מנחם המאירי – הבדלי גרסאות
| שורה 24: | שורה 24: | ||
==חיבוריו== |
==חיבוריו== |
||
רוב |
רוב כתביו של המאירי לא התפרסמו עד ראשית [[המאה העשרים]], והם התגלו בכתב יד יחידי שנמצא בספרית פרמה. קטעים בודדים מכתביו התפרסמו קודם לכן בספר [[שיטה מקובצת]]. בעקבות זאת, ה[[חזו"א]] שכיון שלא עבר במסורת ישראל, הרי היעלמותו במשך מאות שנים היא סימן אלוקי לכך שאין לדבריו מעמד שווה לדברי שאר הראשונים. לעומת זאת, רוב האחרונים ראו את כתביו כדברי שאר הראשונים, בולט בגישה זו הוא ה[[משנה ברורה]] שמביא להלכה את דברי המאירי למעלה ממאתיים פעמים. כמענה לטענת החזו"א, יש שכתבו שכשם שהיעלמותו של הספר יכולה להוות סימן אלוקי על אי חשיבתו, כך גם העובדה שהספר שרד כמעט במילואו והתגלה בדורות האחרונים היא ראיה על חשיבותו וסמכותו. |
||
===בית הבחירה=== |
===בית הבחירה=== |
||
גרסה מ־17:03, 18 בדצמבר 2017
תבנית:רב רבי מנחם בן שלמה למשפחת המאירי (גם "דון וידאל מפרפיניאן", אך מוכר בעיקר כ'המאירי'; 1249–1315) מגדולי מפרשי התלמוד וחכמי פרובנס. תושב העיר פרפיניאן שבפרובאנס (כיום בחבל לנגדוק-רוסיון שבדרום מערב צרפת). היה תלמיד של רבי ראובן בר' חיים בעל ספר התמיד.
חיבוריו
רוב כתביו של המאירי לא התפרסמו עד ראשית המאה העשרים, והם התגלו בכתב יד יחידי שנמצא בספרית פרמה. קטעים בודדים מכתביו התפרסמו קודם לכן בספר שיטה מקובצת. בעקבות זאת, החזו"א שכיון שלא עבר במסורת ישראל, הרי היעלמותו במשך מאות שנים היא סימן אלוקי לכך שאין לדבריו מעמד שווה לדברי שאר הראשונים. לעומת זאת, רוב האחרונים ראו את כתביו כדברי שאר הראשונים, בולט בגישה זו הוא המשנה ברורה שמביא להלכה את דברי המאירי למעלה ממאתיים פעמים. כמענה לטענת החזו"א, יש שכתבו שכשם שהיעלמותו של הספר יכולה להוות סימן אלוקי על אי חשיבתו, כך גם העובדה שהספר שרד כמעט במילואו והתגלה בדורות האחרונים היא ראיה על חשיבותו וסמכותו.
בית הבחירה
חיבורו המרכזי הוא ספרו ההלכתי - "בית הבחירה". בחיבור זה הוא מביא סיכום על דרך הפשט של הסוגיות עם נטייה לדברי הרמב"ם, וסיכום של דעות הפוסקים בדורות לפניו, וכותב את מסקנות הסוגיא בהלכה ומוסר היוצאים ממנו. לשונו העברית הברורה וסגנונו המיוחד מסייעים משמעותית להבנת דברי התלמוד.
בחיבור מצויות פרשניות הן מאשכנז והן מספרד. מלבד זאת, בניגוד לרוב פרשני התלמוד, הרבה המאירי להשתמש בתלמוד ירושלמי לצורך פרשנותו, ולפניו היו מונחות נוסחאות של חיבור זה, שאינן בידינו כיום.
חיבורים נוספים
המאירי כתב ספרים רבים, והיה אחד מגדולי המחברים בתולדות ישראל. מלבד "בית הבחירה" חיבר המאירי חידושים על התלמוד, שרק מיעוטם שרדו (למשל על מסכת ערובין וביצה). כמו כן כתב את ספר 'מגן אבות', בו הוא דן ב-24 נושאים הלכתיים שונים. ספר זה כתב המאירי בעקבות מחלוקת עם תלמידי הרמב"ן שרצו להנהיג בפרובנס את מנהגי רבם, והוא ביקש להגן על מנהגי המקום. הספר שימש מקור הלכתי חשוב לראשונים שלאחריו.
המאירי חיבר גם ספר בשם "חיבור התשובה"; פירוש לספר תהילים ופירוש לספר משלי; "קריית ספר" - הכולל הלכות כתיבת ספר תורה ובו רשימת מילים הכתובות בכתב מלא או כתב חסר, וספרים נוספים שככל הנראה אבדו.
מתפיסותיו העקרוניות
בנוסף להיותו של המאירי איש תלמוד והלכה מובהק, הוא גילה עניין בפילוסופיה ובמדע. המאירי הושפע במיוחד ממשנתו של הרמב"ם. בוויכוח הגדול שהתפתח בעקבות ספרו של הרמב"ם 'מורה נבוכים' והחרם שהטיל הרשב"א על לימוד הפילוסופיה, התנגד המאירי לחרם ותמך ללא סייג בעמדת המגינים על עמדת הרמב"ם, וטען שאין בכך כל פסול[1].
בנוסף ראוי לציון גם יחסו של המאירי לגויים. בפירושו הוא עומד על כך שהאיסור לתת להם מתנות לא נאמר ב- ”אומות הגדורות בדרכי הדתות ושמודות באלהות”, ולפיכך אינו חל על המוסלמים, ואף לא על הנוצרים, שלדעתו אף הם אינם נחשבים לעובדי עבודה זרה.
דוגמה לכך ניתן להביא מדבריו על מסכת עבודה זרה דף כא' בדין מכירת בתים לגויים: ”ולעניין פסק, דבר זה לא נאמר אלא בארץ, ובזמנים שהזכרנו.” ... ”שדבר זה עיקר איסורו לאותם עובדי האלילים שהיו אליליהם בבתיהם ומקטרים ומזבחים להם שם:”
יש הטוענים, שדבריו אלה של המאירי נאמרו מתוך חשש מן הנוצרים, ואינם משקפים את דעתו האמיתית. עמדה זו נדחתה על ידי יעקב בלידשטיין, אשר הראה כי עמדתו ביחס לגויים חוברת לדיונו הייחודי באשר לגר תושב וכי התלבטויותיו של המאירי וניסוחיו מורים כי אין המדובר באפולוגטיקה.[2] כך סבר גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אשר קבע, "שהעיקר הוא כדעת המאירי, שכל העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחבירו הם כבר נחשבים לגרים תושבים בכל חיובי האדם".[3]
לקריאה נוספת
- בין תורה לחכמה: ר' מנחם המאירי ובעלי ההלכה המיימונים בפרובנס - משה הלברטל, הוצאת מאגנס, 2003
- יעקב כ"ץ, בין יהודים לגויים, ירושלים תשכ"א, עמ' 116-128
- אפרים אלימלך אורבך, "שיטת הסובלנות של ר' מנחם המאירי – מקורה ומגבלותיה", בתוך: פרקים בתולדות החברה היהודית בימי-הביניים ובעת החדשה – מוקדשים לפרופסור י' כ"ץ, ירושלים תש"מ, עמ' לד-מד
- יעקב בלידשטיין, "יחסו של מנחם מאירי לנוכרי", ציון נא (תשמ"ו), עמ' 153-166
קישורים חיצוניים
ספרים
אודות
- "מְאִירִי, מנחם בן שלמה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 78, באתר היברובוקס
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "מנחם המאירי", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1044–1051, באתר היברובוקס
- מנחם המאירי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אברהם גרוסמן, האישה במשנתו של המאירי, באתר "דעת"
- אליקים קרומביין, כוונת הלב במצוות: ערך מול הלכה בתורתו של רבנו מנחם המאירי
| תקופת חייו של הרב מנחם המאירי על ציר הזמן |
|---|
 |
הערות שוליים
- ^ תשובתו נדפסה בסוף בית הבחירה על מסכת אבות בהוצאת מכון אופק, ירושלים תשנ"ח.
- ^ יעקב בלידשטיין, יחסו של מנחם מאירי לנוכרי, ציון נא, תשמ"ו, עמ' 165-166
- ^ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אגרות הראי"ה, ירושלים, תשמ"ה, אגרת פט.
| פרשני התלמוד בימי הביניים בפרובאנס | |
|---|---|
|
