לגניצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לגניצה
Legnica
סמל לגניצה
סמל לגניצה
סמל לגניצה
דגל לגניצה
דגל לגניצה
דגל לגניצה
מדינה פוליןפולין פולין
פרובינציה שלזיה תחתיתשלזיה תחתית שלזיה תחתית
תאריך ייסוד 1264
שטח 56.29 קמ"ר
גובה 113 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 94,878 (31 במרץ 2021)
 ‑ במטרופולין 1,428,600 (2006)
 ‑ צפיפות 1874 נפש לקמ"ר (2006)
קואורדינטות 51°12′36″N 16°09′43″E / 51.21006°N 16.1619°E / 51.21006; 16.1619 
אזור זמן UTC +1
http://www.legnica.um.gov.pl

לגניצה (ליגניצה; בכתיב פולני: ‏Legnica?‏; בגרמנית: ליגניץ, Liegnitz) היא עיר בדרום-מערב פולין. לפי מפקד התושבים של שנת 2006, חיו בה 105,485 תושבים. שמה ניתן לה בשנת 1946, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה.

משוררי תהלים: דָוִד, אָסָף, הֵימָן ואֵיתָן הָאֶזְרָחִים (על חלון כנסייה בלגניצה, פולין)

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגניצה שוכנת על חורבותיה של לוגידונום, שהייתה בגבול בין הקלטים לשבטים גרמאניים. לאחר שהשבטים הגרמאניים עזבו התיישבו באזור שבטים סלאבים. החל משנת 1004 נקראה העיר ליגניצה (היא נקראת כך גם היום בשפה המדוברת על ידי הפולנים). ההתיישבות במקום מתוארכת החל מהמאה השביעית.

העיר ידועה בזכות קרב לגניצה בשנת 1241 במהלך הפלישה המונגולית לאירופה.

בתחילת המאה ה-14 הייתה לגניצה בירת דוכסות לגניצה, הייתה אחת הערים החשובות במרכז אירופה וחיו בה 16,000 תושבים. בשנים שלאחר מכן צמחה העיר וגדלה במהירות בזכות הזהב שנמצא בקרבת מקום.

במהלך ההיסטוריה נכבשה העיר על ידי האימפריה הרומית ופרוסיה. בשנת 1871, במסגרת איחוד גרמניה, הוכללה לגניצה באימפריה הגרמנית. בספטמבר 1890, התקיימה בעיר פגישת פסגה בין וילהלם השני, קיסר גרמניה ופרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה[1].

בפברואר 1945 נכבשה העיר על ידי הצבא האדום[2]. לאחר תום מלחמת העולם השנייה חזרה לשטח הפולני, כאשר נהר נייסה מהווה את הגבול בין פולין לגרמניה. בין השנים 1945 ל-1947 גורשה האוכלוסייה הגרמנית מן העיר לתחומי גרמניה ולעיר הגיעו יהודים רבים להתיישב בדירות הריקות של הגרמנים[3].

במהלך המלחמה הקרה שכנה בעיר מפקדת הכוחות ברית המועצות בפולין. החל משנת 1945 הייתה מחולקת לשכונות של פולנים ושכונות של סובייטים, לאחר שהסובייטים גירשו את האזרחים הפולנים משכונות שחשקו בהן. במהלך כל התקופה ההיא שרר מתח גדול בין שתי האוכלוסיות בעיר אך כמעט ולא היו מקרי אלימות, וזאת בגלל המשטר הסובייטי המחמיר. בשנת 1946 חיו בעיר 16,700 פולנים, 12,800 גרמנים ו-60,000 רוסים. היחידה האחרונה של הצבא הסובייטי עזבה בשנת 1993 אך עד היום ישנה אוכלוסייה רוסית גדולה בעיר (אם כי בימינו מהווה מיעוט בעיר).

במהלך שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 תעשיית נחושת וניקל היוו מקור חשוב לכלכלת העיר. עם השנים נחלשה תעשיית הניקל, אך הנחושת עדיין מהווה חלק חשוב מכלכלת העיר.

יהדות לגניצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקרים סבורים שיהודים ישבו במקום כבר בסוף המאה ה-13. באיגרת הדוכס משנת 1345 הותר לעירונים לעשות שימוש במצבות של יהודים לצורכי בנייה. באותה העת עמד בית-כנסת על תלו. בהשפעת הסתה אנטישמית גורשו ב-1453 כל תושבי הרחוב היהודי.

במאה ה-16 הותר ליהודים מעטים להתיישב בעיר והוטלו עליהם הגבלות קשות.

בעת חלוקות פולין בסוף המאה ה-18 עבר האזור לשליטת פרוסיה.

באמצע המאה ה-19 ישבו בעיר קצת יותר מ-250 יהודים, ובסוף המאה עלה מספרם ל־970 (יותר מ-2.5% מכלל האוכלוסייה).

ב-1932 החזיקה הקהילה בית-ספר, ספרייה ומושב-זקנים (מ-1928).

תקופת הנאצים והמלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"ליל הבדולח" (אור ליום 10 בנובמבר 1938) הועלה בית-הכנסת באש והמגרש שעליו עמד נעשה למגרש-חניה. במאי 1939 נותרו בעיר 188 יהודים, ומספרם הלך וירד ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939)

בימי המלחמה, בסוף יולי 1941 שולחו ו-41 יהודים מליגניצה למחנה טרזיינשטאדט על אדמת צ'כוסלובקיה.

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום המלחמה נאספו בעיר, במסגרת תנועת השומר הצעיר, ניצולי מלחמה שהקימו את גרעין נתיב הגאולה. כשעלו ארצה הם הצטרפו ביחד עם חברים נוספים כהשלמה לקיבוץ אילון[4][5].

אחרי המלחמה שבה ליגניצה לגבולות פולין. יהודים מעטים חזרו לעיר והתיישבו בה. בסוף שנות השישים ישבו בליגניצה רק כמה יהודים.

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 הוקמה הקהילה היהודית בעיר על בסיס הקהילה שהייתה בעבר והיא אחראית על כל המחוז. היא חברה באיגוד הקהילות היהודיות בפולין (כולל בתוכו שמונה קהילות). בשנת 2016 היו חברים בה 40 יהודים ובראש הקהילה עמד אז יענקל קולביץ (Jankiel Kulawiec). הקהילה נהנית מסיוע של הג'וינט.

ברשות הקהילה בית תפילה שבו מתקיימות תפילות בימי שבת ובחגים. כן ברשותה מטבח ומסעדה בשרית, שמנפיקים כמה עשרות ארוחות ביום.

הקהילה גם מטפלת בבית הקברות היהודי הישן ברחוב ורוצלבסקה (Wroclawska 104).

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לגניצה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]