נאו-ציונות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־10:10, 3 ביולי 2018

נאו-ציונות הוא זרם הגותי ופוליטי בציונות שצמח במדינת ישראל ובתפוצות ישראל. נושא עיקרי בנאו-ציונות הוא התמודדות עם האידאולוגיה הפוסט-ציונית. ישנן דעות שונות ממתי החלה צמיחתו; יש הסוברים שמשנות ה-60 של המאה ה-20, ויש הסוברים ששנות ה-80 של המאה ה-20.

האידאולוגיה הנאו-ציונית מתמודדת עם שני זרמים פוסט-ציונים להגדרתה: פוסט-ציונות מן הימין, ופוסט-ציונות מן השמאל, כאשר שתיהן לרוב תומכות בסיפוח השטחים אך מצדדים שונים של המפה הפוליטית:

פוסט-ציונות מן הימין (על פי השיטה הנאו-ציונית) הוא זרם הגותי ופוליטי המעמיד את קיומה של שליטה יהודית בכל ארץ ישראל כערך קובע, הגובר על ההשלכות שתהיינה על הדמוגרפיה והדמוקרטיה במדינת ישראל, כתוצאה מהגדרת כל שטחי ארץ ישראל כנתונים באופן בלעדי תחת שלטונה וחוקיה של ישראל. אידאולוגיה זו לרוב מצודדת בסיפוח השטחים ולמעשה גם בביטול צביונה הדמוקרטי של המדינה, ובכך מנוגדת לבסיסי הציונות שהגה בנימין זאב הרצל. תפיסה זו מתבטאת בעיקר בקרב המתנחלים ונערי הגבעות שרואים במוסדות המדינה דבר הצורך שינוי בתפיסה הדתית.
פוסט-ציונות מן השמאל הוא זרם הגותי ופוליטי אשר בבסיסו משתייך להגות הפוסט לאומית. בניגוד לפוסט-ציונות הימנית המשמרת את שטחי 67 כחלק משטחה של ארץ ישראל, הפוסט ציונות מן השמאל התפתחה לאחר מכן, להבנה כי אין צורך במלחמה דמוגרפית וגאוגרפית במדינה. אידאולוגיה זו גם היא כאמור מצודדת בסיפוח השטחים, אך תוך כינון מדינת כלל-אזרחיה פוסט-לאומית ובכך שוללת גם את הציונות וגם את הלאומיות הפלסטינית. כמו כן, טוענים ההוגים הנאו-ציונים, כי הפוסט ציונות משמאל מונעת ממניעים כלכליים נאו-ליברליים המושתתים על ניצול עובדים והרחבת הפערים הכלכליים.

חלק ממפלגות הימין בישראל שמציעים מדינה יהודית על כל שטחי ארץ ישראל (כמו למשל מפלגת זהות של משה פייגלין ומפלגת עוצמה יהודית של מיכאל בן ארי) נתפסות כפוסט-ציוניים משתי סיבות:

חלק רואים במדיניות זו של אותם מפלגות, הקבלה למדיניות כל אזרחיה (פוסט-ציונות מן השמאל), למרות שבפועל מוצע על ידם מדיניות פנים בררנית לגבי דמוגרפיה, מיעוטים ואזרחות.
חלק רואים במדיניות זו של אותם מפלגות, ביטול הדמוקרטיה והנחלת חוקי התורה ומדינת הלכה, וחלק רואים במדיניות זו שלילת זכויות דמוקרטיות ממיעוטים במדינה בעקבות הסיפוח.

הנאו-ציונות גורסת כי המשותף לשתי אידאולוגיות אלו הן הרדוקציה שהן עושות לציונות ההיסטורית ממפעל ליצירת חברה יהודית צודקת בא"י, ללאומנות יהודית בשטחי המדינה ותו לא^[1]. היא מבדילה בין שאיפה לאומית, שהיא השאיפה לריבונותו של כל עם בארצו, לשאיפה לאומנית, שהיא השאיפה לעליונות עם אחד וצרכיו על כלל העמים והקבוצות האחרות. לכן התנועה מצהירה כי היא מבקשת לחבר בין השורשים היהודיים של הציונות, לבין צרכיה המודרניים; וגורסת כי העם היהודי וריבונותו על ארץ ישראל לצד הקמת מדינה פלסטינית, תוך שאיפה לתיקון עולם היא יעדו של עם ישראל ושל הציונות.

קיימת מחלוקת על הגדרתה המדויקת של האידאולוגיה הנאו-ציונית גם בקרב דובריה. הוגים פוסט-ציונים מן השמאל מבקשים להגדירה כתנועה ימנית אשר הגיחה לאחר מלחמת ששת הימים. מאידך, הוגים שונים (הנמנים בזרם זה) רואים בה תגובה להגות פוסט-ציונית הן מימין והן משמאל, כתוצאה מהתערערות האתוס הציוני החל משנות ה-80 של המאה ה-20, ולכן דובריה סוברים כי יש לשייכה לצד השמאלי של המפה הפוליטית. חלק מההוגים המזוהים ביותר עם הנאו-ציונות מגדירים את עצמם כימין מובהק (לדוג' רונן שובל), וחלקם טוענים כי הציונות ההרצליאנית המקורית היא אידיאל שמאלי של שחרור ושוויון, ולכן חזרה אליה היא חזרה לעקרונות שמאליים של מדינת רווחה והכרה ושלום עם העם הפלסטיני (לדוג' גדי טאוב).

לקריאה נוספת

הערך: נאו-ציונות, אנציקלופדיה "זמן יהודי חדש, תרבות יהודית בעידן חילוני, (עורכים: שולמית וולקוב, ירמיהו יובל, יאיר צבן, דוד שחם ומורטון ויינפלד), כרך הרביעי, עמ' 525.
יהודה גודמן ויורם בילו הזכירו את המושג כמה פעמים במאמר על דרשות רבנים בקובץ "מערבולת הזהויות".
אורי רם, "ציונות ופוסט ציונות - ההקשר הסוציולוגי של ויכוח ההיסטוריונים", בתוך: יחיעם וייץ (עורך), בתוך: בין חזון לרוויזיה - מאה שנות היסטוריוגרפיה ציונית, ירושלים: הוצאת מרכז שזר, 1997, עמ' 284.
אניטה שפירא (עורכת), מדינה בדרך - החברה הישראלית בעשורים הראשונים, ירושלים: הוצאת מרכז שזר, 2001, עמ' 265 ו-294.
יוסי יונה, בזכות ההבדל, הפרויקט הרב תרבותי בישראל, ירושלים: הוצאת מכון ון ליר, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007, עמ' 224, 231 ו-233.
רונן שובל, "אם תרצו - מניפסט לציונות המתחדשת", ירושלים: הוצאת ראובן מס, 2010.
גדי טאוב, תרגיל בהומור מקאברי על חשבון הציונות הלאומית, מעריב, 25/4/01

קישורים חיצוניים

דניאל רוזנברג, על הניאו ציונות, תיאוריה וביקורת, גיליון 38, חורף 2011.
דניאל רוזנברג, על הנאו-ציונות והמרחב הציבורי, העוקץ - במה תקשורתית בנושאי כלכלה, פוליטיקה, תקשורת, 8/7/2010
רון פונדק, ציונות טורבו, הארץ, 9/3/2001
נאו-ציונות, עיקריה וכיצד לממשה א, נאו-ציונות, עיקריה וכיצד לממשה ב, מוסף "העיר", 11.12.1998, באתר "חופש",

הערות שוליים

^ תרגיל בהומור מקאברי על חשבון הציונות הלאומית - גדי טאוב, באתר tal.wolfson.co.il

[1] תרגיל בהומור מקאברי על חשבון הציונות הלאומית - גדי טאוב, באתר tal.wolfson.co.il

[1]

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 האידאולוגיה הנאו-ציונית מתמודדת עם שני זרמים פוסט-ציונים להגדרתה: פוסט-ציונות מן הימין, ופוסט-ציונות מן השמאל, כאשר שתיהן לרוב תומכות בסיפוח השטחים אך מצדדים שונים של המפה הפוליטית:
-* פוסט-ציונות מן הימין (על פי השיטה הנאו-ציונית) הוא זרם הגותי ופוליטי המעמיד את קיומה של שליטה יהודית בכל [[ארץ ישראל]] כערך קובע, הגובר על ההשלכות שתהיינה על ה[[דמוגרפיה]] וה[[דמוקרטיה]] במדינת ישראל, כתוצאה מהגדרת כל שטחי ארץ ישראל כנתונים באופן בלעדי תחת שלטונה וחוקיה של [[ישראל]]. אידאולוגיה זו לרוב מצודדת בסיפוח השטחים ולמעשה גם בביטול צביונה הדמוקרטי של המדינה, ובכך כופרת בבסיסי הציונות.
+* פוסט-ציונות מן הימין (על פי השיטה הנאו-ציונית) הוא זרם הגותי ופוליטי המעמיד את קיומה של שליטה יהודית בכל [[ארץ ישראל]] כערך קובע, הגובר על ההשלכות שתהיינה על ה[[דמוגרפיה]] וה[[דמוקרטיה]] במדינת ישראל, כתוצאה מהגדרת כל שטחי ארץ ישראל כנתונים באופן בלעדי תחת שלטונה וחוקיה של [[ישראל]]. אידאולוגיה זו לרוב מצודדת בסיפוח השטחים ולמעשה גם בביטול צביונה הדמוקרטי של המדינה, ובכך מנוגדת לבסיסי הציונות שהגה [[בנימין זאב הרצל]]. תפיסה זו מתבטאת בעיקר בקרב המתנחלים ונערי הגבעות שרואים במוסדות המדינה דבר הצורך שינוי בתפיסה הדתית.
 * פוסט-ציונות מן השמאל הוא זרם הגותי ופוליטי אשר בבסיסו משתייך להגות הפוסט לאומית. בניגוד לפוסט-ציונות הימנית המשמרת את שטחי 67 כחלק משטחה של ארץ ישראל, הפוסט ציונות מן השמאל התפתחה לאחר מכן, להבנה כי אין צורך במלחמה דמוגרפית וגאוגרפית במדינה. אידאולוגיה זו גם היא כאמור מצודדת בסיפוח השטחים, אך תוך כינון [[מדינת כלל-אזרחיה]] פוסט-לאומית ובכך שוללת גם את הציונות וגם את הלאומיות הפלסטינית. כמו כן, טוענים ההוגים הנאו-ציונים, כי הפוסט ציונות משמאל מונעת ממניעים כלכליים [[נאו-ליברליזם|נאו-ליברליים]] המושתתים על ניצול עובדים והרחבת הפערים הכלכליים.
+חלק ממפלגות הימין בישראל שמציעים מדינה יהודית על כל שטחי ארץ ישראל (כמו למשל מפלגת [[זהות (מפלגה)|זהות]] של [[משה פייגלין]] ומפלגת [[עוצמה יהודית]] של [[מיכאל בן-ארי|מיכאל בן ארי]]) נתפסות כפוסט-ציוניים משתי סיבות:
+* חלק רואים במדיניות זו של אותם מפלגות, הקבלה למדיניות כל אזרחיה (פוסט-ציונות מן השמאל), למרות שבפועל מוצע על ידם מדיניות פנים בררנית לגבי [[דמוגרפיה של ישראל|דמוגרפיה]], [[מיעוטים בישראל|מיעוטים]] ו[[אזרחות ישראלית|אזרחות]].
+* חלק רואים במדיניות זו של אותם מפלגות, ביטול [[דמוקרטיה|הדמוקרטיה]] והנחלת חוקי התורה ו[[מדינת הלכה]], וחלק רואים במדיניות זו שלילת זכויות דמוקרטיות ממיעוטים במדינה בעקבות הסיפוח.
 הנאו-ציונות גורסת כי המשותף לשתי אידאולוגיות אלו הן הרדוקציה שהן עושות לציונות ההיסטורית ממפעל ליצירת חברה יהודית צודקת בא"י, ל[[לאומנות]] יהודית בשטחי המדינה ותו לא{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://tal.wolfson.co.il/essays/macabre.htm|כותרת=תרגיל בהומור מקאברי על חשבון הציונות הלאומית - גדי טאוב|אתר=tal.wolfson.co.il|תאריך_וידוא=2016-08-31}}}}. היא מבדילה בין שאיפה לאומית, שהיא השאיפה לריבונותו של כל עם בארצו, לשאיפה לאומנית, שהיא השאיפה לעליונות עם אחד וצרכיו על כלל העמים והקבוצות האחרות. לכן התנועה מצהירה כי היא מבקשת לחבר בין השורשים היהודיים של הציונות, לבין צרכיה המודרניים; וגורסת כי העם ה[[יהודים|יהודי]] וריבונותו על ארץ ישראל לצד הקמת מדינה פלסטינית, תוך שאיפה לתיקון עולם היא יעדו של עם ישראל ושל הציונות.

	יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
	הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.