לילי קולינס

לילי קולינס
Lily Collins
	קולינס בשנת 2020
לידה	18 במרץ 1989 (בת 35); גילדפורד, סארי, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Lily Jane Collins
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1992
מקום לימודים	בית הספר לתקשורת ועיתונות ע"ש אננברג של אוניברסיטת דרום קליפורניה; בית ספר הרווארד-וסטלאק ;
בן או בת זוג	צ'ארלי מקדואל (2021–?) ; ג'יימי קמפבל באוור (2012–2015) ;
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

לילי ג'יין קולינס (באנגלית: Lily Jane Collins; נולדה ב-18 במרץ 1989) היא שחקנית ודוגמנית בריטית-אמריקאית ממוצא יהודי. התפרסמה בשל השתתפותה בסרט "באהבה, רוזי" ובסדרה "אמילי בפריז"^[1].

ביוגרפיה

קולינס נולדה בעיירה גילדפורד שבמחוז סארי, דרום-מזרח אנגליה. היא בתם של המוזיקאי הבריטי פיל קולינס ואשתו השנייה ג'יל טייוולמן ילידת בוורלי הילס, קליפורניה. יש לה שני אחים למחצה מנישואיו הראשונים של אביה; המוזיקאי סיימון קולינס והשחקנית ג'ולי קולינס. סבה מצד אמה הוא יהודי קנדי שהיגר לארצות הברית. הסב היה בעליה של חנות לבגדי גברים. הוריה התגרשו ב-1996, והיא עברה עם אמה ללוס אנג'לס.

למדה תואר ראשון בעיתונות באוניברסיטת דרום קליפורניה. כנערה, כתבה טור במגזין הנוער הבריטי "Elle girl". כתבה גם במגזינים "Seventeen", ‏"Teen Vogue", ו"לוס אנג'לס טיימס". כתבה ספר בשם "Unfiltered: No Shame, No Regrets, Just Me" בו שיתפה על הפרעות אכילה שחוותה בנעוריה.

קריירה

קולינס החלה לשחק בגיל שנתיים בגרסה הבריטית לקומדיית המצבים "להתבגר ולהתגבר" ועברה להתגורר בארצות הברית בגיל חמש, שם שיחקה על בימות תיאטרון.

ב-2008 הנחתה קולינס תוכנית ילדים לסיקור הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008 בערוץ ניקלודאון. ב-2009 הופיעה כשחקנית לראשונה כאורחת בשני פרקים בסדרה "90210". שיחקה בסרט "הזדמנות שנייה" את בתה התיכוניסטית של אם המשפחה אותה גילמה סנדרה בולוק.

בשנת 2011 שיחקה בסרט מותחן הערפדים "המאמין" בתפקיד לוסי אשר נחטפת על ידי חבורת ערפדים רצחנית, ובסרט "חטיפה"^[2]. בשנת 2012 שיחקה בסרט "מראה מראה: הסיפור האמיתי" בתפקיד שלגיה^[3], ושיחקה בסרט "כותבים סיפור אהבה".

בשנת 2013 גילמה את דמותה של קליירי פריי בסרט "בני נפילים: עיר של עצמות", המבוסס על הספר הראשון בסדרת "בני הנפילים"^[4]. שיחקה בסרט "המורה לאנגלית", והופיעה בווידאו קליפ לשיר "City Of Angels" של להקת ‏30 Seconds to Mars. ב-2014 שיחקה את רוזי דאן בסרט "באהבה, רוזי" המבוסס על רב המכר "בקצה הקשת בענן", מאת סלייה ארון^[5].

בשנת 2016 כיכבה קולינס בסרט "יוצא מן הכלל" שביים וורן בייטי, לצידו של אלדן ארנרייך^[6]. על תפקידה בסרט הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי^[7].

בשנת 2017 כיכבה בסרט מבית נטפליקס "עד העצם" לצידו של קיאנו ריבס, בו היא שיחקה אישה צעירה שנלחמת באנורקסיה^[8]. ב-2018 שיחקה במיני-סדרה "עלובי החיים" בתור פנטין.

בשנת 2019 שיחקה בסרט "משפטו של טד בנדי" לצידו של זאק אפרון המגלם את הרוצח הסדרתי טד בנדי^[9].

בשנת 2020 כיכבה בסרט הדרמה הביוגרפי של דייוויד פינצ'ר "מאנק" המבוסס על חייו של התסריטאי הרמן ג'יי. מנקייביץ' ועל מלחמתו מול הבמאי אורסון וולס על קרדיט על כתיבת התסריט של הקלאסיקה "האזרח קיין". בהמשך השנה כיכבה בסדרה מבית נטפליקס "אמילי בפריז"^[10], עליו הייתה מועמדת בפעם השנייה לפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה - קומדיה או מוזיקלי^[11].

היא הופיעה ברשימת טיים 100 נקסט לשנת 2022 של מגזין טיים^[12].

חיים אישיים

מאז 2019 היא בזוגיות עם הבמאי והתסריטאי האמריקאי צ'ארלי מקדואל(אנ') (בנו של השחקן האנגלי מלקולם מקדואל). בספטמבר 2020 הכריזו על כך שהתארסו^[13], ולאחר מכן גם התחתנו ב-4 בספטמבר 2021.

קולינס פעילה בתחום האנטי בריונות, והחל מ-2018 היא משמשת כשגרירה של קמפיין "GO" לסיוע לילדים יתומים.

פילמוגרפיה

קולנוע

שנה	סרט	תפקיד	הערות
2009	הזדמנות שנייה	קולינס טיוהי
2011	המאמין	לוסי פייס
2011	חטיפה	קארן מרפי
2012	מראה מראה - הסיפור האמיתי	שלגיה
2012	כותבים, סיפור אהבה	סמנתה בורגנס
2013	המורה לאנגלית	האלי אנדרסון
2013	בני הנפילים: עיר של עצמות	קליירי פריי
2014	באהבה, רוזי	רוזי דאן
2016	יוצא מן הכלל	מרלה מברי
2017	עד העצם	אלן
2017	אוקג'ה	רד
2018	הנה בא הגראמפ	הנסיכה דון	דיבוב
2019	משפטו של טד בנדי	אליזבת קלופפר
2019	טולקין	אדית בראט
2020	היורשת	לורן מונרו
2020	מאנק	ריטה אלכסנדר
2022	זורעים רוח	האישה	גם מפיקה
2024	מקסין	מולי בנט
TBA	Halo of Stars	מיסטי דון
	Titan	אמה
	Gilded Rage

טלוויזיה

שנה	סדרה	תפקיד	הערות
2009	90210	פיבי אברהמס	2 פרקים
2016–2017	הטייקון האחרון	ססיליה בריידי	תפקיד ראשי; 9 פרקים
2018–2019	עלובי החיים^[14]	פנטין	מיני-סדרה
2020–הווה	אמילי בפריז	אמילי קופר	תפקיד ראשי (4 עונות); 35 פרקים
2021	Calls	קמילה	פרק: "The End"

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לילי קולינס בוויקישיתוף

לילי קולינס, ברשת החברתית פייסבוק
לילי קולינס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
לילי קולינס, ברשת החברתית אינסטגרם
לילי קולינס, סרטונים בערוץ היוטיוב
לילי קולינס, ברשת החברתית Goodreads
לילי קולינס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לילי קולינס, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
לילי קולינס, באתר AllMovie (באנגלית)
לילי קולינס, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
לילי קולינס, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
לילי קולינס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
לילי קולינס, באתר Last.fm (באנגלית)
לילי קולינס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ארז עמירן, אייקון מאויר בשבוע: האם לילי קולינס תצליח לשמור על מעמדה האופנתי?, באתר ynet, 9 ביולי 2021
אבנר שביט‏, החלום לבקר בישראל, הפרידות והסקנדל: לילי קולינס מדברת על העונה השנייה של "אמילי בפריז", באתר וואלה, 20 בדצמבר 2021
ציפי שמילוביץ, לילי קולינס: כוכבת בזכות עצמה, באתר Xnet‏, 26 באוגוסט 2013
סיון דה ליאו, נערה בהשראה: לילי קולינס היא האיט גירל הכי רותחת, באתר מאקו,‏ 24 בספטמבר 2013
דודי כספי, ‏אפילו לילי קולינס, כוכבת "אמילי בפריז", לא יודעת מה יקרה בסוף הסדרה, באתר ‏מאקו‏, 15 באוגוסט 2024

הערות שוליים

^ חן חדד, "אמילי בפריז": היא מנותקת כל כך מהחיים האמיתיים, וזה טוב, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2020
^ אורון שמיר, עכבר העיר, "חטיפה": כל מה שסרט רע באמת צריך, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2011
^ אור סיגולי, עכבר העיר, "מראה מראה - הסיפור האמיתי": מי השלגיה הכי פמיניסטית בעיר?, באתר הארץ, 15 במרץ 2012
^ אור סיגולי, עכבר העיר, "בני הנפילים": כל כך גרוע, שזה מצחיק, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2013
^ עכבר העיר, באהבה, רוזי Love, Rosie, באתר הארץ
^ איתמר זהר, וורן בייטי התרסק בקופות וגילה שהוא כבר לא מעניין את האמריקאים, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2016
^ חן חדד, גלובוס הזהב: "לה לה לנד" מוביל עם שבע מועמדויות, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2016
^ חן חדד, סרט חדש של נטפליקס מעורר מחלוקת: "מעודד אנורקסיה", באתר הארץ, 27 ביוני 2017
^ אורי קליין, למה בעצם "משפטו של טד בנדי" הוא סרט מעניין, באתר הארץ, 22 במאי 2019
^ איליין סיולינו, ניו יורק טיימס, "מגוחך": איך הגיבו פריזאים ל"אמילי בפריז"?, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2020
^ חן חדד, "אמילי בפריז" מועמדת לגלובוס הזהב והצופים בהלם, באתר הארץ, 3 בפברואר 2021
^ 2022 TIME100 Next: Lily Collins, Time (באנגלית)
^ אילי פארי, ‏לא בפריז: ככה לילי קולינס נתפסה, באתר ‏מאקו‏, 30 בנובמבר 2020
^ חן חדד, על רקע המחאה בצרפת — בי־בי־סי מעלה עיבוד חדש ל"עלובי החיים", באתר הארץ, 15 בדצמבר 2018

[1] חן חדד, "אמילי בפריז": היא מנותקת כל כך מהחיים האמיתיים, וזה טוב, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2020

[2] אורון שמיר, עכבר העיר, "חטיפה": כל מה שסרט רע באמת צריך, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2011

[3] אור סיגולי, עכבר העיר, "מראה מראה - הסיפור האמיתי": מי השלגיה הכי פמיניסטית בעיר?, באתר הארץ, 15 במרץ 2012

[4] אור סיגולי, עכבר העיר, "בני הנפילים": כל כך גרוע, שזה מצחיק, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2013

[5] עכבר העיר, באהבה, רוזי Love, Rosie, באתר הארץ

[6] איתמר זהר, וורן בייטי התרסק בקופות וגילה שהוא כבר לא מעניין את האמריקאים, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2016

[7] חן חדד, גלובוס הזהב: "לה לה לנד" מוביל עם שבע מועמדויות, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2016

[8] חן חדד, סרט חדש של נטפליקס מעורר מחלוקת: "מעודד אנורקסיה", באתר הארץ, 27 ביוני 2017

[9] אורי קליין, למה בעצם "משפטו של טד בנדי" הוא סרט מעניין, באתר הארץ, 22 במאי 2019

[10] איליין סיולינו, ניו יורק טיימס, "מגוחך": איך הגיבו פריזאים ל"אמילי בפריז"?, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2020

[11] חן חדד, "אמילי בפריז" מועמדת לגלובוס הזהב והצופים בהלם, באתר הארץ, 3 בפברואר 2021

[12] 2022 TIME100 Next: Lily Collins, Time (באנגלית)

[13] אילי פארי, ‏לא בפריז: ככה לילי קולינס נתפסה, באתר ‏מאקו‏, 30 בנובמבר 2020

[14] חן חדד, על רקע המחאה בצרפת — בי־בי־סי מעלה עיבוד חדש ל"עלובי החיים", באתר הארץ, 15 בדצמבר 2018

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]