יחסי ניקרגואה–ספרד
| יחסי ניקרגואה–ספרד | |
|---|---|
|
|
| |
| ניקרגואה | ספרד |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 130,370 | 505,370 |
| אוכלוסייה | |
| 6,946,793 | 47,903,594 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 17,829 | 1,580,695 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 2,567 | 32,997 |
| משטר | |
| רפובליקה | מונרכיה חוקתית |
יחסי ניקרגואה–ספרד הם היחסים הדיפלומטיים בין ניקרגואה לספרד. שתי המדינות חברות באיגוד האקדמיות לשפה הספרדית ובארגון המדינות האיברו-אמריקניות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קולוניזציה ספרדית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1502 הגיע כריסטופר קולומבוס למזרח ניקרגואה בהפלגה הרביעית שלו לאמריקה. בשנת 1522 הגיע הכובש הספרדי גיל גונזלס דבילה לניקרגואה ותבע את השטח עבור ספרד. גיל גונזלס דבילה קרא לשטח על שם מפקד בשם ניקאראו ושילב את השם למילה הספרדית למים ("אגואה").[1] בשנת 1524 ייסד הכובש הספרדי פרנסיסקו הרננדז דה קורדובה את היישובים הספרדיים הראשונים גרנדה ולאון.[2]
כתוצאה מהפלישה הספרדית, אוכלוסיית הילידים צנחה באופן דרסטי. בתוך שלושה עשורים צנחה אוכלוסייה של מיליון תושבים לכמה עשרות אלפים, שכן כמחצית הילידים מתו ממחלות מידבקות במקור מאירופה, ורוב השאר הוטלו לעבוד בעבודות כפייה במושבות ספרדיות אחרות בעולם החדש.[2]
שטחה של ניקרגואה הפך באופן רשמי לחלק מהאימפריה הספרדית תחת שלטון מלכות המשנה של ספרד החדשה שבסיסה במקסיקו סיטי ונוהלה על ידי הקפטן הכללי של גואטמלה שבסיסה בסנטיאגו דה גואטמלה. במשך רוב הקולוניזציה הספרדית, השטח היה בעיקר מוזנח בעיקר. בשנת 1740 השתלטה בריטניה על חוף היתושים של ניקרגואה והחזיקה אותו עד 1786.[2]
עצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1808 הוכתר ז'וזף בונפרטה כמלך ספרד וכמה מושבות אמריקה הספרדית החלו להכריז על עצמאותן מספרד. כאשר ניקרגואה ורוב מדינות אמריקה המרכזית נשלטו על ידי מקסיקו סיטי; ספרד החדשה הכריזה על עצמאותה מספרד בשנת 1810. בשנת 1821 הכריזה תוכנית איגואלה על מקסיקו כמלוכה חוקתית. ניקרגואה הכריזה על עצמאותה מספרד ב-15 בספטמבר 1821 ובחרה להצטרף לאימפריה המקסיקנית תחת הקיסר אגוסטין דה איטורבידה.[1]
במרץ 1823 התפטר הקיסר אוגוסטין ומקסיקו הפכה לרפובליקה. ניקרגואה החליטה להיפרד ממקסיקו ב-1 ביולי 1823. ניקרגואה, יחד עם קוסטה ריקה, אל סלוודור, גואטמלה והונדורס הקימו את הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה. בשנת 1839 הפדרציה המרכז אמריקאית התמוססה וניקרגואה הפכה לאומה עצמאית.[2]
לאחר העצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-20 במרץ 1851, ניקרגואה וספרד כוננו רשמית יחסים דיפלומטיים וחתמו על חוזה שלום וידידות.[3] במהלך מלחמת האזרחים בספרד, ניקרגואה הכירה רשמית בממשלתו של פרנסיסקו פרנקו.[4]
במהלך מהפכת ניקרגואה (1962–1990) שמרה ספרד על יחסים דיפלומטיים עם החונטה של השיקום הלאומי שהונהגה על ידי דניאל אורטגה. כתנאי ליחסים, ניקרגואה הבטיחה כי הקבוצה הבדלנית הבסקית, ETA, לא תותר לפעול על אדמת ניקרגואה למרות שתמכו בגלוי בסנדיניסטות.[5]
באפריל 1991 ביקר חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד את ביקורו הראשון והיחיד בניקרגואה כדי לחגוג את סיומה של המהפכה הניקרגואית. במהלך ביקורו הוא נפגש עם נשיאת ניקרגואה ויולטה צ'מורו.[6]
היחסים בין שתי המדינות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שתי המדינות חתמו על כמה הסכמים דו צדדיים כגון הסכם לאום כפול (1961); הסכם לשיתוף פעולה טכני (1975); אמנת ההסגרה (1977); הסכם לשיתוף פעולה תרבותי, חינוכי ומדעי (1991); הסכם תחבורה אווירית (1992); הסכם בנושא קידום הדדי והגנה על השקעות (1994) והסכם על הומולוגיה והחלפת רישיונות נהיגה (2012).[7]
יחסי סחר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2017 הסתכם הסחר בין ניקרגואה לספרד ב-71.5 מיליון אירו.[7] הייצוא העיקרי של ניקרגואה לספרד כולל: דגים, סרטנים ומולים. הייצוא העיקרי של ספרד לניקרגואה כולל: מכונות, תרופות, ציוד אלקטרוני, ביגוד ומזון. חברות רב לאומיות ספרדיות כמו Mapfre ו-Zara פועלות בניקרגואה.
נציגויות דיפלומטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 BBC: Nicaragua profile - Timeline
- ^ 1 2 3 4 Britannica: History of Nicaragua
- ^ El reconocimiento de España a la independencia de Nicaragua (in Spanish)
- ^ Neutralidad con matices (in Spanish)
- ^ Historia de un triángulo secreto: ETA, Cesid y Nicaragua (in Spanish)
- ^ El Rey elogia a Violeta Chamorro como símbolo de la reconciliación (in Spanish)
- ^ 1 2 Bilateral relations between Spain and Nicaragua (in Spanish)
- ^ Embassy of Spain in Nicaragua
