שיגעון ההמון
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
דאגלס מוריי  |
| סוגה |
מסה |
| נושא |
תקינות פוליטית |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
ספטמבר 2019 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת שיבולת |
| תאריך | 2021 |
| תרגום | אילן חזות |
  | |
שיגעון ההמון: איך שיח הזהויות הורס את החברה, הוא ספר משנת 2019 מאת העיתונאי והפרשן הפוליטי דאגלס מארי. הספר הוא רב מכר[1] וזכה לביקורות מקוטבות.
הספר עוסק בתקינות פוליטית ובביקורת הפרוגרסיביות.
הספר תורגם לעברית על ידי אילן חזות ויצא לאור בהוצאת שיבולת ב-2021.
תזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר בוחן סוגיות של נטייה מינית, פמיניזם, גזע וטרנסיות. הוא מתאר מלחמות תרבות חדשות המתרחשות במקומות עבודה, באוניברסיטאות, בבתי ספר ובבתים בשם צדק חברתי, פוליטיקת זהויות ואינטרסקציונליות.[2] הספר מחולק לארבעה חלקים עיקריים המתיישרים עם קבוצות זהות שונות: "הומוסקסואלים", "נשים", "גזע" ו"טרנס", מארי טוען שהיחס המודרני לכל אחד מהם עוות על ידי תחושת התקרבנות שלילית, ומהשפעה של תקינות פוליטית.[3][4]
הומוסקסואליות - מארי מבחין בין הכרה בה כעניין מולד ("חומרה" במושגיו) לעומת עניין נרכש (תוכנה), הכרה שעזרה למאבק ההומוסקסואלים לשוויון. מארי מונה קונפליקטים בתוך קהילת הלהט"ב. לדבריו, להומואים וללסביות אין תחומי עניין משותפים, שניהם מגלים ספקנות לגבי הביסקסואלים, וגם בקרב ההומואים עצמם יש הבחנה בין השואפים לחיי משפחה, לבין קווירים הרוצים לקיים אורח חיים אלטרנטיבי. מארי מתנגד לטיפולי המרה בכפייה, ולצד זאת מבקר את הביקורת החברתית על המעוניינים לעבור טיפולי המרה מרצון, עקב נטייתם המינית, בטענה שהדבר לא שונה מהתקשורת המעודדת יציאה מהארון.[5][6]
נשים - בפרק השני של הספר מארי תוהה למה בדיוק כשמעמד האישה בשיאו, השיח הפמיניסטי של "הסגברה" "פטריארכיה" עובר מהשוליים למיינסטרים. עוד הוא תוהה למה אישה רשאית להיות "סקסית" ולמחוץ גבר שהעיז לגעת בה. בנוסף הוא לועג לטענות שנאמרו לאחר המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 שהמשבר נוצר מעודף גבריות.
גזע - בפרק זה מבקר את הגזענות ההפוכה - גזענות כלפי לבנים, הצטדקויות של לבנים והתנצלויות מיותרות. כדוגמה לדבריו הוא מביא את פיטוריו של המרצה הפופולרי ברט ויינסטיין (Weinstein), לאחר שסירב להשתתף במיזם "יום ללא לבנים" במכללת אוורגרין (Evergreen) במדינת וושינגטון בארצות הברית. כמו כן הוא מבקר את תחום הלימודים החדש "לימודים לבנים" העוסק בעליונות לבנה.
טרנס - מארי מתאר מעברים בין מגדריים המעוררים ביקורת, דוגמת גברים-לשעבר המתחרים בענפי ספורט לצד נשים ונהנים מיתרונם הפיזי הגברי,[7] או גבר-לשעבר העובד כמייעץ לקורבנות תקיפה מינית. כמו כן, הוא מביא עדויות של גברים שקיבלו טיפולים בהורמונים נשיים לפני הניתוח שהעידו על עצמם למשל, שההורמונים גרמו לשינוי בטעם המוזיקלי והקולנועי שלהם ושהם בכו יותר, דברים שאילו היו נאמרים על ידי גבר סטרייט שאינו לוקח הורמונים, היו נתפסים כסקסיסטיים.[8]
הספר מצביע על מה שמארי רואה כשינוי תרבותי, הרחק מדרכים מבוססות של דת ואידאולוגיה פוליטית, אל עבר חברה שבה צורות שונות של קורבניות יכולות לספק סמנים של מעמד חברתי.[9] לדבריו פוליטיקת הזהויות היא גלגול של המרקסיזם, שבמקום לעסוק במאבק המעמדות, היא פונה לעסוק בגזע, מין ומגדר.
| ” | מאריי לוקח את הפוזיציה הפופולרית היום בימין השמרני, שהיא לעג וניסיון למצוא פרכות וסתירות בשיח הפרוגרסיבי הנוכחי – וצריך להודות על האמת, זה לא כל כך קשה למצוא אותן – ועושה עליה הון תרבותי. הוא כותב מוכשר ללא ספק, יש לו כמה נקודות טובות, אני חושב שהוא במיטבו כשהוא יוצא נגד החולשות של השיח הפרוגרסיבי ובמירעו כשהוא מנסה, למשל, להפחיד את התרבות המערבית עם האיום האיסלאמי | “ |
המחבר מבקר את עבודתו של הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו על מה שהוא רואה כצמצום החברה למערכת של יחסי כוח.[10]
קבלה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר היה ברשימת רבי-המכר של הסאנדיי טיימס,[11][12] והיה מועמד לקטגוריית הספר המוקלט של השנה בטקס פרסי הספרים הבריטיים (אנ') לשנת 2020.[13]
הספר קיבל ביקורות משתנות ממבקרים. ההיסטוריון טים סטנלי (אנ') מהדיילי טלגרף שיבח את הספר, וכינה את מארי "מדריך בעל תפיסה מעולה לעידן של לוחם הצדק החברתי".[14] קייטי לאו באיבנינג סטנדרט (אנ') אמרה כי מארי "התמודד עם נושא הכרחי ופרובוקטיבי נוסף בשנינות ובגבורה".[15] במאמר לפייננשל טיימס, אמר אריק קאופמן כי ספרו של מארי "מבצע שירות גדול בחשיפת העודפים של האמונה השמאלנית-מודרניסטית,[16] ריצ'רד דוקינס במאמר ביקורת בספקטייטור כתב, "היו לי רגשות מעורבים כלפיו מאחר שהכפיש אותי בעבר כאיסלאמופיל פחדן, אבל ספרו החדש הוא מעבר למבריק, וצריך להיקרא – חייב להיקרא – על ידי כולם".[17]
מנגד, ויליאם דייוויס (אנ') בגרדיאן מתח ביקורת רבה על הספר, ותיאר אותו כ"פנטזיות מוזרות של פרובוקטור ימני, עיוור לדיכוי".[18] דייוויס היה סקפטי במיוחד לגבי תפיסתו של מאריי לפיה מדעי החברה, המאופייניים על ידי הוגים כמו מישל פוקו וג'ודית באטלר, הפכו לנשלטים על ידי השפעות מרקסיסטיות, וציין את האירוניה שמאריי דוגל בערכים ליברליים תוך שבחים לראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן.[18] טרי איגלטון ב-The Times Literary Supplement, היה ביקורתי אף הוא, והשווה את הפולמוס של הספר ל"היסטוריה של שמרנות שרואה אותו כמעט לחלוטין מבעד לעדשותיהם של אנשי המעמד הגבוה".[19]
| ” | "לדעתי יש מערכת חדשה שמצויה כעת בשלביה המוקדמים יחסית. בצדה החיובי היא נשענת על השאיפה – שאני שותף לה – שאף אחד לא יופלה בגלל מאפיינים שאינם בשליטתו. אני חושב שזו שאיפה ראויה לשבח. למעשה, אם אנחנו רוצים חברה יעילה ויצירתית ככל האפשר, זה מקום טוב להתחיל בו. אבל, כאמור, זו הפרשנות החיובית של מצב העניינים. הפרשנות השלילית היא שאנחנו נמצאים בתקופה של נקמה היסטורית, ישנה מערכת מטאפיזית חדשה שהיא די שימושית להוצאתה לפועל של נקמה כזו" | “ |
– דאגלס מארי[1] | ||
מייקל לאבר ב-Society (אנ') מאפיין את הספר כאוסף של תלונות של הוגים ליברליים של הדור מבוגר נגד הדור חדש המחליף אותם, בתהליך שלאבר רואה כטבעי.[20]
משה אלחנתי במאמר ביקורת בהארץ ביקר את הספר בחריפות ואמר, "הספר הוא מאמץ תעמולתי שיטתי המוּנע מרומנטיציזם לאומני מסורתי, מחרדת־המון לטנטית ומקורטוב של קסנופוביה, שהיו מוטמעים מאז ומעולם בסגמנטים מנוונים של האליטה האנגלית; אותה אליטה שמארי, בוגר אוקספורד והומוסקסואל מוצהר, חובב כנסיות עתיקות וחבר מערכת ה"ספקטייטור" הקונסרבטיבי, משתייך אליה בכל נימי נפשו ובכל רמ"ח איבריו".[21]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דאגלס מארי משוחח על ספרו החדש: שגעון ההמון, סרטון בערוץ "גדי טאוב: שומר סף", באתר יוטיוב (אורך: 34:51)
רוני דורי, הסופר הניאו-שמרן דגלאס מאריי חושב שפוליטיקת זהויות מסכנת את שלום העולם, באתר הארץ, 15 ביולי 2021- נדב רט, מותירים אדמה חרוכה: על סכנות והשלכות המגמה הפרוגרסיבית בטווח הארוך, בעיתון מקור ראשון, 21 בדצמבר 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 רוני דורי, הסופר הניאו-שמרן דגלאס מאריי חושב שפוליטיקת זהויות מסכנת את שלום העולם, באתר הארץ, 15 ביולי 2021
- ^ Kaufmann, Eric (11 באוקטובר 2019). "The Madness of Crowds by Douglas Murray — slay the dragon, then stop". Financial Times. נבדק ב-25 באוקטובר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Murray, Douglas (2019). The Madness of Crowds: Gender, Race and Identity (1st ed.). London: Bloomsbury Continuum. ISBN 978-1-4729-5997-3.
- ^ Lionel Shriver (19 בספטמבר 2019). "The Madness of Crowds by Douglas Murray review – why identity politics has gone too far". The Times. נבדק ב-2 באוקטובר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ דאגלס מארי, שיגעון ההמון, פרק 2.
- ^ נדב רט, מותירים אדמה חרוכה: על סכנות והשלכות המגמה הפרוגרסיבית בטווח הארוך, בעיתון מקור ראשון, 21 בדצמבר 2021
- ^ יהושע ענבל, דאגלס מאריי - מספיד את התרבות המערב אירופית, באתר רציו - אמונה, מחקר, ומדע, 7 בנובמבר 2021
- ^ פרק ארבע
- ^ Matthew Goodwin (22 בספטמבר 2019). "The Madness of Crowds by Douglas Murray review – identity politics attacked". The Sunday Times. נבדק ב-2 באוקטובר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kearns, Madeleine (2018-09-06). "Douglas Murray Interview: 'The Madness of Crowds' Author on Gender, Race & Identity". National Review. נבדק ב-2019-10-04.
- ^ bloomsbury.com, The Madness of Crowds, Bloomsbury (באנגלית)
- ^ Shriver, Lionel (2024-03-23). "The Madness of Crowds by Douglas Murray review — why identity politics has gone too far" (באנגלית). ISSN 0140-0460. נבדק ב-2024-03-23.
- ^ British Book Awards 2020: Books of the Year shortlists revealed, The Bookseller (באנגלית)
- ^ Tim Stanley, The Madness of Crowds by Douglas Murray, review: unleashing a liberal dose of outrage, The Telegraph, 27 September 2019
- ^ "The Madness of Crowds by Douglas Murray - review". London Evening Standard. 19 בספטמבר 2019. נבדק ב-2 באוקטובר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kaufmann, Eric (11 באוקטובר 2019). "The Madness of Crowds by Douglas Murray — slay the dragon, then stop". Financial Times (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-6 באוקטובר 2020. נבדק ב-22 בדצמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ מובא בתוך: רוני דורי, הסופר הניאו-שמרן דגלאס מאריי חושב שפוליטיקת זהויות מסכנת את שלום העולם, באתר הארץ, 15 ביולי 2021
- ^ 1 2 William Davies. "The Madness of Crowds by Douglas Murray review – a rightwing diatribe | Books". The Guardian. נבדק ב-2 באוקטובר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Against the 'wokescenti': More dispatches from the front line of the culture war". tls (באנגלית). 2019-09-29. נבדק ב-2022-05-29.
- ^ Laver, Michael (2021). "The Madness of Crowds: Gender, Race, and Identity by Douglas Murray". Society. 58 (58): 80–82. doi:10.1007/s12115-021-00560-4.
- ^ משה אלחנתי, "שיגעון ההמון" של דאגלס מאריי: תעמולה ניאו־שמרנית שאין בה כל חידוש, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2021