שלמה דוד יהושע וינברג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־17:27, 23 בינואר 2014

תבנית:אדמו"ר ר' שלמה דוד יהושע וינברג (כ"א בשבט תרע"ד, 1914 - ו' בחשוון תש"ד, 4 בנובמבר 1943) היה אדמו"ר חשוב בדורו והאדמו"ר הרביעי של חסידות סלונים, ובנו של ר' אברהם וינברג השני מסלונים. אמו, אלקה ברכה, הייתה נינה של ר' מנחם מנדל מקוצק. נספה במחנה הריכוז קולדיצ'בו ברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם בפולין) שהיה סמוך לברנוביץ^[1].

לפני השואה

הרשד"י נבחר לאדמו"ר בגיל 21 לאחר פטירתו הפתאומית של אביו בא' אייר תרצ"ג. נישא ב-ו' אדר תרצ"ד לסימה, בת ר' יצחק מנחם מנדל דנציגר מאלכסנדר והיה סמוך במשך כשנתיים על שולחן חותנו. לאחר מכן שב לברנוביץ שבה אביו ביסס את כהונתו כאדמו"ר. נבחר לנשיא ישיבות "תורת חסד" בברנוביץ שייסד אביו ו"אור תורה" בטבריה. עסק רבות בענייני ציבור, היה חבר באגודת ישראל והשתתף בכנסייה הגדולה השלישית של אגו"י במריאנבאד^[2]. על אף גילו הצעיר התפרסם^[^{דרוש מקור]} כאחד מחשובי האדמו"רים וזכה להערכה רבה מהרבנים חיים עוזר גרודזנסקי ואלחנן בונם וסרמן. נודע בענוותו, בפיקחותו, בהתמדתו בלימוד וכמלחין.

בימי השואה

כהמשך להסכם ריבנטרופ-מולוטוב עבר מזרח פולין (אזור שנלקח בעבר מפולין וסופח לליטא ומכונה "ליטא הפולנית") כחלק מליטא לברית המועצות. ישיבות רבות עברו אז לוילנה שסופחה לליטא לאחר שהייתה מתרצ"ח (1938) בפולין, ועברו משם לשנחאי ובהן ישיבת מיר. חסידיו בארץ ובארצות הברית התחננו שיעבור גם הוא לוילנה ונשלח אליו שליח מיוחד לכך, אולם וינברג סירב^[^{דרוש מקור]} ואמר שלא יוכל לעזוב את חסידיו.

לאחר כיבוש מזרח פולין בידי הנאצים ביוני 1941 הועבר הרב וינברג לגטו ברנוביץ, וזכה להערכה רבה מכולם: פעילי המחתרת השתמשו במרתפו כמחסן נשק וזכו לעידוד ותמיכה ממנו, וחברי היודנראט היו נועצים בו^[^{דרוש מקור]}. הוא כיסה את פניו כדי להסתיר את זקנו כי סירב לגלחו. הרב וינברג הסתובב בגטו וסייע ככל יכולתו לחולים ונזקקים. הוא המשיך לנהוג כאדמו"ר בעריכת שולחנות והמשיך ללבוש את בגדיו החסידיים.

ב-ט' בטבת תש"ג חוסל גטו ברנוביץ לאחר שרוב יושביו נרצחו בידי השומרים האוקראינים בשושן פורים תש"ב, והשרידים כארבעים במספר הועברו למחנה הריכוז והעבודה קולדיצ'בו הסמוך לברנוביץ.

וינברג הקפיד על שמירת מצוות לחומרה גם בתנאי הגטו. בפסח נמנע מלאכול חמץ. בשבת התאמץ בכל מאודו למעט באיסורי מלאכה. במשך זמן מסוים השתחרר מעבודה בעזרתו של ד"ר זליג לווינבוך שאישר שהוא חולה. כשלא יכול היה יותר להשתחרר כחולה מצא פתרונות אחרים כמו לעבוד בסבלות כדי להימנע מאיסורי מלאכה בנגרות. כדי לא לעבור על איסור הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, הוא הפסיק בהליכתו כל קצת פחות מארבע אמות. אכל מהמטבח הדיאטטי שהכין ד"ר לווינבוך כדי לשמור ככל האפשר על דיני הכשרות. אף שסיכן בכך את חייו, המשיך להתפלל 3 פעמים ביום ואף השתתמש בטלית ותפילין ששמר בסתר. דעתו הייתה שיש למסור את הנפש גם על איסורים מדברי חכמים. בצריף שבו היה רשד"י שכב בדרגש לידו יהודי מארגנטינה. כשראה בחורף שהרבי רועד מקור, נתן לו את מעילו. הרב וינברג היה מוכן לקבל^[^{דרוש מקור]} רק אם יוכל להוציא את החוטים שהיה בהם חשש שעטנז, ובעל המעיל הסכים. לפני שהוציאו להורג את הרב וינברג, הוא הוריד מעליו את המעיל כי לא רצה למות על קידוש השם עם מעיל שהיה בו חשש שעטנז.

הרב וינברג נרצח יחד עם שמונה יהודים נוספים, והם נקברו בקבר אחים. הרב הלך למותו בגוף זקוף וראש מורם ואמר^[^{דרוש מקור]} ליהודים שהלכו עימו: "מובא במדרש שהקב"ה צובע את לבושיו בדם ההרוגים על קדושת שמו, וכשמגיע יום הדין לובש אותו פורפורין (=לבוש צבוע)", והוסיף ביידיש: "מה יכול להיות חשוב יותר מאשר להיות רשום על לבושו של הקב"ה?" גם רעייתו ובתו שרה-אסתר נספו.

תורותיו פורסמו בשנת תשכ"ז בספר "זיכרון קדוש" בידי רבי שלום נח ברזובסקי (אז ראש ישיבת סלונים) שהיה חבר ילדות שלו. בספר זה הדפיס רבי שלום נח גם מאמר הקדמה בשם "בסוד קדושים" על השואה בראי החסידות וכן קונטרס "סיום התקופה", קונטרס זיכרון לקהילת סלונים בברנוביץ'.

תקופת חייו של הרב שלמה דוד יהושע וינברג על ציר הזמן
ציר הזמן

לקריאה נוספת

ד"ר יצחק אלפסי, החסידות מדור לדור : כרך שני - מדור ששי ועד לימינו, עמ 460.
ד"ר יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות : אישים כרך ב' (אות י'), עמודות תשכ"ו-תשכ"ז.
מנשה אונגר, אדמו"רים שנספו בשואה, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ט (הודפס בתשס"ז עם מפתח אישים).
הרב פרופ' יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה : אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, חלק ה', "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשכ"ג.^[3]
ר' שלום נח ברזובסקי, זיכרון קדוש, החלק "בסוד קדושים", ישיבת בית אברהם - סלונים, ירושלים תשכ"ז (הודפס גם בתשמ"ה ותשמ"ט), עמ' ט'-ט"ו.
אהרן סורסקי, דמויות הוד : מראשי הדור האחרון, כרך שני, ירושלים תשל"ח (מהדורה שלישית עם הוספת פרקים חדשים - המהדורה הראשונה יצאה בתשכ"ח והשנייה בתשל"ב).^[4]
ברנוביץ : ספר זיכרון, ארגון יוצאי ברנוביץ בישראל, תל אביב תשי"ד, עמ' 267-270.
אסתר פרבשטיין, בסתר רעם : הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה, מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ב, עמ' 98 ו-412 (יצאה מהדורה שנייה בתשס"ח).
אנציקלופדיה שמע ישראל, חלק א', מכון "שמע ישראל", בני ברק תשנ"ז עמ' 132 ו-241.^[5]
יחזקאל רוטנברג ומשה שנפלד (עורכים), הרבי מקָאצק וששים גבורים סביב לו : גל-עד לתולדתם, תורתם ופעלם של הרבי, גדולי תלמידיו וצאצאיו עד הדור האחרון (מסדרת "היכל קאצק")^[6], הוצאת "נצח", תל אביב תשי"ט, עמ' תרפ"ו-תרצ"ב.
פנקס הקהילות : פולין : כרך שמיני - וילנה־ביאליסטוק־נובוגרודק (בעריכת שמואל ספקטור), יד ושם, ירושלים תשס"ה, עמ' 183.
אברהם פוקס, השואה במקורות הרבניים : שו"ת ודרשות, בהוצאת המחבר, ירושלים תשנ"ה.

קישורים חיצוניים

הרב שלמה דוד יהושע ויינברג – האדמו"ר מסלונים-באראנוביץ, באתר "זכור - אמונה בימי השואה" המופעל בידי "המרכז לחקר השואה" של מכללה ירושלים
על ר' שלמה דוד יהושע מסלונים באתר GENI
הילולת האדמו"ר שהפכה ליום זיכרון לשואה אצל חסידי סלונים, באתר של מרכז ישיבות בני עקיבא

הערות שוליים

^ מחנה קולדיצ'בו (Koldichevo) הוא מחנה ריכוז שהוקם במהלך תש"ב (ראשית 1942) בחוות קולדיצ'בו, 18 קילומטרים מברנוביץ בדרך לנובוגרודוק. חוץ מהיהודים שהובאו מהורודישץ'/גורודישץ' (Gorodishche), ז'טל, נובוגרודוק, סטויבץ וברנוביץ, ששוכנו בנפרד באורווה, נאסרו במחנה גם חברי מחתרת מבלארוס ומפולין. במחנה נספו 22,000 אנשים שרובם ככולם היו יהודים. במחנה קמה מחתרת יהודית שמנהיגה היה הסנדלר שלמה קושניר. היא השיגה שני אקדחים וארבעה רימונים והצטיידה גם בחומצה להגנה מתגובתם של שומרי המחנה, שהכין כימאי יהודי. המחתרת ארגנה בריחה בליל סופה בכ"ח באדר תש"ב (17 במרץ 1942). 99 ברחו מהמחנה ומתוכם 75 לא נתפסו והצטרפו לפרטיזנים כשרובם ליחידתו של טוביה בילסקי.
^ השם הגרמני של מריאנסקה לזנה, עיירת נופש בצ'כיה בחבל בוהמיה כ-200 קילומטרים צפונית-מערבית לפראג.
^ מסדרהבת שבעה כרכים שיצאה לאור בין השנים תשט"ז-תשל"ב]].
^ שני כרכי "דמויות הוד : מראשי הדור האחרון" הם המשך ל"דמויות הוד : עולי ובוני ארץ הקודש". הסדרה יצאה לראשונה בתשכ"ז שבה יצא "עולי ובוני ארץ הקודש" ובתשכ"ח שבה יצאו שני הכרכים הנוספים, בהוצאת "נצח" בבני ברק שהוציאה גם מהדורה של שלושת הכרכים בתשל"ב.
^ מכון "שמע ישראל" הוא מופעל על ידי "מרכז קאליב העולמי" של חסידות קאליב, ופעילותו בהנצחת הנספים בשואה כולל העריכה וההוצאה של האנציקלופדיה היא ביוזמת האדמו"ר ר' מנחם מנדל טאוב שהקים את המכון ומשמש כנשיאו. האנציקלופדיה כוללת שלושה כרכים, ומטרתה תיעוד והנצחה של מסירות-נפש בגיטאות, במחנות העבודה, במחנות הריכוז ובמחנות ההשמדה. הכרך השני יצא בתש"ס והשלישי בתשס"ז.
^ הסדרה כולל שלושה כרכים: שני כרכי "הרבי מקָאצק וששים גבורים סביב" בעימוד רץ, ו"אמת מקאצק תצמח : ילקוט השלם לתורות ואמרות של הרבי מקאצק" בליקוט ועריכה של משה שנפלד שיצא לראשונה בהוצאת "נצח" בני ברק תשכ"א, ובמהדורה חדשה בתשנ"ד עם מפתח הפסוקים ואגדות חז"ל. בעמ' י"ז-קמ"ט החיבור "הרבי מקוצק" של פנחס זליג גליקסמן המתורגם לעברית, ובעמ' קנ"ג-קפ"א המאמר "חסידות קוצק" של שלמה ויינרוב.

הקודם: ר' אברהם וינברג (השני)	אדמו"רי סלונים	הבא: ר' מרדכי חיים קסטלניץ

[1] מחנה קולדיצ'בו (Koldichevo) הוא מחנה ריכוז שהוקם במהלך תש"ב (ראשית 1942) בחוות קולדיצ'בו, 18 קילומטרים מברנוביץ בדרך לנובוגרודוק. חוץ מהיהודים שהובאו מהורודישץ'/גורודישץ' (Gorodishche), ז'טל, נובוגרודוק, סטויבץ וברנוביץ, ששוכנו בנפרד באורווה, נאסרו במחנה גם חברי מחתרת מבלארוס ומפולין. במחנה נספו 22,000 אנשים שרובם ככולם היו יהודים. במחנה קמה מחתרת יהודית שמנהיגה היה הסנדלר שלמה קושניר. היא השיגה שני אקדחים וארבעה רימונים והצטיידה גם בחומצה להגנה מתגובתם של שומרי המחנה, שהכין כימאי יהודי. המחתרת ארגנה בריחה בליל סופה בכ"ח באדר תש"ב (17 במרץ 1942). 99 ברחו מהמחנה ומתוכם 75 לא נתפסו והצטרפו לפרטיזנים כשרובם ליחידתו של טוביה בילסקי.

[2] השם הגרמני של מריאנסקה לזנה, עיירת נופש בצ'כיה בחבל בוהמיה כ-200 קילומטרים צפונית-מערבית לפראג.

[3] מסדרהבת שבעה כרכים שיצאה לאור בין השנים תשט"ז-תשל"ב]].

[4] שני כרכי "דמויות הוד : מראשי הדור האחרון" הם המשך ל"דמויות הוד : עולי ובוני ארץ הקודש". הסדרה יצאה לראשונה בתשכ"ז שבה יצא "עולי ובוני ארץ הקודש" ובתשכ"ח שבה יצאו שני הכרכים הנוספים, בהוצאת "נצח" בבני ברק שהוציאה גם מהדורה של שלושת הכרכים בתשל"ב.

[5] מכון "שמע ישראל" הוא מופעל על ידי "מרכז קאליב העולמי" של חסידות קאליב, ופעילותו בהנצחת הנספים בשואה כולל העריכה וההוצאה של האנציקלופדיה היא ביוזמת האדמו"ר ר' מנחם מנדל טאוב שהקים את המכון ומשמש כנשיאו. האנציקלופדיה כוללת שלושה כרכים, ומטרתה תיעוד והנצחה של מסירות-נפש בגיטאות, במחנות העבודה, במחנות הריכוז ובמחנות ההשמדה. הכרך השני יצא בתש"ס והשלישי בתשס"ז.

[6] הסדרה כולל שלושה כרכים: שני כרכי "הרבי מקָאצק וששים גבורים סביב" בעימוד רץ, ו"אמת מקאצק תצמח : ילקוט השלם לתורות ואמרות של הרבי מקאצק" בליקוט ועריכה של משה שנפלד שיצא לראשונה בהוצאת "נצח" בני ברק תשכ"א, ובמהדורה חדשה בתשנ"ד עם מפתח הפסוקים ואגדות חז"ל. בעמ' י"ז-קמ"ט החיבור "הרבי מקוצק" של פנחס זליג גליקסמן המתורגם לעברית, ובעמ' קנ"ג-קפ"א המאמר "חסידות קוצק" של שלמה ויינרוב.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 52: / שורה 52: @@
 *ד"ר יצחק אלפסי, '''אנציקלופדיה לחסידות : אישים''' כרך ב' (אות י'), עמודות תשכ"ו-תשכ"ז.
 *מנשה אונגר, '''אדמו"רים שנספו בשואה''', [[מוסד הרב קוק]], [[ירושלים]] [[תשכ"ט]] (הודפס ב[[תשס"ז]] עם מפתח אישים).
-*'''אלה אזכרה : אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה''', חלק ה', "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", [[ניו יורק]] [[תשכ"ג]].
+*הרב [[פרופ']] [[יצחק לוין (רב וחוקר)|יצחק לוין]] (עורך), '''אלה אזכרה : אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה''', חלק ה', "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", [[ניו יורק]] [[תשכ"ג]].{{הערה|מסדרהבת שבעה כרכים שיצאה לאור בין השנים [[תשט"ז]]-תשל"ב]].}}
 *ר' שלום נח ברזובסקי, '''זיכרון קדוש''', החלק "בסוד קדושים", ישיבת בית אברהם - סלונים, ירושלים [[תשכ"ז]] (הודפס גם ב[[תשמ"ה]] ו[[תשמ"ט]]), עמ' ט'-ט"ו.
 *[[אהרן סורסקי]], '''דמויות הוד : מראשי הדור האחרון''', כרך שני, ירושלים [[תשל"ח]] (מהדורה שלישית עם הוספת פרקים חדשים - המהדורה הראשונה יצאה ב[[תשכ"ח]] והשנייה ב[[תשל"ב]]).{{הערה|שני כרכי "דמויות הוד : מראשי הדור האחרון" הם המשך ל"דמויות הוד : עולי ובוני ארץ הקודש". הסדרה יצאה לראשונה ב[[תשכ"ז]] שבה יצא "עולי ובוני ארץ הקודש" וב[[תשכ"ח]] שבה יצאו שני הכרכים הנוספים, בהוצאת "נצח" ב[[בני ברק]] שהוציאה גם מהדורה של שלושת הכרכים בתשל"ב.}}
@@ שורה 59: / שורה 59: @@
 *'''אנציקלופדיה שמע ישראל''', חלק א', מכון "שמע ישראל", [[בני ברק]] [[תשנ"ז]] עמ' 132 ו-241.{{הערה|מכון "שמע ישראל" הוא מופעל על ידי "מרכז קאליב העולמי" של [[חסידות קאליב]], ופעילותו בהנצחת הנספים בשואה כולל העריכה וההוצאה של האנציקלופדיה היא ביוזמת האדמו"ר ר' [[מנחם מנדל טאוב]] שהקים את המכון ומשמש כנשיאו. האנציקלופדיה כוללת שלושה כרכים, ומטרתה תיעוד והנצחה של מסירות-נפש ב[[גטו|גיטאות]], ב[[מחנה עבודה|מחנות העבודה]], ב[[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] וב[[מחנה השמדה|מחנות ההשמדה]]. הכרך השני יצא ב[[תש"ס]] והשלישי ב[[תשס"ז]].}}
 *יחזקאל רוטנברג ומשה שנפלד (עורכים), '''הרבי מקָאצק וששים גבורים סביב לו : גל-עד לתולדתם, תורתם ופעלם של הרבי, גדולי תלמידיו וצאצאיו עד הדור האחרון''' (מסדרת "היכל קאצק"){{הערה|הסדרה כולל שלושה כרכים: שני כרכי "הרבי מקָאצק וששים גבורים סביב" בעימוד רץ, ו"אמת מקאצק תצמח : ילקוט השלם לתורות ואמרות של הרבי מקאצק" בליקוט ועריכה של משה שנפלד שיצא לראשונה בהוצאת "נצח" [[בני ברק]] [[תשכ"א]], ובמהדורה חדשה ב[[תשנ"ד]] עם מפתח הפסוקים ואגדות חז"ל. בעמ' י"ז-קמ"ט החיבור "הרבי מקוצק" של פנחס זליג גליקסמן המתורגם לעברית, ובעמ' קנ"ג-קפ"א המאמר "חסידות קוצק" של שלמה ויינרוב.}}, הוצאת "נצח", [[תל אביב]] [[תשי"ט]], עמ' תרפ"ו-תרצ"ב.
-*'''פנקס הקהילות : פולין : כרך שמיני - וילנה־ביאליסטוק־נובוגרודק'''  (בעריכת  שמואל ספקטור), [[יד ושם]], [[ירושלים]] [[תשס"ה]], עמ' 183.{{הערה|שמה המלא של האנציקלופדיה הוא '''פנקס הקהילות : אנציקלופדיה של היישובים היהודיים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה'''.‬ היא מונה עד כה אחד-עשר חלקים הכוללים 22 כרכים שיצאו בין השנים [[תש"ל]]-[[תשס"ז]]. החלק הרביעי על פולין מונה שמונה כרכים, החלק השני על [[גרמניה]] מונה ארבעה כרכים, ובחלק הראשון על [[רומניה]] שני כרכים. העורך האחראי במשך שנים היה ד"ר שמואל ספקטור והחליפו ד"ר תאודור לביא.}}
+*'''[[פנקס הקהילות]] : פולין : כרך שמיני - וילנה־ביאליסטוק־נובוגרודק'''  (בעריכת  שמואל ספקטור), [[יד ושם]], [[ירושלים]] [[תשס"ה]], עמ' 183.
 *[[אברהם פוקס]], '''השואה במקורות הרבניים : שו"ת ודרשות''', בהוצאת המחבר, ירושלים [[תשנ"ה]].