עצמאיים 678 28.94% 1
מועמדים ממונים - - 6
סה"כ 2,343 100% 18
בחירות 1929 (2)
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת 2,108 49.38% 7
הליגה הגרמנית של דרום-מערב אפריקה 971 22.75% 4
מועמדים עצמאיים 1,190 27.88% 1
מועמדים ממונים - - 6
סה"כ 4,269 100% 18
בחירות 1934 (3)
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת 2,168 52.20% 8
הליגה הגרמנית של דרום-מערב אפריקה 558 13.44% 1
הליגה הכלכלית 808 19.46% 1
מועמדים עצמאיים 619 14.90% 2
מועמדים ממונים - - 6
סה"כ 4,153 100% 18
בחירות 1940 (4)
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת 4,631 56.98% 10
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה 3,046 37.48% 2
מועמדים עצמאיים 451 5.55% 0
מועמדים ממונים - - 6
סה"כ 8,138 100% 18
בחירות 1945 (5)
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת 5,485 60.29% 12
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה 3,154 34.67% 0
מועמדים עצמאיים 459 5.05% 0
מועמדים ממונים - - 6
סה"כ 9,098 100% 18
בחירות 1950 (6)
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה 12,349 55.14% 15
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת 10,048 44.86% 3
סה"כ 22,397 100% 18
בחירות 1955 (7)
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה 15,484 58.83% 16
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת 10,735 40.79% 2
המפלגה הכלכלית 100 0.38% 0
סה"כ 26,319 100% 18
בחירות 1961 (8)
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה 19,360 59.43% 16
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת 11,314 34.73% 2
מפלגת דרום-מערב 1,902 5.84% 0
סה"כ 32,576 100% 18
בחירות 1965 (9)
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה 21,240 555% 333
מפלגת דרום-מערב הלאומית המאוחדת 10,087 555% 333
סה"כ 31,327 100% 18
בחירות 1970 (10)
המפלגה הלאומית של דרום-מערב אפריקה [דרושה הבהרה] [דרושה הבהרה] 18
סה"כ [דרושה הבהרה] [דרושה הבהרה] 18
בחירות 1974 (11)
אחר [דרושה הבהרה] [דרושה הבהרה] 18
סה"כ [דרושה הבהרה] [דרושה הבהרה] 18
בחירות 1978 (12)
הברית הדמוקרטית של טרונהאל 268,130 82.18% 41
חזית הפעולה למען עקרונות טרונהאל 38,716 11.87% 6
המפלגה הדמוקרטית נוצרית של נמיביה 9,073 2.78% 1
המפלגה הלאומית החדשה 5,781 1.77% 1
חזית השחרור של רהובות 4,564 1.40% 1
סה"כ 331,055 100% 50
משאלי עם במנדט דרום-מערב אפריקה
תשובה קולות %
18 במאי 1977
הישארות בשלטון דרום אפרקיה
בעד 208,850 85.46%
נגד 33,520 14.54%
סה"כ 242,370 100.0%
שיעור ההצבעה 81.14%
18 במאי 1977
אישור חוקת טרונהאל
בעד 30,329 94.69%
נגד 1,701 5.31%
סה"כ 2,804,947 100.0%
שיעור ההצבעה 64.90%

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דרום-מערב אפריקה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ באפריקה הדרומית, הצפירה, 23 במרץ 1915
  2. ^ אפריקה הדרומית על המשמר, הַבֹּקֶר, 17 במרץ 1938
  3. ^ בעקבות הטלגרמות, דבר, 26 ביוני 1939
  4. ^ התקבל גרמניה מושבות?, דבר, 18 בנובמבר 1938
  5. ^ לא כאוסטריה אפריקה הדרומית מערבית, דבר, 20 באפריל 1939
  6. ^ צוררי ישראל בדרום אפריקה מבטיחים, דבר, 11 במאי 1938
  7. ^ יש להבטיח את זכויות העם היהודי בא"י גם במשטר־נאמנות, משמר, 16 במאי 1945
  8. ^ לגורל שטח המנדט, הַבֹּקֶר, 18 בינואר 1946
  9. ^ מוסקבה מבקרת את אפריקה הדרומית, הַבֹּקֶר, 26 בפברואר 1946
  10. ^ פרשת הנאמנות וארץ ישראל באסיפת האו"מ, דבר, 24 בנובמבר 1946
  11. ^ ד"ר יהושע גרינבאום, המנדט על דרום־מערב אפריקה וא"י, הַבֹּקֶר, 18 באוגוסט 1947
  12. ^ הצלחתו של מאלאן, חרות, 17 בספטמבר 1950
  13. ^ בעיותינו בעצרת הקרובה של או"ם, מעריב, 8 באוקטובר 1952
  14. ^ אסתר פרח, מאחורי הקלעים של הבחירות בדרום אפריקה, חרות, 20 בספטמבר 1950
  15. ^ אושרה הצעה חדשה על מנדט דרום אפריקה, חרות, 10 באוקטובר 1954
  16. ^ 12 הרוגים במהומות בדרום אפריקה, חרות, 13 בדצמבר 1959
  17. ^ אוכלוסיית אפריקה הוכפלה, חרות, 24 בנובמבר 1961
  18. ^ שעה עם גדעון רפאל, דבר, 7 באפריל 1967
  19. ^ פיליפ בן, אין לאו"ם אמצעי כפייה, מעריב, 21 באפריל 1967
  20. ^ 1 2 SAIRR: A Survey of Race Relations in South Africa 1971. Johannesburg 1972. S. 342