חיים בן-עטר (עיתונאי)
חיים בן-עטר (29 באוקטובר 1885 – 26 בנובמבר 1918) היה פעיל ציוני, עיתונאי, עורך ומתרגם בתקופת היישוב.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד באזימור שבמרוקו בכ' בחשוון ה'תרמ"ו לרב יעקב בן עטר שהיה צאצא של משפחת הרב חיים בן עטר. בעודו תינוק עלה לישראל עם משפחתו. בתחילת שנת ה'תרמ"ז יצא אביו לשליחות כשד"ר מטעם כוללות המערבים לערי חו"ל, ואמו גידלה אותו לבדה. בהמשך הקים אביו ישיבה בירושלים ונמנה עם ראשי עדת "המערביים" (יוצאי המגרב, צפון אפריקה). בגיל 5 נכנס ללמוד בבית הספר דורש ציון ולאחר כשנתיים עבר לתלמוד תורה של העדה הספרדית. בגיל 13 למד באופן עצמאי את השפות לדינו, ערבית, צרפתית וטורקית, וכנער הצטרף אל "אגודת צעירי ירושלים" שסייעה בהוצאתו לאור של כתב העת "השקפה" של אליעזר בן-יהודה.
בגיל 17 החל לעבוד בדפוס עזריאל שתפקד גם כהוצאה לאור, ולקח שם חלק מרכזי באיסוף מאמרים וידיעות, עריכה ותרגום של רומנים, ספרים ומבחר כתבי עת בלאדינו שראו אור בדפוס ויועדו בחלקם לקהילות הספרדים באירופה. מתוקף עבודתו התקרב לתחום הספרות, והחל לכתוב שירים וסיפורים בעברית ובלאדינו. במקביל החל לפעול בעיתונות העברית, ובחודש ינואר 1909 (טבת ה'תרס"ט) הצטרף כשותף לעיתון הלאדינו "איל ליביראל" שיזם והוציא לאור משה עזריאל, כשבתחילה שימשו שניהם כעורכי העיתון.
בחודש אוקטובר 1910 החל לשמש כעורך עיתון "החֵרות" (לשעבר איל ליביראל) שראה אור בירושלים בשנים 1917-1909. רוב העורכים והמשתתפים בעיתון היו "ספרדים"; אולם "לא היה זה עיתון עדתי - הוא אף מילא תפקיד כלל-יישובי בכמה תחומים".[1] העיתון הביע תמיכה רבה בתנועה הציונית וביעדיה. והיה היומון העברי היחיד בפרקי זמן בשנים 1914-1913 ו-1917-1915. בתפקיד עורך "החרות" שימש עד לסגירת העיתון, בעקבות תלאות מלחמת העולם הראשונה. 'החרות' היה העיתון העברי היומי היחידי ביישוב היהודי שהמשיך לצאת לאור לאורך רוב שנות מלחמת העולם. בתקופה שבה שימש כעורך העיתון התחוללה מלחמת השפות - הפולמוס העז על מהות השפה שבה ילמדו, לועזית או עברית, בבתי הספר ובטכניון. שוחרי חברה "עזרה", שצדדו בהוראה בגרמנית, אף הציעו ממון לבן-עטר, על מנת שיחדל "החרות" מתמיכתו הנחרצת בשפה העברית. בשנת 1912 נעצר לפרק זמן קצר על ידי השלטונות העות'מאניים שחשדו בפעילותו הציונית, בקהילות בארץ ישראל, אשר כללה הרצאות והטפה ללימוד עברית.
בן-עטר נפטר בשנת 1918 (כ"ב בכסלו) בגיל 33 בלבד, לאחר שחלה בדלקת ריאות.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יצחק בצלאל, חיים בן-עטר, בתוך: העלייה השנייה, כרך ג: "אישים" (עורך: זאב צחור), ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשנ"ח 1998, עמ' 78–79.
- יצחק בצלאל, על ייחודו של "החרות" (תרס"ט-תרע"ז) ועל חיים בן-עטר כעורכו, פעמים 40, תשמ"ט, עמ' 155-121
- יצחק בצלאל, חמישה מכתבים מאת חיים בן-עטר, פעמים 40, תשמ"ט, עמ' 155-148
- יצחק בצלאל, 'הלבנטינים הראשונים ביישוב העות’מאני: זהותם הציונית ויחסם לערביות', פעמים, 125–127, תשע"א, עמ' 75–95.
- "חיים בן-עטר", בתוך: יעקב שביט, יעקב גולדשטיין וחיים באר (עורכים), לקסיקון האישים של ארץ-ישראל: 1799-1948, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשמ"ג.
- שמעון רובינשטיין, מלחמת העולם הראשונה - שעתם הקשה והיפה של "החרות" ושל עורכו חיים בן-עטר, האומה, 121, תשנ"ו, עמ' 68–74.
- משה דוד גאון, "חיים ב"ר יעקב בן עטר", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 515–517, באתר היברובוקס
- עוזי אלידע, העולם בצהוב, לידת עיתונות ההמון הארץ-ישראלית,1884-1914; אוניברסיטת תל אביב,2015. ראה אינדקס.
