לדלג לתוכן

הצטלביות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין לבלבל עם אין לבלבל ערך זה עם הערך "הצטלבות (נצרות)" או "צומת".

הִצְטָלְבִיוּת (באנגלית: intersectionality; מושג המוכר בספרות האקדמית בעברית גם כאינטרסקציונליות, שוליות מרובה, שוליות מצטלבת, שילוב מִיצבים[1], הצטלבות מיקומי שוליים, חציית מגזרים) היא מסגרת תאורטית בה נחקרת ההצטלבות בין צורות או מערכות דיכוי, שליטה ואפליה. על פי התאוריה, קטגוריות חברתיות ותרבותיות של קבוצות החוות דיכוי, כגון גזע, מגדר, מעמד, נטייה מינית, וצירי זהות נוספים, אינם מתקיימים בנפרד זה מזה, אלא שלובים יחד ומשפיעים על האופן בו מערכות כוח חברתיות פועלות על אנשים וקבוצות באופן מצטבר וייחודי.[2] התאוריה בוחנת את האופנים בהם מערכות דיכוי כמו גזענות, סקסיזם, ביפוביה, טרנספוביה, הומופוביה וסוגנות לא מתקיימות בנפרד אלא פועלות יחד, משפיעות זו על זו ויוצרות מערכת דיכוי מורכבת המשקפת את ההצטלבות של סוגי אפליה שונים, וחושפת כיצד כל הדיכויים פועלים על פי דינמיקה דומה.[3][4]

התאוריה נבנתה תחילה מתוך המאבק של נשים אפרו-אמריקאיות, ובמיוחד נשים לסביות, בקולקטיב נהר קומבהי, והתפתחה בשטח בפעילות פמיניסטית, כמו גם בתחום החקר האקדמי, לכדי תאוריה מגובשת החלה על כל מצב של דיכוי מרובה מאפיינים. את המונח עצמו טבעה החוקרת המשפטית הפמיניסטית קימברלי קרנשו ב-1989 כדי לתאר את חווייתן של נשים שחורות, החוות דיכוי מגדרי בקרב תנועות זכויות לשחורים המונהגים על ידי גברים, אך מצד שני חוות דיכוי גזעני מצד נשים לבנות בתנועה הפמיניסטית.[5]

בארצות הברית, הגישה ההצטלבותית הולידה את הפמיניזם השחור. דוגמה לתנועה המבוססת על ראייה הצטלבותית בישראל היא פמיניזם מזרחי, לפיו לא ניתן לתאר באופן מלא את חוויותיהן של נשים מזרחיות תוך התייחסות לחוויה הנשית ולחוויה המזרחית בנפרד, אלא כחוויה כוללת בה השלם גדול יותר מסכום חלקיו.[6]

רקע היסטורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפיסה של הצטלביות החלה להתגבש בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, יחד עם צמיחת התנועה הפמיניסטית הרב-תרבותית. התפישה הזו פותחה במסגרת הביקורת של הפמיניזם הרדיקלי על מה שכונה "תאוריה פמיניסטית רוויזיוניסטית", לפיה מגדר הוא הגורם העיקרי הקובע את גורלה של אישה.[7]

גם פמיניסטיות שחורות ערערו על הטענה שנשים הן קטגוריה הומוגנית החולקת חוויות חיים זהות. טיעונים אלה נבעו מההבנה שנשים לבנות ממעמד הביניים לא הצליחו לייצג בהצלחה את התנועה הפמיניסטית כולה ואת האינטרסים של נשים מקטגוריות זהות שונות, מכיוון שצורות הדיכוי שנחוו בידי נשים אלה שונות מצורות הדיכוי שפועלות, למשל, על נשים שחורות עניות, נשים ילידיות, נשים זקנות, בעלות מוגבלויות, ואחרות. הן טענו, לפיכך, שלא ייתכן שנשים אלה ישמשו כנציגות הבלעדיות של התנועה הפמיניסטית. מתוך תפישה זו, ניסו פעילות והוגות פמיניסטיות להבין את האופנים בהם מגדר, גזע ומעמד יחדיו משפיעים על דיכוי של נשים שונות, ולכונן אסטרטגיות חדשות למאבק.[8]

בגל הראשון של הפמיניזם, ההתמקדות הייתה בעיקר על זכויות פורמליסטיות, כמו זכות ההצבעה, ופעילות שחורות למען זכויות נשים נאלצו לקחת את מקומן מאחורי הפעילות הלבנות, שהתיישרו עם הגישות המקובלות בענייני גזע, ולא נלחמו, בדרך כלל, עבור זכויותיהן של נשים שחורות, כשחורות. בגל השני, שהתחיל בשנות ה-1960, גם התעלמו מנושאים כמו גזע מתוך האמונה שמגדר הוא הגורם הקובע את חוויית הדיכוי של נשים, ובתנועה אף הדירו בכוונה תחילה נשים לסביות וביסקסואליות מתוך חשש שהן יפגעו ב"מכובדות" וכך גם בלגיטימיות של התנועה. לעומת זאת, בגל השלישי של הפמיניזם יש מודעות מוגברת לכך שחוסר הצדק כלפי נשים מקפל בתוכו רבדים שונים של דיכוי, ושגזע, מעמד, נטייה מינית ומגדר אף הם בעלי תפקיד ביצירת פערים חברתיים ופוליטיים.[9] עם זאת, בדרך כלל תנועות למען צדק חברתי נותרות ממוקדות נושא, אלא אם כן הן מאמצות בכוונה תחילה אידאולוגיה הצטלבותית, הדורשת הגברת מודעות לדיכויים השונים מאלה כל אחד מחברי התנועה.

הצטלביות בתאוריה הפמיניסטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית ההצטלביות הוצגה לראשונה בהקשר הפמיניסטי ב-1989, על ידי קימברלי קרנשו.[10] נושא עבודתה היה ביקורת פמיניסטית שחורה על פוליטיקה אנטי-גזענית, הדוקטרינה של אנטי-אפליה, ותאוריה פמיניסטית.[11] היא טענה כי חוויותיה של אישה שחורה, אשר קיימות בהצטלבות של מגדר וגזע, יכולות להיות מובנות אך ורק כאשר חוקרים את הקשר בין שתי הזהויות – הזהות השחורה וזהותה כאישה. לא ניתן להתייחס לזהויות אלו באופן נפרד זו מזו, משום שהן קשורות ולרוב מזינות זו את זו.[12] קרנשאו ביקשה להראות כי נשים שאינן לבנות מחזיקות בחוויות חיים שונות בתכלית מנשים לבנות, בשל צבען או מעמדן.

לשם כך היא חקרה שני סוגי אלימות גברית כלפי נשים: אלימות בבית ואונס. דרך ניתוח סוגי אלימות אלו, היא טוענת כי נשים שאינן לבנות נתקלות בחוויה המכילה גזענות וסקסיזם יחד. מכיוון שהשיח הסוציולוגי מתייחס לנושא המין או לנושא הגזע, אך לא לשניהם כקשורים, נשים לא-לבנות נדחקות לשוליים אף בתוך כל אחת משתי מערכות הדיכוי האלה. כלומר, אין התייחסות לכך שכאשר אישה לא-לבנה סובלת מדיכוי על רקע מגדרי, היא חווה קשיים רבים יותר מאישה לבנה, בשל היחס הגזעני המתווסף לדיכוי המגדרי,[13] ואף שישנן צורות של סקסיזם שהם ספציפיים לנשים לא-לבנות. בעבודתה, מזהה קרנשאו שלושה היבטים של הצטלבות המשפיעים על נראותה של אישה לא-לבנה: הצטלבות מבנית, הצטלבות פוליטית, והצטלבות ייצוגית. ההצטלבות המבנית עוסקת באופן בו נשים לא-לבנות חוות אלימות בבית ואונס, אופן השונה באיכותו מחוויות האלימות של נשים לבנות. ההצטלבות הפוליטית בוחנת כיצד מדיניות וחוקים פמיניסטיים ואנטי-גזעניים למעשה פגעו באופן ניכר במובחנות של האלימות כלפי נשים לא-לבנות. ולבסוף, הצטלבות ייצוגית מדגימה כיצד ייצוגה של האישה הלא-לבנה בתרבות העממית יכולה לעמעם את חוויות החיים הייחודיות של נשים אלו.[13]

המושג הצטלביות החל לבלוט בשנות ה-90 של המאה ה-20, בייחוד בשל עבודתה של הסוציולוגית פטרישה היל קולינס, שפיתחה את התאוריה של קרנשו. היא עברה להשתמש במושג שטבעה קרנשו, על פי אידאולוגיית הפמיניזם השחור, והרחיבה את החלתו של המושג, שהתמקד בנשים אפרו-אמריקאיות, לכלל הנשים.[14] בדומה לקרנשו, קולינס טוענת כי תבניות דיכוי תרבותיות, מלבד היותן קשורות זו בזו, מושפעות ממערכות הצטלבותיות בחברה כגון גזע, מגדר, מעמד ואתניות. קולינס מתארת זאת כ"מבנים חברתיים משולבים הנסמכים על אופנים שונים של אפליה המייצרים מצבים של אי-צדק".[15]

קולינס ביקשה לייצר מסגרות לניתוח הצטלבותי, יותר מאשר להרחיב את התאוריה עצמה. היא זיהתה שלושה ענפים עיקריים למחקר הצטלבותי. הראשון עוסק ברקע, רעיונות, קונפליקטים, וכן בוויכוחים בתוך ההצטביות. השני מבקש ליישם הצטלביות כאסטרטגיה אנליטית למוסדות חברתיים כדי לבדוק כיצד אלה מייצרים אי-שוויון חברתי. הענף השלישי מנסח את ההצטלביות כפראקסיס קריטי להבנה כיצד מיזמים למען צדק חברתי יכולים להשתמש בהצטלביות כדי לכונן שינוי חברתי.

עוד בטרם נטבע המושג, הרעיונות שבבסיסה של הצטלביות באו לידי ביטוי על ידי פמיניסטיות שחורות. לדוגמה, בנאומה "Ain't I a Woman?" העבירה סוג'ורנר טרות' ביקורת על מושגים מקובלים של נשיות, בתור אישה שהייתה משועבדת. בשנות ה-70, הקימו פמיניסטיות לסביות שחורות את קולקטיב נהר קומבהי, כדי לתת מענה לקהילתן, מכיוון שהפמיניזם הלבן לא ענה על צורכי קהילתן, על כל זהויותיה. הן הוציאו את "הצהרת קולקטיב נהר קומבהי", אשר עיגן את העקרונות הפוליטיות של הקבוצה, אשר הפכו ליסודות של הפמיניזם השחור. ההצהרה קבעה ש"הפמיניזם השחור הוא התנועה הפוליטית ההגיונית להילחם בדיכויים החופפים המשפיעים על כל הנשים הלא-לבנות...." הן תיארו את האופן שמערכות הכוח משפיעות לרעה על נשים שחורות ונשים אחרות שמחוץ למערכות הכוח, ושלכן "שחרור כל הקבוצות המדוכות מחייב את פירוק המערכות הפוליטיות והכלכליות של הקפיטליזם ושל האימפריאליזם, כמו גם של הפטריארכיה." כלומר, "אם נשים שחורות היו משוחררות, היה זה אומר שגם כל הקבוצות האחרות משוחררות, שכן החופש שלנו תלוי בפירוקן של כל מערכות הדיכוי."[16] ובדומה לכך, הדגישה ג'וליה קופר את האישה האפרו-אמריקאית כשחקנית החשובה ביותר בתנועות לשינוי חברתי, בשל ניסיונה עם היבטים מרובים של דיכוי.[17]

אודרי לורד אמרה, בציטוטה הידוע, "אני אינני חופשייה כל עוד ישנה אישה שאינה חופשייה, גם אם שלשלאותיה אינם דומים לשלי. ואין אני חופשייה כל עוד אדם אחד של צבע נותר בשלשלאותיו. וגם אתם לא".[18]

על אף שהצטלביות החלה בחקר הקשר בין מגדר לגזע, עם הזמן הוספו דיכויים וזהויות אחרות לתאוריה. לדוגמה, בשנת 1981, צ'רי מורגה וגלוריה אנזלדואה פרסמו את הספר This Bridge Called My Back. האנתולוגיה בדקה כיצד קטלוגים של אוריינטציה מינית ומעמד גם הם מתערבבים עם מגדר וגזע, כדי לייצר עוד קטלוגים פוליטיים מובחנים. השתיים הביאו את הזהות הצ'יקנה (זהות מקסיקנית-אמריקאית) לתוך הספר, וכותבות נוספות, ביניהן לטינות, אסייתיות ושחורות, חקרו במאמריהן את יחסי הגומלין בין המיניות שלהן לגזע שלהן ולמגדר שלהן כדי לעצב את נקודות מבטן וחוויותיהן. בדומה, נשים עניות תיארו כיצד הסטטוס הסוציו-פוליטי שלהן מוסיף רבדים וניואנסים לזהות שלהן, אך אלה נעלמים מעייניהן של הפמיניסטיות הלבנות ממעמד הביניים, או שהן מתעלמות ממשמעות הדבר.

על פי פמיניסטיות רבות, שחורות וכן לבנות, חוויות של מעמד, מגדר ומיניות לא יכולות להיות מובנות כהלכה אלא אם כן ההשפעה של הגזעה עליהן מובנת אף היא. ההתמקדות בהגזעה מאפיינת את כתביה של התארטיקנית הפמיניסטית בל הוקס, ספציפית בספרה משנת 1981 Ain't I A Woman: Black Women and Feminism. עמדה זו גורסת שכל חוויית דיכוי של נשים ניתנת להבנה טובה יותר כשהיא נבחנת דרך עדשה של גזע בנוסף לעדשות האחרות - אונס של נשים שחורות מכיל בתוכו אלמנטים שונים כגון אלימות גזענית וכן פחד מוגבר מהמשטרה, לדוגמה. פמיניסטיות אלה טוענות שהבנה ופרקטיקה הצטלבותית הן הכרחיות להשגת שוויון פוליטי וחברתי.[19]

מושגים תאורטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבניות משולבות של דיכוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולינס מתייחסת למגוון ההצטלבויות של אי שוויון חברתי כאל מטריצות של שליטה, המוכרות גם כ"מחוללי דיכוי וזכויות יתר" (vectors of oppression and privilege).[20] מונחים אלה מתייחסים לאופן שבו הבדלים בין אנשים (כגון נטייה מינית, מעמד או גזע) משמשים כאמצעי דיכוי כלפי נשים, ומשנים את חוויית חייהן של נשים בחברה. קולינס, אודרי לורד (בספרה Sister Outsider), ובל הוקס כולן מצביעות על חשיבה דיכוטומית כמשפיעה על הדיכוי, וכגורמת להגברת ההבדלים. קולינס בניתוחיה מתייחסת לאופן שבו כל פרט בחברה ממוקם בתוך היררכיות תרבותיות, המושפעות מן המאפיינים הקבוצתיים/זהותיים שלו, ומסבירה שההיררכיות מעצימות או מחלישות את הפרט. הן יוצרות מערכות מורכבות של העדפה וחוסר שוויון, ומפעילות פרקטיות ממשיות וסמליות של הכלה והדרה. באופן זה, ניתן להבין שהזהויות של האינדיבידואל מקרינות על המשמעות החברתית והתרבותית של חוויותיו ובתורן - של עמדותיו ואופן חשיבתו.[21]

תאוריית נקודת המבט והזרה מבפנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולינס מספקת הגדרה סוציולוגית של תאוריית נקודת המבט. זוהי תאוריה פוסט-מודרניסטית לניתוח שיחים אינטר-סובייקטיבים, אשר מתמקדת באופנים שבהם סמכות נטועה בידע של האינדיבידואל, ובכוח שהסמכות הזו מכוננת. העיקרון התאורטי החשוב ביותר של תאוריה זו היא שהפרספקטיבה של כל אדם נוצרת מתוך החוויות החברתיות או הפוליטיות שלו, ולכן הידע, מבחינה סוציולוגית, נעשה ייחודי וסובייקטיבי, ומשתנה בהתאם לתנאים החברתיים בהם נוצר. הרעיון של "הזרה מבפנים" (outsider within) מתייחס לנקודת המבט המקיפה את העצמי, המשפחה והחברה. קולינס מנתחת את החוויה הספציפית של נשים במעברן מעולם תרבותי אישי לעולם האקדמיה. על פי מסקנותיה, גם כאשר אישה, ובייחוד אישה שחורה, יכולה להפוך למשפיעה בשדה מסוים, היא עדיין תרגיש שאינה שייכת לעולם זה, בו הערכים, הזהויות, והחוויות שלה שונות בתכלית מאלה הדומיננטיים בסביבה, ולפיכך והיא הופכת ל"זרה מבפנים".[22]

התנגדות לדיכוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנקודת מבט ביקורתית, קולינס מציינת ששליטה תמיד כוללת החפצה של הנשלט. כל צורות הדיכוי משמען הפחתה בערכה של הסוביקטיביות של המדוכא.[23] היא טוענת כי הערכה עצמית והגדרה עצמית הן שתי דרכים להתנגד לדיכוי. מודעות עצמית לפיכך עוזרת לשמר את הדימוי העצמי של קבוצה מדוכאת ומאפשרת לה להימנע מדה-הומניזציה בידי גורמים חיצוניים. קבוצות שוליים לעיתים קרובות נושאות סטטוס של "האחר". אדם הוא ה"אחר" אם הוא שונה ממה שמכנה אודרי לורד "הנורמה המיתית". בחברה הקיימת, "אחרים" הם בעצם כל מי שחורג מהסְכֶמָה החברתית של הגבר הלבן הממוצע. גלוריה אנזלדואה מכנה את התהליך הזה "othering" (או בתרגום חופשי, "האחרה", תהליך הפיכת הזולת לאחר), או ספציפית, התהליך דרכו הופכים אדם לבלתי מקובל על סמך קריטריונים שהוא אינו עומד בהם, כאשר התוצאה עבור צד זה היא "אחרוּת".[24] ככל שההגדרה העצמית חזקה יותר, כך גם ההשפעה של ה"othering" תמותן.

הכלי של הגדרה עצמית הוא חשוב עבור קבוצות הנדחקות לשוליים, מכיוון שהעצמת ההשפעה של הבדלים משמשת כנשק הפוגע בערך העצמי, ובהפנמת גישות חברתיות סטראוטיפיות – סוג של דיכוי פסיכולוגי. כך שהסובייקטיביות של האינדיבידואל היא נושא חשוב עבור אוכלוסיות שהן תחת דיכוי. מסקנתה של קולינס היא שקיום חוש ערך-עצמי והגדרה עצמית יציבה אשר לא נובעים ממקורות חיצוניים מסייעים לצד המדוכא להתגבר על דפוסי השליטה החברתיים הדכאניים.

פמיניזם הצטלבותי עכשווי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצטלביות היא תאוריה ופרקטיקה שהפכה למרכזית בשיח הצדק החברתי רק בעשור השני של המאה ה-21, ובעיקר באמצעות הרשתות החברתיות. בשל האופי המבוזר של השיח המקוון, ומכיוון שבתור "תנועה" אין לפמיניזם ההצטלבותי מרכז, מנהיגות, או מרכזים, קשה גם להצביע על טקסטים או עקרונות מנחים המוסכמים על כל הפמיניסטיות המזדהות תחת הכותרת הזו. עם זאת, כמו בתנועות המוגדרות שקמו על פי עקרונות של הצטלביות, כגון הפמיניזם השחור והפמיניזם המזרחי, יש הסכמה רחבה לגבי המשמעות של ההצטלביות במרחבים (גשמיים או אינטרנטיים) לפועלים במסגרתם. אלה כוללים:

  • דיכוי בהקשר של שיח חברתי (במקרה זה, מערכות דיכוי, במיוחד אלה המשפיעות על נשים) הוא "קבוצתי", כלומר - הוא חל על קבוצות, ועל יחידות כמי ששייכות לקבוצה או שהן בעלות מאפיינים הנחשבים לברי דיכוי. אין משמעות הדבר שרק נשים מקבוצות אלה סובלות בחיים, ושאנשים מקבוצות פריווילגיות אינם חווים חוויות טראומטיות או טרגדיות בחייהם. משמעות הדבר היא שהם אינם חווים את הדברים האלה בשל השיוך הקבוצתי שלהם, והם לא מתמודדים עם הקשיים בחיים במסגרת שמוגבלת מראש על ידי דיכוי.[25]
  • היות שתי נשים מאותה קבוצת דיכוי לא מעידה שחוויותיהן זהות. מערך החיים של כל אחת הוא שונה, וכך גם כל הגורמים המצטלבים המשפיעים עליהן (אלה יכולים לכלול בין היתר מין, זהות מגדרית, שפה, דת, אתניות, מיקום או מוצא גאוגרפי, מעמד חברתי, הזדהות פוליטית, סטטוס הגירה, צבע עור, נכות, גיל, ועוד).[26]
  • באותה מידה, ייתכן שהצרכים למען מאבק בדיכוי של נשים בעלות גורמי דיכוי שונים שנמצאות באותה מסגרת יעמדו בסתירה. אין פתרון אחד שמתאים לכולן כמו שאין חוויית דיכוי אוניברסלית - העיקרון הבסיסי בניתוח ההצטלבותי. נגזרת מעיקרון זה היה שבדרך כלל, העומס הנפשי, רגשי ופיזי להתמודד עם הצרכים האלה נופל מלכתחילה על המוחלשות ביותר בחברה. מכאן, עולה הרעיון של "בעלי/בעלות ברית", מי שנמצאת באותו מרחב ואינה חווה את הדיכוי המסוים, ויכולה לקחת על עצמה את ההתמודדות או חלק ממנה.[27][26]
  • ועדיין, עקרון בסיס במרחבים הצטלבותיים הוא להתכוונן לגיוון, ולהתאמץ לאפשר ואף להבטיח ייצוג לנשים מכמה שיותר קבוצות מוחלשות, שבעוון זה קולן פחות נשמע מלכתחילה; ולייצר מרחבים שהם מאוזנים וידידותיים לנשים ובעלי זהויות מגדריות מדוכאות אחרות.
  • "שום דבר עלינו בלעדינו". אחת הביקורות המרכזיות נגד הפמיניזם הלבן היה שאותן נשים, מתוך כוונה טובה ברורה, חשבו שביכולתן לייצג חוויה נשית אוניברסלית, ובפועל, לא היה זה נכון. כמעט בלתי אפשרי לייצג חוויה או עמדה הנובעת מחוויה זרה לחלוטין. דוגמה עכשווית לעיקרון זה הוא השיח הפמיניסטי לגבי זנות וחוקי הפללת הלקוח, המתקיים כמעט ללא השתתפות של עובדות מין.[26][28]

ביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת על תיאריית ההצטלבויות כמתודולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירת השערות (מדע) מתאוריית ההצטלבויות יכולה להיות מורכבת.[29][30] מבקרים מאשימים את תומכיה במתודולוגיה סיבתית מוסברת בצורה לא מספקת וטוענים שמצדדי התיאוריה עשו תחזיות שגויות לגבי מעמדן של כמה קבוצות מיעוט.[31] קתי דייוויס טוענת שהתאוריה מעורפלת ופתוחה, וש"היעדר הגדרה ברורה או אפילו פרמטרים ספציפיים אפשרו להסתמך עליה כמעט בכל הקשר של חקירה".[32] רקיה ג'יברין ושרה סאלם טוענות שהתיאוריה יוצרת רעיון מאוחד של פוליטיקה נגד דיכוי שדורש הרבה מחסידיה, לרוב יותר ממה שניתן לצפות באופן סביר, ויוצר קשיים בהשגת פרקטיקה. הם גם אומרים שהתיאוריה מעודדת התמקדות בסוגיות בתוך הקבוצה במקום בחברה בכללותה, ושהיא "קריאה למורכבות ולנטוש פישוט יתר... יש לכך השפעה מקבילה של הדגשת 'הבדלים פנימיים' על פני מבנים הגמוניים".[33] ברברה טומלינסון, מהמחלקה ללימודים פמיניסטיים באוניברסיטת קליפורניה, סנטה ברברה, מתחה ביקורת על יישומי התיאוריה כדי לתקוף דרכים אחרות של חשיבה פמיניסטית.[34] ליסה דאונינג טוענת שהתיאוריה מתמקדת יותר מדי בזהויות קבוצתיות, מה שעלול להוביל אותה להתעלם מהעובדה שאנשים הם אינדיבידואלים, לא רק חברים בקבוצה. התעלמות מכך עלולה לגרום להצטלבות להוביל לניתוח פשטני ולהנחות לא מדויקות לגבי אופן קביעת הערכים והעמדות של האדם.[35] סקירה של מחקרים כמותיים שחיפשו ראיות בנושאים העולים מן ההצטלבויות מצאו כי שיטות סטטיסטיות הן פשטניות, וחסרות בסיס תאורטי וקפדנות מתודולוגית, וזיהתה צורך בשיטות משופרות.[36]

התנגדות בפסיכולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיות והיוריסטיקה בשיפוט ובקבלת החלטות חוקרים בפסיכולוגיה שילבו השפעות של הצטלבויות מאז שנות החמישים. השפעות ההצטלבויות הללו התבססו על לימוד העדשות של הטיות, היוריסטיות, סטריאוטיפים ושיפוטים. פסיכולוגים הרחיבו את המחקר בהטיות פסיכולוגיות לתחומי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והמוטיבציונית. מה שנמצא, הוא שלכל מוח אנושי יש הטיות משלו בשיפוט ובקבלת החלטות הנוטות לשמר את הסטטוס קוו על ידי הימנעות משינוי ותשומת לב לרעיונות הקיימים מחוץ לתחום התפיסה האישית של האדם. מגוון של משתנים, אם כי השפעות של אדם לפי מצב הן הקטגוריה הנבדקת ביותר. כתוצאה מכך, פסיכולוגים אינם מפרשים את השפעת האינטראקציה של נתונים דמוגרפיים כגון מגדר וגזע כראוי לציון יותר או פחות ראוי לציון מכל אפקט אינטראקציה אחר. בנוסף, דיכוי יכול להיחשב כמבנה סובייקטיבי כאשר רואים אותו כהיררכיה מוחלטת. גם אם הושגה הגדרה אובייקטיבית של דיכוי, השפעות של אדם אחר מצב יקשה על לראות באנשים מסוימים או בקטגוריות של אנשים מדוכאים באופן אחיד. לדוגמה, גברים שחורים נתפסים באופן סטריאוטיפי כאלימים, מה שעשוי להיות חיסרון באינטראקציות משטרתיות, אך גם כמושכים פיזית,[37] מה שעשוי להיות יתרון במצבים רומנטיים.[38] מחקרים פסיכולוגיים הראו שלהחזקת זהויות מדוכאות או שוליות מרובות יש השפעות שאינן בהכרח תוספות, או אפילו מכפילות, אלא אינטראקטיביות בדרכים מורכבות. לדוגמה, גברים הומוסקסואלים שחורים עשויים להיות מוערכים בצורה חיובית יותר מאשר גברים הטרוסקסואלים שחורים, מכיוון שההיבטים ה"נשיים" של סטריאוטיפים הומוסקסואלים מרככים את ההיבט ההיפר-גברי והתוקפני של סטריאוטיפים שחורים.[39]

התנגדות במחנה השמרני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסוף הבריטי דאגלס מארי מבקר בספרו "שיגעון ההמון" (Madness of crowds)[40] את תאוריות ההצטלבויות, בהיותו הומוסקסואל הוא טוען, למשל, שחלק גדול מקהילת הלהט"ב אינה אחידה, וגם בקרב הומוסקסואלים יש קונפליקטים בין הומוסקסואלים הרוצים זכויות בסיסיות של נישואים חד-מיניים ואימוץ ילדים לבין קווירים הרוצים לקיים אורח חיים אלטרנטיבי. לדבריו של מאריי, תאוריות ההצטלבויות ("שילוב מיצבים" בתרגום ספרו לעברית) מתיימרת ליצור סולידריות בין מאבקים שלא ניתנים ליישוב זה מול זה ומביא לבניית היררכיות נוספות בקרב אנשים שעברו דיכוי, דוגמה לסתירות קיצוניות שהתגלעו בקרב הקבוצות לעיל היא פעילי הטרנסג'נדר המציגים פמיניסטיות המתנגדות לחוסר ההוגנות בשילוב זכרים המזדהים מגדרית כנשים בספורט נשים וקוטפות מדליות בגלל יתרון לא הוגן ופמינסטית שהתנגדה למקרה בו אישה טרנסית עובדת כמייעצת לקורבנות תקיפה מינית כטרנסופוביות ואף אמרו עליהן ש"אינן יכולות להיחשב יותר כפמיניסטיות".

השמרנים מאמינים שהצטלבויות מאפשרת לאנשים בעלי צבע עור כהה להקריב את עצמם ולתת לעצמם להיכנע ליחס מיוחד. במקום זאת, הם מסווגים את מושג ההצטלבויות כמעין היררכיה של דיכוי כדי לראות מי יקבל יחס לא הוגן יותר מאדם אחר. הפרשן השמרני האמריקני בן שפירו הצהיר ב-2019 כי "אני אגדיר את ההצטלבויות, לפחות כפי שראיתי אותה מתבטאת בקמפוסים של מכללות, ובחלק גדול מהשמאל הפוליטי, כהיררכיה של קורבנות שבה אנשים נמצאים. נחשבים לחברי מעמד קורבן מתוקף החברות בקבוצה מסוימת, ובצומת של קבוצות שונות נמצאת העלייה בהיררכיה".[41]

מחלוקת בצרפת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצרפת, התיאוריה הוקעה כאסכולה המיובאת מארצות הברית.[42] שר החינוך הצרפתי ז'אן מישל בלנקר הכריז שתאוריית ההצטלבויות עומדת בסתירה לערכי הרפובליקה הצרפתית. הוא האשים את התומכים בהצטלבות בכך שהם משחקים לידי האיסלאמיזם.[42] בלנקר הואשם בחוסר הבנה טובה של מושג ההצטלבות ובתקיפת המושג מסיבות פוליטיות.[43] נטען גם שרצח שמואל פאטי סיפק כביכול עילה להתקפות כאלה על התיאוריה.[44]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הצטלביות בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שִׁלּוּב מִצָּבִים במילון סוציולוגיה (תשע"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ Cooper, Brittney (1 February 2016). Intersectionality. doi:10.1093/oxfordhb/9780199328581.013.20.
  3. ^ אתר למנויים בלבד Ava Vidal, ‏'Intersectional feminism'. What the hell is it? (And why you should care), The Telegraph, 15 January 2014
  4. ^ Maneesha Deckha, Intersectionality and posthumanist visions of equality, 23:2 Wisconsin Women’s Law Journal 249-267, 2008
  5. ^ Kimberlé Censhaw, 1989, "Demarginalizing the Intersection of Race and Sex: A Black Feminist Critique of Antidiscrimination Doctrine, Feminist Theory and Antiracist Politics"
  6. ^ ויקי שירן, "לפענח את הכוח, לברוא עולם חדש" מתוך "אופק חדש - גיליון הסתדרות המורים בישראל, גיליון 22, חורף 2002
  7. ^ Hooks, bell (2014) [1984]. Feminist Theory: from margin to center (3rd ed.). New York: Routledge. ISBN 9781138821668.
  8. ^ Davis, Angela Y. (1983). Women, Race & Class. New York: Vintage Books. ISBN 9780394713519
  9. ^ Fixmer-Oraiz, and Wood, Natalie, and Julia (2015). Gendered Lives: Communication, Gender, & Culture. Boston, MA: Cengage Learning. pp. 72–73. ISBN 978-1-305-28027-4
  10. ^ "Kimberlé Crenshaw on intersectionality: 'I wanted to come up with an everyday metaphor that anyone could use'". New Statesman. 2 April 2014. Retrieved 2016-03-10.
  11. ^ Crenshaw, Kimberlé (1989). "Demarginalizing the intersection of race and sex: a Black feminist critique of antidiscrimination doctrine, feminist theory and antiracist politics". University of Chicago Legal Forum, special issue: Feminism in the Law: Theory, Practice and Criticism. University of Chicago Law School: 139–168.
  12. ^ Thomas, Sheila; Crenshaw, Kimberlé (Spring 2004). "Intersectionality: the double bind of race and gender" (PDF). Perspectives Magazine. American Bar Association. p. 2
  13. ^ 1 2 Crenshaw, Kimberlé (July 1991). "Mapping the margins: intersectionality, identity politics, and violence against women of color". Stanford Law Review. Stanford Law School. 43 (6): 1241–1299. doi:10.2307/1229039. JSTOR 1229039.
  14. ^ Mann, Susan A.; Huffman, Douglas J. (January 2005). "The decentering of second wave feminism and the rise of the third wave". Science & Society, special issue: Marxist-Feminist Thought Today. Guilford Publications. 69 (1): 56–91. doi:10.1521/siso.69.1.56.56799. JSTOR 40404229.
  15. ^ Collins, Patricia Hill (2009) [1990], "Towards a politics of empowerment", in Collins, Patricia Hill(ed.). Black feminist thought: knowledge, consciousness, and the politics of empowerment (2nd ed.). New York: Routledge. p. 277. ISBN 9780415964722.
  16. ^ Schneir, Miriam (ed.), Feminism in Our Time: The Essential Writings, World War II to the Present. New York: Vintage, 1994. Print.
  17. ^ Cooper, Anna Julia (2017) [1892], "The colored woman's office", in Lemert, Charles (ed.). Social theory: the multicultural, global, and classic readings(6th ed.). Boulder, Colorado: Westview Press. ISBN 9780813350448.
  18. ^ Audre, Lorde, Sister Outsider: Essays & Speeches by Audre Lorde (Berkeley: Crossing Press, 2007), 124-133.
  19. ^ bell hooks, Ain't I a Woman: Black Women and Feminism, South Point Press, 1981, ISBN 978-1138821514
  20. ^ Ritzer, George; Stepinisky, Jeffrey (2013). Contemporary sociological theory and its classical roots: the basics (4th ed.). New York: McGraw-Hill. pp. 204–207. ISBN 9780078026782.
  21. ^ Collins, Patricia Hill (December 1986). "Learning from the outsider within: the sociological significance of black feminist thought". Social Problems. Oxford University Press. 33 (6): s14–s32. doi:10.2307/800672. JSTOR 800672.
  22. ^ Mann, Susan A.; Kelley, Lori R. (באוגוסט 1997). "Standing at the crossroads of modernist thought: Collins, Smith, and the new feminist epistemologies". Gender & Society. Sage. 11 (4): 391–408. doi:10.1177/089124397011004002. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ Collins, Patricia Hill (בדצמבר 1986). "Learning from the outsider within: the sociological significance of black feminist thought". Social Problems. Oxford University Press. 33 (6): s14–s32. doi:10.2307/800672. JSTOR 800672. {{cite journal}}: (עזרה)
  24. ^ Ritzer, George; Stepinisky, Jeffrey (2013). Contemporary sociological theory and its classical roots: the basics (4th ed.). New York: McGraw-Hill. pp. 204–207. ISBN 9780078026782.
  25. ^ Feminism is Empty Without Intersectionality, Crystal Paradis, Fosters.com, Jul 29, 2018
  26. ^ 1 2 3 3 Ways to be an Intersectioanl Feminist Ally, International Women's Development Agency (IWDA), May 23, 2017
  27. ^ The Imperative of Intersectional Feminism, Emilie Aries, Forbes, Aug 30, 2017
  28. ^ Nothing About Us Without Us, Best Practices Policy Project (BPPP)
  29. ^ Bowleg, Lisa (1 September 2008). "When Black + Lesbian + Woman ≠ Black Lesbian Woman: The Methodological Challenges of Qualitative and Quantitative Intersectionality Research". Sex Roles. 59 (5): 312–325. doi:10.1007/s11199-008-9400-z. ISSN 1573-2762. S2CID 49303030.
  30. ^ Bauer, Greta R.; Churchill, Siobhan M.; Mahendran, Mayuri; Walwyn, Chantel; Lizotte, Daniel; Villa-Rueda, Alma Angelica (June 2021). "Intersectionality in quantitative research: A systematic review of its emergence and applications of theory and methods". SSM - Population Health. 14: 100798. doi:10.1016/j.ssmph.2021.100798. PMC 8095182. PMID 33997247.
  31. ^ Bright, Liam Kofi; Malinsky, Daniel; Thompson, Morgan (17 December 2015). "Causally Interpreting Intersectionality Theory". Philosophy of Science. 83 (1): 60–81. doi:10.1086/684173. S2CID 53695694.
  32. ^ Davis, Kathy (1 April 2008). "Intersectionality as buzzword: A sociology of science perspective on what makes a feminist theory successful". Feminist Theory. 9: 67–85. doi:10.1177/1464700108086364. S2CID 145295170.
  33. ^ ibrin, Rekia; Salem, Sara (2015). "Revisiting intersectionality: reflections on theory and praxis" (PDF). Trans-Scripts: An Interdisciplinary Online Journal in the Humanities and Social Sciences. 5. ISSN 2160-6730.
  34. ^ Tomlinson, Barbara (Summer 2013). "To Tell the Truth and Not Get Trapped: Desire, Distance, and Intersectionality at the Scene of Argument". Signs: Journal of Women in Culture and Society. 38 (4): 993–1017. doi:10.1086/669571. S2CID 144641071.
  35. ^ Downing, Lisa (November 2018). "The body politic: Gender, the right wing and 'identity category violations'" (PDF). French Cultural Studies. 29 (4): 367–3
  36. ^ Bauer, Greta R.; Churchill, Siobhan M.; Mahendran, Mayuri; Walwyn, Chantel; Lizotte, Daniel; Villa-Rueda, Alma Angelica (June 2021). "Intersectionality in quantitative research: A systematic review of its emergence and applications of theory and methods". SSM - Population Health. 14: 100798. doi:10.1016/j.ssmph.2021.100798. PMC 8095182. PMID 33997247.
  37. ^ Lewis, Michael B. (9 February 2012). "A facial attractiveness account of gender asymmetries in interracial marriage". PLOS ONE. 7 (2): e31703. Bibcode:2012PLoSO...731703L. doi:10.1371/journal.pone.0031703. PMC 3276508. PMID 22347504.
  38. ^ Pedulla, David S. (March 2014). "The Positive Consequences of Negative Stereotypes: Race, Sexual Orientation, and the Job Application Process". Social Psychology Quarterly. 77 (1): 75–94. doi:10.1177/0190272513506229. S2CID 144311164.
  39. ^ Fattoracci, Elisa S. M.; Revels-Macalinao, Michelle; Huynh, Que-Lam (19 March 2020). "Greater than the sum of racism and heterosexism: Intersectional microaggressions toward racial/ethnic and sexual minority group members". Cultural Diversity and Ethnic Minority Psychology. 27 (2): 176–188. doi:10.1037/cdp0000329. PMID 32191048. S2CID 213180686.
  40. ^ דאגלס מארי, שיגעון ההמון. הוצאת סלע-מאיר. 2021
  41. ^ Coaston, Jane (28 May 2019). "The intersectionality wars". Vox.
  42. ^ 1 2 Faure, Valentine (21 December 2020). "Alain Policar : ' La fixation sur les origines tend à les transformer en destin '" [Alain Policar : 'Fixating on the origins turns them into fate']. Le Monde (in French). Retrieved 14 January 2021.
  43. ^ Lagrave, Rose-Marie (3 November 2020). "Intersectionnalité : Blanquer joue avec le feu" [Intersectionality: Blanquer is playing with fire]. Libération (in French). Retrieved 14 January 2021.
  44. ^ Molénat, Xavier (6 November 2020). "Feu sur l'intersectionnalité !" [Open fire on intersectionality!]. Alternatives économiques (in French). Retrieved 14 January 2021.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הצטלביות&oldid=39351760"