בן שפירו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בן שפירו
Ben Shapiro
בן שפירו, 2018
בן שפירו, 2018
לידה 15 בינואר 1984 (בן 37)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Benjamin Aaron Shapiro עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מגיש רדיו, עורך דין, עורך, עיתונאי, סופר, פודקאסטר, פרשן פוליטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, בית הספר למשפטים בהרווארד, Yeshiva University High School of Los Angeles עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות 11 כללים להתווכח עם שמלאנים ולכסח להם את הצורה, בריונים: איך עובדת תרבות ההשתקה של השמאל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 2001–הווה (כ־20 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
חתימה Ben Shapiro Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בנימין "בן" אהרון שפירואנגלית: Benjamin "Ben" Aaron Shapiro; נולד ב-15 בינואר 1984) הוא יזם, פובליציסט, עיתונאי וסופר יהודי-אמריקאי אורתודוקסי. כתב כעשרה ספרים, בהם רבי-מכר. הוא מופיע ברשת הטלוויזיה "פוקס ניוז" כפרשן פוליטי ונואם בקמפוסים ובקולג'ים. הוא מזוהה עם הימין השמרני בארצות הברית. ייסד את אתר החדשות והדעה "The Daily Wire", יחד עם ג'רמי בורינג, ומשמש כעורך הראשי שלו. ערך את "חדשות ברייטברט". משדר את הפודקסט "המופע של בן שפירו".

הוא מרבה להשתתף בוויכוחים פומביים, להתראיין ולהרצות, גם באתרי חדשות או אוניברסיטאות אמריקניות המזוהים עם השמאל הפוליטי. הרצאותיו מלוות בקביעות בהפגנות נגד והפרות סדר בניסיון למנוע את הרצאותיו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירו נולד בלוס אנג'לס שבקליפורניה למשפחה יהודית קונסרבטיבית.[1][2] יש לו שלוש אחיות צעירות ממנו. שני הוריו עבדו בהוליווד, אמו הייתה מנכ"לית של חברת טלוויזיה ואביו היה מלחין.[3] בת דודתו היא השחקנית מארה וילסון. כשהיה בן 9 עברה משפחתו ליהדות אורתודוקסית.[2] בבית הספר היסודי הוקפץ פעמיים כיתה. למד בפנימיית ישיבת רמב"ם ובישיבה יוניברסיטי לוס אנג'לס (YULA). בגיל 17 היה לכותב הטור העיתונאי בתפוצה ארצית הצעיר בתולדות ארצות הברית, כשהועסק על ידי Creators Syndicate.

ב-2004 סיים לימודי תואר ראשון בהצטיינות יתרה במדע המדינה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. ב-2007 סיים לימודי משפטים בהצטיינות באוניברסיטת הרווארד. לאחר הלימודים התמחה בעריכת דין במשרד "Goodwin Procter" והחל לעבוד כעורך דין.

ב-2012 החל לכתוב טורי פרשנות באתר "חדשות ברייטברט". ב-2013 ייסד עם דייוויד הורוביץ את אתר ביקורת התקשורת "TruthRevolt". ב-2015 ייסד את האתר "The Daily Wire", שבו הוא משמש עורך ראשי.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אידאולוגיה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירו מזוהה עם הימין השמרני בארצות הברית. עמדותיו הכלכליות קפיטליסטיות. הוא נוהג לבקר את הסוציאליזם, הן מהפן הכלכלי והן מהפן המוסרי. מהפן הכלכלי הוא טוען שסוציאליזם הוא שהביא לכשלון הקומוניזם וכן למשבר הכלכלי בן ימינו בונצואלה. מהפן המוסרי הוא רואה חוסר צדק בלקיחת כסף מאדם רק מפני שהוא עשיר, ומשייך לסוציאליזם את את האכזריות שבה שלטונות קומוניסטיים הגיעו לרצח המוני של בני עמם למען המטרה הקומוניסטית.

במערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016 שפירו תמך בטד קרוז והתנגד למועמדותו של דונלד טראמפ.[4][5] באותן בחירות שפירו לא הצביע,[6] ורמז כי בחירה בטראמפ הייתה יותר הצבעה נגד הילרי קלינטון מאשר הצבעה למען טראמפ[7].

עם זאת, בבחירות לנשיאות ארצות הברית שנערכו ב-2020 הודיע שפירו כי יצביע לטראמפ, משום שטעה לגבי מדיניותו, משום שהנזק באישיותו של טראמפ כבר נגרם, ובעיקר משום ש"הדמוקרטים השתגעו לגמרי".[8]

גזע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירו סבור כי אפרו-אמריקאים היו בעבר קורבנות של אי-צדק בארצות הברית, וישנה גזענות גם כיום, אך אין כיום אי-צדק מערכתי נרחב בהקשר זה.[1][9] לדעתו ארצות הברית לא הוקמה על בסיס עבדות, אלא למרות העבדות.[10]

שפירו גינה את חבר הקונגרס סטיב קינג, לאחר שזה הגן בינואר 2019 על המונחים "עליונות לבנה" ו"לאומנות לבנה". שפירו קרא להוקיע את קינג ותמך במתחרה העיקרי של קינג בשנת 2020, רנדי פינסטרה.[11]

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירו הוא יהודי אורתודוקסי. הוא מתח ביקורת על פרקטיקות יהודיות ליברליות כגון הסמכת רבות.[12]

בשנת 2011 כתב כי 78% מהיהודים הצביעו בבחירות 2008 לאובמה. לדבריו, רובם של מצביעים אלה הם יהודים בשמם בלבד, שלא אכפת להם ממדינת ישראל או שהם דואגים לגביה פחות מאשר לגבי הפלות, נישואים הומוסקסואליים וההתחממות הגלובלית.[13] גם על ברני סנדרס כתב שפירו שהוא יהודי בשמו בלבד.[14]

הוא סבור שמדינת ישראל לא צריכה להשקיע מאמצים מיוחדים בקהילות לא אורתודוקסיות בארצות הברית, משום שרוב חבריהן לא יישארו חלק מהעם היהודי בעוד דור או שניים. עם זאת הוא תומך בקירובם לישראל של צעירים יהודים בעזרת תוכניות כמו "תגלית".[15]

הסכסוך הישראלי-פלסטיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירו תומך בהתיישבות היהודית בישראל וביהודה ושומרון. הוא מתנגד לפתרון שתי המדינות.[16]

בשנת 2003 פרסם מאמר בו קרא ל"טרנספר של הפלסטינים והערבים-ישראלים החוצה מיהודה ושומרון, מרצועת עזה ומישראל". הוא התעקש ש"גירוש של אוכלוסייה עוינת היא דרך נפוצה ואפקטיבית למנוע הסתבכויות אלימות". בנוסף באותו מאמר, שפירו טען ש"האידאולוגיה של האוכלוסייה הפלסטינית זהה לזו של ארגון טרור".[17] העיתונאי האמריקאי ג'פרי גולדברג מתח ביקורת רבה על הערות אלה והביא אותן כדוגמה להתנהגותו ה"פשיסטית" של שפירו לטענתו.[18][19] ב-2013 שפירו חזר בו בנוגע לגדה המערבית, וכתב שטרנספר כזה "אינו אנושי, אינו מעשי ולא יוביל לשלום בין ישראל לפלסטינים".[20][21]

הפלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירו תומך באיסור על הפלות,[1] כולל במקרים של אונס וגילוי עריות, למעט במקרים שסמכות רפואית קובעת שחיי האם בסכנה כתוצאה מההיריון.[22][23] הוא סבור כי הפלה היא מעשה אלים[24][25] ושיש להעמיד לדין רופאים שמבצעים הפלות.[26] הוא התייחס לנשים שעברו הפלות כאל "רוצחות תינוקות".[27][28][29]

להט"ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירו סבור כי גבר ואישה מגדלים ילדים בצורה טובה יותר בהשוואה לשני גברים או לשתי נשים,[30] ותיאר את ההומוסקסואליות כחטא.[31] בשנת 2010 כתב שפירו כי הסרת ההומוסקסואליות כמחלת נפש מה-DSM נבעה מתקינות פוליטית ולא מנימוקים מדעיים, משום ששיעור הדיכאון וההתמכרות לסמים בקרב הומוסקסואלים גבוה יותר, משום שהם "סוטים מבחינה סטטיסטית" ומשום שאין ביכולתם להתרבות.[32] הוא מתנגד לפסק דין אוברגפל נגד הודג'ס של בית המשפט העליון שקבע כי נישואים חד מיניים הם זכות חוקתית.[33][34][35] עם זאת, הוא מתנגד למעורבות הממשלה בנישואים, והביע דאגה שבגלל פסק הדין האמור עלולה הממשלה לנסות לאלץ מוסדות דת לקיים נישואים חד-מיניים.[36][37]

שפירו סבור כי טרנסג'נדרים סובלים ממחלת נפש.[38][39] לדבריו, אי אפשר לשנות את המגדר או את המין כבמטה קסם.[40] הוא מתנגד לכפייה על רופאים לבצע ניתוחים לשינוי מין, אך אינו מתנגד לאפשר לאדם המעוניין בכך לעשות ניתוח כזה. הוא מרבה לצטט מחקרים המראים כי ניתוחים אלו אינם פותרים את הבעיה של המטופל ובאופן סטטיסטי מגבירים אותה.[41]

בשנת 2019, בתגובה להצעתו של חבר בית הנבחרים בטו או'רורק להסיר את מעמד הפטור ממס של מוסדות דתיים המתנגדים לנישואים חד-מיניים, אמר שפירו כי אם הוא ינסה להטיף לילדיו בבתי הספר הדתיים, הוא ייאלץ לעזוב את המדינה או להרים אקדח.[42]

מוסלמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמר משנת 2002 כתב שפירו, "ממש נמאס לי מאנשים שמייללים על 'קורבנות אזרחיים'... כשאני רואה בעיתונים שאזרחים באפגניסטן או בגדה המערבית נהרגו על ידי כוחות אמריקאים או ישראלים, לא באמת אכפת לי". שפירו הצהיר כי "חייל אמריקאי אחד שווה הרבה יותר מאזרח אפגני", ואמר כי האזרחים האפגנים הם "מוסלמים פונדמנטליסטים" המספקים מחסה לטרוריסטים או נותנים להם כסף.[43] שפירו התנצל מאוחר יותר על אמירות אלו. הוא כתב כי המאמר משנת 2002 היה "פשוט גרוע, חד וחלק, ומשהו שהלוואי שמעולם לא הייתי כותב". לדבריו, למרות שהוא עדיין מסכים חלקית עם עיקר המאמר שלו – "שעלינו לחשב את הסיכון לאנשי הצבא האמריקאי כשאנחנו מתכננים הוראות פתיחה באש" – הוא ביטא את הנקודה הזו "בצורה הגרועה ביותר", ופישט את הנושא "מעבר לגבולות המוסר (במיוחד בהטלת ספק במעמד האזרחי של אזרחים מסוימים)".[44]

שפירו טען כי מהגרים ממדינות מוסלמיות מבזים את ארצות הברית.[45]

נושאים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירו מאמין כי תאוריית ההתחממות הגלובלית נועדה להעביר כסף ממדינות עשירות למדינות מתפתחות מטעמים סוציאלים.[46]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירו נשוי לישראלית מור טולדנו, רופאה במקצועה, ואב לשתי בנות ובן.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Brainwashed: How Universities Indoctrinate America's Youth, יצא לאור ב-2004, מתאר את ההטיה הליברלית במערכת ההשכלה הגבוהה האמריקאית
  • Porn Generation: How Social Liberalism Is Corrupting Our Future, יצא לאור ב-2005, סוקר כיצד ליברליזם חברתי בכלל, ופורנוגרפיה בפרט, הורסים את העתיד
  • Project President: Bad Hair and Botox on the Road to the White House, יצא לאור ב-2008, סוקר את העיסוק במראה ובהתנהגות נשיאי ארצות הברית יותר מעמדותיהם
  • Primetime Propaganda: The True Hollywood Story of How the Left Took Over Your TV, יצא לאור ב-2011, עוסק בהטייה הפוליטית השמאלנית של המדיה האמריקאית
  • Bullies: How the Left's Culture of Fear and Intimidation Silences Americans, יצא לאור ב-2012, עוסק בשמאל האמריקאי, במדיה הליברלית ומלחמתה בשמרנים
  • The People vs. Barack Obama: The Criminal Case Against the Obama Administration, יצא לאור ב-2014, טוען לניצול לרעה של משרת נשיא ארצות הברית על ידי ברק אובמה בעת כהונתו בתפקיד
  • How to Debate Leftists and Destroy Them: 11 Rules for Winning the Argument, יצא לאור ב-2014
  • A Moral Universe Torn Apart, יצא לאור ב-2014, אוסף טורים שפרסם באותה שנה
  • What's Fair: And Other Short Stories, יצא לאור ב-2015, לקט סיפורים קצרים
  • True Allegiance, יצא לאור ב-2016, סיפורת
  • The Right Side of History: How Reason and Moral Purpose Made the West Great, יצא לאור ב-2019 ונכנס היישר לראש רשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס. בו הוא מתאר את ההיסטוריה של תרבות המערב, ואיך לדעתו שילוב של "טלוס" יווני וזכויות אדם בסגנון יהודי יצרו את התרבות הטובה ביותר בכל הזמנים.
  • How to Destroy America in Three Easy Steps, יצא לאור ב 2020 (ISBN 9780063001879)

ספרים שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Tavernise, Sabrina (23 בנובמבר 2017). "Ben Shapiro, A Provocative 'Gladiator,' Battles to Win Young Conservatives". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-February 8, 2018. בדיקה אחרונה ב-12 בפברואר 2018. 
  2. ^ 1 2 "Ben Shapiro on Religion". The Online Scholar Fact Check (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-October 28, 2020. בדיקה אחרונה ב-20 בינואר 2021. 
  3. ^ Tavernise, Sabrina (23 בנובמבר 2017). "Ben Shapiro, a Provocative ‘Gladiator,’ Battles to Win Young Conservatives". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-30 במאי 2019. 
  4. ^ "How the 'alt-right' checkmated the media". Columbia Journalism Review (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-August 14, 2017. בדיקה אחרונה ב-28 בספטמבר 2018. 
  5. ^ "Ben Shapiro: Who is he and why is he so controversial?". Fox News. 18 בספטמבר 2017. אורכב מ-המקור ב-May 26, 2019. בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2019. 
  6. ^ madelineorr (13 באוגוסט 2018). "Never Trumper Ben Shapiro: Primarying Trump Would Be 'Major Mistake'". The Federalist (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-June 27, 2019. בדיקה אחרונה ב-20 בינואר 2020. 
  7. ^ Tavernise, Sabrina (23 בנובמבר 2017). "Ben Shapiro, A Provocative 'Gladiator,' Battles to Win Young Conservatives". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-February 8, 2018. בדיקה אחרונה ב-12 בפברואר 2018. 
  8. ^ Shapiro, Ben. ".@BenShapiro: I did not vote for @realDonaldTrump in 2016. I am voting for Donald Trump in 2020.". Twitter (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-October 19, 2020. בדיקה אחרונה ב-19 באוקטובר 2020. 
  9. ^ "Ben Shapiro: Teaching Minorities They Are Perpetual Victims is False, Backward, And Hurts Them". Real Clear Politics. 16 בספטמבר 2017. אורכב מ-המקור ב-June 4, 2019. בדיקה אחרונה ב-1 בנובמבר 2018. 
  10. ^ Boyd, Charles (10 בדצמבר 2017). "Ben Shapiro Tries To Prove That the U.S.". Medium. אורכב מ-המקור ב-November 13, 2018. בדיקה אחרונה ב-1 בנובמבר 2018. 
  11. ^ Wise, Justin (10 בינואר 2019). "Ben Shapiro urges Congress to censure Steve King after he questions why term 'white supremacist' is offensive". The Hill (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-January 11, 2019. בדיקה אחרונה ב-11 בינואר 2019. 
  12. ^ Pincus, Jonathan (9 בפברואר 2018). "Writer Claims God Is Sexual Assaulter in Adam and Eve Story, Shapiro Fires Back". The Western Journal. אורכב מ-המקור ב-January 22, 2021. בדיקה אחרונה ב-16 בינואר 2021. 
  13. ^ Shapiro, Ben (25 במאי 2011). "Jews in Name Only". Townhall. אורכב מ-המקור ב-April 13, 2020. בדיקה אחרונה ב-24 ביולי 2020. 
  14. ^ Shapiro, Ben (12 בפברואר 2016). "No, It Doesn't Matter That Bernie Sanders Is Ethnically Jewish. He's a Jew In Name Only.". The Daily Wire. אורכב מ-המקור ב-February 14, 2016. בדיקה אחרונה ב-24 ביולי 2020. 
  15. ^ צביקה קליין, ‏"הרפורמים לא יתמכו בישראל בשעת סכנה", בעיתון מקור ראשון, 7 בספטמבר 2018
  16. ^ Shapiro, Ben (4 ביוני 2008). "The Case for Israeli Settlements". Townhall. אורכב מ-המקור ב-May 26, 2019. בדיקה אחרונה ב-26 במאי 2019. 
  17. ^ "Why Doesn't The New York Times Mention Ben Shapiro's Islamophobia?". The Forward. אורכב מ-המקור ב-March 29, 2019. בדיקה אחרונה ב-1 בנובמבר 2018. 
  18. ^ "Goldberg: Breitbart's Ben Shapiro 'fascist'". POLITICO (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-April 3, 2019. בדיקה אחרונה ב-28 בספטמבר 2018. 
  19. ^ Goldberg, Jeffrey (20 בפברואר 2013). "Prominent Hagel Detractor Endorses Fascistic Vision of Israel". The Atlantic (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-April 3, 2019. בדיקה אחרונה ב-28 בספטמבר 2018. 
  20. ^ "Who is Ben Shapiro?". The Mercury News (באנגלית). 14 בספטמבר 2017. אורכב מ-המקור ב-April 3, 2019. בדיקה אחרונה ב-2 באוקטובר 2018. 
  21. ^ What Can Israel Do?, ‏13 במרץ 2018 (באנגלית).
  22. ^ Stanglin, Doug; Miller, Ryan (18 בינואר 2019). "March for Life 2019: Vice President Pence makes surprise visit at DC rally". USA Today. אורכב מ-המקור ב-April 13, 2019. בדיקה אחרונה ב-19 בינואר 2019. 
  23. ^ Sebastian Murdock, You Won't Believe What Ben Shapiro Thinks About Baby Hitler, HuffPost, ‏2019-01-18 (באנגלית)
  24. ^ Stanglin, Doug; Miller, Ryan (18 בינואר 2019). "March for Life 2019: Vice President Pence makes surprise visit at DC rally". USA Today. אורכב מ-המקור ב-April 13, 2019. בדיקה אחרונה ב-19 בינואר 2019. 
  25. ^ Sebastian Murdock, You Won't Believe What Ben Shapiro Thinks About Baby Hitler, HuffPost, ‏2019-01-18 (באנגלית)
  26. ^ Stevenson, Seth. "Whose Side Is Ben Shapiro Really On?". Slate Magazine (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-May 25, 2019. בדיקה אחרונה ב-2 באוקטובר 2018. 
  27. ^ "Ben Shapiro takes stage at UC Berkeley under extraordinary security". SFGate. 15 בספטמבר 2017. אורכב מ-המקור ב-April 3, 2019. בדיקה אחרונה ב-3 באוקטובר 2018. 
  28. ^ Cordell-Whitney, Dionne (1 במרץ 2019). "School Must Face Free-Speech Suit by Conservative Pundit". Courthouse News Service (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-22 במרץ 2021. 
  29. ^ Asimov, Nanette (14 בספטמבר 2017). "UC Berkeley free speech in spotlight over super-tight security plans". San Francisco Chronicle (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-22 במרץ 2021. 
  30. ^ "Ben Shapiro takes stage at UC Berkeley under extraordinary security". SFGate. 15 בספטמבר 2017. אורכב מ-המקור ב-April 3, 2019. בדיקה אחרונה ב-3 באוקטובר 2018. 
  31. ^ Stevenson, Seth. "Whose Side Is Ben Shapiro Really On?". Slate Magazine (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-May 25, 2019. בדיקה אחרונה ב-2 באוקטובר 2018. 
  32. ^ Shapiro, Ben (2010). "Liberals Take Over Your Brain". The Patriot Post. בדיקה אחרונה ב-18 בספטמבר 2020. 
  33. ^ Marcotte, Amanda (29 ביוני 2015). "5 Conservative Freakouts About Last Week's SCOTUS Rulings". Rolling Stone (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-April 3, 2019. בדיקה אחרונה ב-2 באוקטובר 2018. 
  34. ^ "Right-Wing Media Respond To Nationwide Marriage Equality: "We Should Weep For Our Country"". Media Matters for America (באנגלית). 26 ביוני 2015. אורכב מ-המקור ב-April 3, 2019. בדיקה אחרונה ב-2 באוקטובר 2018. 
  35. ^ Larimore, Rachael (26 ביוני 2015). "Conservative Reaction to Marriage Ruling Is Mixed". Slate (באנגלית). ISSN 1091-2339. אורכב מ-המקור ב-September 30, 2018. בדיקה אחרונה ב-2 באוקטובר 2018. 
  36. ^ "Ben Shapiro and Dave Rubin: Conservatism vs Leftism and Free Speech". The Rubin Report (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-April 3, 2019. בדיקה אחרונה ב-28 בנובמבר 2018. 
  37. ^ "The Many Faces of Ben Shapiro". Slate. אורכב מ-המקור ב-May 25, 2019. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2018. 
  38. ^ Harris, Dan (ספטמבר 2017). "Outspoken conservative Ben Shapiro says political correctness breeds insanity". Nightline. אורכב מ-המקור ב-July 5, 2018. בדיקה אחרונה ב-11 באוגוסט 2018. 
  39. ^ "Conservative commentator on future of free speech on campus". ABC News (באנגלית). 21 באוקטובר 2017. אורכב מ-המקור ב-August 10, 2018. בדיקה אחרונה ב-12 באוגוסט 2018. 
  40. ^ Tavernise, Sabrina (23 בנובמבר 2017). "Ben Shapiro, A Provocative 'Gladiator,' Battles to Win Young Conservatives". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-February 8, 2018. בדיקה אחרונה ב-12 בפברואר 2018. 
  41. ^ A. B. C. News, Video: Outspoken conservative Ben Shapiro says political correctness breeds insanity, ABC News (באנגלית)
  42. ^ Behrmann, Savannah (11 באוקטובר 2019). "Beto O'Rourke criticized by conservatives for comment about tax-exempt status and LGBTQ rights". USA Today. אורכב מ-המקור ב-November 5, 2019. 
  43. ^ Shapiro, Ben. "Enemy 'civilian casualties' ok by me". Townhall (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-March 25, 2019. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2019. 
  44. ^ Shapiro, Ben (20 ביולי 2018). "So, Here's A Giant List Of All The Dumb Stuff I've Ever Done (Don't Worry, I'll Keep Updating It)". The Daily Wire (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-March 29, 2019. בדיקה אחרונה ב-17 ביוני 2019. 
  45. ^ Burton Speakman, Marcus Funk, News, Nationalism, and Hegemony: The Formation of Consistent Issue Framing Throughout the U.S. Political Right, Mass Communication and Society 23, 2020-09-02, עמ' 656–681 doi: 10.1080/15205436.2020.1764973
  46. ^ Villa, Lissandra (25 באפריל 2017). "Some Republicans Want Their Party To Change Their Tune on Climate Change". BuzzFeed News. אורכב מ-המקור ב-April 3, 2019. בדיקה אחרונה ב-11 באוגוסט 2018.